פילוג ממלכת שאול הוא מאורע מקראי המופיע בספר שמואל, בו מסופר על פילוג ממלכת ישראל לאחר מות שאול, לשתי ממלכות, שמלכיהן הן דוד ואיש בושת. הממלכה התאחדה מחדש לאחר רצח איש בושת.

ערך מורחב – המלחמה בגלבוע

במהלך מלחמת ישראל מול פלשתים שהתרחשה בהר הגלבוע, נפלו שאול, מלך ישראל ושלושה מילדיו: יהונתן, מלכישוע ואבינדב וגופותיהם נלקחו בידי פלשתים.

במלחמה ניצחו הפלשתים ניצחון מוחץ, והם השתלטו על חלקים רבים בשטח ישראל, כמתואר בשמואל א: ”וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו וְנֹשֵׂא כֵלָיו גַּם כָּל-אֲנָשָׁיו, בַּיּוֹם הַהוּא--יַחְדָּו. וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-בְּעֵבֶר הָעֵמֶק וַאֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, כִּי-נָסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, וְכִי-מֵתוּ, שָׁאוּל וּבָנָיו; וַיַּעַזְבוּ אֶת-הֶעָרִים, וַיָּנֻסוּ, וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים, וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶן.” (ספר שמואל א', פרק ל"א, פסוקים ו'–ז')

לאחר מות שאול, דוד כבר לא היה נרדף, ולכן החליט שזהו הזמן המתאים להתחיל למלוך. הוא שאל את ה' באיזו עיר להתחיל למלוך, וקיבל את תשובתו - בחברון. הוא נפרד מגדודו, שאנשיו עברו לגור בערים הסובבות את חברון, והוא עצמו עבר לחברון עם נשותיו, אחינועם היזרעאלית ואביגיל, ועם אנשיו.^[1] לאחר שהגיע לחברון, הלכו אליו אנשי שבט יהודה, ומשחו אותו למלך עליהם בחברון, שהוכרזה כעיר בירתו.^[2]

האלשיך הקדוש הסביר מדוע מלך דוד בתחילה על יהודה, ורק בהמשך מלך על כלל ישראל, שהרי כבר שמואל משח אותו למלך. הוא כתב, שאפשר ללמוד זאת מברכת יעקב ליהודה: ”גור אריה יהודה” (ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק ט'). שבתחילה דוד יהיה גור, ימלוך רק על שבט אחד, ובהמשך יהיה אריה, שהוא גדול יותר, וימלוך על כלל ישראל.^[2][3]

לאחר שהמליכו אותו, שמע דוד, שאנשי יבש גלעד קברו את שאול. הוא פנה אליהם, בירך אותם וחיזק את ידיהם, על מאמצם בקבירת שאול. יתר על כן, הבטיח להם שעל כך שקברו את שאול, הוא יחזיר להם טובה. בסוף דבריו, אמר גם שהמליכו אותו למלך על יהודה.

המפרשים דנו בשאלה, מדוע זהו הדבר הראשון שדוד עושה לאחר שהומלך. הרב אמנון בזק כתב, שיבש גלעד נחשבה לתומכת מאוד בשאול, לאחר שהצילם מנחש העמוני, שאיים לעקור להם כל עין ימין. ניתן לראות עוד את תמיכתם בשאול בכך שהם קוברים את שאול, למרות הסכנה מפלשתים. בעקבות זאת, פנה דוד דווקא אליהם, כדי להגיד להם שלא יהיו עצובים ונואשים על כך שמת מלכם האהוד, הנה יש להם מלך אחר שיכול למלוך עליהם, דוד, שבדיוק הומלך על יהודה.^[4]

כלומר, דוד פנה ליבש גלעד בהצעה שיהיה מלכם, ויכול להיות שזוהי גם הטובה שהוא אמר שיטיב להם, שהוא יגן עליהם עם צבאו, לאחר שיקבלו את מלכותו. זהו המהלך הראשון שהוא עושה - מחזק את ממלכתו ומצרף אליו תומכים.

מהלך נוסף שביצע דוד לחיזוק ממלכתו, היה יצירת קשרים עם ממלכות שכנות. הממלכה איתה יוצר קשר דוד בתחילת מלכותו היא גשור, הנמצאת בגולן הדרומי. יצירת הקשר מתבצעת בכך שדוד מתחתן עם מעכה בת תלמי המלך, שיולדת לו את אבשלום ותמר, אולם יכול להיות גם שהחתונה הייתה רק אמצעי לחיזוק הקשר, והקשר נוצר עוד לפני כן.

אברהם לבנון מונה מספר סיבות ליצירת קשרים עם ממלכות שכנות, ובמיוחד עם גשור: דוד יצר קשרים עם ממלכות שכנות כדי ליצור אחיזה בצפון, הסכם שלום עם ממלכה שלא תתקוף אותו ויוכל לעשות אתה קשרים דיפלומטיים. בנוסף, בחר דוד דווקא את גשור כממלכה הראשונה, כדי לאגף את ישראל, ובירתה אז, מחניים, ובכך ליצור הרתעה חזקה כנגד ממלכת ישראל.

לאחר שסופר על דרכיו של דוד לחיזוק ממלכתו, פורטו בניו של דוד שנולדו בחברון: ”וַיִּוָּלְדוּ לְדָוִד בָּנִים, בְּחֶבְרוֹן; וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן, לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת. וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב, לַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי; וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן-מַעֲכָה, בַּת-תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר. וְהָרְבִיעִי, אֲדֹנִיָּה בֶן-חַגִּית; וְהַחֲמִישִׁי, שְׁפַטְיָה בֶן-אֲבִיטָל. וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם, לְעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד; אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד, בְּחֶבְרוֹן” (ספר שמואל ב', פרק ג', פסוקים ב'–ה'). הרב בזק הסביר את סיבת פירוטם, שהפירוט מראה, גם הוא, על ביסוס וחיזוק מלכות דוד, על כך שדוד עומד ליצור שושלת של מלכים.^[5]

לאחר מות שאול, לישראל לא היה מלך, ודוד מלך רק על יהודה בחברון. עקב כך, המליך אבנר בן נר, שר צבאו של שאול, את בנו של שאול שלא נפל במלחמה, איש בושת, למלך על ישראל.

במדרש רבה מופיע שאבנר לא חלק על מלוכת דוד, אלא סבר שעדיין לא הגיע זמנו למלוך. את סברתו הביא מן ברכת ה' ליעקב, שמברכו שיצאו ממנו מלכים: ”ומלכים מחלציך יצאו” (ספר בראשית, פרק ל"ה, פסוק י"א). את הברכה קיבל יעקב לאחר שנולדו כל ילדיו חוץ מן בנימין, שמצאצאיו היה שאול, ומן לשון הברכה ניתן להבין שהמלכים יצאו מהילד שעדיין לא נולד. מכאן דרש אבנר שכוונת הכתוב היא שיצאו מספר מלכים מן בנימין, ובינתיים יצא רק אחד - שאול. אי לכך, המליך את איש בושת.

ישנן מחלוקות בין המפרשים והחוקרים מתי המליכו את איש בושת וכמה זמן מלך. על פי הכתוב, איש בושת מלך שנתיים, ולא כתוב מתי הומלך. בפירושו לתלמוד הבבלי, סבר רש"י שאיש בושת הומלך חמש שנים לאחר המלחמה בגלבוע, ומלך עד מותו, ובחמש שנים לאחר מותו לא היה מלך לישראל.^[6] לעומתו, טענו שם התוספות שהחל למלוך חצי שנה לאחר מות שאול, וחמש שנים לאחר מות איש בושת לא היה מלך, ולא לפני המלכתו.^[7]

דעתו של רש"י מובאת בהרחבה בספרו של אברהם לבנון, "ויהי בימי שאול", שם הוא כותב, שאיש בושת הומלך בשנתיים האחרונות למלכות דוד בחברון, שמלך בה שבע וחצי שנים, ובחמש וחצי השנים הללו לא היה מלך לישראל. על פי זה הוא גם מסביר מדוע אבנר מעביר את איש בושת למחניים ומדוע פירט הכתוב את האזור עליו הומלך איש בושת: ”וְאַבְנֵר בֶּן-נֵר, שַׂר-צָבָא אֲשֶׁר לְשָׁאוּל--לָקַח אֶת-אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן-שָׁאוּל, וַיַּעֲבִרֵהוּ מַחֲנָיִם. ט וַיַּמְלִכֵהוּ אֶל-הַגִּלְעָד וְאֶל-הָאֲשׁוּרִי וְאֶל-יִזְרְעֶאל;,וְעַל-אֶפְרַיִם וְעַל-בִּנְיָמִן, וְעַל-יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה.” (ספר שמואל ב', פרק ב', פסוקים ח'–ט'). לבנון מסביר, שבחמש וחצי השנים בהן לא היה מלך, פלשתים השתלטו על חלקים נרחבים מישראל, ובעקבות כך העביר אבנר את איש בושת למחניים, הממוקם ליד הירדן, שיהיה רחוק מן פלשתים עד לביסוס מלכותו. השתלטות פלשתים היא גם הסיבה לפירוט שטח המלכתו, שלא מלך על כל החלקים באותו זמן, אלא כל פעם השתלט על חלק אחר.^[8]

בניגוד לכך, כתב הרב יוסף אלבו בספרו, ספר העיקרים, שהמליכו את איש בושת זמן מועט לאחר מות אביו, שאול, ושלט על ממלכת ישראל עד למותו, אך רק בשנתיים הראשונות למלכותו, הוא לא נלחם עם שבט יהודה, שתחת דוד. ולאחר שהחלה המלחמה עם דוד, איש בושת נחלש, וכבר לא נחשב למלך.^[9]

יש חוקרים שסוברים, שגם איש בושת מלך שבע וחצי שנים, כמו דוד, ובטקסט המקראי ישנם שיבושים לגבי זמן מלכותו, והכותב התבלבל עם זמן מלכותו של שאול, שמלך שנתיים.^[10][11] השערה נוספת, שהועלתה על ידי פרופסור גרשון גליל היא שגם אצל שאול וגם אצל איש בושת, שנתיים לא היה זמן מלכותם, והכותב כתב שנתיים כדי להציג את תקופת מלכותם כתקופה קצרה, שאינה חשובה כל כך. אך למעשה איש בושת מלך שבע וחצי שנים.^[11]

בין ממלכת יהודה במלכותו של דוד לממלכת ישראל במלכותו של איש בושת הייתה יריבות חזקה ומדי פעם אף עימותים וקרבות.

ערך מורחב – מלחמת אבנר ויואב

באחת מן הפעמים שנפגשו שתי הממלכות, היה זה סביב הבריכה בגבעון. בפגישה, הציע אבנר: ”יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים, וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ” (ספר שמואל ב', פרק ב', פסוק י"ד). יואב הסכים, ומכל אחד מן הצדדים קמו 12 נערים. כל אחד מן הנערים נלחם בנער מן הצד השני, עד לנפילתם. למקום בו התרחש הקרב בין הנערים ניתן השם "חלקת הצורים".

לאחר המקרה עם הנערים, התחזק הקרב בין שני הצדדים והחמיר. בקרב, אבנר וצבאו נחלו הפסדים והחלו להימלט. כשהחל אבנר לברוח, התחיל לרדוף אחריו עשהאל בן צרויה, אחיו של יואב, שתואר כאדם מהיר: ”וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו, כְּאַחַד הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה” (ספר שמואל ב', פרק ב', פסוק י"ח).^[12] על פי מספר מפרשים, הכתוב מפרט את מהירותו של עשהאל, משום שחשב שאף על פי שאבנר היה מיומן במלחמה, מהירותו תחפה על כך, והוא יצליח להורגהו.^[13]

אבנר ביקש מעשהאל להפסיק לרדוף אחריו, אלא לרדוף אחר אחד מן הלוחמים הפשוטים, אך עשהאל לא הסכים. אבנר ביקש שוב והזהיר שיהרגהו, אך עשהאל המשיך לרדוף אחריו, ואבנר הכה אותו בחניתו בצלע החמישית, שבאזור הלב, ומרוב שהמכה הייתה חזקה, יצאה החנית מגב עשהאל והוא מת במקום.^[14] הוא נקבר בקבר אביו בבית לחם.^[15]

לאחר מכן, יואב ואבישי רודפים אחר אבנר ומגיעים עד למקום הקרוי גבעת אמה, שבמדבר גבעון, סמוך למקום הקרוי גיח. במהלך מנוסת אבנר, התקבצו סביבו כל שבט בנימין, והם עלו לראש גבעה אחת, עליה קרא אבנר ליואב להפסיק לרדוף אחריו ולעצור את המלחמה, ויואב הסכים והורה לאנשיו זאת: ”וַיִּקְרָא אַבְנֵר אֶל יוֹאָב, וַיֹּאמֶר: הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב?! הֲלוֹא יָדַעְתָּה כִּי מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה! וְעַד מָתַי לֹא תֹאמַר לָעָם לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי אֲחֵיהֶם? וַיֹּאמֶר יוֹאָב: חַי הָאֱלֹהִים! כִּי לוּלֵא דִּבַּרְתָּ, כִּי אָז מֵהַבֹּקֶר נַעֲלָה הָעָם אִישׁ מֵאַחֲרֵי אָחִיו. וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשּׁוֹפָר, וַיַּעַמְדוּ כָּל הָעָם, וְלֹא יִרְדְּפוּ עוֹד אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לְהִלָּחֵם” (ספר שמואל ב', פרק ב', פסוקים כ"ז–כ"ח).^[16]

סך האבדות היו 380 איש: 20 ליהודה, ביניהם עשהאל, ו-360 לישראל.

לאחר המלחמה, חזר אבנר למחניים, שם הואשם בידי איש בושת שלקח את פילגש אביו, רצפה בת איה, דבר הנחשב כמרידה במלכות. אבנר כעס מאוד ונפגע מהאשמות איש בושת. בתגובה, הוא ענה לאיש בושת שהוא אינו אדם כנוע ופשוט, והאשים אותו בכך שאף על פי שהצילו היום, בכך שנלחם עם דוד, ולא עזב אותו לנפשו, הוא האשים אותו האשמות חמורות כאלו: ”וַיִּחַר לְאַבְנֵר מְאֹד עַל-דִּבְרֵי אִישׁ-בֹּשֶׁת, וַיֹּאמֶר: הֲרֹאשׁ כֶּלֶב אָנֹכִי אֲשֶׁר לִיהוּדָה?! הַיּוֹם אֶעֱשֶׂה-חֶסֶד עִם-בֵּית שָׁאוּל אָבִיךָ אֶל-אֶחָיו וְאֶל-מֵרֵעֵהוּ, וְלֹא הִמְצִיתִךָ בְּיַד-דָּוִד; וַתִּפְקֹד עָלַי עֲו‍ֹן הָאִשָּׁה הַיּוֹם.” (ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק ח'). לאחר מכן, נשבע שדוד לבסוף יהיה מלך של כל ישראל, כפי שנשבע ה'. איש בושת לא ענה לאבנר ולא אמר דבר, מפני שפחד מאוד מאבנר.

בהמשך, שלח אבנר מלאכים לדוד, ומסר שהוא יודע שהוא ראוי למלוך, ושהוא יכול לעזור לו בכך, ולפיכך הוא מבקש ממנו לכרות עמו ברית. דוד הסכים, אך התנה זאת בכך שיחזירו לו את מיכל אשתו, ששאול לקח ממנו, ונתנה לפלטיאל בן ליש. עם זאת, דוד שלח מכתב לאיש בושת, בו ביקש את מיכל, כדי שתהיה לחזרתה של מיכל אליו תוקף רשמי, והדבר לא יחשב כגניבה. איש בושת אישר, ומיכל הוחזרה לדוד.

אחר החזרתה של מיכל, הלך אבנר לזקני ישראל, לשכנעם לתמוך בדוד.

אברהם לבנון כתב שלדוד היה כה חשוב להחזיר את מיכל, כדי לחזק את מלכותו ולקרב אליו עוד אנשים, בכך שהוא מראה שכמו איש בושת, שהוא בן המלך, גם הוא עצמו ראוי למלוכה בהיותו חתן המלך.^[17]

ערך מורחב – רצח אבנר

לאחר שהלך לשכנע את זקני ישראל, הגיע אבנר לחברון יחד עם 20 מאנשיו, שם עשו לכבודו משתה. אחרי המשתה הלך אבנר לשכנע אנשים נוספים לתמוך בדוד.

בו בזמן שיצא אבנר מחברון, הגיע יואב, ועודכן בכל מעשה אבנר בחברון. יואב חשד באבנר בכך שהוא רק רוצה לרגל בחברון אחרי דוד, ולכן שלח מלאכים להחזיר את אבנר לחברון. כשהוחזר אבנר, לקח אותו יואב לפינה נסתרת מתוך נימוק שהוא רוצה לדבר אתו באופן אישי, שם רצח אותו, יחד עם אבישי אחיו, כנקמה על כך שהרג אבנר את עשהאל, אחיהם.

לאחר הרצח, נבהל מאוד כל העם ובמיוחד איש בושת: ”וַיִּשְׁמַע בֶּן-שָׁאוּל כִּי מֵת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן, וַיִּרְפּוּ יָדָיו, וְכָל-יִשְׂרָאֵל נִבְהָלוּ.” (ספר שמואל ב', פרק ד', פסוק א')

אחר רצח אבנר, טען דוד שלא הוא אשם במיתת אבנר וקילל את יואב על כך שרצח את אבנר: ”וַיִּשְׁמַע דָּוִד מֵאַחֲרֵי כֵן וַיֹּאמֶר: נָקִי אָנֹכִי וּמַמְלַכְתִּי מֵעִם יְהוָה עַד עוֹלָם מִדְּמֵי אַבְנֵר בֶּן נֵר. יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב וְאֶל כָּל בֵּית אָבִיו, וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם” (ספר שמואל ב', פרק ג', פסוקים כ"ט–ל'). לאחר מכן, התקיימה הלווייתו, בה הלך דוד בראש, ליד המיטה, ולאחר קבירתו, קונן דוד על אבנר:

וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ אֶל-אַבְנֵר וַיֹּאמַר:
הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר?!
יָדֶךָ לֹא-אֲסֻרוֹת וְרַגְלֶיךָ לֹא-לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ;
כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי-עַוְלָה נָפָלְתָּ!
וַיֹּסִפוּ כָל-הָעָם לִבְכּוֹת עָלָיו.

— ספר שמואל ב', פרק ג', פסוקים ל"ג–ל"ד

בזכות קינתו, הבין והאמין כל העם שדוד לא אשם ברצח. לאחר מכן, מתאר דוד את אבנר כאדם חשוב בישראל: ”הֲלוֹא תֵדְעוּ--כִּי-שַׂר וְגָדוֹל נָפַל הַיּוֹם הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל.” (ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק ל"ח)

מאוחר יותר, דוד קילל שוב את יואב ואבישי: ”וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי! יְשַׁלֵּם יְהוָה לְעֹשֵׂה הָרָעָה כְּרָעָתוֹ.” (ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק ל"ט).

ערך מורחב – רצח איש בושת

רצח איש בושת, שביצעו שני שרי גדוד, רכב ובענה, מתואר בשמואל ב פרק ד: ”וַיֵּלְכוּ בְּנֵי-רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי, רֵכָב וּבַעֲנָה, וַיָּבֹאוּ כְּחֹם הַיּוֹם אֶל-בֵּית אִישׁ בֹּשֶׁת; וְהוּא שֹׁכֵב אֵת מִשְׁכַּב הַצָּהֳרָיִם. וְהֵנָּה בָּאוּ עַד-תּוֹךְ הַבַּיִת, לֹקְחֵי חִטִּים, וַיַּכֻּהוּ אֶל-הַחֹמֶשׁ; וְרֵכָב וּבַעֲנָה אָחִיו נִמְלָטוּ. וַיָּבֹאוּ הַבַּיִת, וְהוּא-שֹׁכֵב עַל-מִטָּתוֹ בַּחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ, וַיַּכֻּהוּ וַיְמִתֻהוּ, וַיָּסִירוּ אֶת-רֹאשׁוֹ; וַיִּקְחוּ אֶת-רֹאשׁוֹ, וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה כָּל-הַלָּיְלָה.” (ספר שמואל ב', פרק ד', פסוקים ה'–ז').

אחר כך, הלכו רכב ובענה אל דוד, הביאו לו את ראשו של איש בושת, ואמרו לו שהרצח הוא נקמה מאת ה', בבית שאול ובאיש בושת, שנראה מלשונם, שניסה לפגוע מספר פעמים בדוד: ”וַיָּבִאוּ אֶת-רֹאשׁ אִישׁ-בֹּשֶׁת אֶל-דָּוִד חֶבְרוֹן, וַיֹּאמְרוּ אֶל-הַמֶּלֶךְ: הִנֵּה-רֹאשׁ אִישׁ-בֹּשֶׁת, בֶּן-שָׁאוּל אֹיִבְךָ אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ אֶת-נַפְשֶׁךָ; וַיִּתֵּן יְהוָה לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נְקָמוֹת, הַיּוֹם הַזֶּה, מִשָּׁאוּל וּמִזַּרְעוֹ.” (ספר שמואל ב', פרק ד', פסוק ח').

תגובתו של דוד לרכב ובענה הייתה דומה לתגובתו לנער העמלקי, שבישר שהרג את שאול. בשני המקרים, גינה דוד בתוקף את הרצח, ושיבח את המת, ולאחר מכן הרג את הרוצחים. ברצח איש בושת, דוד הוכיח את רכב ובענה, ולאחר מכן הורה להורגם, לקצוץ את בהונות ידיהם ורגליהם, ולתלותם בבריכה בחברון: ”כִּי הַמַּגִּיד לִי לֵאמֹר: הִנֵּה מֵת שָׁאוּל, וְהוּא הָיָה כִמְבַשֵּׂר בְּעֵינָיו, וָאֹחֲזָה בוֹ וָאֶהְרְגֵהוּ בְּצִקְלָג, אֲשֶׁר לְתִתִּי לוֹ בְּשֹׂרָה. אַף כִּי אֲנָשִׁים רְשָׁעִים הָרְגוּ אֶת-אִישׁ-צַדִּיק בְּבֵיתוֹ עַל-מִשְׁכָּבוֹ; וְעַתָּה, הֲלוֹא אֲבַקֵּשׁ אֶת-דָּמוֹ מִיֶּדְכֶם, וּבִעַרְתִּי אֶתְכֶם מִן-הָאָרֶץ. וַיְצַו דָּוִד אֶת-הַנְּעָרִים וַיַּהַרְגוּם, וַיְקַצְּצוּ אֶת-יְדֵיהֶם וְאֶת-רַגְלֵיהֶם, וַיִּתְלוּ עַל-הַבְּרֵכָה בְּחֶבְרוֹן” (ספר שמואל ב', פרק ד', פסוקים י'–י"ב).

לאחר מכן, לקח דוד איש ראש איש בושת וקבר אותו בקבר אבנר.

רכב ובענה היו שרי גדוד, בני רימון הבארותי, שנאלצו לברוח משטח ממלכת ישראל, ככל הנראה, עקב עברה חמורה, שהייתה, כנראה, בגידה. הם בורחים ל"גתימה", שחלק מן החוקרים והפרשנים סבורים שזאת גת, אליה ברח גם דוד. אברהם לבנון כתב, שניתן לראות שבורחים רבים מפני מממלכת ישראל בורחים אל פלשתים, ובעיקר אל גת, וזאת משום שפלשתים עודדו אותם לברוח אליהם, כיוון שהם רצו שהבוגדים לא יומתו אלא יתחזקו, ואז יחזרו לישראל וימרדו. על פי זה, יש הסוברים שרכב ובענה נשלחו על ידי פלשתים כדי לחזק את הפילוג, ולהרוג את איש בושת. לעומתם, ישנם הסבורים שהם דווקא רצו לאחד את הממלכות ולכן הרגו את איש בושת, עם מתוך ציווי מאחד מאנשי דוד, יכול להיות יואב, ועם מתוך עצמם. בנוסף, יש הסוברים שהם נשלחו על ידי יואב, אך לא כדי לאחד את הממלכות, אלא כדי לפייס את דוד מרצח אבנר.^[18][19]

גם לפי שתי הסברות האחרונות, יש קשר בין בגידתם להריגת איש בושת, שהם רצו לכפר על בגידתם, או שהובטח להם שלא יומתו אם יעשו זאת, או שהם רצו שדוד יהיה המלך, משום שהם בגדו בשאול, ולא בדוד.

רצח איש בושת היווה את סוף הפילוג בישראל, שארך 7.5 שנים. לאחר הרצח, באו כל ישראל אל דוד ומבקשים ממנו למלוך אליהם. לאחר מכן, באו כל זקני ישראל לחברון, שם משחו את דוד למלך עליהם.

• שמואל ב' - מלכות דוד, הרב אמנון בזק
• ויהי בימי שאול: בית שאול המלך, אברהם לבנון
• עולם התנ"ך - שמואל ב, שמואל אברמסקי

ספר שמואל
תקופת עלי הכהן	הולדת שמואל • תפילת חנה • נבואת בית עלי • מלחמת אבן העזר הראשונה • החזרת ארון הברית לישראל והעלאתו לירושלים
תקופת שמואל הנביא	ארון הברית בשדה פלשתים • קרב מצפה • בקשת המלך • משפט המלך • תוכחת שמואל לעם
תקופת שאול המלך לפני משיחת דוד	משיחת שאול למלך • מלחמת שאול ונחש העמוני • מלחמת מכמש • יהונתן ויערת הדבש • מלחמת שאול בעמלק
תקופת שאול המלך לאחר משיחת דוד	משיחת דוד למלך • דוד וגוליית • ניסיונות שאול להמית את דוד • מבחן ראש החודש • בריחת דוד אל אכיש • הטבח בנוב עיר הכהנים • מרדף שאול אחר דוד במדבר יהודה • מפגש דוד ושאול במדבר עין גדי • סיפור נבל הכרמלי • מפגש דוד ושאול בגבעת החכילה • בעלת האוב מעין דור • מלחמת דוד בעמלק • המלחמה בגלבוע
תקופת דוד המלך בחברון	פילוג ממלכת שאול: בשורת הנער העמלקי • קינת דוד • מלחמת אבנר ויואב • רצח אבנר • קינת דוד על אבנר • רצח איש בושת
תקופת דוד המלך בירושלים	כיבוש ירושלים בידי דוד • הקרב בעמק רפאים • העלאת ארון הברית • נבואת נתן • מפיבושת • מלחמת דוד בעמון וארם • מעשה דוד ובת שבע • משל כבשת הרש • מעשה אמנון ותמר • רצח אמנון • האישה החכמה מתקוע • מרד אבשלום • מרד שבע בן בכרי • האישה החכמה מאבל בית מעכה • סיפור רצפה בת איה • שירת דוד • דברי דוד האחרונים • המגפה בימי דוד
דמויות בולטות	עלי הכהן • אלקנה • חנה • שמואל הנביא • שאול המלך • יהונתן בן שאול • מיכל • דוד המלך • אחימלך בן אחיטוב • אבנר בן נר • נבל הכרמלי • אביגיל • יואב בן צרויה • אבישי בן צרויה • איש בושת • אבשלום • אמנון • תמר • מפיבושת