נבואת בית עלי היא נבואת זעם שנובאה בשני חלקים בתחילתו של ספר שמואל, אשר את חלקה הראשונה ניבא 'איש אלוהים' לאוזני עלי - שהיה הכהן הגדול באותה התקופה, ואת חלקה השני נבא שמואל הנביא.

בתחילת ספר שמואל מסופר על משפחתו של אלקנה מהר אפרים, שעולה למשכן בשילה מדי שנה וזובחת שם זבח. חנה אשת אלקנה -שהייתה עקרה- נדרה נדר שאם יוולד לה בן הוא יוקדש לה'. מתוך הנדר הזה נולד בנה שמואל- "כי מה' שאלתיו". כאשר שמואל מגיע לגיל הגמילה, חנה מעלה אותו למשכן בשילה בכדי לקיים את הנדר- "וַתַּעֲלֵהוּ עִמָּהּ כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ בְּפָרִים שְׁלֹשָׁה וְאֵיפָה אַחַת קֶמַח וְנֵבֶל יַיִן וַתְּבִאֵהוּ בֵית יְהוָה שִׁלוֹ", ובהמשך הספר מסופר לנו על שמואל כ"משרת את פני עלי הכהן".

במקביל לתיאור לידתו של שמואל, שגדל להיות צדיק ועל פי פשוטו של מקרא "הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב גַּם עִם יְהוָה וְגַם עִם אֲנָשִׁים" מספר לנו המקרא על משפחת עלי -חפני ופנחס בניו- שהיו רשעים ועשו רע בעיני ה'. הנביא מתאר לנו את מעשיהם הרעים של בני עלי: "בני בליעל לא ידעו את ה'... גם בטרם יקטירון את החלב" - למרות שעל פי ההלכה אסור לקחת מבשר הקרבן לפני הקטרת החלב, והנביא ממשיך "...וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת פְּנֵי יְהוָה כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת יְהוָה"- וכפי שנראה בהמשך, ניאוץ מנחת ה' הוא נושא מרכזי.

כתוצאה ממעשיהם הרעים של משפחת בית עלי בא "איש אלוהים" אל עלי ומתנבא באזניו נבואת זעם (שמואל א' ב'), בהמשך מסופר על נבואה שמתנבא שמואל שגם תוכנה הוא נבואת זעם כלפי עתידם של בית עלי.

בחלק הראשון של הנבואה, מוכיח איש האלוהים את עלי על כך ששבטו נבחר כבר מימי יציאת מצרים להיות לכהן לה' וייחד אותו לכהן לפני ה', אבל בפועל עלי מנה את בניו לכהנים ו"תכבד את בניך ממני, להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל לעמי" - כלומר בני עלי, כפי המסופר מוקדם יותר באותו הפרק, היו אוכלים מבשר הקורבנות שלא כראוי ועלי הכהן לא הוכיח אותם על זה. לכן, בגלל שבניך עשו הרע ולא עצרת בהם למרות שביציאת מצרים כשייחדתי את בית אביך אמרתי שבית אביך יכהן לפני עד עולם, זה לא יקרה כי אמנם מכבדי אכבד אבל "בוזי יקלו" - כלומר, אתם שבזיתם את עבודתכם ככהנים תקוללו. ופירוט על הקללה: לא יהיה זקן בביתך, ובניך ימשיכו לשרת אך לא יהיו בכהונה הגדולה, וכתוצאה - צאצאיך ימותו בצעירותם. והנביא מביא סימן לכך שדבריו יתקיימו: שני בניך -חפני ופנחס- ימותו ביום אחד.

הנביא מסכם שבמקום עלי וביתו יקום בית כהנים אחר שיחזיק לעד לפני משיח ה' -כינוי למלך-, וצאצאיך יצטרכו לבקש ממנו שיקבל אותם ככהנים כדי שיוכלו לאכול מאוכל הכהנים.

בתחילה כשקרא ה' לשמואל, שמואל לא הבין שה' הוא זה שפונה אליו ורק בפעם השלישית קיבל את הנבואה.

בראשית הנבואה ה' מזהיר את שמואל מפני דבר שיקרה בעם ישראל, דבר שקשה לשמיעה: "אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעוֹ תְּצִלֶּינָה שְׁתֵּי אָזְנָיו". ובאותו יום -מוסיף ה'- אחיל את מה שדברתי על בית עלי כיון שעלי ידע שבניו עושים רע ולא עצר בהם. ומוסיף- שחטאם של בית עלי לא יוכל להתכפר בזבח או מנחה - קרבנות, לעולם.

בבוקר שאחר נבואת שמואל, שלכאורה נועדה לאוזני שמואל בלבד, מכריח עלי את שמואל לספר לו את תוכן הנבואה וכך מתגלה תוכנה לאוזני עלי.

בפרק הבא מתאר לנו המקרא מלחמה בין עם ישראל לפלשתים במלחמה זו מתואר הכח הפלשתי ככח מאוד גדול ועם ישראל מאוד חושש מפניו, ולכן, כמסורת מימות יהושע בן נון הם מביאים את ארון הברית לשדה הקרב, את ארון הברית מביאים הכהנים - חפני ופנחס. בפועל במערכה הזו עם ישראל הפסיד ושני בני עלי נהרגו ומשכן ה' גלה משילה וכששמע על כך עלי, מת גם הוא.

בתחילת ספר מלכים מסופר ששלמה המלך שילח את אביתר הכהן שהיה הכהן בימי דוד לעיר הכהונה ענתות בשילוח זה מייצג שלמה את סיומה של שושלת בית עלי בתפקיד הכהן הגדול ומעברה לשושלת של צדוק הכהן שושלת אשר ממשיכה, כפי הנראה בספר עזרא, עד לעזרא שהנהיג את עם ישראל בתחילת תקופת בית שני.

בתלמוד הבבלי מדייקים מלשון הנבואה "אם יתכפר עוון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם" - נשמע שבמשהו שהוא לא זבח ומנחה אפשר לכפר, ומביאה סיפור על רבה ואביי שהיו מזרע בית עלי: "רבה ואביי מדבית עלי קאתו רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין" - כלומר, האריכו שנים בזכות תשובה למרות שהיו מזרע בית עלי שהובטח לו ש"מרבית ביתך ימותו אנשים".

• תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ח, עמ' א'.