סיירוס ואנס נולד בקלארקסבורג, וירג'יניה המערבית. הוריו היו ג'ון קארל ואנס השני ורעייתו אימי רוברטס ואנס. היה לו אח גדול בשם ג'ון קארל ואנס השלישי[2][3]. לאחר לידתו של סיירוס ואנס, העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לברונקסוויל שבמדינת ניו יורק, כך שאבי המשפחה יכול היה לנסוע ולעבוד במנהטן, שם הוא היה סוכן ביטוח[4]. אביו של ואנס היה גם בעל קרקעות ועבד בממשלה במהלך מלחמת העולם הראשונה. ב-1922 הוא נפטר בפתאומיות מדלקת ריאות. אם המשפחה, אימי רוברטס ואנס, הייתה בת למשפחה מבוססת מפילדלפיה והייתה פעילה בחיים הציבוריים. לאחר מות בעלה, היא עברה עם משפחתה לשווייץ למשך שנה, שם למדו ואנס ואחיו צרפתית במכון סיליג שבווה.
ב-1935 סיים ואנס את לימודיו בבית הספר התיכון שבקנט, קונטיקט וב-1939 הוא סיים לימודי תואר ראשון בקולג' של אוניברסיטת ייל, שם הוא היה חבר באגודה הסודית "המגילה והמפתח" (Scroll and Key). הוא גם זכה בשלושה פרסים על פעילותו בקבוצת ההוקי קרח של ייל. ב-1942 הוא סיים את לימודיו בבית הספר למשפטים של ייל[6]. חבריו לספסל הלימודים באותה תקופה היו בין השאר סרג'נט שרייבר, ויליאם סקרנטון, סטנלי רוג'רס ריזור וויליאם בנדי, עם כולם הוא יעבוד במהלך הקריירה שלו.
ב-15 בפברואר1947, בגיל 29, נשא ואנס לאישה את גרייס אלסי "גיי" סלואן. היא הייתה בוגרת קולג' ברין מאר ובתו של יושב ראש מועצת המנהלים של חברת הרהיטים W. & J. Sloane מניו יורק. לזוג נולדו חמישה ילדים: אלסי ניקול, אמי סלואן, גרייס רוברטס, קמילה, וסיירוס הבן, שמאז 2010 מכהן כפרקליט מחוז ניו יורק.
בשלבים הראשונים של מלחמת וייטנאם הביע ואנס את תמיכתו בה, אך בסוף שנות ה-60 הוא שינה את השקפתו והתפטר מתפקידו, תוך שהוא מייעץ לנשיא לסגת מדרום וייטנאם. ואנס שימש כסגנו של אברל הארימן במהלך הדיונים על הסכם פריז, שנקלעו למבוי סתום בשל מעורבותו של המועמד לנשיאות ריצ'רד ניקסון. ואנס כינה את שיחות השלום שכשלו "אחת הטרגדיות הגדולות ביותר בהיסטוריה" ב-1969 הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית.
במאי 1970 מונה ואנס כחבר בוועדת קנאפ, שהוקמה על ידי ראש עיריית ניו יורק, ג'ון לינדזי כדי לחקור את השחיתות השיטתית במשטרת העיר ניו יורק. ועדת קנאפ קיימה דיונים שהועברו בשידור טלוויזיוני וב-1972 הגישה את הדוח הסופי שלה. עבודת הוועדה הובילה להעמדתם לדין של כמה קציני משטרה באשמת שחיתות, ובשיאה הובילה לרפורמות, אם כי קצרות טווח, בעבודת המשטרה, כולל מינוי תובע מיוחד זמני לחקירה ולהעמדה לדין של קציני המשטרה, תובעי המחוז, ושופטים. בין השנים 1974–1976 שימש ואנס כנשיא לשכת עורכי הדין של ניו יורק.
בתחילה ביקש הנשיא הנבחר ג'ימי קרטר למנות את ג'ורג' בול כמזכיר המדינה, אך מתוך חשש שבול עלול להיתפס כליברל יתר על המידה ומינויו לא יאושר, הוא הציג תחת זאת את מועמדותו של ואנס לתפקיד. ואנס היה משתתף מרכזי בדיוני הממשל על דיוני תעלת פנמה, לצד שיחות השלום ברודזיה, בנמיביה ובדרום אפריקה. הוא עבד בשיתוף פעולה הדוק עם השרים הישראליםמשה דיין ועזר ויצמן להבטחת חתימתם של הסכמי קמפ דייוויד ב-1978. ואנס עמד על כך שהנשיא קרטר ימנה את פול וורנייק כמנהל הסוכנות לבקרת ופירוק נשק, על אף התנגדותו התקיפה של הסנאטור הנרי ג'קסון.
בז'ז'ינסקי נטל את השליטה על הדיונים וואנס נדחק לשוליים והשפעתו דעכה. כאשר פרצה המהפכה האיראנית בסוף 1978, היו השניים חלוקים על האופן בו על ארצות הברית להעניק תמיכה לבעל בריתה מוחמד רזא שאה פהלווי, השאה של איראן. ואנס טען שיש להנהיג רפורמות, בעוד שבז'ז'ינסקי טען שיש לסגת מגישת "אגרוף הברזל". מתוך אי יכולתו לקבל דרך פעולה ישירה מהנשיא קרטר, תרמו המסרים המנוגדים שהשאה קיבל מוואנס ומבז'ז'ינסקי לבלבול שלו ולחוסר ההחלטיות שלו כאשר הוא נמלט מאיראן בינואר 1979 וכאשר משטרו קרס.
הנשיא קרטר עצר את מבצע טופר העיט לאחר שמתוך שמונה מסוקים שנשלחו ליעד הנחיתה, רק חמישה הגיעו במצב מבצעי. כאשר עשו הכוחות האמריקאים הכנות להמריא מהשטח העוין, התנגש אחד מהמסוקים במטוס מטען ובשרפה שפרצה נספו שמונה חיילים. התפטרותו של ואנס נכנסה לתוקף כמה ימים לאחר מכן והוא הוחלף בסנאטוראדמונד מאסקי. מבצע חילוץ שני תוכנן, אך לא יצא אל הפועל. בסופו של דבר מאמצים דיפלומטיים לשחרור בני הערובה נוהלו על ידי כריסטופר. בני הערובה שוחררו בעיצומו של טקס ההשבעה של הנשיא החדש רונלד רייגן לאחר 444 ימים בשבי[7].
קריירה מאוחרת
לאחר התפטרותו שב ואנס לעסוק בעריכת דין במשרד "סימפסון, תאצ'ר וברטלט", אך במהלך שנות ה-80 וה-90 הוא נקרא מספר פעמים אל השירות הציבורי. הוא השתתף במשלחות דיפלומטיות לבוסניה, קרואטיה ודרום אפריקה. ואנס סייע במשא ומן בנוגע לאזור נגורנו קרבאך.
ב-1991 הוא מונה על ידי המזכיר הכללי של האומות המאוחדות כשליח מיוחד לקרואטיה והציע את התוכנית הקרויה על שמו לפתרון הסכסוך במדינה. רשויות קרואטיה וסרביה הסכימו להצעתו, אך מנהיגי "האזור האוטונומי של קריינה" דחו אותה, אף על פי שהיא הציעה לסרבים מידה רחבה של שלטון עצמי, אך לא עצמאות מוחלטת. הוא המשיך את פועלו ב"קבוצת Z-4". התוכנית שהם התוו לא יצאה לפועל כאשר הכוחות הקרואטיים השתלטו מחדש על אזור קריינה ב-1995.
בינואר 1993, כשליח מיוחד של האו"ם לבוסניה, החלו ואנס והלורד דייוויד אוון, נציג האיחוד האירופי, לשאת ולתת על תוכנית שלום לסיום מלחמת בוסניה. התוכנית נדחתה וואנס הגיש את התפטרותו למזכיר הכללי של האו"ם. הוא הוחלף בשר החוץ של נורווגיה, תורוואלד סטולסנברג.
ב-1995 הוא מונה שוב כשליח מיוחד של המזכיר הכללי של האו"ם וחתם כעד על הסכם הביניים במשא ומתן בין רפובליקת מקדוניה לבין יוון. הוא גם היה חבר בוועד השלישייה.
.JPEG)
.svg)