ההגדה נדדה מברצלונה לקנדיאה (כיום הרקליון) שבכרתים, שם התגוררו צאצאי בני המשפחה. מתקופת קנדיאה נשארו מספר מזכרות בהגדה: באחד העמודים הראשונים כתב מאיר בן מלכיאל אשכנזי שהוא מכר את ההגדה לגיסו משה אבן כבש בסיווןה'קס"ב (1402). בעמוד האחרון נכתב בכתב יד כי ההגדה הייתה שייכת לאברהם חן בן האלוף רבי יהודה חן הרופא (רבה הראשי של קנדיאה) בן הרב עמנואל חן הרופא לבית שאלתיאל. כל השמות שהוזכרו בהגדה הוכרו לחוקרים בהיותם מופיעים ב"תקנות קנדיאה" - תקנות היסטוריות שכתבו רבני העיר קנדיאה בשנים ה'רס"ד - ה'שמ"ד.
הפרט הנדיר בהגדה הוא "פירוש מבית מדרשו של רש"י להגדה של פסח" שהוסיף הצייר, אשר על פי החוקרים מיוחס לרש"י או למי מבית מדרשו. הפירוש מופיע בשינויי לשון קלים בשתי הגדות נוספות בלבד - הגדת "פה ישרים" לרב חביב טולידאנו והגדת "כל ישראל חברים" מפריז. הפירוש זכה להתייחסות בפירוש ריטב"א להגדה, המייחסו לרש"י עצמו.
ההגדה כתובה בכתב ספרדי מרובע בהבלטת צבע המוקף בקישוטים, ובראשית ההגדה קודם כתב היד ישנה סדרת ציורים על סיפורי משה ואהרן אצל פרעה, עשר המכות ויציאת מצרים. נוסח ההגדה עצמו מלווה במעט איורי טקסט ועיטורי זהב.