הגדת נירנברג הראשונה היא כתב ידמאויר של ההגדה של פסח שנוצרה על ידי הסופר והמאייר יואל בן שמעון בנירנברג שבגרמניה בשנת 1449 בקירוב. הגדת נירנברג הראשונה נחשבת לאחת מההגדות היחידות בעולם, שהשתמרו מתקופת ימי הביניים המאוחרים,[1] והיא מספקת תובנות לגבי המנהגים הדתיים והמסורות התרבותיות של הקהילות היהודיות בגרמניה בתקופת ימי הביניים, והוא מהווה עדות להישגיהם האמנותיים הסופרים היהודים באותה העת.[דרוש מקור]
הגדת נירנברג הראשונה נוצרה בשנת 1449 בקירוב על ידי הסופר והמאייר הנודע יואל בן שמעון בנירנברג שבגרמניה.
הגדת נירנברג הראשונה הובאה לירושלים מגרמניה בשנות ה-30 של המאה ה-20 על ידי זלמן שוקן. באפריל 2001 נרכשה ההגדה תמורת 1,017,750 דולרים על ידי משפחת יסלזון במכירה פומבית של סותבי'ס תל אביב, ובעקבות כך היא נתרמה למוזיאון ישראל.[1]
תיאור
הגודל של הגדת נירנברג הראשונה הוא 27 סנטימטרים על 17 סנטימטרים. היא כתובה בדיו וצבעי מים על גבי קלף.
הגדת נירנברג הראשונה מכילה איורים רבים המתארים בין היתר סצנות מסיפור יציאת מצרים.
נוסח ההגדה
ההגדה היא בנוסח אשכנז. עם זאת, ישנם כמה הבדלים בין הנוסח המובא בהגדה לנוסח האשכנזי המקובל כיום. למשל, מופיעו שתי ברכות השיר (יהללוך ונשמת כל חי) במלואן, עם חתימת הברכה, בהתאם למנהג האשכנזי הקדום, וכפי שמובא בתוספות ובראשונים אחרים.[2] זאת בניגוד למנהג האשכנזי שהתקבל, כדעת רבי חיים כהן, לומר "יהללוך" בלי חתימה, ולחתום רק בנשמת כל חי, לאחר הלל הגדול. עם זאת, בהגדה אין ברכת המצוות לפני קריאת ההלל, בהתאם למנהג האשכנזי כיום, ובניגוד להגדות אחרות מאותה תקופה (כמו הגדת רוטשילד).