PROFILPELAJAR.COM

קרב שכם
	שבויים טורקים צועדים ברחובות שכם עם סיום קרב שכם בספטמבר 1918
	מערכה: המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה
	מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
תאריכים	19 בספטמבר 1918 – 21 בספטמבר 1918 (3 ימים)
קרב לפני	קרב מגידו
קרב אחרי	קרב עבר הירדן השלישי; הקרב בנחל תרצה; קרב סמח'
מקום	בין צפון ירושלים לשכם
קואורדינטות	32°13′13″N 35°16′44″E / 32.22027778°N 35.27888889°E
עילה	שבירת האחיזה של הטורקים בגב ההר ודחיקתם לבקעת הירדן
תוצאה	ניצחון לבריטים
הצדדים הלוחמים
האימפריה הבריטית; אוסטרליה; ניו זילנד; הודו הבריטית; .	האימפריה העות'מאנית ; האימפריה הגרמנית
מפקדים
אדמונד אלנבי; פיליפ צ'טווד; סטנלי מוט; ג'ון לונגלי	אוטו לימן פון זאנדרס ; מוסטפא פבזי פאשה (אנ') (הארמייה השביעית)
כוחות
הקורפוס ה-20; • הדיוויזיה ה-53; • הדיוויזיה ה-10; • "חיל ווטסון"	קבוצת ארמיות ילדרים; • הארמייה השביעית
אבדות
כ-800 נפגעים	כ-1,500 שבויים

קרב שכם היה חלק ממערכת מגידו ונועד לכבוש את גב הרי שומרון, ושכם במרכזם, ולדחוק את הכוחות העות'מאנים המבוצרים שם מזרחה וצפונה כדי למנוע את התערבותם במאמץ העיקרי של קרב מגידו שנועד לכבוש את קו חיפה - עמק יזרעאל - עמק הירדן, לנתק בין מרכז הארץ וצפונה וללכוד כוחות טורקים רבים שישבו בהרי שומרון.

הפעולה הבריטית צלחה לבסוף ועל אף הכוחות החזקים של הטורקים והביצורים הכבדים הצליחו הבריטים להביס את הטורקים שנסוגו מגב ההר מזרחה אל מעבר לנהר הירדן או צפונה, דרך סמח', לסוריה.

רקע

בדצמבר 1917 כבשו הבריטים את ירושלים והשתלטו על קו נחל הירקון תוך שהם מייצבים את קו שתי העוג'ות שחתך את ארץ ישראל לשניים. משלב זה החל מפקד המערכה, גנרל אדמונד אלנבי, לתכנן את השלב האחרון של המלחמה.

במקביל לשלבי התכנון התמודד הפיקוד הבריטי עם מהלך משמעותי של חילופי כוחות^[1] כשיחידות המבוססות חיילים אנגלים הוצאו מהחזית ונשלחו לחזק את חזית המערבית באירופה ובמקביל תוגבר הכוח הבריטי בארץ ישראל ביחידות שהתבססו בעיקרן על חיילים הודים (אך גם חיילים אוסטראלים וניוזילנדים). חלק מכוחות אלו הועברו מזירות אחרות (למשל מהמערכה במסופוטמיה^[2] ומהחזית המערבית^[3]) אך יחידות אחרות כללו מתגייסים חסרי ניסיון צבאי ונדרשה תקופת אימון כדי לשפר את יכולתם המבצעית.

במקביל להתארגנות הבריטית פעל גם הצבא העות'מאני לחיזוק עמדותיו ברכס הרי שומרון ומורדותיו המזרחיים והמערביים. תוכנית הגנתית זו התבססה על ההנחה המוטעה שהמתקפה הבריטית צפונה תתקיים על רכס הרי שומרון ומורדותיו המזרחיים ונבעה מתוכנית הטעייה שרקם המודיעין הבריטי.

תוכנית הקרב

תוכנית כלל המערכה

תוכנית הקרב של אלנבי, לקראת קרב מגידו, התבססה על 3 מאמצים עיקריים:

פריצת דיוויזיות פרשים לאורך מישור החוף, ואדי עארה, עמק יזרעאל ובית שאן תוך איגוף הכוח העיקרי הטורקי שהתבסס בהרי שומרון.
תקיפת הביצורים הטורקים בהרי שומרון על ידי דיוויזיות הרגלים.
חסימת הדרכים בבקעת הירדן כדי למנוע בריחת כוחות טורקים דרך נהר הירדן על ידי כוחות רגלים ופרשים.

תוכנית קרב שכם

למטרת כיבוש שכם וסביבתה הקצה הפיקוד הבריטי 2 דיוויזיות רגלים (במבנה של קורפוס) שתנוענה מאזור ירושלים צפונה כשדיוויזיה אחת נעה על מורדות המזרחיים של הרי שומרון והשנייה על המורדות המערביים. ממערב לקורפוס זה נע קורפוס נוסף שנועד לבלום תיגבור כוחות טורקיים על גב ההר.

הכוחות המעורבים במערכה

צבא בריטניה

הכוח העיקרי שהופנה למערכה לכיבוש גב ההר ושכם היה הקורפוס ה-20 בפיקודו של גנרל פיליפ צ'טווד שכלל את היחידות הבאות:

הדיוויזיה ה-53 בפיקוד מייג'ור גנרל סטנלי מוט (הכוללת את בריגדות הרגלים ה-158, ה-159 וה-160).
הדיוויזיה ה-10 בפיקוד מייג'ור גנרל ג'ון לונגלי (הכוללת את בריגדות הרגלים ה-29, ה-30 וה-31).
חיל ווטסון (שכלל את רגימנט הפרשים הקורפוסי ה"יומנרי" ובטליוני חפרים).

לרשות הקורפוס עמדו מטוסים לצורכי סיור, צילום ותקיפה מיחידות אוויר בשדות התעופה ברמלה ובואדי צראר.

ממערב לקורפוס ה-20 נפרשו הדיוויזיות של הקורפוס ה-21 בפיקודו של גנרל אדוארד באלפין ובמישור החוף נפרשו דיוויזיות הפרשים של קורפוס המדבר הרכוב בפיקודו של גנרל הנרי שובל. בבקעת הירדן, ממזרח לקורפוס ה-20, נפרש "חיל צ'ייטור" בפיקוד גנרל אדוארד צ'ייטור.

הצבא העות'מאני

הכוח הטורקי שהתבצר בהרי שומרון ובמורדות המזרחיים התבסס על הארמייה השביעית. הארמייה, בפיקודו של [מוסטפא פבזי פאשה (אנ'), מנתה כ-7,000 חיילים שנתמכו בכ-110 תותחים. הארמייה הורכבה מ-2 קורפוסים (הקורפוס השלישי והקורפוס ה-23).

ממערב נפרשה הארמייה השמינית ומעבר לירדן נפרשה הארמייה הרביעית. ארמיות אלו פעלו תחת קבוצת ארמיות ילדרים בפיקודו של אוטו לימן פון זאנדרס.

מהלך הקרב

18 בספטמבר 1918

הדיוויזיה ה-53, שעמדה להילחם בשטח סלעי בו מעטים השבילים, החלה להתקדם לעבר השטחים שהוחזקו על ידי הטורקים כדי להכין תשתית לתחילת הפעילות. לאחר ירי בין הכוחות (כולל ירי ארטילרי) נסוגו חיילי הדיוויזיה.

19 בספטמבר 1918

קרב מגידו החל ב-19 בספטמבר 1918 לפנות בוקר כשיחידות הפרשים של קורפוס המדבר הרכוב החלו להתקדם צפונה לאורך מישור החוף ובמקביל החל הקורפוס ה-21 להתקדם ממזרח באזור טבסור (אנ') וטולכרם. לאחר הצלחת השלב הראשון הורה אלנבי לקורפוס ה-20 להתקדם צפונה ולתקוף את ביצורי הטורקים.

צ'טווד פיצל את כוחותיו כך שהדיוויזיה ה-10 התקדמה במורדות המערביים של הרי השומרון (ממערב לכביש 60 הנוכחי) במטרה לכבוש את שכם בעוד שהדיוויזיה ה-53 התקדמה במדרון המזרחי של רכס הרי שומרון במטרה לחסום את הדרכים היורדות לבקעת הירדן. במרווח בין שתי הדיוויזיות התקדם "כוח ווטסון".

במהלך יום זה כבשה הדיוויזיה ה-10 את פרח'ה ואת סלפית.

20 בספטמבר 1918

ב-20 בספטמבר 1918 המשיכה הדיוויזיה ה-10 להתקדם צפונה וכבשה את כפר חארס. במקביל התקדם "כוח ווטסון" על ציר ירושלים-שכם (כיום כביש 60) ולאחר שכוחות ההנדסה שלו פינו מוקשים שהטמינו הטורקים התקדם הכוח וכבש את לובאן א-שרקיה וא-סאוויה. הדוייוזיה ה-53 המשיכה להתקדם ממזרח לגב ההר אולם נתקלה בהתנגדות טורקית חזקה.

בניגוד לקשיים של הקורפוס ה-20 לכבוש את גב ההר הצליחו הקורפוס ה-21 וקורפוס המדבר הרכוב לעמוד במשימתם ולהתקדם תוך שהם מביסים את היחידות הטורקיות ושובים כ-25,000 חיילים טורקים. דבר זה ערער את יכולת העמידה של הדיוויזיה ה-שביעית הטורקית וכוחותיה החלו לסגת.

21 בספטמבר 1918

ב-21 בספטמבר 1918 המשיך "כוח ווטסון" להתקדם על דרך ירושלים-שכם והגיע עד רוג'ייב (כ-3 ק"מ מדרום מזרח לשכם) שם נתקל באש טורקית כבד וכבש את המקום בהתקפת פרשים. במקביל התקדמה הדוייוזיה ה-10 מדרום לשכם וכבשה את הכפר בלאטה אל-בלד (אנ') (כיום בלאטה) ושטחים נוספם מדרום לשכם. במקביל התקדמה הדיוויזיה השלישית "לאהור" (מהקורפוס ה-21) התקדמה ממערב וכבשה את העיירה רפידייה (אנ') ממערב לשכם והשלימה בכך את כיתור העיר משלושת צדדיה. כדי להשלים את כיתור שכם הוזעקה בריגדת הפרשים החמישית (אנ') (מהדיוויזיה ה-60 של הקורפוס ה-21) ששהתה בטולכרם והיא כבשה את צפון שכם וניתקה את מסילת הרכבת. בצהרי היום נכנסו הכוחות לשכם וכבשו אותה. לאחר כיבוש העיר התברר שרוה הדיוויזה השביעית הספיקה לסגת מהעיר ולנוע צפונה.

במקביל התקדמה הדיוויזיה ה-53 ממזרח לשכם כדי לחסום את הדרך היורדת לוואדי אל-פארעה ולמנוע בריחת כוחות טורקים לבקעת הירדן ועבר הירדן. בשלהי אותו יום תקפו כוחות של הדיוויזיה ה-53 וטייסות של חיל האוויר הבריטי את ההכוחות הטורקים הנסוגים במהלך הקרב בנחל תרצה וגרמו להם לפגיעות קשות.

לקריאה נוספת

ג'ון גריינג'ר, "הלחימה על ארץ ישראל-1917", הוצאת מודן והמעבדה התפיסתית באגף המבצעים, 2012.
פילדמרשל ארצ'יבלד פרסיוול ויוול, מסעי המלחמה בארץ ישראל, הוצאת אריאל, 2007.

"5th Light Horse Brigade War Diary". First World War Diaries AWM4, 10-5-2. Canberra: Australian War Memorial. בספטמבר 1918. {{cite web}}: (עזרה)
"Anzac Mounted Division General Staff War Diary". First World War Diaries AWM4, 1-60-31 Part 2. Canberra: Australian War Memorial. ספטמבר 1918. אורכב מ-המקור ב-21 מרץ 2011.
"Anzac Mounted Division Admin Staff, Headquarters War Diary". First World War Diaries AWM4, 1-61-31. Canberra: Australian War Memorial. בספטמבר 1918. {{cite web}}: (עזרה)
Baly, Lindsay (2003). Horseman, Pass By: The Australian Light Horse in World War I. East Roseville, Sydney: Simon & Schuster. OCLC 223425266.
Battles Nomenclature Committee (1922). The Official Names of the Battles and Other Engagements Fought by the Military Forces of the British Empire during the Great War, 1914–1919, and the Third Afghan War, 1919: Report of the Battles Nomenclature Committee as Approved by The Army Council Presented to Parliament by Command of His Majesty. London: Government Printer. OCLC 29078007.
Blenkinsop, Layton John; Rainey, John Wakefield, eds. (1925). History of the Great War Based on Official Documents Veterinary Services. London: H.M. Stationers. OCLC 460717714.
Bou, Jean (2009). Light Horse: A History of Australia's Mounted Arm. Australian Army History. Port Melbourne: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-19708-3.
Bruce, Anthony (2002). The Last Crusade: The Palestine Campaign in the First World War. London: John Murray. ISBN 978-0-7195-5432-2.
Carey, G. V.; Scott, H. S. (2011). An Outline History of the Great War. Cambridge University Press. ISBN 978-1-107-64802-9.
Carver, Michael, Field Marshal Lord (2003). The National Army Museum Book of The Turkish Front 1914–1918: The Campaigns at Gallipoli, in Mesopotamia and in Palestine. London: Pan Macmillan. ISBN 978-0-283-07347-2.
Cutlack, Frederic Morley (1941). The Australian Flying Corps in the Western and Eastern Theatres of War, 1914–1918. Official History of Australia in the War of 1914–1918. Vol. VIII (11th ed.). Canberra: Australian War Memorial. OCLC 220900299.
Downes, Rupert M. (1938). "The Campaign in Sinai and Palestine". In Butler, Arthur Graham (ed.). Gallipoli, Palestine and New Guinea. Official History of the Australian Army Medical Services, 1914–1918: Volume 1 Part II (2nd ed.). Canberra: Australian War Memorial. pp. 547–780. OCLC 220879097.
Erickson, Edward J. (2001). Ordered to Die: A History of the Ottoman Army in the First World War. No. 201 Contributions in Military Studies. Westport Connecticut: Greenwood Press. OCLC 43481698.
Erickson, Edward J. (2007). Ottoman Army effectiveness in World War I : a comparative study. London: Routledge. ISBN 978-0-203-96456-9. OCLC 99997016.
Falls, Cyril (1930). Military Operations Egypt & Palestine from June 1917 to the End of the War. Official History of the Great War Based on Official Documents by Direction of the Historical Section of the Committee of Imperial Defence: Volume 2 Part II. A. F. Becke (maps). London: H.M. Stationery Office. OCLC 256950972.
Great Britain; Army; Egyptian Expeditionary Force (1918). Handbook on northern Palestine and southern Syria (באנגלית). Cairo: Government Press. OCLC 23101324.
Griffiths, William R. (2003). The Great War, The West Point Military History Series. Square One Publishers, Inc. ISBN 978-0-7570-0158-1.
Barker, David; Gullett, Henry; Barrett, Charles (1919). Australia in Palestine (באנגלית). Sydney: Angus & Robertson. OCLC 224023558.
Hall, Rex (1975). The Desert Hath Pearls. Melbourne: Hawthorn Press. OCLC 677016516.
Hart, Basil (1989). Lawrence of Arabia. The Perseus Books Group. ISBN 978-0-306-80354-3.
Hill, Alec Jeffrey (1978). Chauvel of the Light Horse: A Biography of General Sir Harry Chauvel, GCMG, KCB. Melbourne: Melbourne University Press. OCLC 5003626.
Hughes, Matthew, ed. (2004). Allenby in Palestine: The Middle East Correspondence of Field Marshal Viscount Allenby June 1917 – October 1919. Army Records Society. Vol. 22. Phoenix Mill, Thrupp, Stroud, Gloucestershire: Sutton Publishing. ISBN 978-0-7509-3841-9.
Jukes, Geoffrey (2003). The First World War: The War To End All Wars: Volume 2 of Essential Histories Specials. Osprey. ISBN 978-1-84176-738-3.
Keogh, E. G.; Joan Graham (1955). Suez to Aleppo. Melbourne: Directorate of Military Training by Wilkie & Co. OCLC 220029983.
Kinloch, Terry (2007). Devils on Horses in the Words of the Anzacs in the Middle East,1916–19. Auckland: Exisle Publishing. ISBN 978-0-908988-94-5.
Massey, William Thomas (1920). Allenby's Final Triumph. London: Constable & Co. OCLC 345306.
Maunsell, E. B. (1926). Prince of Wales' Own, the Seinde Horse, 1839–1922. The Regimental Committee. OCLC 221077029.
Powles, C. Guy; A. Wilkie (1922). The New Zealanders in Sinai and Palestine. Official History New Zealand's Effort in the Great War. Vol. III. Auckland: Whitcombe & Tombs. OCLC 2959465.
Preston, R. M. P. (1921). The Desert Mounted Corps: An Account of the Cavalry Operations in Palestine and Syria 1917–1918. London: Constable & Co. OCLC 3900439.
Pugsley, Christoper (2004). The Anzac Experience New Zealand, Australia and Empire in the First World War. Auckland: Reed Books. ISBN 978-0-7900-0941-4.
Wavell, Field Marshal Earl (1968) [1933]. "The Palestine Campaigns". In Sheppard, Eric William (ed.). A Short History of the British Army (4th ed.). London: Constable & Co. OCLC 35621223.
Woodward, David R. (2006). Hell in the Holy Land: World War I in the Middle East. Lexington: The University Press of Kentucky. ISBN 978-0-8131-2383-7.