לבני מרצה על אודות אביה, איתן לבני, באירוע לציון 70 שנה למבצע ליל הרכבות, שעל אחת הפעולות במסגרתו פיקד האב מטעם האצ"ל. בידיה ספרו "המעמד"
לבני נולדה בתל אביב לאיתן לבני, קצין המבצעים של האצ"ל ולימים חבר הכנסת מטעם "הליכוד", ולשרה, שהייתה לוחמת באצ"ל. הוריה עלו לישראל ב-1925 והכירו במהלך מבצע שוד של האצ"ל.
בנעוריה הייתה חברה בתנועת "בית"ר". במהלך הלימודים בתיכון עירוני א' בתל אביב הייתה רכזת קבוצת הכדורסלאליצור תל אביב. בתקופת נעוריה הייתה מפלגת "העבודה" בשלטון, ולבני סיפרה כי חשה שהממסד מזער את התרומה של הוריה להקמת המדינה. לדבריה הם הוצגו בבית הספר כמסמלים מלחמה ופשיזם, ושנהגה להתווכח עם מוריה על כך.[3]
לבני עסקה בעריכת דין כעשר שנים, כשהיא מתמחה במשפט מסחרי, משפט ציבורי ונדל"ן, לאחר שהקימה משרד עורכי דין עצמאי. משרדה שכן במצודת זאב בתל אביב, ובין השאר שימשה כעורכת הדין של סיעת "הליכוד" בהסתדרות.
לימים הביעה לבני חרטה על הפרטת חברות מסוימות ואוצרות טבע. כיו"ר "התנועה" ב-2013, כתבה לבני, "אינני בטוחה שהיום הייתי מפריטה מחדש את כי"ל ואת אוצרות הטבע בים המלח".[11]
חברת כנסת
לאחר הקדמת הבחירות לכנסת ה-15 על ידי בנימין נתניהו בשנת 1999, התפטרה מראשותה של רשות החברות הממשלתיות, והתמודדה בפריימריז של "הליכוד". הפעם הגיעה למקום ה-18, ונבחרה לראשונה לכנסת, כאשר "הליכוד" זכה ב-19 מנדטים בבחירות אלה.
לבני עמדה בראש מספר ועדות משנה של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ובהן ועדת המשנה שהכינה את החוק לאיסור הלבנת הון וועדת המשנה לתקנותחוק החברות. כמו כן הייתה חברה בוועדת החקירה הפרלמנטרית לעניין הסחר בנשים ובוועדה לקידום מעמד האישה. בכנסת החמש עשרה הייתה חברת ועדה מיוחדת שהכינה את החוק הקובע שכל העברה של שטח או סמכויות בירושלים תחייב רוב של 61 חברי כנסת.[12]
בשנת 2004 זכתה בפרס אביר איכות השלטון לנציג מהרשות המבצעת, על תרומתה לאיכות קליטתם של העולים בישראל, ועל תרומה ייחודית לחיזוקו של שלטון החוק ולהגנה על עקרונות הדמוקרטיה.
אחרי פרישת "שינוי" בסוף שנת 2004, סיימה לבני בראשית 2005 את תפקידה במשרד השיכון והבינוי, ומונתה לשרת המשפטים במקום יוסף לפיד. במקביל המשיכה לשמש כשרה לקליטת העלייה. במסגרת הוויכוחים הפנים מפלגתיים ב"ליכוד" על רקע תוכנית ההתנתקות, שימשה לבני כמפשרת בין ראש הממשלה אריאל שרון, ובין שלושה משריו, בנימין נתניהו, סילבן שלום ולימור לבנת, והביאה לניסוח מחודש של קווי התוכנית, שאפשרו את אישור התוכנית בכנסת.[14] בעת כהונתה כשרת המשפטים, ניהלה לבני את הצד המשפטי-חקיקתי של תוכנית ההתנתקות ובעיקר את אישור חוק יישום תוכנית ההתנתקות.
במסגרת תפקידה כשרת המשפטים החלה בקידום רפורמות בבתי המשפט. היא תמכה במועמדותה של פרופ' רות גביזון לשופטת בבית המשפט העליון, אך נתקלה בהתנגדותו של נשיא בית המשפט העליון פרופ' אהרן ברק, אותו האשימה לבני בכך ש"הוא משכפל לעצמו שופטים",[15] היא עיכבה את כינוס הוועדה לבחירת שופטים, להערכת פרשנים עשתה זאת על מנת להשיג רוב למינוי גביזון.[16] בסופו של דבר, גביזון לא מונתה. כמו כן, יזמה את העברת מתחם בית המשפט בתל אביב לדרום העיר (יוזמה שלא יצאה אל הפועל), ויזמה חקיקה שתמנע עיקול של כספי הפיצוי שיקבלו המפונים מגוש קטיף וצפון השומרון.
כשרת המשפטים גיבשה לבני תזכיר חוק, שנועד להבנות את שיקול הדעת השיפוטי בענישה, כאשר העיקרון המרכזי הוא יחס הולם בין העבירה לבין העונש, עם קביעת עונשי מוצא שמהם השופטים יקבעו את העונש בהתאם לנסיבות המקרה.[17][18] התזכיר גובש על ידי לבני בהתאם לוועדת גולדברג והצעת החוק הממשלתית הוגשה כשנה לאחר מכן, לאחר שמונתה לשרת החוץ.[17][19]
בשנת 2005, כשרת המשפטים, קיבלה לבני "אות אומ"ץ" מארגון אומ"ץ, אך בסוף אותה שנה הביע יו"ר הארגון, אריה אבנרי, אכזבה מחבירתה לאריאל שרון בראשות "קדימה".[20]
בשנת 2005 חתמה לבני כשרת משפטים, יחד עם שר התמ"ת, אהוד אולמרט על מינוים של כ-20 חברי מרכז הליכוד וקרוביהם כנציגי ציבור בבית הדין לעבודה. הרשימה הוכנה בלשכות שני השרים, והיא נקבעה מבלי שפורסמה הודעה לציבור על האפשרות להגיש מועמדות לתפקיד, בניגוד לחוק [דרושה הבהרה].[21]
כמה חודשים לאחר מכן שינתה לבני את תהליך המינויים, כך שנציגי ציבור ייבחרו על ידי ועדת איתור ולא על ידי לשכות השרים כמו כן, נציג משרד המשפטים בוועדה יהיה היועץ המשפטי של המשרד.[22][23]
עם הקמתה של מפלגת "קדימה", בסוף נובמבר 2005, פרשה לבני מ"הליכוד" והצטרפה למפלגה החדשה.[24] ב-18 בינואר 2006, אחרי ההתפטרות של סילבן שלום, מונתה לשרת החוץ, בנוסף על תפקידיה הקודמים.
בממשלתו של אולמרט (הממשלה ה-31) מונתה לבני, ב-4 במאי 2006, לממלאת מקום ראש הממשלה ושרת החוץ. בזאת הייתה לאישה הראשונה שמכהנת בתפקיד ממלאת מקום ראש הממשלה, ולאישה השנייה, אחרי גולדה מאיר, המכהנת כשרת החוץ. ב-30 בנובמבר 2006 מונתה באופן זמני גם לתפקיד שרת המשפטים לתקופה של כחודשיים, עד למינויו של דניאל פרידמן.
כחלק מתפקידה כשרת החוץ מונתה לבני על ידי ראש הממשלה לעמוד בראש צוות המשא ומתן עם הפלסטינים. לאורך כהונתה נפגשה פעמים רבות עם ראשי המשלחת הפלסטינית, ובין השאר פעלה לכינוס ועידת אנאפוליס שהתקיימה בנובמבר 2007. בוועידה, שהיוותה ניסיון לפתיחת הליך למשא ומתן לקראת הסכם קבע, עמדה לבני יחד עם ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בראש המשלחת הישראלית. בוועידה נאמה לבני ואמרה:
לא באתי היום להתווכח על זכויות. לא באתי להתווכח מי צודק יותר. באתי היום כדי לומר לעמיתי מהעולם הערבי, שהדבר הנכון לעשותו הוא לא לוותר על תחושת הצדק או האמונה בזכות. אין בכוונתי לדרוש זאת מעם אחר כפי שאיני עושה זאת בעצמי. אלא זה הזמן לממש זכות אחרת, הזכות של ילדינו לחיות בשלום ובכבוד הדדי – והשתתפותכם החשובה כאן, על אף שלחלקכם לא פשוט הדבר, מעידה כי זאת גם כוונתכם, והיא נוטעת בי תקווה לעתיד.
אני גאה במקום בו ישראל נמצאת היום, ואני מקווה שהיום קיימת הבנה שהדבר הנכון הוא לבנות עתיד משותף בשתי מדינות נפרדות. האחת – מדינת ישראל – שהוקמה כמדינה יהודית, בית לאומי לעם היהודי, והשנייה – פלסטין – שתקום כדי לתת פתרון לאומי שלם ומלא לבני העם הפלסטיני באשר הוא.
במהלך המשא ומתן עם המשלחת הפלסטינית, העלתה לבני את האפשרות של העברת הגבול בין ישראל למדינה הפלסטינית העתידית, בדרך שתביא להעברת יישובים ערביים ישראליים לאותה מדינה, הצעה שנדחתה על ידי יו"ר המשלחת הפלסטינית אבו עלא.[26]
יומיים לאחר פרסום מסקנות הביניים של ועדת וינוגרד, ב-2 במאי 2007, הודיעה לבני במסיבת עיתונאים כי בפגישתה עם ראש הממשלה אמרה לו כי לנוכח הדו"ח "התפטרות היא הדבר הנכון מבחינתו". על אף עמדתה זו, ספגה ביקורת בשל החלטתה להישאר בממשלה, למרות הטחת ביקורת כה קשה, משהתברר כי אין רוב בסיעת "קדימה", התומך בהחלפתה את אולמרט בראשות הממשלה. לבני נימקה את החלטתה שלא להתפטר ברצונה "לפקח על יישום המסקנות מתוך הממשלה". במסיבת עיתונאים כעבור מספר שבועות, חזרה בה מהקריאה לאולמרט להתפטר, מה שקומם עליה הן את תומכי אולמרט והן את מערכת המשפט. לאחר פרסום המסקנות הסופיות של ועדת וינוגרד, ב-30 בינואר 2008, נמנעה לבני מלהתבטא בפומבי בעניין הדו"ח, וממילא לא חזרה על קריאתה לראש הממשלה להתפטר, מה שרק הגביר את הביקורת על התנהלותה.
ביולי 2008 החליטה "קדימה" לקיים בחירות מקדימות לראשות המפלגה, ב-17 בספטמבר 2008. אולמרט הכריז כי לא יתמודד על ראשות המפלגה, ויתפטר עם בחירת ראש מפלגה חדש. לבני ניצחה בבחירות אלה בהפרש קטן, כשזכתה ב-43.1% מקולות הבוחרים (לעומת 42% ליריבה העיקרי, שר התחבורה, שאול מופז).[29]
ב-25 באוקטובר 2008, לאחר שחתמה לבני על הסכם קואליציוני עם מפלגת העבודה, פרסמה מועצת חכמי התורה הודעה, לפיה חילוקי דעות בנושאי הקצבאות וירושלים התגלעו במהלך המשא ומתן, ולכן ש"ס לא תוכל לשבת בממשלה בראשות לבני, אף שלבני הציעה למפלגות החרדיות תקציבים של כמיליארד ש"ח.[31] משהתברר כי גם חברי דגל התורה לא יצטרפו לממשלה בראשותה, ולאחר שהמשא ומתן הקואליציוני עם מפלגת הגמלאים (שהתאחדה שבוע קודם לכן) ועם מרצ לא התקדם, הודיעה לבני לנשיא פרס ב-26 באוקטובר 2008 כי נכשלה בניסיונה להקים ממשלה, על-אף ההסכם שהושג עם מפלגת העבודה.[32]
כיו"ר "קדימה" הובילה לבני את מפלגתה בבחירות לכנסת ה-18. קמפיין המפלגה התבסס בעיקרו על תדמיתה של לבני כפוליטיקאית נקיית כפיים וניסיונות לקעקע את אמינותו של יריבה בנימין נתניהו, בין הסיסמאות של "קדימה" היו: "ציפי לבני – מה שטוב למדינה" "ראש ממשלה אחרת" ו"ביבי?! אני לא מאמין לו". לבני ערכה סיורי בחירות במעוזים של צעירים חילונים כמו מתחמי בילוי ונאמה רבות במהלך מערכת הבחירות בבתי ספר. כמו כן דיברה לקהל הנשים ולציבור השמאל וביקשה "להחזיר את התקווה לשלום".
"קדימה" בראשות לבני קיבלה בבחירות אלה 28 מנדטים והייתה לסיעה הגדולה ביותר בכנסת, עם יתרון של מנדט אחד על "הליכוד",[33] אך למעט "קדימה" אף מפלגה לא המליצה לנשיא המדינה שמעון פרס להטיל עליה להרכיב ממשלה, והמשימה הוטלה על בנימין נתניהו, שמועמדתו זכתה להמלצת נציגי סיעות הימין וסיעות הדתיים, סה"כ 65 חברי כנסת. לבני הודיעה מייד שלא תצטרף לממשלה בראשות נתניהו, כיוון שאינה מוכנה להיות חברה במה שהגדירה כממשלת ימין קיצונית, ושהיא תשמש כיו"ר האופוזיציה.[34] בטיוטת הסכם קואליציוני שגובשה בין גדעון סער מטעם "הליכוד" וצחי הנגבי מטעם "קדימה", הוסכם ששתי המפלגות יזכו למספר שווה של תיקים בממשלה ובקבינט המדיני-ביטחוני ושלבני תכהן כראש ממשלה בשנה וחצי האחרונה מתוך ארבע וחצי שנות כהונת הממשלה ועד אז תכהן כשרת החוץ וכממונה על המשא ומתן עם הפלסטינים. אך המשא ומתן נכשל כאשר השיחות הפכו לישירות בין לבני ונתניהו. להערכת הנגבי, הסיבה לכך הייתה חוסר אמון של לבני בכך שבהתחשב בשותפיה הקואליציוניים, תהיה לה השפעה מהותית על מדיניות הממשלה.[35]
עם כניסתה לתפקיד ראש האופוזיציה תקפה לבני את גודלה של ממשלת נתניהו השנייה.[36] השנה הראשונה לישיבתה של "קדימה" באופוזיציה לוותה בחשש כי המפלגה תפורק וחלק מחבריה יחברו לממשלה, זאת משום שמספר שבועות לאחר השבעת ממשלת נתניהו, עבר בכנסת חוק התפלגות סיעה שמאפשר לשבעה חברי כנסת להתפלג לסיעה עצמאית בלי שייחשבו ל'פורשים', אף שאינם מהווים שליש של הסיעה המקורית ולא זכו להסכמת רוב חבריה. לבני יצאה בחריפות כנגד מה שהגדירה כניסיון לפרק את "קדימה".[37] בהמשך תקפה לבני את ראש הממשלה בנימין נתניהו על אי התקדמותו במשא ומתן עם הפלסטינים ועל חוסר אמונתו בפתרון שתי מדינות לשני עמים, כדבריה. לאחר "נאום בר-אילן" של נתניהו ב-14 ביוני 2009, הגיבה לבני על התפנית בעמדתו ובירכה עליה, אך תקפה אותו בטענה שנדרש לשאת את הנאום תחת לחץ נאום ברק אובמה באוניברסיטת קהיר שנישא עשרה ימים לפני כן, ושהממשלה עוסקת בהישרדות ולא במדינאות.[38]
במרץ 2010 התבטאה לבני כנגד החלטת ממשלת נתניהו, על פי החלטת סגן שר הבריאות מטעם אגודת ישראליעקב ליצמן, לשינוי בתוכנית לבניית אגף חדש במרכז רפואי ברזילי באשקלון בשל קברים אשר נמצאו באתר המיועד לבנייה. בעקבות מחאה ציבורית רבה, ההחלטה נהפכה על פיה מספר שבועות לאחר מכן.
ב-2009, הוצא נגד לבני צו מעצר בבריטניה בגין ביצוע פשעי מלחמה בזמן מבצע עופרת יצוקה, בעקבות האירוע השלימה בריטניה תיקון לחוק שימנע הגשת צווי מעצר עתידיים שכאלה נגד בכירים ישראלים בבריטניה.[39]
ח"כ ציפי לבני בהפגנת הרופאים הגדולה בירושלים – 31 ביולי 2011ח"כ ציפי לבני באירוע הגאווה בבאר שבע, 2015
לבני עמדה לצד הממשלה לאחר המשט לעזה ב-2010 ונמנעה מלמתוח ביקורת על נתניהו כאשר החליט על הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון, אך מתחה ביקורת חריפה על ראש הממשלה לנוכח כישלון המשא ומתן הישיר בין ישראל לפלסטינים שהושק בספטמבר 2010 והעדרה של תוכנית ישראלית יזומה, חידוש ההכרה של אחדות ממדינות דרום אמריקה במדינה פלסטינית בגבולות 1967, המשבר המתמשך ביחסים עם טורקיה והמתיחות ביחסים עם ארצות הברית.
בשנת 2011, אל מול הפיצול ב"מפלגת העבודה" והתגברותה של המחאה החברתית, התבטאה לבני כנגד ראש הממשלה "שעוסק בהישרדות" והוסיפה כי היא מקווה שהאירועים יובילו לפירוק הממשלה והליכה לבחירות.
יום לאחר שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט התבטאה בחריפות כנגד העסקה ותקפה את ראש הממשלה בנימין נתניהו על הסכמתו לעסקת שליט. את שתיקתה עד למועד זה, נימקה בהבטחה שנתנה לאביו של שליט כי לא תתבטא בגנות העסקה טרם אישורה.[40]
בבחירות המקדימות שנערכו ב"קדימה" ב-27 במרץ 2012 הפסידה לבני לחבר הכנסת שאול מופז, שנבחר ליו"ר המפלגה במקומה בפער ניכר. בעקבות זאת התפטרה לבני מהכנסת ב-1 במאי 2012.[41] היקף החובות של "קדימה" בתום כהונתה של לבני כיו"ר המפלגה עמד על כ-34 מיליוני ש"ח.[42]
ב-19 בפברואר 2013 חתמה "התנועה" על הסכם קואליציוני עם סיעת "הליכוד ישראל ביתנו", שבו הוסכם כי לבני תכהן כשרת המשפטים ושר נוסף מטעם "התנועה" יכהן כשר להגנת הסביבה.[45] לבני התחילה את תפקידה כשרת המשפטים במרץ 2013 והוסמכה על ידי ראש הממשלה נתניהו לנהל את השיחות עם צוות המשא ומתן הפלסטיני. במסגרת תפקידה כיהנה לבני גם כיו"ר ועדת השרים לענייני חקיקה.
ב-2 בדצמבר 2014 פוטרה מהממשלה על ידי ראש הממשלה נתניהו, כחלק ממהלך להקדמת הבחירות.[48]
הבחירות לכנסת ה-20
ב-10 בדצמבר 2014, לקראת הבחירות לכנסת ה-20, הודיעה לבני יחד עם יו"ר מפלגת "העבודה" יצחק הרצוג על ריצה משותפת של "התנועה" בראשותה עם מפלגת "העבודה", ברשימה בשם "המחנה הציוני".[49] לבני הוצבה במקום השני ברשימה והיא סיכמה עם הרצוג על רוטציה, שלפיה אם ימונה הרצוג לראשות הממשלה, יכהן הוא בתפקיד בשנתיים הראשונות ולבני בשנתיים הנוספות.[50] כ-12 שעות לפני פתיחת הקלפיות הודיעה לבני כי היא מוכנה לוותר על הרוטציה אם הדבר יקשה על הקמת קואליציה.[51]
לאחר פרישתו של יצחק הרצוג מהכנסת, בעקבות מינויו ליו"ר הסוכנות היהודית, החליפה אותו לבני בתפקיד ראש האופוזיציה ב-1 באוגוסט 2018, בהתאם להסכמה עם יושב ראש מפלגת "העבודה", אבי גבאי, שלפיה "התנועה" תרוץ בבחירות הבאות שוב עם מפלגת "העבודה", לפי ההסכם הקודם, אולם לא תהיה רוטציה בין שניהם בתפקיד היו"ר.[53]
ב־1 בינואר 2019 הודיע גבאי בפומבי על סיום השותפות עם מפלגתה של לבני,[54] ובאותו יום היא הוחלפה בתפקיד ראש האופוזיציה בידי שלי יחימוביץ'.[55] לבני ביקרה את מסירת ההודעה בנוכחותה ובאופן מפתיע: "הרעיון הזה שאתה עומד ומנסה להשפיל אישה פומבית לא יהיה. התגובות שקיבלתי מנשים הן חזקות ומחזקות".[56]
ב־18 בפברואר 2019 הודיעה על פרישתה מהחיים הפוליטיים, ושמפלגתה "התנועה" לא תתמודד בבחירות לכנסת ה-21.[57]
לאחר הפרישה מהפוליטיקה
במרץ 2021 מונתה ליועצת אסטרטגית חיצונית לחברת הקנאביס "קנטק".[58]
.jpg)
