המעיין נובע מתוך מערה במורד הר הגלבוע, 37 מטר מתחת לפני הים. מהמערה הוא זורם לתוך בריכה, אשר בסיסה הוא עתיק יומין. מהגן הלאומי מי המעיין עוברים לשימוש חקלאי העמק. המערה ממנה נובע המעיין מכונה "מערת גדעון" על שם גדעון השופט. זאב וילנאי כתב בספרו משנת 1941 כי המעיין מפיק 16 אלף מטר מעוקב מים ב-24 שעות והוא יוצר סביבו ביצה גדולה. בעשור הראשון להקמת המדינה הייתה שפיעת המעיין 4.7 מיליון קוב לשנה בממוצע. לאחר מכן, בעקבות הקידוחים ירדה השפיעה בצורה חדה[2].
קרבות באזור המעיין
"מערת גדעון" ממנה נובע מעיין חרוד. על פי המסורת ממי המעיין הנובעים ממערה זו שתו המלקקים בסיפור גדעון בספר שופטיםיד לבני העמק שנפלו במערכות ישראל. פיסל דוד פלומבואחוזת הקבר של אולגה ויהושע חנקין
מלחמת גדעון
מעיין חרוד מוזכר בספר שופטים בתיאור מלחמת גדעון השופט במדיינים. הם וכל "בני קדם" פלשו לשטח בני ישראל, שדדו ובזזו, כמתואר בספר: "וְהָיָה אִם-זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי-קֶדֶם וְעָלוּ עָלָיו. וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת-יְבוּל הָאָרֶץ עַד-בּוֹאֲךָ עַזָּה וְלֹא-יַשְׁאִירוּ מִחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל וְשֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר (ו',ג'-ד').
בהמשך התאספו הפולשים בעמק יזרעאל: "וְכָל-מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי-קֶדֶם נֶאֶסְפוּ יַחְדָּו וַיַּעַבְרוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל" (ל"ג).
גדעון נערך לקרב, ואסף את לוחמיו ליד מעיין חרוד: "וַיַּשְׁכֵּם יְרֻבַּעַל הוּא גִדְעוֹן וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּחֲנוּ עַל-עֵין חֲרֹד וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה-לוֹ מִצָּפוֹן מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק" (ז',א').
כאן הגיע תפקידו של המעיין: "וַיּוֹרֶד אֶת-הָעָם אֶל-הַמָּיִם וַיֹּאמֶר ה' אֶל-גִּדְעוֹן כֹּל אֲשֶׁר-יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן-הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד וְכֹל אֲשֶׁר-יִכְרַע עַל-בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת: וַיְהִי מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל-פִּיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְכֹל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל-בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-גִּדְעוֹן בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמְלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וְנָתַתִּי אֶת-מִדְיָן בְּיָדֶךָ וְכָל-הָעָם יֵלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ" (ה'-ז').
כך נבחרו 300 הלוחמים אשר ניצחו את המדיינים תחת פיקודו של גדעון.
קרב עין ג'אלות
לא הרחק ממעיין חרוד (באזור כוכב הירדן) התחוללו קרבות בין הצלבנים למוסלמים בימי הביניים (1189-1187 לספירה). ב 3 בספטמבר 1260 התקיים במקום קרב עין ג'אלות. היה זה קרב מכריע בין הצבא הממלוכי (ממלוכים) שמנה כעשרים אלף לוחמים לבין כוח צבאי מונגולי (מונגולים) שמנה מספר דומה של לוחמים. הקרב הסתיים בניצחון ממלוכי מוחץ, שעצר זמנית את המשך ההתפשטות של המונגולים מערבה לעבר החוף המזרחי של הים התיכון.
בעת החדשה
בשנת 1921 הגיעו למעיין מתיישבים מן העלייה השנייה והשלישית. הם ייבשו את הביצה שהפיצה קדחת בין אנשי הקיבוץ, והפכו את אדמתה לשדות ולבריכות דגים. בהמשך עברו ראשוני המתיישבים אל מקום הקבע של קיבוץ עין חרוד, ובמקומם התיישבו אנשי קבוצת החוגים מקימי קיבוץ בית השיטה, עד שעברו אף הם לנקודת הקבע. במקום עברו קבוצות מתיישבים נוספות, עד שבשנת 1949 הוקם שם המושב גדעונה על ידי עולים מתימן.
בשנת 2018 החל שיפוצו של מבנה התיאטרון "אמפי המקהל" שהוזנח במשך שנים רבות. האמפי מכיל כ-5,500 מקומות ישיבה. הוא נפתח לציבור בשנת 2023 תחת השם אמפי הגלבוע בפסטיבל "רוק גלבוע" שבו הופיעו הלהקות איפה הילד, מוניקה סקס וג'ירפות.[3][4][5]
אתר מעיין חרוד הוא גן לאומי ובשטחו נמצא "בית חנקין", שבנה במקום גואל הקרקעות יהושע חנקין. הוא ואשתו אולגה חנקין קבורים במקום, והבית, שלא הספיקו לגור בו, הוא היום מוזיאון קטן לתולדות ההתיישבות בעמק. אל המוזיאון אפשר להגיע בשביל, העולה מן המעיין. בסמוך למוזיאון אנדרטה לבני העמק שנפלו במערכות ישראל, שפיסל הפסל דוד פלומבו. עוד יש בגן מדשאות רחבות ידיים ובריכה גדולה, המקבלת את מימיה מן המעיין, מים זכים ונקיים. הבריכה והשטחים שסביבה משמשים לרחצה, לנופש ולבילוי. במקום גם מתחם לבניית אוהלים, וחניון מסודר לקראוונים.[6] הגן הלאומי כולל גם את מדרונות הגלבוע מעל למעיין.
