שבתאי נולד וגדל במעונות עובדים בתל אביב, להורים ממעמד הפועלים יוצאי פולין. בנעוריו היה חבר תנועת "השומר הצעיר". שירת בנח"ל ואחרי שחרורו בשנת 1955 עבר לקיבוץ מרחביה, שם כתב פזמונים ועסק בחקלאות. לפרסומו הראשון זכה ב-1964 כשזכה בשני פרסים לכתיבת מחזות.[1] עשר שנים חי במרחביה ובשנת 1966 חזר לתל אביב והחל לשקוד על כתיבת ספרים ומחזות. ב-1969 זכה בפרס מטעם כתב העת "קשת" על הסיפור הקצר "הדוד פרץ ממריא",[2] שב-1972 יצא לאור בקובץ סיפורים קצרים שעל שמו נקרא. הסיפור הוסרט לסרט טלוויזיה בידי מיכל בת-אדם, עבור הטלוויזיה הישראלית ב-1993.[3] ב-1970 תרגם לעברית את הסרט "ניקי כלב הפרא".
עיקר פרסומו בא לו מהרומאנים "זיכרון דברים" (1977) ו"סוף דבר" (1984). ספרים אלו מתאפיינים במשפטים ארוכים ומורכבים, ובהתמודדות בלתי פוסקת עם תחושת הקץ וחוויית המוות המתקרב של הדמויות. ברומאנים אלה נעשה שימוש מתמיד בנקודת תצפית משולבת. הספר "זיכרון דברים" (שאף עובד לקולנוע) מתאר את חייהן של שלוש דמויות, על רקע קשרי המשפחה שלהן ועל רקע תל אביב, ההולכת ומשתנה. "סוף דבר" הוצא לאור רק אחרי מותו של שבתאי, והוא מתאר את מאיר, מהנדס תל אביבי בשנות הארבעים לחייו, המתמודד עם ההכרה הפתאומית בדבר מותו המתקרב. שני הרומאנים הללו נחשבים ליצירות מופת של הספרות העברית.
שבתאי התפרסם גם הודות למחזות שכתב שהוצגו בתיאטרון הבימה: "כתר בראש" על ימיו האחרונים של דוד המלך ו"נמר חברבורות" על אדם שמגיע בשנות העשרים מפורטוגל לתל אביב עם חלום להקים בה קרקס. הוא פרסם גם ספר ילדים בשם "המסע המופלא של הקרפד" (1967), הבנוי כמחזהאלגורי בחרוזים.
שבתאי, שגדל בבית מפא"יניקי, נודע בדעותיו השמאלניות. למרות זאת, מפלגת "התחיה" הימנית עשתה שימוש, ללא אישור, בתמונת נעורים של שבתאי, כסמל התנועה.
ב-4 באוגוסט 1981 לקה שבתאי בהתקף לב. בניידת הטיפול הנמרץ שהוזעקה, היה ד"ר סטפן לנדס. הוא עלה לביתו של שבתאי, ופיקח על העברתו לניידת. במבוא הבית קיבל לנדס החלטה רפואית, ובו במקום ביצע ניתוח חירום, פתח את חזהו של שבתאי, ועיסה את לבו. שבתאי הובהל לבית החולים, אך לבו לא עמד בכך, והוא נפטר באותו לילה.[6]
ב-17 באפריל 1996 הנפיק השירות הבולאי סדרה של 14 בולי דואר שנקראה "סופרים עברים בדורות האחרונים", שעליהם דיוקנאות של 12 סופרים, בהם יעקב שבתאי, ו-2 סופרות. כל בול בסדרה שויך לאישיות אחת. האמנית גליה לרך עיצבה את הבול שהוקדש לו ושמה הופיע אף הוא על הבול עצמו.[8]
חיים אישיים
היה נשוי לעדנה שבתאי (בנעוריה עדנה הנגבי), מחברת הספר "והרי את", ולהם שתי בנות: הד"ר חמוטל שבתאי (רופאה פסיכיאטרית וסופרת)[9] ואורלי פוקס-שבתאי (פסיכולוגית קלינית).[10] בנוסף היה בקשר רומנטי עם דליה גוטמן, שילדה לו בת, נועה.[11] אחיו הוא המשורר אהרן שבתאי ואחייניתו היא המשוררת ננו שבתאי. לשבתאי אח צעיר נוסף, יואל (תו), נגן עוגב וצייר, שהתגורר שנים רבות בדרום צרפת, ונפטר שם.[12]
בשנת 2014 הוקרן בפסטיבל דוקאביב סרטה של בתו נועה שבתאי, "אבא שלי יעקב שבתאי".[13]
רומן על רקע תל אביב של שנות השבעים שיצא לאור בשנת 1977, המתאר סדרה ארוכה של דמויות, הקשורות זו בזו בקשרי משפחה וקשרי היכרות אחרים. נחשב לאחת מיצירות המופת של הספרות הישראלית. ב-1995עובד לקולנוע בבימויו של עמוס גיתאי.
הרומן השני מאת יעקב שבתאי שיצא לאור ב-1984, שלוש שנים לאחר מות מחברו, שטרם הספיק להשלימו. את הכתיבה השלימו אלמנתו עדנה והעורך דן מירון בהסתמך על טיוטות ששבתאי הותיר בעיזבונו. הספר נחשב, לצד קודמו "זיכרון דברים", לאחת מיצירות המופת של הספרות העברית המודרנית.
מחזות
כרזה עבור המחזה "המסע אל ארץ התוף" (1970) בביצוע תיאטרון החאן הירושלמי.
נמר חברבורות
קומדיה אבסורדית על פינק החולם להקים קרקס על חולות תל אביב. המחזה הועלה לראשונה בתיאטרון חיפה ב-1974 בבימויו של עודד קוטלר עם יוסי ידין בתפקיד הראשי, ושנית בתיאטרון הבימה ב-1985 בבימויו של חנן שניר ובעיבודם של חנן שניר ועדנה שבתאי. נוסח זה הועלה שוב בהבימה ב-2006. הנוסח הראשון מופיע בקובץ המחזות נמר חברבורות ואחרים (תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995) והנוסח השני יצא לאור בספר נפרד, גם הוא בהוצאת הקיבוץ המאוחד (1985).
המחזה, קומדיה תל אביבית המתרחשת במגרש למכירת מכוניות משומשות, הוצג בתיאטרון חיפה בשנת 1977 בבימויו של עודד קוטלר ומופיע בקובץ המחזות נמר חברבורות ואחרים.[14]
כתר בראש
מחזה על ימיו האחרונים של דוד המלך. המחזה עוסק במאבק הירושה, כאשר בת שבע ונתן טוענים שדוד הבטיח כי ימליך את שלמה, אך אביתר הכהן ושר הצבא יואב תומכים באדוניה, בעוד דוד עצמו מסרב להכיר בכך שזמן כהונתו כמלך עומד להסתיים. המחזה הוצג בתיאטרון הקאמרי בשנים 1969–1970 בבימויו של שמואל בונים ובכיכובם של אבנר חזקיהו ודבורה קידר. מופיע בקובץ המחזות כתר בראש ואחרים (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1995).
מחזה שטרם הוצג בתיאטרון מקצועי המבוסס על אגדה יהודית מהמאה השתים עשרה. המחזה מספר על דיהון בן שלמון, בנו של סוחר יהודי מירושלים שלאחר טביעת ספינתו מגיע באורח פלא לארץ השדים, ושם הוא נושא לאישה את לילית, בתו של אשמדאי. חלקים מהמחזה הועלו במסגרת ההצגה שדים של תיאטרון בית הלל באוניברסיטה העברית בירושלים ב-2009. מופיע בקובץ המחזות כתר בראש ואחרים.
מחזה הראשון של שבתאי אשר נכתב ב-1963 ועוסק בישראלי יליד גרמניה הבא לבקש את ירושת משפחתו 11 שנים אחרי תום מלחמת העולם השנייה. על אף שלא הושלם מעולם, המחזה הוגש למועצה לתרבות ולאמנות וזכה בפרס הראשון בפברואר 1964. המחזה מופיע בגרסתו הלא גמורה בקובץ המחזות כתר בראש ואחרים.
