קשת: רבעון לספרות עיון וביקורת היה כתב עת שיצא לאור בעריכת המתרגם והמשורראהרן אמיר משנת 1958 עד שנת 1977. קשת החדשה, בעריכת אמיר, יצא לאור כרבעון משנת 1998 ונסגר בשנת 2008, בעקבות פטירתו של אמיר.
על פי עורכיו, "קשת" נועד לסייע להתחדשות הספרות העברית, מתוך ההשקפה שיש לפתוח חלון בעיקר לספרות המערב ואירופה אך גם לספרות העולם בכלל. החידוש העיקרי של "קשת" היה במתן חשיבות רבה לז'אנרים נוספים, לבד מהשירה והסיפורת. כתב העת טיפח את המסה העברית וכן פרסם ראיונות מקיפים ומקוריים עם יוצרים ורבי שיח.
בקשת, התגלו וטופחו עשרות משוררים וסופרים. בניגוד לרוב כתבי העת, שנטו לתפיסה סוציאליסטית, על אף נטיותיו הכנעניות של העורך, כתב העת לא היה קשור בהתחייבות פוליטית מגבילה, והמשתתפים בגיליונותיו באו מכל כיווני המחשבה והיצירה בארץ. חוברות מיוחדות של "קשת" הוקדשו לספרויות זרות. ב-1975, לאחר תום שמונה עשרה שנה של הופעה רצופה החליט אמיר לסגור את שעריו של כתב העת, מתוך הבנה ותחושה של מיצוי.
קשת החדשה
עטיפת הגיליון הראשון של "קשת החדשה"
לכבוד מלאת ארבעים שנה ליסוד כתב העת, ב-1998, יצאה לאור חוברת מיוחדת. לאחר מכן, החליט אמיר להמשיך במפעלו, וכתב העת במתכונתו החדשה "קשת החדשה" החל להופיע כרבעון באורח סדיר, עד למותו של אמיר בשנת 2008. לאחר מכן, החליטו חברי המערכת שלא להמשיך בפרסום כתב העת.
בשנת 2013 הוציא בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה מהדורה מחודשת של קשת - קולנוע משנת 1968.[1] בנוסף יזם בית הספר כתב עת חדש בשם "קשת קולנוע", בהשראת כתב העת המקורי.[2]
הוצאה לאור
קשת המקורית ראתה אור באמצעות "עם הספר", הוצאה לאור שייסד דב ליפץ, אביו של אהרון אמיר. קשת החדשה ראתה אור באמצעות "ספרות עכשיו".
