לאורך השנים יצרה גוטמן חיבורים בין מלחינים למשוררים שהובילו ליצירתם של שירים עבריים ידועים כמו "אליעזר בן יהודה" (ירון לונדון ומתי כספי), "אמצע התמוז" (לחן של נעמי שמר למופע ליום הזיכרון שהפיקה גוטמן), "לחם האוהבים" (שיר שחיברה שמר במיוחד למופע המחווה שהפיקה לה גוטמן), "שיר לליל שבת" (לחן של וילנסקי למילותיו של יהודה עמיחי שנכתב במיוחד לתוכנית "דו רה ומי עוד"), "שיר היונה" (נתנאלה ומתי כספי), "על הדרך עץ עומד" (תרגום של נעמי שמר למנגינה של פיליפ לסקובסקי). אחת התוכניות הזכורות ביותר שהפיקה וערכה החל מ-1969, תחילה עם אמיתי נאמן ואחר כך בכוחות עצמה, היא התכנית "דו רה ומי עוד" בקול ישראל, שהנחתה רבקה מיכאלי. בתוכנית הוקלטו שירים חדשים וישנים בביצועים לא מוכרים או בהרכבים קוליים יוצאי דופן.[6][7] ב-1974 חברה לנעמי פולני להפקת האלבום משירי תנועת הנוער, שבו תועדו לראשונה שירים מתקופת היישוב שלא הוקלטו מעולם.[8]
ב-1977 הוטלה על גוטמן האחריות לשלוש ההפקות המרכזיות ליום העצמאות בטלוויזיה - "ונזכור את כולם" עם שירי יום הזיכרון,[14] מסיבת בידור צה"לית ששודרה בשידור ישיר מבסיס צה"ל בשיתוף עם ענף הווי ובידור, ומצעד האומנים ששודר במוצאי החג.[15] ב-1988 החלה להפיק את "סופסופ", תוכנית הבידור המרכזית של הערוץ הראשון בערב שישי, בהגשת גבי גזית. בסוף העונה הראשונה של התכנית פרשה גוטמן על רקע חילוקי דעות שלה עם גזית, והוא המשיך להפיק את התכנית בעצמו.[16] שניים מהמשדרים הזכורים ביותר שהפיקה היה המשדר "על כל אלה" ב-1991, ערב מחווה לנעמי שמר, ומשדר הזיכרון לאחר רצח יצחק רבין ב-1995.
ב-1994 החליפה את אליעזר יערי בתפקיד מנהלת התוכניות של הערוץ הראשון והצטרפה לקבוצת הניהול הבכירה של הערוץ, שהורכבה על מנת להתמודד עם הפופולריות שצבר הערוץ המסחרי החדש, ערוץ 2, שהחל לשדר בנובמבר 1993. גוטמן שימשה בתפקיד עד 1999, ולאחר פרישתה התמודדו על התפקיד יוסי משולם, אהרון גולדפינגר, יעקב אסל, צלילה רוז, נתן כספי וחנן עזרן.
בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 הצטרפה לצוות המגזין של אולפן שישי ויצרה סדרה של כתבות עומק על בני דור הפלמ"ח, ביניהם דן בן אמוץ,[19] חיים גורי[20] וחיים חפר.[21] ב-2017 התגייסה גוטמן ליוזמה להעניק את פרס ישראל לחברתה הקרובה, הבמאית והיוצרת נעמי פולני. גוטמן אספה מכתבי המלצה מאנשי תרבות שתמכו במתן הפרס לפולני,[22] וכן תיעדה במשך שנתיים את שיחותיה השבועיות עם פולני בבלוג "פוסט פלמחניקי".[23] ב-2023 החלה להגיש את הפודקאסט "באות בזמן" עם נורית גפן.[1] לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל פרשה גפן מההגשה והחליפו אותה לצידה של גוטמן שחר סגל, רועי בר-נתן ועילי בוטנר.[3]
מהתוכניות שהפיקה
שלום לבוא שבת (1968)
לברכה ולא לקללה (1968)
פרשנדתא – תוכנית מוזיקלית לפורים (1969–1970)
ישן וגם חדש (1969)
ואמרתם כה לחי (1970–1973)
דלת פתוחה (1970)
שמחו את ירושלים (1970)
סוף שבוע – תוכנית שבועית אישית בהגשת יוסי בנאי (1970–1974)[24]
שבחי מעוז – שיריה של נעמי שמר לפני ואחרי מלחמת ששת הימים (1972)
עד ארבע – תוכנית שבועית לפני כניסת השבת (1973–1975)
טווס הזהב – מופע לערב סוכות משיריו של איציק מאנגר (1977)[27]
אחשוורוש שפיל – מופע פורימי המבוסס על טקסטים ביידיש של משחקי פורים בתרגומו של יעקב שבתאי (1978)[28]
זמר מפוחית – מופע לפסח מפזמוני נתן אלתרמן על רקע תל אביב של שנות ה-30.
הדרן – סדרת מופעי מחווה לוילנסקי (1983),[29] חיים חפר (1987),[30]שמואל רודנסקי, יהורם גאון (1983),[31] תל אביב (לרגל 75 שנים לייסוד העיר),[32]אקסודוס (משדר בשני חלקים ששודר ב-1987 ועל הפקתו עבדה גוטמן במשך חודשיים).[33]
פעם אחת – המופע המרכזי לפורים בבימויו של דן בירון (1984)[34]
אולפן קיץ – תוכנית ששודרה שלוש פעמים בשבוע בשידור חי, שאותה הפיקה גוטמן לצד אהרן גולדפינגר וחיים מלובן והגישו לסירוגין רבקה מיכאלי, אהוד מנור ודן שילון (1990)[36]
בינואר 1981, 8 חודשים לפני מותו של שבתאי נולדה ביתם המשותפת נועה שבתאי, לימים תחקירנית טלוויזיה ובמאית שגם יצרה סרט על אודות הרומן המתוקשר.[37]
מאז 2014 נמצאת במערכת יחסים עם צחקי שריג,[38] בן קיבוץבית השיטה. השניים נוהגים לערוך בביתם את "שבת שירה", ערבי שירה בציבור אליהם מוזמנים בכל פעם כמה עשרות מחבריהם הקרובים.[3]
גוטמן אינה חושפת את תאריך הלידה שלה, וכן אינה נוהגת לציין את יום הולדתה.
