PROFILPELAJAR.COM

נחום היימן
	נחום היימן מנחה את זמר עברי בסינמטק תל אביב, 2009
לידה	6 במאי 1934; ריגה, לטביה
פטירה	17 באוגוסט 2016 (בגיל 82); כפר סבא, ישראל
מקום קבורה	בית הקברות מנוחה נכונה כפר סבא
מוקד פעילות	ישראל
תקופת הפעילות	1951–2016 (כ־65 שנים)
מקום לימודים	בית הספר לקולנוע בלונדון
עיסוק	מלחין
סוגה	זמר עברי
שפה מועדפת	עברית
כלי נגינה	פסנתר, אקורדיון, מפוחית
צאצאים	סי היימן
פרסים והוקרה	פרס ישראל (2009); פרס משרד החינוך והתרבות (2002) ;
	nachumheiman.com
	פרופיל ב-IMDb

נחום (נַחצֶ'ה) היימן (6 במאי 1934 – 17 באוגוסט 2016) היה מלחין, מוזיקאי ופזמונאי ישראלי, הנחשב לאחד מגדולי המלחינים בזמר העברי, וחתן פרס ישראל בתחום זה (2009).

קורות חיים

היימן נולד בעיר ריגה שבלטביה, לפנינה לבית מטלין וחיים היימן. בשנת 1939, כשהיה בן חמש, עלה ארצה עם משפחתו. בילדותו החל לנגן בפסנתר, אך לאחר שחלה בגיל תשע בשיתוק ילדים (פוליו) עבר לנגן באקורדיון ובמפוחית. במשך כשלוש שנים וחצי שכב בבית חולים מחובר לריאת ברזל, עד שהתגבר על מחלתו. בגיל 14, בעקבות גירושי הוריו, עבר להתגורר כילד חוץ בקיבוץ נען וזכה להדרכה מוזיקלית מחברי הקיבוץ יהודה אורן והמלחין דוד זהבי.

לאחר נישואיה השניים של אימו, עבר להתגורר עמה ברחובות. שם הוא הלחין כבר בגיל 17 את שירו הראשון, "ניצנים נראו בארץ", לפי מילים מ"שיר השירים". מאחר שלא הסתדר עם אביו החורג עבר לכפר המכבי, שם פגש את מתתיהו שלם מהקיבוץ הסמוך, רמת יוחנן. היימן עבד אתו ברעיית צאן וקיבל ממנו ומחבריו הדרכה מוזיקלית. בשלב מאוחר יותר בחייו הפך לאקורדיוניסט בחוגים לריקודי עם בהשפעת גורית קדמן, מחלוצות ריקודי העם בישראל.

במסגרת שירותו בצה"ל שימש היימן אקורדיוניסט מחליף למלחין דובי זלצר בלהקת הנח"ל בגרסתה הראשונה. בתקופת שירותו הצבאי נישא לדליה קולטון ועבר איתה לקיבוץ בית אלפא. בשירות המילואים עבר לשרת כלוחם בפלס"ר שריון. הוא נפצע ברגלו מהתפוצצות מוקש במלחמת סיני, נפגע מקליע במלחמת ששת הימים, במלחמת יום הכיפורים נפצע באורח קשה מהפצצה אווירית, אושפז במשך כחצי שנה ועבר סדרה ארוכה של ניתוחים.

היימן נישא והתגרש שלוש פעמים בחייו. הוא אביהן של בילי ושל הזמרת והמוזיקאית סי היימן.

נפטר ב-17 באוגוסט 2016, בגיל 82, לאחר קריסת מערכות בעקבות חיידק אלים.^[1] למחרת נקבר בבית העלמין האזרחי מנוחה נכונה בכפר סבא.

יצירתו

היימן נשלח מטעם קיבוץ בית אלפא ללימודים במדרשה למורים למוזיקה ולמד אצל המלחין פאול בן-חיים. בתום ההשתלמות הקים את חמישיית גלבוע,^[2] חמישייה כלית שאף נמנה עם חבריה כנגן אקורדיון. ב-1961 החל לעבוד עם הגבעטרון, ויזם את הוצאת תקליטיו הראשונים.^[3] הלהקה כללה ברפרטואר שלה חלק משיריו, כשהמפורסם שביניהם השיר "לאן נושבת הרוח" על שני לחניו.

היימן החל לארגן ערבי שירה בציבור והחל משנת 1965 הוא ארגן פסטיבל שנתי של מוזיקה וכוריאוגרפיה של בני קיבוצים בשם פסטיבל "ענות".^[4]

באותה תקופה הלחין היימן את שירי המחזמר "זרעים של מסטיק" שכתבה לאה נאור. בנוסף לעבודתו כמלחין טיפח היימן זמרים רבים בראשית דרכם, ביניהם אסנת פז,^[5] חוה אלברשטיין^[6] (לה גם הלחין בין היתר את השירים "עוד חוזר הניגון", "החול יזכור" ואת "כמו צמח בר"), צמד הפרברים (להם הלחין את שיריהם הראשונים, בהם "את אני והרוח", "אילו כל האוהבים", "רק הד קולך", "ריח תפוח אודם שני" ואת הנעימה "פוגה קטנה"), עליזה עזיקרי, הצמד אורנה ומשה דץ (להם הלחין בין היתר את השירים "אנשי הגשם" ו"שיר למענך"), יזהר כהן (לו הלחין בין היתר את השיר "כמו ציפור מטורפת" למילותיו של איציק איינהורן) וחני ליבנה (לה הלחין בין היתר את השיר "שירים עד כאן" למילותיו של נתן יונתן).

לשושנה דמארי הלחין את "שובי בת ירושלים". שיתוף פעולה פורה במיוחד היה עם המשורר נתן יונתן, שהוליד עשרות שירים שהיו לקלאסיקה בזמר העברי, ביניהם "חופים", "שיר אהבה ישן" (המוכר בשם "אניטה וחואן") ו"החול יזכור".

היימן הלחין גם פסקולים רבים לסרטי קולנוע. הראשון שבהם היה סרטו של מיכה שגריר "המלחמה לאחר המלחמה" לו הוא הלחין את השיר "מרדף" שכתב ירון לונדון, וביצעה חוה אלברשטיין. ב-1981 הלחין את הפסקול לסרט "סיפור אינטימי" של נדב לויתן. ב-1984 הלחין את הפסקול של הסרט "החורף האחרון". לסרט "אדמה משוגעת" כתב היימן את שיר הנושא, "אני ממשיך לשיר". זהו אחד השירים הבודדים שהיימן כתב את מילותיהם. הנעימה לחליל צד הנסיעה לירושלים הולחנה לסרט "אין שמות על הדלתות"(1997) (מושמעת בפתיחת שידורי הבוקר של רשת ב'). ב-1986 הלחין את הפסקול של סרט הקומדיה "סוף שבוע מטורף". ב-1999 הלחין את הפסקול לסרט הטלוויזיה "גופה בחולות". ב-2002 הלחין את הפסקול לסרט הטלוויזיה "שתי דקות מפארדיס".

ב-1967 נסע לצרפת, וזכה להצלחה בינלאומית כשגדולי הזמרים שרו משיריו, בהם ננה מושקורי ומארי לאפורה, וגם ישראלים שהשתקעו בצרפת – בהם מייק בראנט וריקה זראי. ב-1972 עבר ללונדון בה למד במגמת מוזיקה בבית הספר לקולנוע והקים וניהל חברה להקלטות, שהכינה מוזיקה לסרטים, פרסומות ותקליטים.^[7] ב-1980 הפיק היימן את אלבומה של חוה אלברשטיין – אני הולכת אלי המורכב כולו מלחניו והוקלט בלונדון עם מוזיקאים מקומיים.

היימן שב לישראל ב-1984, והפיק את המופע "חופים" עם האמנים מאיר בנאי, משה דץ, חני ליבנה וליזה לנג, שהיו בראשית דרכם. כן היה המנהל האמנותי של חגיגות הזמר העברי בערד.^[8]

בשנת 2002 הקים את העמותה למורשת הזמר העברי, ששמה לה למטרה להוציא מהדורות חדשות של הקלטות מוזיקה ישנות מראשית ימי הזמר העברי, על שירי העליות, עבודת האדמה ושאר חוויות הקהילה הארץ-ישראלית.^[9]

ב-2005 הלחין את הפסקול לסרט הטלוויזיה "עכשיו או לעולם לא".

הגיש תוכנית זמר עברי יחד עם גבי ינון ברשת ג' ("נחצ'ה בגימל").

במשך השנים נקלע היימן לקשיים כלכליים.^[10] בעקבות כתבה טלוויזיונית מיולי 2013 על מצוקה כלכלית בה היה שרוי, נפגשו עמו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרת התרבות לימור לבנת והוחלט שישמש כיועץ בפרויקט שיכלול בין השאר הנגשה ותיעוד דיגיטלי של שירים עבריים; בתמורה אמור היה להשתכר סך של 50 אלף ש"ח כל שנה,^[11] ברם הדבר לא יצא אל הפועל. היישוב בית אריה-עופרים התנדב לספק לו מגורים ללא תמורה, ואף קרא לאחת הכיכרות ביישוב על שמו. לאחר תקופת מגורים ביישוב, שב להתגורר בפתח תקווה.

מהספרים שהיה שותף ליצירתם

זרעים של מסטיק: פזמונים ומנגינות, כתבה: לאה נאור, הלחין: נחום היימן, צייר: יורם קליינר, מוציא לאור: מרחביה, ספרית הפועלים (מהדורה שלישית), סדרה: אנקורים (שירי ילדים-מנוקד), תשל"ז, 1976 (מהדורה מתוקנת ומחודשת בהוצאת ספרית הפועלים, תל אביב, 1989, איור: אלונה פרנקל).

מחזמר שהלחין

שוכני האלון כולם: אגדה ב-5 מערכות – מחבר/יוצר: בנימין הלוי, הלחנה: נחום היימן. מוציא לאור: תל אביב, מחלקת החינוך הבינקיבוצית (מחזה לגיל בר-מצווה), אחוד הקבוצות והקיבוצים, הקיבוץ הארצי, הקיבוץ המאוחד, מדור הבמאות, מדור החגים, תשמ"א (1981), הוועדה הבין קיבוצית לחינוך, הוועדה הבין קיבוצית לתרבות. המחזה נכתב בשנות החמישים עבור מסיבת הבר-מצווה של ילדי כתה ח' בקיבוץ בית-זרע.

פרסים

2002 – פרס הכנסת לזמר העברי.^[12]
2008 – יקיר העיר פתח תקווה.^[13]
2009 – חתן פרס ישראל לזמר עברי.^[14]

שיריו בעברית שתורגמו ללועזית

You And Me And The Morning Wind‏ – Jimmy Mcgregor & Robin Hall – את אני והרוח
Las Playas‏ – Perla Malcos – חופים הם לפעמים
Un Mur A Jerusalem – ריקה זראי – כותל בירושלים
Dites Lui – מארי לאפורה – כפל
Mes Bouquets D'asphodeles – מארי לאפורה – מרדף
Entre Nous Deux La Riviere – ננה מושקורי – נבל מזהב
Madam‏ – Maxime Le Forestier – סתיו
La Petite Fugue‏ – Maxime Le Forestier – פוגה קטנה
Petit Garson Ne Grandit Pas – ‏Monique Leyrac – קרוב למלאכים
Le Jour Ou La Colombe – ננה מושקורי – רק הד קולך
Lonely Crowd – דליה לביא – שיר אהבה ישן
Ta Erima Ta Savata – גליקריה – שיר אהבה ישן
Les Vagues De La Mer – סרז' למה – תפילת דייג
La nuit profonde‏ – Eva – נחל תנינים (בצרפתית)
Mille Violons – ריקה זראי – אלף כינורות
Déjà la fin de l'été – ריקה זראי – סופו של קיץ (בצרפתית)
La Petite Fugue – קתרין לה פורסטייה – פוגה קטנה (בצרפתית)
Le Bonheur Était Dans Le Bois‏ – Marie Noëlle – חצות וחצי (בצרפתית), 1968
A qui la faute‏ – Marie Laforêt – ארץ שבעת המינים (בצרפתית) 1969

ספר לכבודו

מישהו בי רן: משירי נחום היימן, ליקוט ועריכה: שרה שרון, עמוס פורת, עיצוב ואיור: עמוס פורת.
היימן נחום, לכבודו, מוציא לאור: עמק הירדן, המחלקה לתרבות מועצה אזורית עמק הירדן, קיבוצי עמק הירדן והתנועה הקיבוצית, מועדון הזמר עמק הירדן, ט"ו באייר תשמ"א, 19 במאי 1981 (סדרה: מועדון זמר עמק הירדן; 41; שירוני מועדון הזמר עמק הירדן).

דיסקוגרפיה

חוף אחר: משירי נחום היימן, פסטיבל ערד 1991, מחבר / יוצר: נחום היימן (מלחין), בהשתתפות: חגי לבנה, חבורת הזמר משגב, צליל בירן (פסנתר), אורן עזר (פסנתר), מנחה: נחום היימן. מוציא לאור לא ידוע, 1991.
חמישים שנות זמר וסיפור מיטב שיריו של נחום היימן (חמישים שנות זמר וספור [תווים]), עורך: יוסף צוקר, עריכה ספרותית: נילי כרמל יונתן, מלחין: נחום היימן. מוציא לאור: כפר-סבא, הוצאת המוזיקה אור תו, 1998 (1 כרך תווים, 240 עמודים).
לחיות בתוך השיר משיריו של נחום (נחצ'ה) היימן, הלחין: נחום היימן, עריכה והנחיה: נחומי הרציון, כתבה ואחראית לביצוע: אילנה האי (דביר). מועדון הזמר האזורי (בני שמעון), מוציא לאור: בני שמעון: מועצה אזורית בני שמעון – מחלקת התרבות, שבט תשנ"ב, ינואר 1992, הפקה: ועדת תרבות בני שמעון, מועדון הזמר האזורי בני שמעון, מספר 56, (מילות השירים ללא תווים), (40 עמודים).
נוסטלגיה עברית שירים מסדרת התקליטורים בהפקת הליקון וישראפון בעריכת נחום נחצ'ה היימן, מחבר/יוצר: עריכה והנחיה: נחומי הרציון, ארגון: אילנה האי, מושי האי, מלחין: נחום היימן, מוציא לאור: בני שמעון, מועצה אזורית בני שמעון – מחלקת תרבות, ועדת תרבות בני שמעון, מועדון הזמר האזורי בני שמעון, תשס"ב, 2001.