שלמה ניצן (נולד ב-22 בדצמבר 1941) הוא שחקן, זמר, בדרן, סאטיריקן ושדרן רדיו ישראלי.
ילדות ונעורים
נולד בחיפה בשם שלמה מינץ, ביחד עם אחותו התאומה דבורה, לפנחס ולשרה מינץ, משפחה חרדית (דודו היה השר בנימין מינץ, מנהיג מפלגת פועלי אגודת ישראל)[1]. לאביו הייתה חנות לכלי בית. ניצן למד בישיבת היישוב החדש בתל אביב אצל הרב יהודה קולודצקי, המשיך בישיבת הדרום שברחובות, ולאחר מכן למד כשנה וחצי בישיבת "מרכז הרב" ואחר כך התגייס לצבא.
קריירת תיאטרון ובידור
שנות השישים
תחילת דרכו כשחקן הייתה באמצע שנות השישים, בהצגה "ירח התאומים" במועדון התיאטרון, בהצגה "חמש חמש" בתיאטרון הוורוד מאת אהרן מגד[2], בהצגה "הדיבוק מנווה שאנן" בתיאטרון זווית[3].
ב-1968 הוא יזם והופיע במחזמר "איש חסיד היה" בתיאטרון "בימות" שערך דן אלמגור ב-1968, ושהורכב מסיפורים ושירים חסידיים שאותם סייע ניצן ללקט[4]. לאחר מכן הוציא יחד עם השחקנית נירה רבינוביץ' שלושה אלבומים עם שירים חסידיים ויהודיים. מתלמידיו האחרונים של השחקן והבמאי צבי פרידלנד.
שנות השבעים
ב-1979 עיבד יחד עם יצחק גורמזאנו גורן את ספרו של ש"י עגנון "סיפור פשוט" למחזה שעלה בתיאטרון "הבימה"[5]. ב-2009 עלה המחזה שוב ב"תיאטרון חיפה"[6].
ניצן היה מוכר לילדים בשנות ה-70 וה-80, כשהופיע בתוכניות הילדים "מה פתאום", ו"רגע עם דודלי".
הוא נמנה עם כותבי המדור הסאטירי "דבר אחר", שהופיע במשך 21 שנים, קודם בעיתון "דבר" ולאחר מכן ב"ידיעות אחרונות", על עבודתו זו זכה ב-1993 בפרס סוקולוב יחד עם שותפיו דני קרמן, יאיר גרבוז ותרזה אייזנברג[7].
שנות השמונים ואילך
בפסטיבל שירי הילדים של 1980 ביצע את השיר "המשפחה שלי" מאת יורם טהרלב ונורית הירש, שזכה במקום השני, והוא הנחה את הפסטיבל ביחד עם מנחם עיני וירדנה ארזי.
בשנות השמונים הופיע ניצן בפינה סאטירית בתוכנית הטלוויזיה "שעה טובה" ולאחר מכן בתוכנית "סיבה למסיבה", שהיו תוכניות הבידור המרכזיות של לילות שבת בערוץ הראשון. "נו, מה אתם אומרים?" היה הפתיח של כל פינה. החל מ-1990 הגיש פינה בתוכנית סופשבוע (שהחליפה את "סיבה למסיבה"). בפינה זו הוא ביקר את הפוליטיקה הישראלית באמצעות הקראת ידיעות מהעיתונות ותגובה הומוריסטית עליהן (לסירוגין עם שלום קיטל)[8]. ברדיו הגיש עד לסגירת רשות השידור פינה שבועית ברשת ב בימי שישי בצהריים, בה הגיב על אירועי השבוע והקריא קטעי פרוזה ושירה. בשנת 1990 זכה בפרס בית שלום עליכם על תרומתו לבמה, לתרבות ולתיאטרון הארץ-ישראלי.
עד לסגירתה של רשות השידור, הגיש ניצן, במשך שנים רבות, תוכניות רדיו ב"קול ישראל", בהן תוכניות על תולדות הזמר העברי ותוכניות סיפורים יהודיים.
ב-1988 וב-1992 העלה ערבי הקראת סיפוריו של שמואל יוסף עגנון.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ דורית גפן, מן הישיבה אל התיאטרון, על המשמר, 21 במרץ 1969
- ^ שרה פרנקל, "חמש חמש" - משקה קריר ביום חמסין, חרות (עיתון), 19 במרץ 1965
- ^ נחמן בן עמי, אחורה בזעם קדימה במבוכה, מעריב, 30 באוקטובר 1966
- ^ נורית ברצקי, חסיד כפול מאה - להצגת ה100 של איש חסיד היה, מעריב, מתוך אתר עיתונות יהודית הסטורית, 9 בינואר 1969
- ^ דן אוריין, סיפור פשוט (על-פי ש"י עגנון, עיבוד שלמה ניצן ויצחק גורן, בימוי יוסי יזרעאלי, הבימה, 1979), באתר התיאטרון הישראלי של החוג לאמנות התיאטרון אוניברסיטת תל אביב
- ^ תמרה שרייבר, לא פשוט בכלל, באתר גלובס, 1 בפברואר 2009
נתי אורנן, נו, אז מה עושה היום שלמה ניצן?, באתר הארץ, 14 בפברואר 2009
- ^ ענת באלינט, בוטל המדור "דבר אחר", באתר הארץ, 13 באוגוסט 2004
- ^ טל פרי, שלמה ניצן ושלום קיטל מחכים לסידור עבודה, מעריב, 20 בנובמבר 1990
דוד שיץ, קיטל קוטל קטנים, חדשות, 28 באוקטובר 1990
.jpg)
.svg){kind=logo}