חטיבה 8

סמל היחידה הנוכחי, המשמש גם כתג היחידה שלה
פרטים
כינוי	חטיבת הזקן
מדינה	ישראל ישראל
שיוך	צה"ל חיל השריון חיל השריון
סוג	חטיבת שריון במילואים
בסיס האם	עמיעד
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	24 במאי 1948 – הווה (76 שנים)
מקים היחידה	יצחק שדה
מלחמות	מלחמת העצמאות מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים האינתיפאדה הראשונה האינתיפאדה השנייה מבצע צוק איתן מלחמת חרבות ברזל
נתוני היחידה
ציוד עיקרי	מרכבה סימן 3ד ב"ז
פיקוד
יחידת אם	עוצבת הגליל
יחידות בת	גדוד 89 גדוד 121 גדוד 129 פלס"ר 8 פלחי"ק 760 גדס"מ 8
דרגת המפקד	אלוף-משנה
מפקדים	מפורט בהמשך הערך

חטיבה 8 (מכונה גם חטיבת "הזקן", בעבר נקראה חטיבה 608 וחטיבה 875) היא חטיבת שריון במילואים המשתייכת לעוצבת הגליל.

היא החלה את דרכה ב-24 במאי 1948 כחטיבת השריון הראשונה של צה"ל^[1] שהוקמה, לאחר הכרזת המדינה ופלישת צבאות ערב. מפקד החטיבה הראשון היה יצחק שדה ועל שמו כונתה "חטיבת הַזָּקֵן". במבצע הראשון בו השתתפה החטיבה, מבצע דני, נכבש שדה התעופה לוד, ומרחב היישובים של ימינו שהם ואלעד. לאחר ההפוגה הראשונה השתתפה החטיבה בהבקעת הדרך לנגב הנצור, הסגת הצבא המצרי מעבר לתחומה הריבוני של מדינת ישראל ובכיבוש באר שבע, חבל לכיש, חבל שלום ופתחת ניצנה.

בתקופת ההמתנה ערב מלחמת ששת הימים, החטיבה השתתפה במבצע ההונאה מול גזרת כונתילה צפונית לאילת, ובמלחמה עצמה לקחה חלק מרכזי בכיבוש צפון רמת הגולן.

במלחמת יום הכיפורים נטלה חלק במאמץ לבלימת הארמייה המצרית השלישית בסיני. שנים לאחר מכן, השתתפה בפעילות מבצעית בתקופת האינתיפאדה, ובמבצע צוק איתן שנערך ב-2014 גויסה החטיבה להגנת גבול הצפון.

במלחמת חרבות ברזל נפרסה החטיבה לאורך גבול הצפון ללחימה מול ארגון הטרור חזבאללה. בנוסף, השתתפו יחידות מהחטיבה גם בהגנה בגזרת עזה, ומאוחר יותר בשליטה במסדרון נצרים שהוקם במרכז הרצועה, ומבתר את הרצועה לצפון ודרום.

כחלק משליטה במסדרון נצרים, החטיבה תמרנה לעומק העיר עזה יחד עם חטיבת הקומנדו, ותקפה את מתחם אונר"א בו חוסלו ונעצרו מחבלי חמאס רבים והושמדו תשתיות רבות של פיקוד ושליטה. במסגרת התעסוקה במרכז הרצועה, 4 חללים נפלו בקרב.

ההחלטה על הצורך להקים את חטיבה 8 התקבלה לקראת סוף חודש מרץ 1948. בכך הייתה חטיבה 8 לשנייה מבין שתי החטיבות האחרונות אותן הקים כוח המגן העברי, ערב פלישת צבאות ערב למדינת ישראל (החטיבה הראשונה שהוקמה הייתה חטיבה 7). בתחילה מנתה החטיבה 3 גדודי חי"ר, אשר אוישו על ידי מדריכים ומגויסים טריים מבסיסי ההדרכה השונים.

בישיבת מטכ"ל שנערכה ב-17 במאי התקבלה החלטה להאיץ את הקמת החטיבה, כשאחד מגדודיה יהיה גדוד שריוניות, דבר אשר יהפוך אותה לחטיבת שריון הראשונה בצה"ל. באותה הישיבה הוחלט כי החטיבה תהווה כוח עתודה לקראת פלישת צבאות ערב ובראשה יעמוד יצחק שדה. בתכנון המקורי יועדה החטיבה להיות מורכבת מ-4 גדודים (2 גדודי חי"ר, גדוד משוריין וגדוד ממוכן), אולם בפועל הוקמו רק שני גדודים:

• גדוד 81 – גדוד קומנדו בפיקודו של משה דיין, אשר שמו שונה בסוף יולי 1948 לגדוד 89.
• גדוד 82 – גדוד שריון בפיקודו של סא"ל פליקס באטוס (הרמן).

את עיקר כוח האדם בשלב זה היוו אנשי האצ"ל ולח"י ושריונרים ששירתו בחילות שריון של צבאות זרים. עם זאת, כמות ואיכות אמצעי הלחימה של החטיבה בראשית המלחמה, בעיקר השריון, היו מועטים וירודים.

לאחר הקמתה החלה החטיבה להתאמן באזור תל ליטוינסקי (לימים תל השומר), וכבר באימון הראשון נשלחו פלוגה מגדוד 82 ויחידות מגדוד 81 לקרבות מול הלגיון הירדני סמוך לכפר עאנה, במקומו שוכן כיום נוה מונוסון, לאחר כיבוש יהודייה בידי הלגיון הירדני ב-11 ביוני 1948. תוצאות הקרבות הללו הראו כי הפלוגות עוד לא היו מאומנות דיין^[2].

לקראת סוף אפריל 1949 פורקה חטיבה 8 בהוראת שר הביטחון, דוד בן-גוריון, כחלק מצמצום סדר הכוחות הסדירים בצה"ל. גדוד 82 של החטיבה הועבר לחטיבת הנגב וגדודים 88 ו-89 פורקו.

גדוד קומנדו בפיקודו של רס"ן משה דיין, שמונה לתפקיד בסוף מאי 1948 ושימש בו עד 1 באוגוסט 1948. ייעודו העיקרי היה גדוד פשיטה ממוכן. הגדוד כלל שתי פלוגות זחל"מים ומשוריינים, שתי פלוגות ג'יפים ופלוגה מסייעת. מטה הגדוד ישב בבן שמן. סגניו של דיין היו דב צסיס (שבהמשך פיקד על הגדוד), יוחנן פלץ וסא"ל יעקב (ישקה) אליאב, מפקד החטיבה הלוחמת של הלח"י^[3].

הגדוד נטל חלק בקרבות רבים במבצע דני, במבצע יואב, במבצע מוות לפולש, במבצע שמונה, במבצע אסף ובמבצע חורב.

לוחמי הגדוד הגיעו מארבעה מקומות ורקעים עיקריים: חבריו של דיין מנהלל ומשאר יישובי העמק; יוצאי האצ"ל והלח"י; ותיקי היחידה לפעולות מיוחדות של ההגנה מתל אביב, שנותרו בלא תעסוקה לאחר נפילת יפו, ומתנדבים יהודים מהתפוצות.

פלוגה א', שמנתה 120 איש – יוצאי לח"י בלבד – פעלה תחת פיקודו של סרן יעקב גרנק ("דוב הבלונדיני"). הגדוד צויד בג'יפים חמושים במקלעים ובחצאי זחל שנקנו בשוק גרוטאות בארצות הברית.

בסוף חודש אפריל 1949 הגדוד פורק עם פירוק החטיבה. הגדוד מונצח בכיכר ה"קומנדו" בלוד, סמוך לבניין העירייה^[4]. חטיבת עוז קיבלה את מספרו של הגדוד – 89.

גדוד 82, השייך כיום לחטיבה 7, היה גדוד הטנקים הראשון והיחיד בחטיבה ובצה"ל כולו בפיקודו של סא"ל פליקס באטוס, אשר טרם גיוסו לצה"ל שימש כקצין שריון בצבא האדום. בראשית המלחמה חימושו כלל מספר מצומצם של זחל"מים ומשוריינים תוצרת הארץ יחד עם שלושה טנקים צרפתיים מסוג רנו R-35 שנלקחו שלל מהצבא הסורי.

במהלך ההפוגה הראשונה, בלילה שבין 29 ל-30 ביוני, הוברחו שני טנקים בריטיים מסוג קרומוול על ידי שני שריונרים בריטים – מפקד הטנק הסקוטי הארי מקדונלד והמכונאי האירי מייק פלנגן, מהבסיס בו אוחסנו סמוך לשדה התעופה של חיפה ונמסרו לכוחות צה"ל בתל אביב. על פי התכנון המקורי היו אמורים להגנב באותו לילה כל ארבעת טנקי הקרומוול האחרונים של הצבא הבריטי, אשר אוחסנו בבסיס, אולם בשל חוסר היכולת להניע את אחד הטנקים, ובשל התחפרותו בחול של טנק נוסף, הוברחו באותו הלילה רק שני טנקים^[5]. ההברחה נוהלה כמבצע צבאי ממרתף ברחוב בלפור 3 בחיפה, באמצעות מכשיר הקשר^[6].

את כל הדרך מחיפה לתל אביב עשו הטנקים בנסיעה על זחלים, דרך ואדי מילק וזאת משום שהמובילים, אשר היו אמורים להעמיס את הטנקים בסמוך לקיבוץ יגור לא הגיעו. וכך, חרף המרדף הבריטי בניסיון להחזיר את צמד הטנקים, הצליחו מקדונלד ופלנגן להגיע לתל אביב תוך מספר שעות. הטנקים הובאו תחילה לגני התערוכה הישנים בעיר ולאחר מכן אוחסנו בשכונת בורוכוב בגבעתיים, בחצרו של אחד מאנשי ההגנה (בסמוך למכון המים), עד אשר נמסרו לידי חטיבה 8, בתל ליטוינסקי, כעבור מספר ימים^[5].

שני טנקים אלה שובצו ב"פלוגה האנגלו-סקסית" בגדוד, בה שירתו חיילים ממדינות דוברות אנגלית. כמו כן נקלטו בגדוד עוד עשרה טנקים צרפתיים קלים ומיושנים מסוג H-39 הוצ'קיס ושובצו ב"פלוגה הרוסית", שחייליה שירתו כטנקיסטים בצבא האדום. טנקי ה-M4A3 שרמן האמריקאים, שנקנו מעודפי הצבא האיטלקי, הגיעו רק בשלבים המאוחרים של המלחמה^[5].

השריונרים כאמור היו אנשי מח"ל, ותיקי חילות שריון ממדינות דוברות אנגלית ועולים ממזרח אירופה, כשהבולט מכולם היה רס"ן ליונל דרוקר, קצין שריון יהודי בצבא הקנדי, אשר הצטרף לחטיבה 8 ושימש כמפקד הטנק הראשון בצה"ל (2 טנקי הקרומוול שנגנבו מהצבא הבריטי ושעל אחד מהם פיקד ליונל דרוקר, מוצגים כיום במוזיאון יד לשריון בלטרון)^[7].

הגדוד אורגן ב-7 פלוגות:

• פלוגת משוריינים בפיקודו של יענקל'ה הוברמן.
• "פלוגה אנגלו-סקסית", בעלת טנקי הקרומוול ומאוחר יותר גם טנקי M4A3 שרמן, בפיקודו של צבי רימר.
• "פלוגה רוסית", בעלת טנקי H-39 הוצ'קיס, בפיקודו של גרישה פוליאקוב.
• פלוגת חרמ"ש בפיקודו של ברוך בר-לב.
• פלוגה מסייעת בפיקודו של חיים ליפסקי.
• פלוגת מפקדה.
• פלוגת גדנ"ע.

לא פעם נתקל הפיקוד של הגדוד בבעיית הארגון והשליטה, היות שמרבית הגדוד היה מורכב מלוחמים דוברי שפות שונות (בפלוגת הטנקים הכבדים דברו אנגלית, בפלוגת הטנקים הקלים דברו רוסית והיות שבגדוד לא נמצא אף אחד שדיבר גם רוסית וגם אנגלית, נעשה התרגום מרוסית ליידיש וממנה לאנגלית).

ב-10 ביולי 1948, במהלך מבצע דני, כבש הגדוד את נמל התעופה לוד ונטל חלק מרכזי בבלימת מתקפת הנגד של הלגיון הירדני, אשר הסתיים בכיבוש מחדש של הכפרים בית נבאלא וקולה לאחר שנפלו במהלך מתקפת הנגד בידי הלגיון הירדני. ב-18 ביולי ניסה הגדוד יחד עם חטיבת יפתח, בפעם החמישית, לכבוש את לטרון. הפעם שולבו בהתקפה טנקי הקרומוול. הטור המשוריין יצא מאל-קובאב והתקדם לעבר תחנת המשטרה בלטרון. כאשר הגיעו לתחנת השאיבה, במחצית הדרך, פתח הטנק באש על משטרת לטרון. אולם בעת שילוחו נתקע תרמיל הפגז השלישי בקנה של התותח והטנק נאלץ לסגת על מנת לתקן את התקלה. קשר לקוי גרם לכך שמפקד שדרת הזחל"מים ראה בכך אות לנסיגה ופקד על הזחל"מים לסגת. מפקד הפעולה לא רצה לסכן את חיל הרגלים בהתקפה ללא סיוע ופקד על נסיגה כללית.

ב-27 ביולי 1948 שולב הגדוד יחד עם חטיבת גבעתי ויפתח והיה אמור לקחת חלק פעיל במבצע גי"ס לפריצת הדרך לנגב הנצור, אולם בעקבות כישלון כוח החי"ר, תוכנית הקרב של הגדוד לא יצאה אל הפועל.

ב-15 באוקטובר 1948 שולב הגדוד, יחד עם חטיבת גבעתי, חטיבת הנגב וחטיבת יפתח במבצע יואב. בבוקר ה-16 באוקטובר יצא חלק מהגדוד (8 טנקי H-39 הוצ'קיס ו-2 טנקי קרומוול) יחד עם גדוד חי"ר מספר 7 של חטיבת הנגב לכיבוש עיראק אל-מנשייה, בעוד יתר הגדוד (פלוגת החרמ"ש והשריוניות) הושאר מאחור כעתודה. למרגלות גבעה 119 התפצלו הכוחות התוקפים:

• 4 טנקי H-39 הוצ'קיס, יחד עם כוח חי"ר מגדוד 7 פנו לכיוון מערב והתקדמו עד למשלט 123 על מנת לחסום את הדרך לתגבורת מצרית מהכפר אל-פאלוג'ה.
• 4 טנקי H-39 הוצ'קיס הסתערו, יחד עם גדוד 7, על מבנה בית הספר בכפר עיראק אל-מנשייה.
• 2 טנקי קרומוול הסתערו, יחד עם כוח חי"ר מגדוד 7, על תל עירני.

כנגד המאמץ המשותף של גדוד 7 ו-82 הפעיל הצבא המצרי את תותחי ה-25 ליטראות, רקטות פיאט, מרגמות ומקלעים. כתוצאה מכך נעצרה התקפת שני הגדודים באזור שבין בית הספר ותל עירני. מרבית טנקי הגדוד נתקעו, או נפגעו מירי רקטות פיאט וכך חשפו, למעשה, את כוחות החי"ר של גדוד 7 לאש מצרית. בעיות בתקשורת בין חיילי החי"ר לטנקיסטים וכן ההפעלה המאוחרת של כוח העתודה, הובילו בסופו של הדבר לכישלון ההתקפה. סמוך לשעה 10:30 בבוקר התקבלה הפקודה לנסיגה, אולם היות שמרבית הכוחות נלכדו בשטחים הנשלטים מתל עירני, חילוץ כל הכוחות והכלים התבצע רק לקראת הערב^[8].

לאחר הנסיגה התברר כי 4 טנקים של גדוד 82 (אשר היוו 40% מסך הטנקים בצה"ל) נפגעו. כתוצאה מכך הוחלט לצרף את יתרת גדוד 82 (פלוגת שריוניות, פלוגת זחל"מים, פלוגה מסייעת) אל חטיבת הנגב ויחד עם גדוד 89 הם השתלבו בכיבוש באר שבע בצהריי 21 באוקטובר^[8].

ב-27 באוקטובר, שבוע לאחר סיום "מבצע יואב", נטל גדוד 82 חלק בכיבוש הכפר ומשטרת בית ג'וברין.

בסוף דצמבר 1948 שולב הגדוד בחטיבת הנגב והשתתף במבצע חורב לסילוק הצבא המצרי מהנגב. ב-26 בדצמבר תקפו פלוגת המשוריינים (פלוגה א') ופלוגת הזחל"מים (פלוגה ג') של הגדוד את קו המשלטים המערבי של עוג'ה אל-חפיר, אולם מתקפה זו נכשלה. למחרת, ב-27 בדצמבר חידשה פלוגה ג' יחד עם פלוגת הזחל"מים של גדוד 89, את התקפתה על משלטי עוג'ה אל-חפיר ותל ניצנה ולקראת השעה 12:30 בצהריים הביאה לכניעתם של הכוחות המצריים באזור.

ב-28 וב-29 בדצמבר המשיך הגדוד לנוע מערבה, אל עומק סיני, ולהשתלט על מתחמי אום כתף ואבו עגילה. לאחר מכן המשיך לנוע לעבר מתחמי ביר לחפן עד אשר הגיע לפאתי אל עריש, שם נעצר וחזר לשטח ישראל בשל הלחץ הבין-לאומי שהופעל על ישראל.

בסוף חודש אפריל 1949, בעקבות פירוק חטיבה 8, הועבר גדוד 82 לחטיבת הנגב. תקופה קצרה לאחר מכן, בעקבות פירוק חטיבת הנגב, הועבר לחטיבה 7, בה נמצא עד היום.

את ההפוגה השנייה ניצלה החטיבה לשם התארגנות ובנייה מחדש כחטיבת שריון: לגדוד 82 נוספה פלוגת שריוניות ופלוגת חרמ"ש ואילו לגדוד 89 נוספה פלוגת ג'יפים. בתקופה זו, הוקם בתל ליטוינסקי הגדוד השלישי בחטיבה – גדוד 88, אשר היווה גדוד מרגמות חטיבתי. הגדוד כלל שלוש פלוגות של מרגמות 3 אינץ', בפיקודו של נתנאל חיטרון והורכב מחברי אצ"ל לשעבר, עולים חדשים מצפון אפריקה וניצולי שואה. בגדוד הוצב לבקשתו גם המשורר נתן אלתרמן שהיה בן 37^[9].

מראשית אוגוסט 1948 עסקה החטיבה בהקמת בית הספר לשריון בעידוד מפקד החטיבה יצחק שדה וסגנו שאול יפה. בית הספר לשריון החל את פעילותו בנמל התעופה לוד – מקום היערכותו של גדוד 82. בהמשך אותו החודש החליף דב צסיס את משה דיין כמג"ד 89. היות שהאחרון התמנה למפקד מחוז ירושלים.

ערך מורחב – מבצע דני

המבצע הגדול הראשון בו נטלה החטיבה חלק פעיל היה מבצע דני, אשר נועד לפתוח את הדרך לירושלים. במהלך המבצע פעלה חטיבה 8 לצד חטיבות נוספות תחת פיקוד על-חטיבתי בראשות יגאל אלון. במהלך ההכנות למבצע צורפו אל כל אחד מגדודי חטיבה 8 גדוד חי"ר וזאת על מנת ליצור כוחות לחימה משולבים של שריון וחי"ר.

המבצע נערך בין 10 ל-18 ביולי 1948 כחלק מסדרת קרבות עשרת הימים בתום ההפוגה הראשונה. במסגרת המבצע כבשה חטיבה 8 את נמל התעופה לוד וכפרים ממזרח לפתח תקווה (בית נבאלא, דיר טריף, קולה, וילהלמה ורינתיה). בנוסף לכך הצליח גדוד 89 לבלום את השריון הירדני ממזרח לדיר טריף ולמחרת, ב-11 ביולי בעקבות עצירת ההתקדמות של חטיבת יפתח פרץ הגדוד מלווה בשריונית הנמר הנוראי אל תוך העיר לוד והוביל לכניעתה וסיום כיבושה על ידי חטיבת יפתח.

טנקי גדוד 82 בשדה התעופה לוד, לאחר כיבושו (10 ביולי 1948) טנקי גדוד 82 עומדים למסדר בתום כיבוש שדה התעופה לוד (10 ביולי 1948)

ערך מורחב – מבצע מוות לפולש

בעקבות הצורך המבצעי לתגבר את חטיבת גבעתי בלחימתה נגד הצבא המצרי בחזית הדרום וכן מתוך האינטרס לפרוץ את הדרך לנגב הנצור לפני כניסתה לתוקף של ההפוגה השנייה, הועבר גדוד 89 דרומה. המבצע נערך בלילה שבין 17 ביולי ל-18 ביולי 1948, אשר במהלכו כבש גדוד 89 את הכפר כרתיה. בתום המבצע הוחזר גדוד 89 למסגרת חטיבת האם.

ערך מורחב – מבצע גי"ס

בעקבות דילול כוחות צה"ל בתום "מבצע מוות פולש", ערכו המצרים מתקפת נגד על כוחות חי"ר של צה"ל באזור הכפר כרתיה. מתקפת הנגד הצליחה והכוחות המצרים השתלטו על מספר משלטי מפתח באזור, דבר אשר הוביל לחסימת הדרך לנגב פעם נוספת. בצה"ל הוחלט על עריכת מבצע במטרה לכבוש את הכפרים עיראק אל-מנשייה ואל-פאלוג'ה, מדרום לכרתיה, על מנת לפתוח את הדרך לנגב. המבצע נערך בליל 27 ביולי 1948 על ידי חטיבת גבעתי ויפתח מלוות בגדוד 82 של חטיבה, אולם לא השיג את יעדיו.

ערך מורחב – מבצע יואב

החשש בצה"ל מנפילת הנגב בידי הצבא המצרי הוביל באמצע אוקטובר לפתיחת מבצע יואב. המבצע נערך בין 15 באוקטובר ל-22 באוקטובר 1948 בהשתתפות חטיבת גבעתי וחטיבת הנגב, אליהן סופחו חטיבת יפתח וחטיבה 8. ההתקפה הראשונה של כוחות חי"ר מחטיבת הנגב וטנקים מגדוד 82 על עיראק אל-מנשייה נכשלו^[8], אולם ב-21 באוקטובר נטלו כוחות החטיבה חלק בכיבוש באר שבע ובכך פתחו את הדרך אל הנגב הנצור. בתום "מבצע יואב" הצליחו כוחות צה"ל להשתלט על שטחים נרחבים בנגב, כבשו את משלטי חוליקאת ומרחב בית ג'יברין, והותירו את החטיבה הרביעית בפיקודו של הקולונל הסודאני סייד טהא, נצורה באזור קטן סביב הכפרים פאלוג'ה, עיראק אל-מנשייה ומרחב עיראק סווידאן, שקיבל את השם כיס פלוג'ה^[10][11].

בהקשר של "מבצע יואב" מן ראוי להזכיר לוחם מפורסם בשורות גדוד 88, הלא הוא הסופר נתן אלתרמן. אלתרמן גויס על ידי יצחק שדה, בתום "מבצע דני", כשזה האחרון ביקר בבית קפה כסית בתל אביב, בטענה כי לא ייתכן הדבר שסופר לאומי אינו משתתף בקרבות לכיבוש הארץ. אלתרמן נטל חלק בהתקפה הכושלת על עיראק אל-מנשייה בתור רגם, אולם בעקבות ריבוי הנפגעים בקרב גדוד 88, החליט יצחק שדה לשחררו מהשירות הצבאי^[8].

ב-25 באוקטובר 1948 נערך סיור אלים באזור הכפר הערבי בית ג'יברין שבמהלכו נפתחה אש מבניין המשטרה. למחרת, ב-26 באוקטובר תקף גדוד מחטיבת גבעתי את משטרת בית ג'יברין. משימת הגדוד הייתה לפרוץ לבניין המשטרה, לטהר את הקומה התחתונה ולפוצץ אותה יחד עם כל המבנה. אולם במהלך הפריצה למבנה, עוד בטרם גמר טיהור הקומה התחתונה, הפעילו החבלנים את חומר הנפץ שהיה ברשותם, דבר אשר הוביל לפגיעה במספר לוחמים. כתוצאה מכך הוחלט להפסיק את ההתקפה.

ב-27 באוקטובר תקפו יחידות של חטיבה 8 את מבנה המשטרה מכיוון קיבוץ גל-און והצליחו להשתלט על כל אזור הכפר. בהמשך אותו היום הצליחה החטיבה להדוף את התקפת הנגד של כוח ירדני משוריין.

לאחר כיבוש בית ג'יברין ניצלה חטיבה 8 את ההצלחה ושלחה את גדוד 89 להשתלט על הכפרים קוביבה (לכיש של היום), דווימה (אמציה של היום), ודיר א-נחס. פעולה זו השלימה למעשה את כיתור החטיבה המצרית בכיס פלוג'ה^[12].

ערך מורחב – משטרת עיראק סווידאן

ב-9 בנובמבר 1948, בשעה 14:00, לאחר 7 ניסיונות כושלים לכיבוש משטרת עיראק סווידאן בהם נטלו חלק חטיבות גבעתי והנגב וחטיבה 8, הורה יצחק שדה על תחילת הפגזה ארטילרית של מבנה המשטרה וכן של הכפרים עיראק סווידאן ובית עפה. לשם כך פקד על גדוד 88 להפעיל את מרגמותיו ותותחיו. ההפגזה, שהייתה מדויקת ויעילה למדי, הצליחה לפגוע במספר עמדות של הצבא המצרי על גג המצודה^[13][14].

בסביבות השעה 15:50, בתום הריכוך הארטילרי, החלו להתקדם הכוחות המשוריינים אל עבר מבנה המשטרה. טנקי גדוד 82, מלווים בחיילי וחבלני פלוגה א' בפיקודו של יעקב גרנק ("דב הבלונדיני") מגדוד 89, חמושים בפצצות בונגלור, הצליחו לפרוץ את גדרות התיל ולהגיע אל קירות המצודה. חבלני פלוגה א' הפעילו את חומר הנפץ שהיה ברשותם ובכך הצליחו לפרוץ פרצה בקיר המערבי של מבנה המשטרה. פריצת הקיר הובילה באופן מיידי לכניעת הכוח המצרי שאייש את המבנה^[13][14].

כיבוש משטרת עיראק סווידאן גרם לנסיגת הצבא המצרי מהכפרים עיראק סווידאן ובית עפה ולצמצום כיס פלוג'ה למרחב הכפרים אל-פאלוג'ה ועיראק אל-מנשייה בלבד. כיבוש מרחב שני הכפרים על ידי חטיבה 8 הוריד את האיום המתמשך מעל היישובים היהודיים הסמוכים, ובפרט מקיבוץ נגבה, אשר סבל במשך תקופה ממושכת מהפגזות ארטילריות^[13][14] ואת הסכנה לניתוק מחדש של ישובי הנגב הצפוני ממרכז הארץ.

טוראי סימן-טוב גנה הוא אחד מתוך 12 מקבלי אות הגבורה במלחמת העצמאות – כלוחם כוח ההטעיה והרתק בקרב על משטרת עיראק סווידאן, שלמרות פציעה קשה בשתי רגליו מפגז נ"ט שפגע בזח"לם בו נהג במהלך קרב, המשיך להילחם, לחלץ ולטפל בפצועים רבים ועל כך קיבל מאוחר יותר את עיטור הגבורה^[15].

ערך מורחב – מבצע אסף

בתום "מבצע יואב" תכנן הפיקוד המצרי לבצע חבירה לכוחותיו הלכודים בכיס פלוג'ה. על מנת למנוע זאת נערך צה"ל לתקוף את כוחות החבירה המצרים, אשר התמקמו באזור נחל הבשור. המבצע נערך בין 5 בדצמבר ל-7 בדצמבר 1948 ובו נטלו חלק גדוד 89 וגדוד 13 של חטיבת גולני, מלווים בכוחות ארטילריה. כבר בתחילת המבצע השתלט גדוד 89 על מספר משלטים באזור שייח' נוראן (כיום קיבוץ מגן), הכפר שועוט (כיום, מדרום למושב עין הבשור), תל שרוחן ותל גמה והצליח לעמוד בהצלחה מול מתקפות נגד מצריות (במתקפת הנגד איבדו המצרים 5 טנקי לוקסט M22). למחרת תקף כוח מגדוד 89, בפיקודו של יעקב גרנק, את יתר הצבא המצרי באזור, דבר שהוביל לנסיגת חיל המשלוח.

גדוד 89 במהלך התקפה על משלטי שייח' נוראן במהלך "מבצע אסף" טנק מצרי מושמד מסוג לוקסט M22

ערך מורחב – מבצע חורב

בצד הרצון לכפות על המצרים שביתת נשק יחד עם החשש שהנגב יישאר, לפחות בחלקו, בשליטת הצבא המצרי הובילו לתכנון מבצע נרחב לסילוק הצבא מצרי מהנגב המערבי (מוצבי עוג'ה אל-חפיר, ביר עסלוג'), מרצועת עזה (רצועת החוף שבין רפיח ובית חאנון) וממזרח חצי האי סיני (מתחמי אום כתף, אבו עגילה וביר לחפן). המבצע נערך בין 22 בדצמבר 1948 ל-7 בינואר 1949 בפיקודו של יגאל אלון.

על חטיבה 8 הוטל לכבוש את מוצבי עוג'ה אל-חפיר ומשם להמשיך לכיוון אבו עגילה. לשם כך תוגברה חטיבה 8 בגדוד חי"ר מספר 5 של חטיבת הראל. ההתקפה נדחתה לצהריי 25 בדצמבר בשל מזג האוויר הסוער, אשר יצר את הצורך הדחוף להכשיר נתיבי תנועה חדשים. לקראת שעות הערב הגיעה החטיבה לאזור רחובות בנגב ומשם המשיכה להתקדם, בדרך רומית עתיקה בנחל לבן, אל עבר מוצבי עוג'ה אל-חפיר. התקדמות החטיבה ארכה מעבר למתוכנן וזאת משום שתוואי הדרך הקשה את מעבר הרכבים. בצהריי 26 בדצמבר הגיעה החטיבה ליעדה ופתחה במתקפה על המשלטים, אותה הובילו גדודים 82 ו-89. התקפה זו נהדפה על ידי הצבא המצרי, תוך ספיגת אבדות כבדות, בנפש ובציוד, לגדוד 89 וביניהם מפקד פלוגה א' יעקב גרנק.

ב-27 בדצמבר התחדשה ההתקפה החטיבתית על משלטי עוג'ה אל-חפיר, דבר שהוביל לכניעת הצבא המצרי באזור לקראת השעה 12:30.

ב-28 וב-29 בדצמבר המשיכה החטיבה לנוע מערבה, אל עומק סיני, ולהשתלט על מתחמי אום כתף ואבו עגילה. לאחר מכן המשיכה החטיבה לנוע לעבר מתחמי ביר לחפן עד אשר הגיעה לפאתי אל עריש, שם נעצרה וחזרה לשטח ישראל בשל הלחץ הבין-לאומי שהופעל על ישראל.

עם חזרתה לשטח ישראל הועברה החטיבה לאזור גבולות, שם נערכה ככוח עתודה לקראת ההתקפה על רפיח. ב-6 בינואר נכבשו מספר משלטים באזור רפיח, אולם הם חזרו לידי המצרים זמן קצר לאחר מכן. חטיבה 8 קיבלה פקודה לכבוש מחדש את אותם המשלטים, אולם הדבר לא עלה בידה.

כניעת עוג'ה אל-חפיר לידי חטיבה 8 (27 בדצמבר 1948) טנק מסוג קרומוול של גדוד 82 באבו עגילה במהלך "מבצע חורב" טנקי גדוד 82 במהלך "מבצע חורב" זחל"מים של חטיבה 8 במהלך התקפה על משלטים באזור רפיח (6 בינואר 1949)

לאחר "מבצע חורב" החלה החטיבה לקלוט טנקי M4A3 שרמן נוספים. ב-1 במרץ 1949 מנתה החטיבה 6 טנקי שרמן (כשרק ל-3 מהם היו תותחים), 2 טנקי קרומוול, טנק לוקסט M22 אחד וטנק H-39 הוצ'קיס אחד. קליטת טנקי השרמן נתקלה בקשיים רבים והושלמה רק בתום מלחמת העצמאות.

לקראת סוף חודש אפריל 1949 פורקה החטיבה בהוראת דוד בן-גוריון, בעקבות ההחלטה לצמצם את סדר כוחות הסדיר בצה"ל. כחלק מההחלטה הועבר גדוד 82 לחטיבת הנגב ואילו גדודים 88 ו-89 פורקו. תקופה קצרה לאחר מכן, בעקבות פירוק חטיבת הנגב, הועבר גדוד 82 לחטיבה 7, בה נמצא עד היום.

זחל"מים של חטיבה 8 בעת תרגיל בשלהי מלחמת העצמאות חטיבה 8 במפקד חטיבה אחרון חייל נושא את נס החטיבה במהלך מפקד חטיבה אחרון

טנק קרומוול במוזיאון יד לשריון בלטרון. שני טנקים מסוג זה הוברחו על ידי מייק פלנגן והארי מקדונלד ונמסרו לידי חטיבה 8 טנק H-39 הוצ'קיס במוזיאון יד לשריון בלטרון טנק רנו R-35 במוזיאון יד לשריון בלטרון טנק שרמן מסוג M4A3 במוזיאון יד לשריון בלטרון

לאחר פירוקה של החטיבה באפריל 1949, נבנתה רובה מחדש כחטיבת חי"ר במילואים. בסיס החטיבה הועתק מתל ליטוינסקי ליפו ויחד עם חטיבת קרייתי השתייכה למחוז תל אביב. שתי חטיבות החי"ר הללו היוו את הכוח העיקרי של ה"פיקוד השמיני", אשר שימש כעתודה מטכ"לית של צה"ל עד לשנת 1953. בראשית שנת 1953 פורק ה"פיקוד השמיני" וחטיבה 8 הועברה לפיקוד הדרום.

החטיבה בפיקודו של אל"ם יוסף גבע לא נטלה חלק במהלך מבצע קדש, והיוותה עתודת מילואים של פיקוד הדרום, אולם גדוד 121 של החטיבה הועמד תחת פיקוד חטיבה 9, והשתתף בכיבוש שארם א-שייך.

בשנת 1964 עברה חטיבה 8 הסבה לחטיבה ממוכנת וצורפה לחיל השריון. במסגרת ההסבה הועבר גדוד טנקי M50 שרמן מס' 129 מחטיבה 520 ויחד איתו צורפו עוד שני גדודי חרמ"ש.

ערב מלחמת ששת הימים כללה החטיבה שלושה גדודים בפיקודו של אל"ם אלברט מנדלר:

• גדוד 129 – גדוד בסדר גודל של 30 טנקי M50 ו-M51 שרמן, בפיקודו של סא"ל אריה (בירו) דיין.
• גדוד 89 – גדוד חרמ"ש, בפיקודו של עמי רדיאן.
• גדוד 121 – גדוד חרמ"ש, בפיקודו של אריה קרן.

בנוסף כלל הגדוד גם פלוגת סיור בפיקודו של רס"ן רפי מוקדי.

במהלך תקופת ההמתנה שקדמה למלחמת ששת הימים נערכה חטיבה 8, בפיקודו של אל"ם אלברט מנדלר מול גיזרת כונתילה, צפונית לאילת והיוותה כח הטעיה צה"לי כנגד הצבא המצרי בחזית סיני. ההטעיה הובילה לריכוז כוחות שריון מצרים רבים מול חטיבה 8 ובכך אפשרה למעשה את ההבקעה הצה"לית בצפון חצי האי ובמיוחד בקרב אום-כתף.

בלילה שבין 5 ביוני ל-6 ביוני חצה גדוד 129 של החטיבה את הגבול לכיוון סיני והתקדם לעבר מערכי הדיוויזיה ה-6, בפיקודו של סעד א-שאזלי. בקרב שריון שהתפתח הושמדו רוב הטנקים המצריים, בעוד לגדוד 129 נפגעו 2 טנקים בלבד. לאחר הקרב חזר גדוד 129 לתחומי הקו הירוק.

ב-7 ביוני, יומיים מרגע פרוץ המלחמה, הורה הרמטכ"ל רב-אלוף יצחק רבין על העברת החטיבה לרשות פיקוד הצפון. בעקבות החלטה זו הועברה מרביתה צפונה ואילו בסיני נשאר כח מוקטן של החטיבה (גדוד 89 ושתי פלוגות טנקים של גדוד 129), בפיקודו של סגן מפקד החטיבה מרדכי (מוטקה) בן-פורת, אשר ב-8 ביוני המשיך להתקדם דרך נח'ל ומעבר המיתלה אל עבר תעלת סואץ עד לחבירתו אל כוחות אוגדה 38 בפיקודו של אריאל שרון.

ערך מורחב – הקרב על קלע וזעורה

לקראת 9 ביוני נערכה החטיבה באזור עמק החולה, מול המערך הסורי בצפון רמת הגולן. החטיבה, בפיקודו של אל"ם אלברט מנדלר כללה רק מחצית מכוחה, מפני שיתרת הכוחות נותרו בסיני. לפיכך, תוגברה חטיבה 8 בגדוד טנקים 377 מחטיבה 37, שכלל שתי פלוגות טנקים ופלוגת חרמ"ש בפיקודו של סא"ל אמנון חינסקי. מנדלר מינה את קצין האג"ם רס"ן אמנון רשף כממלא-מקום סמח"ט. המשימה שהוטלה על החטיבה הייתה הבקעת המערך הסורי מצפון לכפר סאלד – גבעת האם, כיבוש מוצבי גוּר אֶל-עַסְכַּר, נַעמוּש, מתחם זעורה והגעה עד לכביש המוביל למסעדה (כביש 99). ב-9:00 בבוקר 9 ביוני התקבלה פקודת מקבת פעל! (פקודה לנוע לעבר המערך הסורי). בשעה 11:30 חצתה החטיבה את הגבול עם סוריה והתחילה לטפס לרמה. אולם כאשר הטור החטיבתי (גדוד טנקים 129 בפיקודו של סא"ל אריה בירו, חפ"ק המח"ט, גדוד טנקים 377, גדוד חרמ"ש 121 בפיקוד אריה קרן) הגיע לאזור גבעת האם התחילה הפגזה ארטילרית כבדה של החטיבה ה-11 הסורית, אשר פגעה במספר זחל"מים. בהפגזה זו אף נהרג סגן מפקד גדוד 121, רס"ן מוש חביב.

גדוד 129 כבש את מוצבי גור אל-עסכר ונעמוש, אולם בשל הארטילריה והאש שנפתחה על הטור החטיבתי נוצרה טעות בניווט, אשר הובילה את הגדוד לכפר סיר א-דיב, שהיה רווי בחוליות נ"ט. מפקד הגדוד, אריה בירו, חשב בשלב זה שהוא בדרך הנכונה וכי הכפר שמעליו הוא זעורה. רק לאחר שלא הבחין באש ארטילרית שניתנה לבקשתו על זעורה הבין את הטעות בניווט. למרות זאת החליט להמשיך בציר העולה אל קלע. במהלך הקרב שהתפתח בכפר נפגע הטנק של אריה בירו מספר פעמים והוא עצמו נפצע בלסתו והתפנה לאחור. רס"ן רפי מוקדי אשר נטל את הפיקוד על הגדוד ניסה לשנות את כיוון ההתקדמות ופנה צפונה אולם גם הטנק שלו נפגע ומוקדי עצמו נהרג. בשלב זה נטל את הפיקוד מפקד פלוגה ז' בגדוד – סגן נתי הורוביץ (גולן) אשר, למרות פציעתו בפנים, בגב ובזרוע – הצליח להוביל את הגדוד לכיבוש הכפר. בתום כיבוש סיר א-דיב המשיך הגדוד לנוע לכיוון הכפר קלעה. בשלב זה הגיע המח"ט מנדלר לאזור סיר א-דיב וזיהה את הטעות בניווט. למרות זאת החליט מנדלר כי גדוד 129 ימשיך בתנועה לקלעה ושאר כוחות החטיבה יפנו לכיוון זעורה. 14 הטנקים שנותרו לגדוד 129 המשיכו בהתקדמות איטית לעבר קלע תחת אש ארטילרית כבדה והגיעו למחסום קוביות נ"ט. במהלך המעבר נפגעו שלושה טנקים נוספים ומיד אחריו נפגעו עוד ארבעה. בשעה 16:45 הגיע כוח של שבעה טנקים אל הכפר עצמו והמשיך בלחימה, אך במקביל נתקל במארב נ"ט ובכוחות שריון סוריים שהגיעו מכיוון כפר וַאסֵט. חרף העובדה כי גדוד 129 הצליח לכבוש את הכפר, טנקים רבים נפגעו עד שמכל כוח הגדוד נותרו בקלע שני טנקים כשירים בלבד. בכל יום הקרבות ספג הגדוד 13 הרוגים ו-33 פצועים.

במקביל, המשיך המח"ט עם שני הגדודים האחרים בתנועה צפונה על ציר הנפט ונתקל בהתנגדות מעטה. הכוחות כבשו את מתחמי זעורה והכפר גְּבָּב אֶל-מֵיס כמתוכנן. בסביבות 18:45 חבר המח"ט יחד עם גדוד 377 לשרידי גדוד 129 בקלעה.

בלילה שבין 9 ל-10 ביוני תוגברה החטיבה בטנקים נוספים ובשתי פלוגות מחטיבת גולני ולאחר התארגנות, לקראת שחר, החלה לנוע לכיוון קוניטרה. החטיבה כבשה את הכפרים וַאסֵט ואֶל-מַנְצוּרַה והגיעה לקראת השעה 14:30 לפאתי קוניטרה. החטיבה מצאה את העיר נטושה וכבשה אותה ללא התנגדות לקראת השעה 15:30. לאחר מכן המשיכה החטיבה לנוע עד הגעתה לצומת אֶל-אַחְמַדִיֶּה, כ-2 ק"מ צפונית-מזרחית לקוניטרה.

לאחר המלחמה עוטרו סגן נתי הורוביץ (גולן) וסמל שאול ורדי בציון לשבח על לחימתם ומאוחר יותר הומר הצל"ש לעיטור הגבורה^[16][17]. רס"ן רפי מוקדי עוטר בעיטור המופת^[18].

בתום מלחמת ששת הימים התארגנה החטיבה בבסיס האם החדש שלה בשדה תימן ובשנת 1968 שונה שמה לחטיבה 875^[19]. במסגרת ההתארגנות הזאת הועברה החטיבה לרשות אוגדה 143 של פיקוד הדרום, נטלה חלק פעיל בהחזקת קו בר-לב במהלך מלחמת ההתשה, ועסקה בפעילות מבצעית ברצועת עזה שכללה סיורים ומרדפים^[20].

ערך מורחב – מבצע רביב

ב-9 בספטמבר 1969 נערך מבצע רביב – פשיטה משוריינת של צה"ל לאורך חמישים קילומטרים בחוף המערבי של מפרץ סואץ. לתפקיד מפקד המבצע מונה מח"ט 8, אל"ם אורי בר-און. בר-און מינה לתפקיד מפקד כוח הפשיטה את סא"ל ברוך הראל ("פינקו"), שהיה סגן מפקד חטיבה 8 והמתין באותה תקופה למינויו למפקד חטיבה 14. המבצע שהיה ראשון מסוגו בצה"ל אשר כלל, כוח שריון המורכב מטנקי טירן 5 ונגמ"שי BTR-50 שהוכפפו תחת פיקוד החטיבה, כוח ימי שהורכב מנחתות, לוחמי יחידה 707 ושייטת 13, בסיוע חיל האוויר ותותחנים, הצליח מעל למצופה^[21][22].

ביולי 1973 הועבר בסיס האם של החטיבה למחנה פלוגות.

ערב מלחמת יום הכיפורים כללה החטיבה, בפיקודו של אל"ם אריה בירו, שלושה גדודים ופלוגת סיור:

• גדוד 129 – גדוד טנקי M50 ו-M51 שרמן בפיקודו של רס"ן אילן לבנון. במהלך המלחמה הועבר אילן לבנון לפקד על גזרת מעוז בוצר וסא"ל יהודה דקל קיבל זמנית את הפיקוד על הגדוד עד לשובו של אילן לבנון.
• גדוד 89 – גדוד חרמ"ש בפיקודו של סא"ל יצחק שושני. במהלך המלחמה תפס הגדוד את תעוז מצווה.
• גדוד 121 – גדוד חרמ"ש בפיקודו של סא"ל משה בנקובר.
• פלוגת סיור – בפיקודו של סרן איתמר בן-דוד.

מלחמת יום הכיפורים תפסה את גדוד 129 של החטיבה בסוף אימון, טיפול ואחזקה במחנה צאלים. הגדוד שוחרר ממילואים ביום שישי וגויס למלחמה למחרת. את מלאכת גיוס יתר החטיבה ניהל סגן מפקד החטיבה סא"ל נחמיה דגון בבוקר 6 באוקטובר. הגדוד השתתף במסגרת החטיבה בבלימת כוחות מצריים בגזרת ציר הגידי מול הארמייה השלישית.

ב-7 באוקטובר החלו להגיע הכוחות הראשונים של החטיבה לאזור בסיס רפידים שבסיני, לאחר נסיעה ממחנה פלוגות על גבי זחלים. עם הגעתה של החטיבה לסיני הועברה לרשות אוגדה 252 ושולבה במשימת הבלימה של הצבא המצרי, אשר באותו הזמן כבר הספיק לצלוח את תעלת סואץ ולהגיע לקרבת מעבר הגידי:

• גדוד 121 הופקד על אבטחת העורף האוגדתי.
• גדוד 89 שולב בבלימת הצבא המצרי במרחב מעבר המיתלה ובגזרת תעוז מצווה.
• גדוד 129 פעל מול הארמייה השלישית בגזרת תעוז מצווה כאשר פלוגה א' בפיקוד עמיצור בר נשלחה בליל 8 באוקטובר לאזור ראס סודר לסייע לחטיבה 401.

ערך מורחב – קרב ואדי מבעוק

במהלך מלחמת יום הכיפורים השתתפה החטיבה בקרבות בלימה רבים כנגד הארמייה השלישית של הצבא המצרי בדרום תעלת סואץ, בגזרת מעברי המיתלה והגידי. ב-14 באוקטובר השתתף גדוד 89, יחד עם טנקים ופלס"ר מחטיבה 401 וגדוד 202 של הצנחנים בקרב ואדי מבעוק, בו נבלם ניסיון ההתקדמות של הצבא המצרי מזרחה.

לאחר צליחת תעלת סואץ ומעבר אוגדות 143, 162 ו-252 לגדה המערבית של התעלה, נשארה החטיבה לכתר את הארמייה השלישית (בשלב זה הוחזר גדוד 121 למסגרת החטיבתית).

בצהרי 18 באוקטובר, במהלך ההכנות לקראת תקיפת מערכי הצבא המצרי, נפגע זחל"ם הפיקוד של החטיבה מפגז ארטילריה. כתוצאה מכך נפצעו אריה בירו וקצין האג"ם. לאחר פציעתו של אריה בירו הועברה החטיבה לפיקודו של אל"ם אברהם ברעם (מפקד חטיבה 164).

ב-23 באוקטובר הועברה החטיבה לרשות אוגדה 440, כשחלק מגדוד 121 שונע לאזור ראס סודר. ואילו ב-26 באוקטובר הועבר הפיקוד על החטיבה לאל"ם אהרון גל (שטנגל).

לאחר המלחמה חזרה החטיבה להיות כפופה לאוגדה 143 ונשארה בסיני עד להסכמי הפרדת הכוחות עם מצרים. עם שחרורהּ חזרה החטיבה לבסיס האם שלה במחנה פלוגות.

גדוד הסיור 87 הוא גדוד סיור משוריין, אשר הוקם במאי 1973 והשתייך לאוגדה 143. החימוש העיקרי של הגדוד כלל טנקים מסוג M60A1 פטון חדישים ומרכיב סיורי על בסיס נגמ"שים מסוג M-113 וג'יפים קלים. פלוגת הג'יפים התבססה, כמעט בשלמותה, על פלס"ר 87 של חטיבה 8 במלחמת ששת הימים (מספר הגדוד נלקח אף הוא מהפלס"ר)^[23].

במהלך מלחמת יום הכיפורים נלחם הגדוד, בפיקודו של סא"ל בנצי כרמלי, מול הצבא המצרי ומנע ממנו לכבוש את אזור גבעות "חמדיה" ו"כישוף", אשר שלטו על אזור הצליחה המיועד. במהלך הקרב נהרג המג"ד כרמלי. מחליפו סא"ל יואב ברום נלחם בגבורה בקרבות החווה הסינית ונפל ב-16 באוקטובר 1973. במהלך המלחמה התקדם הגדוד עד לחוף האגם המר הגדול ובכך הצליח למעשה לאתר את ה"תפר" בין שתי הארמיות המצריות בסיני. לאחר מכן השתתף הגדוד בבלימת התקפת הנגד של הדיוויזיה המצרית המשוריינת ה-21. בעת צליחת התעלה נע הגדוד בראש כוחות אוגדה 143 והצליח לפרוץ אל קו המים. בהמשך חיפה הגדוד בעת צליחת הצנחנים לצד המערבי של תעלת סואץ.

במהלך הצליחה קיבל הגדוד שינוי משימה ונשלח לטהר את צומת הצירים טרטור-לקסיקון בחווה הסינית. בתום קרב קשה, בו היו לגדוד נפגעים רבים ביניהם גם מפקד הגדוד הטרי יואב ברום, צורפו שרידי הגדוד ליחידות לוחמות אחרות והמשיכו להילחם עד להפסקת האש בפאתי אסמאעיליה, בצידה המערבי של תעלת סואץ.

לאחר הפסקת האש הוקם גדוד הסיור מחדש על בסיס נגמ"שים וג'יפים קלים בלבד, המצוידים בטילי נ"ט מדגם טאו. לאחר נסיגת כוחות צה"ל מהגדה המערבית של תעלת סואץ הוחזר הגדוד לימ"ח ושם פורק, כשהטנקיסטים של הגדוד הועברו לחטיבה 8 ואילו אנשי הנגמ"שים והג'יפים הועברו לחטיבה 421, שם עברו להוות פלס"ר חטיבתי.

ב-19 במאי 2005 קיבל הגדוד תעודת הערכה מטעם אלוף פיקוד דרום – דן הראל, על הישגיו במהלך מלחמת יום הכיפורים.

בשנת 1974 הוקמה החטיבה מחדש כחטיבת שריון, וכללה שלושה גדודים שצוידו בטנקים מסוג M48A3 פטון. בשנים שלאחר מלחמת יום הכיפורים נטלה החטיבה חלק פעיל בתעסוקות מבצעיות רבות בקווי ההפרדה בסיני וכגדודי חי"ר ברצועת עזה, בערבה, באילת, בגבול לבנון וברמת הגולן.

בשנים שקדמו למבצע שלום הגליל הוחלפו טנקי הפטון בטנקי מגח 6ב'. במהלך המלחמה גויסה החטיבה, אולם לא נטלה חלק פעיל בלחימה.

החטיבה נטלה חלק פעיל במהלך האינתיפאדה הראשונה והשנייה, והתבלטה במיוחד במבצע חומת מגן, במהלכו פגעה במספר רב של מחבלים ביהודה ושומרון וגם ברצועת עזה.

בשנת 2004 פורקה החטיבה במסגרת ארגון מחדש בצה"ל, אולם הוקמה שוב כעבור שנה, בשנת 2005, בעקבות פנייה של ותיקי החטיבה לרמטכ"ל משה יעלון, ואוחדה עם חטיבה 640 של פיקוד הצפון. בעקבות איחודה צוידה החטיבה בטנקי מרכבה.

במשך שנותיה, הוחלף מספרה של החטיבה 4 פעמים. הפעם הראשונה הייתה בשנת 1968, הפעם השנייה ביוני 1982 במהלך מלחמת לבנון, השלישית בשנת 1986 והרביעית ב-1996, כאשר לאחר לחץ שהפעילו חיילי החטיבה ויוצאיה, הוחזר לה המספר 8^[19].

ביולי 2014, במהלך מבצע צוק איתן, נקראו גדוד ההנדסה וגדוד השריון 8528 של החטיבה להגנה בגבול הצפון. גדודים אלו נקראו להחליף את הגדודים הסדירים בצפון, בכדי לאפשר לאחרונים להשתתף בלחימה ברצועת עזה.

בדצמבר 2020 החלה החטיבה בהסבה לטנקי מרכבה סימן 3ד ב"ז^[24].

עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל ב-7 באוקטובר 2023 גויסה החטיבה לגבול הצפון לקרב הגנה אל מול ארגון הטרור חזבאללה.

החטיבה החליפה את הגדודים הסדירים, וניהלה קרב הגנה אל מול חזבאללה, במסגרתו השמידה מספר חוליות טרור ומספר רב של תשתיות צבאיות של הארגון. בקרב ההגנה נפל חייל אחד מגדוד 129.

בהמשך, שני גדודים מהחטיבה, 121 ו-89 פעלו בגזרת עזה במשימות הגנה ובפשיטות להרחבת אזור החיץ סביב הרצועה.

לאחר שבועות ספורים שוב הוקפצה החטיבה ללחימה במרחב מסדרון נצרים (גדוד 121 וגדוד 129) שהוקם ברצועה, ביצעה פשיטות רבות והשמידה תשתיות טרור.

במהלך יולי 2024, החטיבה יצאה לתמרון יחד עם חטיבת הקומנדו, תחת אוגדה 99, בעומק העיר עזה. במהלך התמרון, החטיבות פשטו על מתחם אונר"א ששימש כמרכז פיקוד ושליטה של חמאס בצפון הרצועה, השמידו אויב ותשתיות טרור.

במהלך הלחימה במסדרון נצרים, נפלו בקרב 5 חיילים של החטיבה (3 מגדוד 129 ו-2 מגדוד 121).

בתחילת אוקטובר 2024 לאחר חיסול חסן נסראללה הוקפצה החטיבה יחד עם עוד כמה חטיבות מילואים צפונה וב-7 באוקטובר החלו בתמרון "ממוקד ומתוחם" בלבנון תחת אוגדה 91^[25] וחברו לאוגדות הסדירות 36 ו־98. החטיבה פעלה בגזרות שונות, וביניהן ברכס רמים, בכפרים מיס אל ג'בל ובבלידא, וכן בגזרת אל ח'יאם.

במהלך הלחימה בלבנון, נפלו בקרב 5 חיילים מגדוד 89.

שם	תקופת כהונה	הערות
יצחק שדה	מאי 1948 – נובמבר 1949	לימים אלוף, פיקד על החטיבה במלחמת העצמאות
בן ציון פרידן (זיו)
צבי גילת (הורוביץ)		מפקדה הראשון כחטיבת מילואים, לימים מפקד פיקוד דרום
יוסף איתן	נובמבר 1955 – ????
יוסף גבע		פיקד על החטיבה במלחמת סיני. לימים אלוף פיקוד המרכז
אביב ברזילי
משה (מוסה) פלד	1964–1965	לימים מפקד גייסות השריון
אלברט מנדלר	1965–1968	פיקד על החטיבה במלחמת ששת הימים, לימים מפקד עוצבת סיני
אורי בר-און		מפקד החטיבה במלחמת ההתשה, לימים ראש מטה פיקוד צפון
מרדכי אביגד	1971–1972	לימים סגן מפקד אוגדה 143
אריה בירו	אוגוסט 1973 – אוקטובר 1973	פיקד על החטיבה במלחמת יום הכיפורים עד פציעתו
אברהם ברעם	אוקטובר 1973	פיקד על החטיבה במלחמת יום הכיפורים כמחליפו של אל"ם בירו
אהרון גל (שטנגל)	אוקטובר 1973 – דצמבר 1973	פיקד על החטיבה במלחמת יום הכיפורים כמחליפו של אל"ם אברהם ברעם
חיים סלע	דצמבר 1973 – ????	פיקד על החטיבה במלחמת יום הכיפורים לאחר פציעתו של אריה בירו
איתן אריאלי
יוסף יודוביץ		פיקד על החטיבה במלחמת לבנון הראשונה
יגאל קפלן
ירון רם	1986–1993
גלעד שר	1993–1998
עופר אופיר
אילן פרץ
עמיחי אברהמס
גדי מאירי	2002–2006
ישראל דניאלי	2006–2008
סער צור	2008–2010	לימים מפקד הגיס הצפוני ומפקד מערך התמרון בזרוע היבשה
ארז לב-רן	2010–2014	פיקד על החטיבה במבצע צוק איתן
חובב ורדי	2014–2016	לימים סגן מפקד עוצבת אדום
דודו סונגו	2016–2018	לימים מפקד חטיבה 401
רועי סבירסקי	2018–2020	לימים מפקד חטיבה 188
בני אהרון	יולי 2020 – אפריל 2022	לימים מפקד חטיבה 401
ראדי עזמה	אפריל 2022 –אוגוסט 2024	פיקד על החטיבה במלחמת חרבות ברזל
דורי סער	אוגוסט 2024 –מכהן	מפקד החטיבה במלחמת חרבות ברזל

• האנדרטה המרכזית לזכר חללי חטיבה 8 הוקמה סמוך לצומת אל על, בכניסה המזרחית לנמל התעופה בן-גוריון בשל העובדה כי כבשה את נמל התעופה במסגרת "מבצע דני", שהיה המבצע המשמעותי הראשון בו נטלה חלק. האנדרטה תוכננה בידי הפסל יחיאל שמי, ונחנכה בערב יום העצמאות ה-24, ביום 17 באפריל 1972. האנדרטה עשויה מבטון חלול ופלדה, והיא מתנשאת לגובה של 22 מטרים. היא מעוצבת בצורת מגן וחלק מחלקי הפלדה שמשולבים בה מסמלים קני תותחים. שמות 83 חללי החטיבה מאז מלחמת העצמאות חרוטים בבטון, כמו גם המשפט "עכשיו תחסרו לנו כחסר חבר לחבר ידיד לידיד" ואמרתו של יצחק שדה "לא למען המוות ניתן הנשק בידינו אלא כדי לשמור על החיים".
• אנדרטה בסמוך לתל ניצנה המפרטת את מהלכי החטיבה בקרב על עוג'ה אל-חפיר ב"מבצע חורב".
• אנדרטת הנצחה מאבן אשר הוקמה בפארק עוצבות השריון בסמוך ליד לשריון בלטרון.
• אנדרטה להנצחת חללי גדוד הטנקים 129 במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. האנדרטה מוצבת על מחסום קוביות הנ"ט בין קלע לסיר א-דיב ברמת הגולן.
• אנדרטת זיכרון בשהם לזכר הנופלים בקרבות החטיבה באזור זה ב"מבצע דני".

אנדרטה לחללי חטיבה 8 בנמל התעופה בן-גוריון פרי תכנונו של הפסל יחיאל שמי שמות הנופלים באנדרטת חטיבה 8 בנמל התעופה בן-גוריון אנדרטת הנצחה לחטיבה 8 בסמוך לתל ניצנה פירוט קרב חטיבה 8 בעוג'ה אל חפיר באנדרטת החטיבה בניצנה אנדרטת הנצחה לחטיבה 8 בפארק עוצבות השריון בלטרון אנדרטת זיכרון לחטיבה 8 בשהם אנדרטת גדוד 129 במחסום קוביות הנ"ט ברמת הגולן, בציר העולה לקלע

חטיבה 8 היא חטיבת השריון בעלת המספר הרב ביותר של עיטורי גבורה בצה"ל. העיטור ניתן לשלושה מלוחמי החטיבה:

• טוראי סימן-טוב גנה – במסגרת "מבצע יואב" לכיבוש משטרת עיראק סווידאן^[15].
• סמל שאול ורדי – במסגרת מלחמת ששת הימים בקרב ההבקעה בצפון הגולן^[16].
• סגן נתי גולן – במסגרת מלחמת ששת הימים בקרב ההבקעה בצפון הגולן^[17].

פרט לכך לחטיבה מעוטר בעיטור העוז ובעיטור המופת:

• סא"ל יואב ברום – במסגרת מלחמת יום הכיפורים בקרב החווה הסינית (נפל בקרב זה)^[26].
• רס"ן רפי מוקדי – במסגרת מלחמת ששת הימים בקרב ההבקעה בצפון רמת הגולן^[18].

בשנת 2008 קיבל גדוד 89 של החטיבה את עיטור ההצטיינות ליחידות המילואים מנשיא המדינה, שמעון פרס.

בשנת 2014^{[דרושה הבהרה]} קיבל גדוד 89 את עיטור ההצטיינות ליחידות המילואים מנשיא המדינה.

בשנת 2012 זכתה החטיבה במקום השלישי בבית המילואים בפרס הרמטכ"ל.

ב-5 באוגוסט 2013 קיבל גדוד 121 של החטיבה את עיטור ההצטיינות ליחידות המילואים מנשיא המדינה^[27].

בשנת 2013 זכתה החטיבה בתעודת הערכה מיוחדת של מפקד זרוע היבשה בנושא האימונים.

ב-6 ביולי 2021 קיבל גדוד 121 של החטיבה את עיטור ההצטיינות ליחידות המילואים מנשיא המדינה.

• אביתר אורן, השמונה דופק: מתש"ח לתש"ע - סיפורה של חטיבה 8, במחנה, 11 במרץ 2011, עמ' 38–42.
• יצחק שדה, כך נלכדה המצודה, הוצאת מערכות, 1950
• אילן כפיר, דני דור, תחנות שקמה, מי נשאר? עבור, ידיעות ספרים, 2019

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חטיבה 8

• מיזם אבני מורשת, אנדרטת חטיבה 8 בתל ניצנה
• חטיבה 8 באתר יד לשריון
• אודות אנדרטת חטיבה 8 באתר יד לשריון
• כתבה אודות השתתפות החטיבה במלחמת העצמאות באתר יד לשריון
• תיאור ההכנות והכיבוש של משטרת עיראק סווידאן באתר יד לשריון
• תיאור כיבוש משלטי עוג'ה אל-חפיר באתר יד לשריון
• סיפורו של ליונל דרוקר, מפקד הטנק הראשון בצה"ל, באתר יד לשריון
• כך קם גדוד השריון הראשון בצה"ל, באתר יד לשריון
• אבשלום קור, באופן מילולי במלחמה: חטיבה 8 חטיבת הזקן, גלי צה"ל, 25 בנובמבר 2024
• טקס יום הזיכרון 2012 של חטיבה 8 בנתב"ג באתר יד לשריון
• מידע על חטיבה 8 בקטלוג הספרייה הלאומית
• נדב מן, חטיבה 8: חטיבת השריון הראשונה של צה"ל, באתר ynet, 18 בינואר 2013
• ישראל היום,אלוף-משנה דוד סונגו, נחישותה של חטיבה 8 הובילה לניצחון ברמת גולן 08.06.2017
• אבי סופר, ‏הקרב שלא נגמר: השיריונרים של ששת הימים חוזרים לרמת הגולן, באתר מעריב אונליין, 11 באפריל 2017
• אלבום התצלומים של חטיבה 8 עם הקמתה במלחמת העצמאות 1948.
• וותיקי גדוד 129 הפיקו סרט להנצחת נופלי הגדוד ולוחמיו בקרב הגדוד במלחמת ששת הימים ב-9 יוני 1967 לכיבוש צפון רמת הגולן-" אנחנו על הרמה" ובגרסה באנגלית "The Spearhead to seize the the Golan Heights" -יוטיוב
• תיעוד מעזה: צה"ל השמיד מנהרת טרור באורך 800 מטרים, באתר ערוץ 7, 13 ביוני 2024

חטיבות צה"ל בתש"ח
חטיבת גולני (1) • חטיבת כרמלי (2) • חטיבת אלכסנדרוני (3) • חטיבת קרייתי (4) • חטיבת גבעתי (5) • חטיבת עציוני (6) • חטיבה שבע (7) • חטיבת הזקן (8) • חטיבת עודד (9) • חטיבת הראל (10) • חטיבת יפתח (11) • חטיבת הנגב (12)