71 שירים זכו בתחרות הזמר של האירוויזיון, תחרות שנתית המאורגנת על ידי המדינות החברות באיגוד השידור האירופי. התחרות, שמשודרת מדי שנה מאז תחרות האירוויזיון הראשונה בשנת 1956, היא אחת מתוכניות הטלוויזיה הוותיקות ביותר בעולם. הזוכים בתחרות נקבעו באמצעות שיטות הצבעה שונות לאורך ההיסטוריה שלה; שעיקרן הענקת נקודות על ידי כל מדינה על פי בחירת שופטים או צופים. המדינה שזוכה ברוב הנקודות היא זו שמוכרזת המנצחת[1]. בתחרות האירוויזיון הראשונה השיר הזוכה לא נבחר באמצעות נקודות, אלא על ידי הצבעה (שני קולות לכל מדינה), שבסופה הוכרז על הזוכה[2].
נכון לשנת 2024, התקיימו 68 תחרויות, עם זוכה אחד בכל שנה למעט אירוויזיון 1969, שבה היה תיקו וארבע מדינות שונות זכו יחדיו במקום הראשון.
הזכייה בתחרות האירוויזיון פותחת דלתות עבור האמנים המנצחים, ומאפשרת להם לתעל את ההצלחה שלהם ואת הפרסום שסביב התחרות על ידי השקה או קידום הקריירה הבינלאומית שלהם. עם זאת, לאורך ההיסטוריה של התחרות, מעט מאוד אמנים אכן הפכו לכוכבים בינלאומיים ענקיים בזכות התחרות. המוזיקאים הבולטים ביותר באירוויזיון שהקריירה שלהם הושקה ישירות לאור הזרקורים בעקבות ניצחונם, היו חברי להקת אבבא, שזכו באירוויזיון 1974 עם השיר "Waterloo". אבבא המשיכה להיות אחת הלהקות המצליחות ביותר של אותה תקופה[3]. זוכה נוספת שזכתה לאחר זכייתה לתהילה בינלאומית ולהצלחה הייתה סלין דיון, שייצגה את שווייץ באירוויזיון 1988 עם השיר הזוכה "Ne partez pas sans moi".
שיאנים
אירלנד ושוודיה זכו במקום הראשון שבע פעמים, יותר מכל מדינה אחרת; אירלנד גם זכתה בתחרות במשך שלוש שנים רצופות (1992, 1993, 1994), הרצף הארוך ביותר מכל מדינה אחרת. שלוש מדינות זכו פעמיים ברציפות, ספרד (1968 ו-1969), לוקסמבורג (1972 ו-1973) וישראל (1978 ו-1979). יחד עם הניצחון של שווייץ בתחרות הראשונה, סרביה היא המדינה היחידה שזכתה בתחרות בשנה הראשונה בה השתתפה (2007), אם כי סרביה התחרתה לפני כן כחלק מיוגוסלביה וסרביה ומונטנגרו. על פי שיטת ההצבעה שהייתה נהוגה בין 1975 ל-2015, ב-11 פעמים הזוכה בתחרות נקבע סופית רק לאחר הכרזת הניקוד של המדינה האחרונה[4].
בשל שינויים בשיטות ההצבעה לאורך השנים, כמו גם עלייה מתמדת במספר המדינות המשתתפות ובמספר המצביעים, לא ניתן להשוות באופן ברור בין הישגי הזוכים על פי הניקוד שצברו. סלבדור סובראל מפורטוגל מחזיק בשיא של הניקוד הגבוה ביותר בהיסטוריה של התחרות, בזכות זכייתו ב-758 נקודות ב-2017 עבור השיר "Amar pelos dois". אלכסנדר ריבאק מנורווגיה מחזיק בשיא של הניצחון בפער הגדול ביותר - הפרש של 169 נקודות בין המקום הראשון למקום השני ב-2009. ג'יליולה צ'ינקווטי מאיטליה מחזיקה בשיא של הניצחון הגדול ביותר באחוזים, לאחר שזכתה ב-1964 לכמעט פי שלושה נקודות לעומת המקום השני - 49 נקודות לעומת 17 נקודות שזכה השיר במקום השני באותה השנה. בשיטת ההצבעה שהייתה נהוגה בשנים 1975 - 2015, הניקוד הנמוך ביותר שקיבל שיר מנצח היה בשנת 1985 של "La det swinge" בביצוע להקת בוביסוקס! הנורווגית, שקיבל 123 נקודות (מתוך מקסימום של 216 נקודות שניתן היה לקבל מסך כל 18 המדינות האחרות שהשתתפו בתחרות באותה השנה), בעוד שהניקוד הנמוך ביותר אי פעם שקיבל שיר זוכה היה בשנת 1969, כאשר היה תיקו בין ארבע מדינות אשר זכו יחדיו בתחרות, כל אחת עם 18 נקודות בלבד (מתוך מקסימום של 160 נקודות שחולקו על ידי 16 המדינות שהשתתפו בתחרות באותה השנה).
על פי שיטת ההצבעה שהייתה נהוגה בין 1975 ל-2015, שבה כל מדינה מעניקה מספר נקודות מקסימלי לבחירה שלה במקום הראשון, הזמרת לורן משוודיה זכתה באירוויזיון 2012 עם המספר הרב ביותר של זכיות במקום הראשון - 18 מדינות מתוך 41 בחרו בשיר זה במקום הראשון (תוך התחשבות בכך שמדינה לא יכולה להעניק נקודות לעצמה). זוכי 1976, להקת אחוות האדם מהממלכה המאוחדת עם השיר "Save Your Kisses for Me", מחזיקים בשיא של הניקוד הממוצע הגבוה ביותר, עם ממוצע של 9.65 נקודות שהתקבלו מכל מדינה. זוכי אירוויזיון 2011, אל וניקי מאזרבייג'ן, מחזיקים בציון הממוצע הנמוך ביותר עבור שיר מנצח בשיטת ההצבעה הזו, עם 5.14 נקודות מכל מדינה בממוצע.
הממלכה המאוחדת הגיעה למקום השני בתחרות 16 פעמים (בפעם האחרונה ב-2022), יותר מכל מדינה אחרת. המדינה המצליחה ביותר שמעולם לא זכתה בתחרות היא מלטה, לאחר שסיימה במקום השני ב-2002 וב-2005 ובמקום השלישי ב-1992 וב-1998. מדינה נוספת שמעולם לא זכתה בתחרות, אך הגיעה פעמיים למקום השני, היא איסלנד, שהגיעה למקום השני ב-1999 וב-2009.
בשנים 1956 ו-1969 לא הוכרז באופן רשמי על הזוכה במקום השני. ב-1956 הוכרז רק על הזוכה, שווייץ, כאשר היו דיווחים ספקולטיביים על כך שגרמניה הגיעה למקום השני עם השיר "Im Wartesaal zum großen Glück" בביצוע וולטר אנדראס שוורץ, המבוססים על כך שגרמניה נבחרה לארח את התחרות בשנת 1957. בשנת 1969 ארבעה שירים זכו במשותף במקום הראשון, לאחר שצברו מספר זהה של נקודות; למקום החמישי בתחרות זו הגיעה שווייץ, אך היא איננה נחשבת לזוכה במקום השני, בשל התיקו במקום הראשון.
במופע שיר היובל באירוויזיון שהתקיים בשנת 2005 הופיעו 11 מבין זוכי האירוויזיון, לצד שלושה מבצעים שהשתתפו ולא זכו. באירוע זה נבחר השיר "Waterloo" של להקת אבבא לשיר הפופולרי ביותר מבין השירים הזוכים בחמישים השנים הראשונות של התחרות[11].
להלן דירוג הישגי כל המדינות בתחרות, על פי מספר הפעמים בה כל מדינה הגיעה למקומות הראשון, השני והשלישי. עבור כל מדינה שמעולם לא הגיעה למקומות אלו מצוין המקום הגבוה ביותר שכן הגיעה אליו.
^O'Connor, John Kennedy. The Eurovision Song Contest – The Official History. Carlton Books, UK. 2007 ISBN 978-1-84442-994-3
^מפני שארבע מדינות הוכרזו כזוכות שווייץ שקיבלה את הניקוד השני הכי גבוהה הוכרזה כמדינה במקום החמישי
^כמו שווייץ גם מונקו הוכרזה במדינה במקום השישי על אף שהיא קיבלה את הניקוד השלישי הכי גבוה עקב הניצחון המשותף של ארבע מדינות באירוויזיון 1969
^עקב הניצחון המשותף של אירלנד וצרפת במקום השני איסלנד הוכרזה כמדינה במקום ה-4 למרות שהיא קיבלה את הניקוד השלישי הכי גבוה
^בסיום ההצבעה התברר שהשיר הצרפתי של אמינה זכה באותו מספר נקודות שהשיג השיר השוודי - 146 נקודות. הבעיה נפתרה בזכות סעיף תקנוני (לקח מאירועי אירוויזיון 1969), ושוודיה הוכרזה כמנצחת. שוודיה וצרפת זכו לאותו מספר פעמים של "דוז פואה" - ארבע פעמים כל אחת, אולם שוודיה זכתה יותר פעמים ב-10 נקודות (שוודיה זכתה לקבל 10 נקודות חמש פעמים ואילו צרפת רק פעמיים, ולכן שוודיה הוכרזה כמנצחת).
^עקב השוויון בין שוודיה לצרפת, ישראל שקיבלה את הניקוד השני הכי גבוה דורגה במקום השלישי