זמן קצר לאחר כיבוש חברון במלחמת ששת הימים, חודש היישוב היהודי בעיר כהתנחלות, בנוסף ליסודה של קרית-ארבע כישוב נפרד בסמוך. היישוב היהודי בחברון הוא ההתנחלות הישראלית היחידה ביהודה ושומרון שקיומה אושר במפורש בהסכם בין ישראל והפלסטינים (הסכם חברון) והיחידה הנמצאת בתוך עיר פלסטינית. ליישוב היהודי בחברון ניתנו שירותים מוניציפליים על ידי "הוועדה המוניציפלית לניהול בתי היהודים בחברון", שמונתה על ידי קמ"ט (קצין מטה) פנים של המנהל האזרחי, ומאז 2017 על ידי ועדה מוניציפלית חברון שהיא במעמד הדומה למועצה מקומית.
כיום מתגוררים ביישוב היהודי בחברון כ-1,100 יהודים מתוכם כ-350 תלמידי ישיבת שבי חברון, כולם בשטח "H2" הנמצא בשליטת ישראל[2][3]. לצידם שוכנים בשטח H2 כ-40,000 פלסטינים (מלבד כ־215 אלף פלסטינים הנמצאים בשטח "H1" - החלק הפלסטיני של חברון).
היסטוריה
תקופת המקרא
המסורת המקראית מייחסת לאברהם ישיבת קבע בעיר[4]. על פי אותה מסורת אברהם קנה את מערת המכפלה ואת חלקת השדה סביבה מידיו של עפרון החתי[5]. אברהם קבר שם את שרה אשתו ונקבר בה, ולאחר מכן נקברו שם יצחק ורבקה, יעקב ולאה[6] גם יצחק קבע את מקום מושבו בחברון[7] ולכן מכונה חברון "עיר האבות".
חותמת "למלך", גלגל חמה דו-כנפי. שורה ראשונה: "למלך", שורה שנייה: "חברן", כלומר חברון
חברון הייתה העיר בה הומלך דוד ובה קבע את בירתו הראשונה, דוד מלך בחברון שבע שנים, עד כיבוש ירושלים מידי היבוסים וקביעתה כבירת ישראל[15].
על חשיבותה של העיר בימי ממלכת יהודה ניתן ללמוד מידיות של כלי חרס ועליהן החותמת "למלך" ו"חברן". החותמות מתוארכות לתקופת מלכותו של חזקיהו מלך יהודה - המאה ה-8 לפנה"ס - המאה ה-9 לפנה"ס. ההטבעה נמצאה על מספר גדול של קנקני אגירה שנמצאו ביהודה[16]. נתגלו למעלה מ-1,200 ידיות של קנקנים ועליהן טביעת חותם עם הכתובת "למלך". לדעת רוב החוקרים, פירוש המילה "למלך" הוא "שייך למלך". לפי המשוער הקנקנים הכילו שמן ויין לצורכי הממלכה[17].
תל חברון. כאן התקיים היישוב היהודי בחברון בתקופת בית שני
כאשר חזרו לארץ ישראל הגולים מבבל, עם עזרא ונחמיה חודשה ההתיישבות בחברון או סביבתה[20]. תושבי העיר נמנו על תושבי הערים שהתבקשו לשלוח אחד מתוך עשרה לירושלים לסייע בשיקומה. עם זאת, ההנחה היא שאדומים היגרו לדרום הר חברון שהיה ריק מיהודים, אולי בשל לחצם של שבטי הנבטים על ארצם העתיקה, בעבר הירדן מזרחה. וכן האדומים השתלטו על רוב האזור עד לבית צור[21].
בשנת 164 לפנה"סיהודה המכבי כבש את חברון והחריב את העיר וביצוריה[22]. בשנת 112 לפנה"ס יצא הנשיא החשמונאייוחנן הורקנוס הראשון למלחמה באדומים, כבשם וגיירם בכוח, כאשר העמיד לפניהם שתי ברירות: גירוש או גיור. וכך חברון הייתה ליהודית, עם תושבים שבחלקם היו אדומים לשעבר. בתקופת המרד הגדול ברומאים 66–70 אחד ממנהיגי המרד, שמעון בר גיורא, רקם קשרים עם אחד מראשי ה"אדומים" לשעבר אשר הביא למסירת האזור לידיו. אולם עד מהרה היא נכבשה ונשרפה על ידי הכובשים הרומאים. לאחר המרד הגדול הייתה חברון ליישוב קטן בשם "אברמיום".
בימי הביניים
בתקופת ימי הביניים היישוב היהודי בחברון היה דל ובלתי רציף, וכלל משפחות בודדות. בתקופה הביזנטית, כאשר הוקמה כנסייה מעל מערת המכפלה, התירו השלטונות לתושבים היהודים להתפלל באחד מחלקי הכנסייה[23]. קודם התקופה הצלבנית הקימו יהודים בית-כנסת סמוך לכניסה למערת המכפלה. עם הכיבוש הצלבני הפך בית כנסת זה לכנסייה והיהודים גורשו מהעיר.
במאה ה-15 הגיעו לחברון פליטים יהודים מוונציה שעסקו בתעשיית הזכוכית. בתקופת שלטון הממלוכים התגבשה תודעה יהודית שכללה את חברון כאחת מארבע ערי הקודש. במהלך תקופה זו ננטש התל סופית והעיר הישנה, הקרויה גם "הקסבה", התפתחה סביב מערת המכפלה לכיוון מערב, לאורך התוואי של אמת מים. באותה תקופה התגבש במקום רובע יהודי. התושבים היהודים שהתיישבו במקום היו מגורשי ספרד. הם קנו מערבים את המגרשים שעליהם הוקם הרובע היהודי.
בתחילת המאה ה-16 הוואקף המוסלמי אסר על היהודים להיכנס למערת המכפלה. איסור זה עמד בתוקפו מאות שנים (עד למעבר האתר לשלטון ישראל ב-1967).
במאה ה-16 חי ופעל בחברון רבי שלמה עדני. לאורך כל תקופת השלטון העותמאני שלחו חכמי חברון שד"רים לתפוצות ישראל. במאה ה-18 היה הרב חיים יוסף דוד אזולאי, החיד"א שליח יהודי חברון לאירופה. רוב היישוב היהודי בארץ ישראל התקיים בתקופתו על תרומות מקהילות יהודים בחוץ לארץ, במיוחד תמכו בו קהילת ספרדים בהולנד והאשכנזים במזרח אירופה. בשלהי המאה ה-18 התגורר בעיר גיסו של הבעש"ט, רבי אברהם גרשון מקיטוב.
בראשית המאה ה-19 נוסדה בחברון קהילה יהודית אשכנזית שרוב אנשיה היו מזוהים עם חסידות חב"ד[27], קהילת חב"ד בחברון הייתה מרכז חסידות חב"ד בארץ ישראל. בשנים 1807 ו־1811 נרכשו קרקעות בחברון על ידי הרב חיים ישועה בג'איו, שהיה באותה עת ראש קהילת יוצאי ספרד ופורטוגל בחברון. הרכישה הראשונה בוצעה בשנת 1807. הרב בג'איו קנה חלקת קרקע של 5 דונם. בשטח זה נמצא כיום שוק הירקות הסיטונאי של חברון. הרכישה השנייה בוצעה בחודש מאי 1811, כאשר הרב בג'איו חכר שטח של 800 דונם מאת משפחת א-תמימי החברונית. השטח כולל את תל-רומיידה (חברון המקראית) וקבר ישי. הרב בג'איו חכר שטח זה מהונו הפרטי והעבירו לידי הקהילה כתרומה[28].
ב־1831 השתלט אבראהים פאשא (כשליחו של מוחמד עלי) על חברון. בי"ט באייר תקצ"א 1831 הציל אבראהים פאשא את יהודי חברון מידי ערביי חברון; ועל כן, מאז נהגו היהודים לחוג ביום זה את "פורים איברהים".
בשנת 1834 התרחש טבח חברון (1834) כאשר תושבי חברון הערבים ערכו פוגרום בשכניהם היהודים ורצחו 12 יהודים[29]. פאשה סולק מהעיר ב-1840, אז מנתה אוכלוסיית העיר היהודית כ-750 נפש בלבד. בי"ד בכסלו נהגו לחגוג את "פורים טאקה" - פירושו "פורים של האשנב", בו מצאו יהודי העיר ליד אחד האשנבים בגדר "החצר היהודית" שק כסף, כפי הסכום שמושל העיר דרש כופר עבורם.
תקופת שלטונו של עבד אל-רחמאן
ציור ארבע ערי הקודש, בהן חברון, במפת ארץ ישראל מהמאה ה-19
הנוסע משה ריישר תיאר את מצב יהודי חברון בשנת 1850: "והיהודים אשר בחברון סבלו עול גלות מהערביים והישמעאלים, אשר לא האמינו בחיים ופחדו מכל עלה נדף". הגורם לכך על פי ריישר היה "ערבי אחד פניו כשולי קדירה וקראו אותו 'השחור'"[30]. היה זה אחד ממושלי האזור במאה ה-19, עבד אל-רחמאן מהכפר דורא; הוא היה לשליט האזור בשנת 1848. בקשות עזרה נשלחו ליהדות התפוצות ופורסמו בין השאר בעיתון היהודי ג'ואיש כרוניקל ומכתבים, ובהם כונה בשם הסתרים: "הרב השחור". דמי חסות ששולמו לו לא מנעו את ביזת רכושם של יהודים. חלקם עברו אז לעיר העתיקה בירושלים אל רחוב הגיא (אל-ואד), שנקרא בפי היהודים מאז ועד תש"ח 1948 "רחוב חברון".
במשך שבע שנים, כאשר אחיו מרדו בו, ופרצו מלחמות ביניהם, השלטון עבר מיד ליד בהר חברון. רכוש התושבים היה לביזה. שרר חוסר ביטחון מוחלט באזור. ויהודי חברון פנו לעזרת הקהילה היהודית בבריטניה. בשנת 1855 החליטו העות'מאנים לשים סוף לתוהו ובוהו בהר חברון, ושלחו כוחות צבא שהשתלט על העיר[31]. ריישר מסיים את סיפור המעשה במילים: "לקחו אותו לסטאמבול בשלשלאות של ברזל ועשו לו משפט מוות. כן יאבדו כל אויבי ה'! והיהודים עשו משתה שמחה ויום טוב"[30]. בעקבות כך, נוסף יום מותו לשני ימי "הפורים" שחגגו יהודי העיר.
שלהי התקופה העות'מאנית
מבנה ישיבת "כנסת ישראל" בחברוןמשפחת סלונים. משמאל יושב יעקב יוסף סלונים, הרב הראשי של חברון. מימינו עומד בנו, אליעזר דן סלונים, (צולם עד 1919)
עד ראשית המאה ה-20 הגיעו יהודים רבים לעיר וביססו את היישוב היהודי בחברון; מספרם הגיע בשנת 1895 ל-1,429 (810 - ספרדים ו-619 - אשכנזים) מתוך אוכלוסייה כוללת של 14,295 נפש. אחרי מלחמת העולם הראשונה פחת מספרם ל-430 נפש[36].
בשנת 1901 הגיע חיים חזקיהו מדיני לחברון ונתמנה לרב הראשי בחברון, ושימש שם כרב עד לפטירתו. בהגיעו לעיר פתח ישיבה בבית רומנו, ובה סיים את כתיבת האנציקלופדיה התלמודית הגדולה "שדי חמד".
בשנת 1907, עם ההתפתחות הכלכלית של העיר ומעורבותה הגוברת של ההסתדרות הציונית בהתפתחות היישוב, הוקם בה הסניף הרביעי של אפ"ק שנוהל על ידי מנחם שמואל סלונים ובהמשך בידי אליעזר דן סלונים. בשנת ה'תרע"ב (1911), נוסדה בחברון ישיבת תורת אמת של חב"ד[37]. ניהול חצר רומנו כלל גם ניהול החלקים בהם המשיכו להתגורר מבני קהילת הספרדים וכן בית מדרשם שם. תוכנן במקום מיזם גדול, שאמור היה לכלול דירות ובית מלון, אולם לא יצא אל הפועל[38]. בתמוז תרע"ד (1914) מנה היישוב היהודי בחברון אלף וחמש מאות נפש[39]. בקיץ שנה זו פרצה מלחמת העולם הראשונה והעות'מאנים גירשו רבים מתושבי חברון (וארץ ישראל) היהודים מכיוון שהחזיקו בנתינות זרה, ובכלל זאת רוסית, וכתוצאה מכך נסגרה ישיבת תורת אמת. אלו מהתושבים שלא גורשו עמדו לקראת גיוס בכפייה למלחמה.
בדצמבר 1917 כבשו הבריטים את חברון. בקיץ תרפ"ד (1924) הגיעו עשרה מתלמידי ישיבת סלובודקה (כיום "ישיבת חברון" בירושלים) והקימו שם סניף של הישיבה, בראשות הרב סרנא[40]. מנחם אוסישקין, מראשי הציונות, סייע לישיבה במטרה לחזק את היישוב היהודי בחברון[41]. בקיץ תרפ"ה הגיעו לחברון גם מייסד הישיבה הרב נתן צבי פינקל ("הסבא מסלובודקה") והרב משה מרדכי אפשטיין, שעמדו בראש הישיבה. באותה תקופה מנתה הישיבה כ-120 תלמידים[42].
בעקבות הישיבה עברו יהודים רבים להתגורר בחברון[43], והישיבה שמשה מקור פרנסה חשוב לערביי העיר. תלמידי הישיבה והאברכים שכרו מהם דירות וקנו מהם סחורה[44]. חלק מתושבי חברון למדו בכולל אברכים וקבלו תמיכה כספית מקופתה[45]. בין היהודים לערבים נרקמו יחסי ידידות שכללו אף השתתפות בשמחות ואירועים[46].
בשנת תרפ"ז (1927) היו הקהילה האשכנזית והספרדית מיוצגות בוועד שנקרא "ועד הכללי להעדה העברית המאוחדת בחברון". בנשיאות הוועד עמדו הרב מאיר שמואל קשמיר והרב יעקב יוסף סלונים[47].
ב-24 באוגוסט1929, בשיאם של מאורעות תרפ"ט, ערבים תושבי חברון טבחו ביהודי העיר. בטבח נרצחו 59 יהודים ועוד שמונה מתו מפצעיהם מאוחר יותר. 44 נפצעו קשה ו-21 נפצעו קל. הקורבנות נקברו בקבר אחים בארבע שורות ארוכות בבית העלמין העתיק בחברון. קבר נוסף נכרה לחלקי האיברים הקטועים, לעפר, לבגדים ולחפצים ספוגי הדם שהוצאו מבתי היהודים.
שלושה ימים לאחר הטבח החליטו השלטונות הבריטיים לחסל את היישוב היהודי בחברון. שרידי הקהילה היהודית בחברון הועברו לירושלים, וכן גם ישיבת "כנסת ישראל" הקרויה כיום "ישיבת חברון". רכושם ובתיהם של היהודים נבזזו בידי הפורעים. בית הדסה הוסב על ידי ערביי חברון לבית ספר לבנות, בית הכנסת "אברהם אבינו" הוחרב ונבנה עליו דיר עזים. גם בית העלמין היהודי העתיק חולל ונהרס.[48]
הרבנים הראשיים הרב אברהם יצחק קוק והראשון לציון הרב יעקב מאיר, וכן הרב יעקב יוסף סלונים רב עדת האשכנזים בחברון, קראו לחדש את היישוב היהודי בעיר[49]. לקריאה הצטרפו מנהיגים ציונים בהם חיים ויצמן וחיים ארלוזורוב[50]. פנחס רוטנברג היה חבר בוועדת השלושה, שהופקדה על ניהול כספי "קרן העזרה". עם כניסתו לתפקיד יושב ראש הנהלת הוועד הלאומי, דרש מההנהלה הציונית להקציב כסף לשיקום היישוב היהודי בחברון, אולם נתקל בהתנגדות, בטענה כי אין טעם להשקיע כספים רבים בשיקומו של יישוב יהודי מבודד בתוך סביבה ערבית מובהקת. בשל המחסור בכספים, הוחלט להקציב לצורך זה 10,000 ליש"ט בלבד[51]. תשעה חודשים לאחר טבח חברון (תרפ"ט) חתמו הרב אברהם יצחק קוק והראשון לציון הרב יעקב מאיר, מנחם אוסישקין, יצחק בן-צבי ואישים רבים אחרים על קריאה להקים מחדש את היישוב היהודי בחברון[52]. למרות זאת, שלטונות המנדט אסרו אפילו ביקורי יהודים בעיר, למעט ביום השלושים וביום השנה לטבח, אז הגיעו הניצולים לבית העלמין העתיק בחברון לפקוד את קברי הנרצחים בליווי אבטחה[53].
היישוב היהודי בחברון חוּדש בשנת תרצ"א 1930 על ידי 36 משפחות ספרדיות שמנו כמאה שישים נפש[54].
היהודים בנו קומה נוספת לבית חסון והקימו בה בית מדרש על שם הרב עמרם בן דיוואן, ממנהיגי יהדות מרוקו[55]. הרובע היהודי עצמו נותר נטוש.
[56] לאחר מאורעות 1936 גרשו השלטונות הבריטיים את יהודי חברון מלבד משפחה אחת, משפחתו של יעקב עזרא שגרה בתל חברון במקום בו היום אדמות ישי. משפחה זו המשיכה להתגורר במקום עד החלטת עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר1947.
תקופת השלטון הירדני
לאחר מלחמת העצמאות הייתה חברון, חלק מהגדה המערבית, תחת שלטון ירדני עד 1967.
הירדנים הגדירו את נכסי היהודים כ"נכסי האויב הציוני". לא הפקיעו אותם, אלא העבירו אותם לאחריות האפוטרופוס הכללי על נכסי אויב[57].
תחת שלטון מדינת ישראל
הניסיונות לחידוש היישוב היהודי
במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את חברון. מיד עם כיבוש העיר קרא דוד בן-גוריון, אז ח"כ שותף בממשלת האחדות, ליישב מיד יהודים בחברון "כדי להבהיר לעולם את בעלותה (של ישראל) על השטחים שהיו תמיד יהודיים, ואבדו לה במלחמת העצמאות"[58]. האחריות על נכסי היהודים בחברון עברה מהאפוטרופוס הירדני על נכסי אויב לידי הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באזור יהודה ושומרון[57]. בשלהי ספטמבר 1967 פנה הרב יחזקאל סרנא, ראש ישיבת חברון בירושלים (שגר בעצמו בחברון קודם לטבח תרפ"ט) לשר הביטחון בבקשה להקים מחדש את הישיבה בחברון, אך משה דיין דחה את בקשתו[59].
בחורף 1968 התגבשה קבוצה של יהודים, דתיים וחילוניים, במטרה לחדש את היישוב היהודי בחברון[60]. הקבוצה מנתה בין היתר את הרב משה לוינגר, הרב אליעזר ולדמן, אליקים העצני והסופר אהרן אמיר. הקבוצה פרסמה מודעות בעיתונות המזמינות את המעוניינים להצטרף אליה. מאמצי הקבוצה לקנות בתים בחברון נכשלו, ולקראת ליל הסדר, הם החליטו לשכור את מלון "פארק" המקומי[61]. בליל הסדר בשנה זו (1968) השתתפו כמאה איש. מלבד האמורים, נטלו בו חלק גם ישראל הראל, בני קצובר והרב חיים דרוקמן (לימים דמויות מרכזיות ב"גוש אמונים"), והסופר משה שמיר[62]. פורמלית לא היו אנשי הקבוצה מחויבים לקבל אישור לכך[63], אולם הם היו מתואמים בפועל עם כוחות הביטחון, שציידו אותם בנשק לפני החג[64]. וחלק מהם אף נטלו חלק פעיל בליל הסדר[65].
חברי הקבוצה נשארו במהלך חג הפסח ללון במלון, ושר החינוך, יגאל אלון, ביקר אותם והביע תמיכה מופגנת. לפי תוכניתו המדינית, תוכנית אלון, אמורה הייתה חברון להיוותר בתוך גבולות הקבע של ישראל. אלון נתן לאנשי הקבוצה רכב לצרכיהם, ואף הבטיח כי ידאג למי מהם אשר זקוק לתעסוקה. גם שר הביטחון משה דיין השיב לברכת החג שלהם. הלכי הרוח רווחים בתקשורת הישראלית תמכו בהתנחלות בחברון, כך למשל מאמר המערכת של העיתון "הארץ"[66].
בימים הבאים החלו אישי ציבור ערבים בעיר למחות על כניסת המתנחלים[67]. בי"ד באייר דנה ממשלת ישראל בנושא וקיבלה החלטה ליישב יהודים בסביבות העיר עצמה, בנפרד מתושביה הערביים, באמצעות הקמת שכונה עירונית יהודית על גבעה ממזרח לעיר. הממשלה החליטה כי עד להקמת שכונה זו, המתנחלים דיירי 'מלון פארק' יתגוררו בבית הממשל הצבאי בחברון[68]. קבוצת המתנחלים גרה שם כשנתיים עד לאכלוס השכונה קריית ארבע, באלולתשל"א (1971).
באוגוסט 1968 הקימו המתנחלים בלא אישור דוכן לממכר משקאות בין דוכני הערבים עבור אורחים ומבקרים שבאו לחתונת בני קצובר שהתקיימה במקום, והמושל הצבאי ומתאם פעולות הממשלה בשטחים הורו לפרקו. פרשת הדוכן עוררה סערה ציבורית בישראל עקב שלושה צווי גירוש שניתנו למבשלת, מזכיר ההתנחלות וצעיר נוסף. ראש הממשלה, לוי אשכול כעס ואמר על כך: "המתנחלים נכנסו למקום כמבקרים והעמידו את כולנו לפני עובדה. לא טוב, אבל כך קרה. הפיכת ההתנהגות הזאת לשיטה, בכל עניין – קטן כגדול – תערער את עצם סמכותו של הממשל אם לא למעלה מזה"[58]. בעקבות לחץ ציבורי בוטלו הצווים. בסוף 1968 זכו מתנחלי חברון לעידודם של דוד בן-גוריון וש"י עגנון[69]. ב-3 במרץ 1969 העניק שר הביטחון משה דיין אישור לרב משה לוינגר, להפעיל את המזנון וחנות המזכרות ליד מערת המכפלה[70].
בן-גוריון, שבשנת 1970 פרש מפעילות פוליטית, התבטא בעניין חברון: "יש לדאוג ליישוב גדול וגדל בחברון שתהא מסוגלת במשך הזמן להיות חלק ממדינת ישראל"[71].
בשנת 1979 נכנסה קבוצה של נשים וילדים לבית הדסה. בישיבת הממשלה שהתקיימה לאחר מכן הכריז ראש הממשלה מנחם בגין: "גם חברון היא ישראל. לא אתן לאף מקום בישראל להיות 'יודנריין'" (כלומר, נקייה מיהודים)[75]. הצבא לא פינה את הנשים והילדים, אך הקיף את הבית כדי למנוע כניסת מתיישבים נוספים. במרץ 1980 החליטה הממשלה על הקמת ישיבה ובית ספר שדה בחברון כפשרה בין הדורשים התיישבות יהודית לבין השוללים[76].
ב-2 במאי1980 נרצחו שישה יהודים ו-16 נפצעו בהתקפה על מתפללים סמוך לבית הדסה. בעקבות זאת החליטה ממשלת ישראל על חידוש היישוב היהודי בעיר, בקובעה: "אין מניעה שיהודים יהיו בחברון, כבכל מקום בארץ ישראל"[77]. באותה שנה נתמנה הרב דב ליאור לרב היישוב (תפקיד שבו כיהן עד לשנת תשע"ה).
ב-25 בפברואר 1994 התרחש טבח מערת המכפלה, שבמהלכו רצח ברוך גולדשטיין, תושב קריית ארבע, 29 מתפללים מוסלמים ופצע 100 נוספים. ראש הממשלהיצחק רבין שקל לפנות את רוב יהודי חברון ממנה באמצעות ביטול צווי התפיסה "לצרכים ביטחוניים" שמכוחם יושבים רבים מהמתנחלים בבתיהם, אולם החליט שלא לעשות זאת מחשש למלחמת אחים[79]. עוצר ממושך הוטל על השכונות הפלסטיניות כדי למנוע מעשי נקם[80]. במהלך חול המועד פסח של אותה שנה הגיעו עשרות אלפי מבקרים לחברון להביע תמיכה ביישוב היהודי בחברון[81].
בשנת ה'תשנ"ה (1995), החלה יוזמת אירוח המוני ביישוב היהודי בחברון בשבת פרשת חיי שרה, ומאז מגיעים אלפי יהודים לעיר בכל שבת זו. בשנה זו אף נחנך בסמוך למערת המכפלהמרכז גוטניק. במקום הייתה "מסעדת המתנחלים" שהייתה המבנה היהודי הראשון בחברון לאחר מלחמת ששת הימים.
ב-1997 חולקה העיר חברון בהסכם חברון, כחלק מתהליך אוסלו. ההסכם קובע כי האוכלוסייה היהודית והאוכלוסייה הערבית יחיו זו ליד זו בתקופת הביניים. העיר חולקה לשני אזורים: אזור H-1 (כ-80% מהעיר) בשליטה ביטחונית של הרשות הפלסטינית, ואזור H-2 בשליטה ישראלית, שבו היישוב היהודי ועשרות אלפי פלסטינים.
בפרק על סידורי הביטחון הוסכם כי ישראל תשמור בידיה את כל הסמכויות והאחריות לביטחון הפנים ולסדר הציבורי באזור 2-H[82]. בנוסף הוסכם שישראל תמשיך לשאת באחריות לביטחון הכולל של ישראלים. בפרק על הסדרים אזרחיים הוסכם כי באזור H-1, הכוחות והאחריות האזרחיים יועברו לצד הפלסטיני, פרט לאלה הנוגעים לישראלים ולרכושם, שימשיכו להיות מופעלים על ידי הממשל הצבאי הישראלי. כן נקבעו הסדרים בנוגע לתשתיות ושירותים עירוניים שנועדו להבטיח שירותים לכל חלקי העיר וכן נקבע שהתנועה בעיר צריכה להיות פתוחה לכל אדם. האתרים היהודים הבאים: קבר עתניאל בן קנז, מעיין שרה, אשל אברהם ואלוני ממרא הועברו לרשות הפלסטינית ונקבע שהיא אחראית לכניסה חופשית של יהודים אליהם. כיום נכנסים ישראלים בלווית צה"ל לאתרים אלו מספר פעמים בשנה בתשעה באב וחול המועד של סוכות ופסח.
בשנת 1998 הצהירה ממשלת נתניהו הראשונה כי: "מדיניותה של ממשלת ישראל היא לחזק ולפתח את היישוב היהודי בחברון"[83], ובשנת 1999 אושרה הקמת בית נחום ויהודה בשכונת אברהם אבינו, על שם נחום הוס ויהודה פרטוש שנרצחו בידי מחבלים[84].
בשנת 2001 לאחר רצח שלהבת פס על ידי צלף ערבי, פלשו תושבי היישוב היהודי למבנים ברחבת השוק הסיטונאי הסמוכה לשכונת אברהם אבינו ושיכנו בהם 18 משפחות. את השכונה כינו "מצפה שלהבת". שוק זה נבנה בתקופת השלטון הירדני על אדמה בבעלות של יהודים שנעזבה בעקבות פרעות תרפ"ט. הפלסטינים שהפעילו את החנויות נטשו אותן במהלך שנות האינתיפאדה השנייה. ב-2006, החליט שר הביטחוןשאול מופז על פינוי היהודים מהשכונה. בעלי השטח, מנהלי ההקדש "כוללות הספרדים מגן אבות" פנו למחדשי היישוב היהודי בחברון בבקשה ליישב את המקום מחדש. אך לבסוף המתנחלים התפנו מרצון והוסכם עם צה"ל על העברת הבעלות על הבתים לידי היישוב היהודי[55]. בפועל עד היום (2022) הבתים עומדים נטושים. בשנת 2002 הוקם על קרקע השייכת לפלסטינים בית הכנסת חזון דוד בציר ציון, על שם דוד כהן וחזי מועלם שנרצחו במקום על ידי מחבלים. 34 פעמים הוצאו צווי הריסה לבית הכנסת, אך לאחר כל הריסה תושבי האזור הקימו את בית הכנסת מחדש.
ב-19 במרץ 2007 נכנסו מתנחלים לבית השלום. בשנת 2008 החליט שר הביטחון אהוד ברק על פינוי המבנה. תושבי היישוב טענו כי רכשו אותו מבעליו הערבים וסירבו לפנותו. הם עתרו לבג"ץ בעניין זה אך עתירתם נדחתה והבית פונה בכוח. בשנת 2012, ארבע שנים לאחר הפינוי, אישר בג"ץ כי הבית נמכר כחוק למתנחלים ואישר להחזיר אותו אליהם.
באוגוסט 2017 חתם אלוף פיקוד המרכז על צו להקמת מנהלת שירותים מוניציפליים ליישוב היהודי בחברון, שהחליפה (למעשה הסדירה פורמלית) את "הוועדה המוניציפלית לניהול בתי היהודים בחברון"[86]. עיריית חברון עתרה לבג"ץ נגד הצו, בין השאר בנימוק שהוא מקים, הלכה למעשה, "עירייה בתוך עירייה", אך העתירה נדחתה[87].
במאי 2022 נכנסו 15 משפחות יהודיות להתגורר בבית התקומה, השוכן בסמוך לבית השלום[88]. ביולי אותה שנה נכנסו תושבים להתגורר בבניין נוסף בשם "בית החירות", מבנה מדרום למערת המכפלה[89].
שכונת אברהם אבינו: השכונה קרויה כשמה של השכונה היהודית ששכנה במקום עד פרעות תרפ"ט. בשכונה מספר בנייני מגורים, בהם בניין שנקרא בית נחום ויהודה, על שם נחום הוס ויהודה פרטוש שנרצחו בידי מחבלים[84]. בשכונה מתגוררות כ-40 משפחות יהודיות. בצידה הצפוני של השכונה ניצב בית הכנסת אברהם אבינו, שחזור של בית הכנסת קדום שנבנה במאה ה-16 ונחרב במהלך מאורעות תרפ"ט. במרכז השכונה פועל בית הארחה "אשל אברהם", ולצדו דירת אירוח הקרויה "בית המערות". בשכונה שוכנים גם גני ילדים, "בית ביתר" ומשרדי היישוב היהודי בחברון. בנוסף קיים בשכונה מקווה טהרה וסמוך לו גינת משחקים שמשמשת את ילדי השכונה. בצידה הדרומי של השכונה קיימת אנדרטה לזכר התינוקת שלהבת פס שנרצחה במקום.
בית הדסה: הבניין הוקם בשנת 1893 בידי ר' חיים רחמים יוסף פרנקו, המכונה החרי"ף. המבנה שימש בית חולים בשם "חסד לאברהם" והעניק שירותים ליהודי וערביי חברון ללא תשלום. בשנת 1979 שבה בחשאי למבנה קבוצת נשים עם ילדיהן, פעולה שהיוותה להקמת היישוב היהודי בחברון. במהלך תקופה זו שוקם הבניין, תוכנן מחדש על ידי האדריכל דוד קאסוטו ונחנך מחדש ב-20 בינואר 1986. במקום מתגוררות כ-10 משפחות יהודיות. במפלס הקרקע של הבניין הוקם בית כנסת המשרת את תושבי המקום ואורחיו. במפלס מתחת הקרקע ממוקם מוזיאון היישוב היהודי בחברון.
אדמות ישי: היא שכונה יהודית בתל רומיידה - אתר חברון המקראית. השכונה כוללת: מבנה חדש (״בית רענן״) שבראשו תצפית על חברון, מבנה ישן שנרכש מידי בעליו, וקבוצת קרוואנים. מתחת לבית רענן יש שרידים ארכאולוגים פתוחים, ומצפון לו נמצאים קבר ישי ורות ואתר של רשות הטבע והגנים.
בית השלום: מבנה בן ארבע קומות באמצע ציר ציון - הדרך המחברת בין קריית ארבע למערת המכפלה. במרץ 2007 נכנסו לבניין יהודים שרכשו אותו, ובדצמבר 2008 הם פונו בכוח בעקבות טענת ערבי לבעלותו על הבניין. במרץ 2014 אישר בית המשפט העליון את הבעלות היהודית וב-13 באפריל 2014 חודש אכלוס הבניין ביהודים[90].
בית רחל ובית לאה: שני מבנים הסמוכים למערת המכפלה שנרכשו בידי יהודים. בשנת 2016 הוצאו התושבים היהודיים מהבניין, בעקבות טענות של פלסטינים על פגמים ברכישה. בשנת 2017 הורה השר לביטחון פנים, גלעד ארדן על חקירה מיוחדת, וזו דחתה את טענות הפלסטינים[91]. במרץ 2018 נכנסו המתיישבים היהודים[92].
בית המכפלה: בית מגורים בן שלוש קומות (חמישה מפלסים) בחברון, ממול למערת המכפלה. הבית נרכש ואוכלס ב-15 משפחות יהודיות ב-29 במרץ2012, אך פונה ונאטם על ידי צה"ל לאחר כשבוע. באוגוסט 2019 אושרה הרכישה ומשפחות יהודיות נכנסו להתגורר בבתים[93].
שכונת חזקיהו: בין ישיבת שבי חברון לבסיס של צה"ל, הוקמה "שכונת חזקיהו", על שם הרב חזקיהו מדיני. בשכונה מתגוררות בקרוואנים מספר משפחות יהודיות[94]. באוקטובר 2017 העניקה מועצת התכנון העליונה של המנהל האזרחי היתר בניה ל-31 יחידות דיור בשכונה, במבנים בני 7 קומות. מועצת התכנון דחתה ערר שהגישה שלום עכשיו נגד הבניה, ושלום עכשיו עתרה לבית המשפט לעניינים מנהליים. באוקטובר 2020 הודיע המנהל האזרחי על כוונתו להנפיק היתרי בנייה ברובע. באוקטובר 2021 החלה הבנייה בשכונה[95], ובמרץ 2022 הגישה התנועה עתירה לבית המשפט העליון, שדחה את העתירה[96].
בית התקומה מבנה היושב על ציר ציון - הדרך המחברת בין קריית ארבע למערת המכפלה, בסמוך ל-בית השלום. ב-13 במאי 2022 אכלסו קבוצת יהודים את המבנה וישיבת ניר קריית ארבע עברה ללמוד במקום. לפי הדיירים הבית נקנה כדין על ידי 'הרחיבי'. ערבי ממזרח ירושלים טען לבעלות על הבית והגיש תלונה במשטרה[97]. לאחר משא ומתן, עמותת הרחיבי הגיעה להסכמה עם מערכת הביטחון בה המתיישבים יסכימו להתפנות מרצון וכוחות צה"ל יכנסו לבית עד להסדרתו המשפטית[98]. ערב שבועות תשפ"ד, יוני 2024, יושב הבית במשפחות ישראליות, לאחר שהסתיימו הליכי ההכרה המשפטית בבעלות היהודית על הבית.
אזורים הנתונים בהליך משפטי
בית שפירא: מבנה אבן סמוך לשכונת אברהם אבינו ולמערת המכפלה, שנרכש בשנת 2005 מידי בעליו הערביים באמצעות איש קש. הבית נקרא על שמו של שלמה יצחק שפירא שנרצח בפיגוע במקום בשנת 2002[99]. מיד לאחר הרכישה הוחלפו מנעולי הבית והוכנסו מטלטלין פנימה על מנת לבצע חזקה. בחול המועד פסח תשס"ו 2006 נכנסו למבנה שלש משפחות יהודיות. כשלושים יום לאחר הכניסה פונה הבית וניתן צו לאטום אותו עד לבירור הבעלות והרכישה של הבית.
מצפה שלהבת: שטח מדרום לשכונת אברהם אבינו, על שם שלהבת פס. הקרקע נקנתה על ידי "כוללות הספרדים מגן אבות" במאה ה-18. יהודים ישבו במקום עד טבח חברון (תרפ"ט). מאב תרפ"ט פעל במקום השוק הסיטונאי פלסטיני שניטש באינתיפאדה השנייה. ב-2001 נכנסו תושבי היישוב היהודי לשטח ושיכנו בו 18 משפחות. "כוללות ספרדים מגן אבות" שהשטח נמצא בבעלותם, ייפו את כוח התושבים. ב-2006 החליט שר הביטחון על פינוי היהודים מהשכונה. נושא ההתיישבות במקום הועבר לוועדת ערר. רוב שופטי הוועדה שדנו בנושא המליצו להשכיר את המקום לתושבים היהודים, ובכך תמכו גם משפטנים בכירים[100]. בעקבות הסכם בין צה"ל לוועד היישוב היהודי בחברון, התפנו מרצונם תושביה היהודים משטח השוק ובתמורה צה"ל התחייב להעביר את הבעלות על הבתים לידי היישוב היהודי[50] בפועל עד היום הבתים עומדים נטושים. משנת 2010 קיימת בשטח תערוכה פתוחה שמפעיל "ועד היישוב היהודי בחברון"[101].
יחסים עם הסביבה
יחסי היישוב היהודי וכוחות הביטחון
"פינה חמה" שבנו תושבי היישוב היהודי, עבור החיילים.
צה"ל מקצה כוח של כ-300 חיילים, המשרתים בחברון להגנה על תושבי היישוב היהודי ועל המבקרים בחברון ולמניעת הוצאת פעילות חבלנית עוינת מהעיר. לצדם מצויים כוחות של משטרה ומג"ב. פרט למשימות הביטחון השוטף, עוסקים החיילים והשוטרים במניעת תקריות חיכוך בין יהודים לערבים. במספר מקרים, נעשה שימוש גם בכוחות הביטחון כדי לפנות מתנחלים מבתים, בהתאם להחלטות משרד הביטחון ובג"ץ.
היחסים בין תושבי היישוב היהודי והחיילים המוצבים בעיר ידעו עליות ומורדות. מחד, התושבים מפעילים בקביעות פינת קפה עבור החיילים, ומחלקים קפה ועוגות בעמדות השמירה. כמו כן, חיילים מוזמנים לסעודות שבת אצל המשפחות או בבית חב"ד[102]. עם זאת, במשפט בו הורשע הרב משה לוינגר, ממנהיגי היישוב היהודי בחברון, ציינה השופטת שלוינגר "אף לא היסס לנהוג באלימות נגד חיילי צה"ל, ואפילו נגד חיילים שהופקדו על אבטחתו האישית"[103]. כמו כן, נרשמו גם אירועי חיכוך בין מתנחלי חברון לשוטרים[104].
אל"ם דרור וינברג, מפקד חטיבת יהודה בין השנים 1999–2002, קיים מערכת יחסים קרובה עם תושבי היישוב היהודי בחברון והנהגתו. ב-2010 ציין מח"ט חברון היוצא, אל"םאודי בן-מוחה, את השיפור האווירה בעיר ואת היחסים הטובים בינו לבין התושבים[105].
בכמה מקרים התרחשו עימותים בין החיילים לבין אנשי היישוב ויהודים אחרים, אשר גלשו לאלימות פיזית, בעיקר על רקע פינוי בתים או מאחזים. דווח על מקרה בהם כינו אנשים מקרב המתנחלים או תומכיהם את החיילים "נאצים", ואף על מקרים של יידוי אבנים ומקרה של שפיכת טרפנטין[107].
בתחילת שנת 1972 היו מרבית הנכסים בבעלות יהודים שנעזבו כתוצאה מטבח חברון (תרפ"ט), תפוסים בידי ערבים מקומיים[108].
חידוש היישוב היהודי בחברון הביא לתקריות רבות בין המתנחלים היהודים לבין התושבים הערבים. ההתנחלות היהודית התקבלה במחאות חריפות מצד התושבים ובעלי הקרקעות שהופקעו. ראש עיריית חברון, השייח' מוחמד עלי אל ג'עברי, אמר בפברואר 1972, כי 'אם לא היו תקריות אלימות מצד נושאי נשק נגד היישוב [היהודי], הרי זה מפני שהערבים ידעו כי התנגדות כזאת תוביל להריסת השכונות הערביות הסמוכות'[109]. במהלך השנים התבצעו עשרות אירועי טרור כנגד יהודים, ומספר אירועי טרור כנגד ערבים.
במשפט שבו הורשע הרב משה לוינגר, ממנהיגי היישוב היהודי בחברון, בשלל עבירות, ציינה השופטת שלוינגר "לא אחת הטיל מורא ופעל באלימות נגד האוכלוסייה הערבית בחברון, פגע בפרנסתה ובכבודה"[103].
בהסכם חברון בשנת 1997 נקבע שהעיר חברון כולה תהיה פתוחה ליהודים וערבים. בפועל מיד לאחר העברת מרבית העיר לרשות הפלסטינית, נאסרה כניסת יהודים לשטח זה.
בחודש אוקטובר 2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, נסגר רחוב השוהדא (הקרוי בפי מתיישבי חברון רחוב דוד המלך) שבחברון לתנועת פלסטינים, ללא צו צבאי בתוקף[110].
כתובות נאצה על דלת בשוק הסיטונאי
ארגון "שוברים שתיקה", מארגנים סיורים ומפרסמים דו"חות ביקורתיים כלפי היישוב, ובמיוחד את הפגיעות הנגרמות בעטיו לטענתם לתושבי חברון הפלסטינים.[111]. בדו"ח שפרסמו "בצלם" ו"האגודה לזכויות האזרח" בשנת 2007 נטען כי מערכת הביטחון נותנת חסות באופן שיטתי למעשי אלימות מצד תושבי היישוב, וכן שקיימת בחברון מדיניות הפרדה ישראלית מכוונת, הדוחקת את רגליהם של הפלסטינים ממרכז העיר[112]. דו"ח נגדי שהוגש על ידי נציגי היישוב היהודי בחברון מצדיק את המגבלות על הפלסטינים כנובעות מהפיגועים שיש מצדם וטוען כי דווקא יהודי חברון מופלים לרעה על יד כוחות הביטחון[113]. פעיל "בצלם" אף הקימו ערוץ טלוויזיה ניסיוני, תיעודי ומקוון, בשם HEB2, שבא להביא לתודעה הציבורית את המתרחש בחברון[114]. יהודי חברון ותומכיהם טוענים כנגד ארגונים אלו כי הסיקור שלהם לא אובייקטיבי, מוטה, פרובוקטיבי ואף אנטישמי[115].
בית אבו עיישה בתל רומיידה. לטענת הדיירים, הבית גודר בעקבות התנכלויות
משפחת אבו עיישה גרה בתל רומיידה. ביתה גודר, לטענת המשפחה בשל פחד מהתנכלות יומיומית של שכניה היהודים[116]. בשנת 2007, במסגרת פרויקט "חמושים במצלמות" של "בצלם", נחשף סיפורה של משפחת אבו עיישה, ובין השאר הובא תיעוד של מתנחלת בשם יפעת אלקובי מקללת ומאיימת על בת המשפחה. דובר היישוב היהודי בחברון הודה באופן חלקי כי מתרחשות התנכלויות, אך טען כי משפחת אבו עיישה מנסה לעורר פרובוקציות. הסיפור עורר דיון ציבורי נוקב[117], וראש הממשלה, אהוד אולמרט, התייחס לתקרית בחומרה והממשלה החליטה להקים ועדת שרים בנושא אכיפת החוק בחברון, בראשות שר הביטחון, עמיר פרץ. הוועדה החליטה בין היתר לתגבר את כוחות המשטרה בחברון ולהגביר את השימוש בצווי הרחקה[118][119]. בפברואר 2022 חתכו שני מתנחלים את הרשת המגדרת את בית משפחת אבו עיישה, נכנסו לחצר ויידו אבנים לעבר בני המשפחה[120][121].
בשנת 2008 פונו בכוח הרוכשים היהודים מבית השלום, עקב טענת המוכר (שלימים בית המשפט קבע שאינה נכונה) שהמכירה לא בוצעה כדין. קודם לפינוי, וביתר שאת לאחריו, התפתחו אירועים אלימים בין יהודים לערבים בעיר[122].
באותה שנה נפגשו נציגי היישוב היהודי בעיר בראשות נועם ארנון וראש המועצה המקומית קריית ארבע צבי קצובר, עם השייח' אבו חאדר ג'עברי וחאג' אבו אכרם אבו סנינה. במפגש אמר השייח' ג'עברי כי "אנו לא רואים בכם מתנחלים אלא תושבים. העיר שלנו כמו שלכם"[123].
ב-30 בספטמבר1988 תקפו ערבים את הרב משה לוינגר במרכז חברון והשליכו עליו אבנים. בתגובה לוינגר ירה למוות בפלסטיני ופצע את חברו. הוא הורשע בגין כך בגרימת מוות ברשלנות, בפציעה בנסיבות מחמירות ובהיזק בזדון ונדון לחמישה חודשי מאסר בפועל[127].
ב-19 במרץ 1995 ירו מחבלים על אוטובוס אגד ("קו 160") בצומת הזכוכית בחברון ורצחו את נהג האוטובוס ואחד הנוסעים. ב-20 באוגוסט1998 מחבל חדר לבית משפחת הרב אליהו שלמה רענן בשכונת אדמות ישי ("תל רומיידה") בחברון, ורצח אותו. ב-26 באוקטובר 1998 רצח מחבל את תושב קריית ארבע ששמר על מתקן של חברת החשמל בחברון.
במהלך האינתיפאדה השנייה אירעו אירועי אלימות רבים בעיר. ב-26 במרץ2001 רצח צלף פלסטיני משכונת אבו סנינה את הפעוטה שלהבת פס.
במהלך 2002 באירועים שונים נרצחו 20 אזרחים ישראלים על ידי מחבלים, כשהאירוע הבולט שבהם היה הפיגוע בציר המתפללים. באותה השנה במהלך עימות אלים בין פלסטינים ליהודים[128], לטענת הפלסטינים, נרצחה נערה פלסטינית[129]. במהלך 2003 נרצחו 8 ישראלים באזור[130].
ב-25 באפריל 2015 נהרג במחסום ליד מערכת המכפלה, פלסטיני שדקר חייל[131].
ב-24 במרץ 2016 (פורים, י"ד באדר ב'ה'תשע"ו), שני מחבלים תושבי חברון הגיעו לעמדת צה"ל בתל רומיידה ודקרו את אחד החיילים. השניים נורו על ידי החיילים, אחד מהם נהרג מהירי, והאחר נפצע קשה. כעבור מספר דקות ירה סמל אלאור אזריה בראשו של המחבל הפצוע והרג אותו[132].
מערת המכפלה היא מבנה במזרח העיר חברון. על פי המסורת היהודית והכתובים, המערה היא מקום קבורתם של אבות האומה - אברהם, יצחק ויעקב, ואמהות האומה - שרה, רבקה ולאה (רחל נקברה בקבר רחל בבית לחם). המבנה קדוש גם למוסלמים. המתחם חולק בין המתפללים היהודים לבין המוסלמים. החצר הפתוחה וכן החדר שבו ציון קבר יעקב משמשים את המתפללים היהודים; ואילו המסגד שבו נמצא ציון קבר יצחק ("אולם יצחק") משמש לתפילת מוסלמים. אל מערת המכפלה עולים מדי יום יהודים ומוסלמים רבים. בשל קדושת המקום וחשיבותו, ומתקיימות בו שמחות רבות.
קבר אבנר בן נר נמצא בחברון, סמוך למערת המכפלה. מבנה עם מספר חדרים סביב חצר ושער בסגנון ממלוכי. הגישה לקבר מוגבלת. הוא נפתח בדרך כלל בימי חמישי בשעות הלילה, וכן בעשרת הימים בשנה שבהם מערת המכפלה כולה פתוחה ליהודים בלבד.
בית העלמין העתיק בחברון, שבו קבורים, בין השאר, רבי שלמה עדני מתימן, מפרשני המשנה, רבי חיים חזקיהו מדיני, רבה של חברון בתחילת המאה העשרים ונרצחי מאורעות תרפ"ט. בשוב היהודים לחברון ב-1967, מצאו את בית הקברות הרוס ומחולל. משרד הדתות עשה מאמצים לשקם את הקברים. חרף חידוש היישוב היהודי בקריית ארבע, לא ניתן אישור לחדש את הקבורה בבית העלמין העתיק. בקיץ 1975, כאשר נפטר הילד אברהם ידידיה נחשון (בנו של הצייר ברוך נחשון), יצאה הלוויה לכיוון בית העלמין העתיק ושר הביטחון, שמעון פרס, התיר את הקבורה במקום, ומאז חודשה הקבורה היהודית במקום. בית העלמין משמש את יהודי חברון, קריית ארבע והאזור.
מעיין אברהם אבינו: מעיין שכבה עמוק. לפי ממצאים ארכאולוגיים המעיין מתוארך לתקופת האבות, ומכאן שמו. המעיין נמצא לרגלי תל חברון, והוא נכלל ב"שביל חברון המקראית. סמוך למעיין יש עמדה של חיילי צה"ל, שמאבטחת את אזור המעיין.
^ישראל הורביץ, ארץ ישראל ושכנותיה, וינה תרפ"ג, עמ' 251.
^על היישוב החב"די בחברון ראו: יוסף גור אריה, חסידות חב"ד בחברון מראשית היישוב החב"די בארץ ישראל עד שנת 1866, להבות, תל אביב 2001.
^על פי המסורת המוסלמית קיבלה משפחת א-תמימי את כל קרקעות הר חברון מידי הנביא מוחמד. כך בספר מהמאה ה-12: ההיסטוריה של דמשק, מאת ההיסטוריון המוסלמי אבן עסכארי.
^ב-17 בינואר נרצח תושב המאחז "חלקה 26" ליד גבעת החרסינה בחברון. ב-23 בינואר נהרגו בידי מחבלים שלושה חיילי צה"ל בצומת הכבשים בחברון. ב-10 במרץ נהרג בידי מחבלים חייל בעת שיחידתו הוקפצה לתגבר אירוע ירי בעיקול 160 בסמוך למערת המכפלה. ב-17 במאי נרצחו בני זוג יהודים בידי מחבל מתאבד על יד כיכר גרוס. ב-8 ביוני נהרג בידי מחבלים חייל בקסבה בחברון. חייל צה"ל נהרג מירי בחברון, באתר ynet, 9 ביוני 2003
Knorr®Jenis produkMakananDiluncurkan1838 di Heilbronn, JermanMerek dagang terdaftar diUnileverDutaCarl Heinrich KnorrSitus webwww.knorr.com Knorr (/ˈknɔːr/, sering dianglikanisasikan menjadi /ˈnɔːr/) adalah sebuah merek makanan dan minuman asal Jerman yang dimiliki oleh perusahaan Inggris-Belanda Unilever sejak 2000, ketika Unilever mengakuisisi Best Foods, kecuali di Jepang yang produk tersebut dibuat dengan lisensi dari Ajinomoto. Perusahaan tersebut memproduksi campuran sup kering d...
English footballer This biography of a living person needs additional citations for verification. Please help by adding reliable sources. Contentious material about living persons that is unsourced or poorly sourced must be removed immediately from the article and its talk page, especially if potentially libelous.Find sources: Alex Stepney – news · newspapers · books · scholar · JSTOR (October 2015) (Learn how and when to remove this template message) ...
For the building in Saint Paul, Minnesota, see Landmark Center (St. Paul). United States historic placeSears Roebuck and Company Mail Order StoreU.S. National Register of Historic Places Show map of BostonShow map of MassachusettsShow map of the United StatesLocationBoston, MassachusettsCoordinates42°20′41″N 71°6′10″W / 42.34472°N 71.10278°W / 42.34472; -71.10278Built1928ArchitectNimmons, Carr & Wright; Et al.Architectural styleArt DecoNRHP re...
The Morning StarTypeWeekly newspaperFormatBroadsheetOwner(s)Black PressPublisherKeith CurrieEditorJennifer SmithFoundedJune 1988[1]Headquarters4407 25th AvenueVernon, British ColumbiaV1T 1P5Circulation25,520 (as of October 2022)[2]ISSN1719-3664Websitevernonmorningstar.com The Vernon Morning Star is a weekly newspaper in Vernon, British Columbia. It publishes Thursday and is owned by Black Press. History The newspaper was founded in June 1988 and has been owned by Black Pre...
For the 1959 comedy film, see The Thieves (1959 film). 2012 South Korean filmThe ThievesTheatrical release posterHangul도둑들Hanja盜賊들Revised RomanizationDodukdeulMcCune–ReischauerTodukdŭl Directed byChoi Dong-hoonWritten by Choi Dong-hoon Lee Ki-cheol Produced byAhn Soo-hyunStarring Kim Yoon-seok Kim Hye-soo Lee Jung-jae Jun Ji-hyun Simon Yam Kim Hae-sook Oh Dal-su Kim Soo-hyun Derek Tsang CinematographyChoi Young-hwanEdited byShin Min-kyungMusic by Jang Young-gyu Dalpalan Distrib...
For the digital camera released in 2017, see Leica CL (Typ 7323). Camera model Leica CLLeica CL with 40mm Summicron-C lens.OverviewType35mm rangefinder cameraLensLens mountLeica M-mountFocusingFocusManualExposure/meteringExposureManualFlashFlashHot shoeGeneralDimensions121 mm × 76 mm × 32 mm (4.8 in × 3.0 in × 1.3 in)Weight365 g (12.9 oz) The Leica CL is a 35mm compact rangefinder camera with interchangeable lenses in the Leica M...
Переяслав-Хмельницкое викариатство Церковь Украинская православная церковь Дата основания XI век Управление Главный город Переяслав Иерарх епископ Переяслав-Хмельницкий Дионисий (Пилипчук)[1] Переясла́в-Хмельни́цкое викариа́тство — викариатство Киевской епар�...
هنودمعلومات عامةنسبة التسمية الهند التعداد الكليالتعداد قرابة 1.21 مليار[1][2]تعداد الهند عام 2011ق. 1.32 مليار[3]تقديرات عام 2017ق. 30.8 مليون[4]مناطق الوجود المميزةبلد الأصل الهند البلد الهند الهند نيبال 4,000,000[5] الولايات المتحدة 3,982,398[6] الإمار...
American journalist George Bubb Dangerfield (28 October 1904 in Newbury, Berkshire – 27 December 1986 in Santa Barbara, California) was a British-born American journalist, historian, and the literary editor of Vanity Fair from 1933 to 1935. He is known primarily for his book The Strange Death of Liberal England (1935), a classic account of how the Liberal Party in Great Britain ruined itself in dealing with the House of Lords, women's suffrage, the Irish question, and labour unions, 1906–...
School of Mahayana Buddhism established and practiced in China For other uses, see Tiantai (disambiguation). Pagoda of the Guoqing Temple at Tiantai Mountain TiantaiChinese nameChinese天台Hanyu PinyinPRC Standard Mandarin: TiāntāiROC Standard Mandarin: Tiāntái Literal meaningfrom Tiantai [Heavenly Terrace] MountainTranscriptionsStandard MandarinHanyu PinyinPRC Standard Mandarin: TiāntāiROC Standard Mandarin: TiāntáiBopomofoPRC: ㄊㄧㄢ ㄊㄞROC: ㄊㄧㄢ &#...
2008 book by Chris Goodall Ten Technologies to Fix Energy and Climate First editionAuthorChris GoodallOriginal titleTen Technologies to Save the PlanetCover artistN/A (artpartner-images.com)LanguageEnglishSubjectGlobal Warming, Climate changeGenrePopular sciencePublisherProfile BooksPublication date13 November 2008Publication placeUnited KingdomMedia typePrint (Paperback)Pages292 pp (UK paperback edition)ISBN978-1-84668-868-3OCLC237176788Dewey Decimal363.738746 22LC ClassT...
River in North Brabant, Netherlands Donge river and its upper course Leij The Donge is a small river in the Dutch province of North Brabant. It rises from springs east of Baarle-Nassau as a stream called Leij. Near Tilburg the name changes to Donge. It passes the village of Dongen and flows north to the town of Geertruidenberg where it's continued by the Amer together with the Bergse Maas. Its length is 35 km.[1] Use of the river Because the Donge gets wider around the city of Ge...
معركة بيليليوBattle of Peleliu جزء من الحرب العالمية الثانية، حرب المحيط الهادي 15 سبتمبر، 1944: الموجة الأولى من مركبات الإنزال المجنزرة تتقرب من الشواطيء خلال الهجوم الأمريكي على بيليليو. معلومات عامة التاريخ 15 سبتمبر - 27 نوفمبر 1944 البلد بالاو الموقع بيليليو، جزر بالاو7°01′00″N ...
La rilevanza enciclopedica di questa voce o sezione sull'argomento calciatori è stata messa in dubbio. Motivo: 32 presenze nella prima divisione panamense, una presenza nella fase finale della CONCACAF League, una presenza in nazionale, però in amichevole, e partecipazione ad un Mondiale Under-20 Puoi aiutare aggiungendo informazioni verificabili e non evasive sulla rilevanza, citando fonti attendibili di terze parti e partecipando alla discussione. Se ritieni la voce non enciclopedic...
American college basketball season 1992–93 Evansville Purple Aces men's basketballMCC Regular season co-championsMCC tournament championsNCAA tournament, first roundConferenceMidwestern Collegiate ConferenceRecord23–7 (12–2 MCC)Head coachJim CrewsHome arenaRoberts Municipal StadiumSeasons← 1991–921993–94 → 1992–93 Midwestern Collegiate Conference men's basketball standings vte Conf Overall Team W L PCT W L PCT Xavier 12 &...
الدوري الإيطالي الدرجة الثانيةSerie B الشعار تاريخ الإنشاء 1929 (منذ 95 سنة) الرياضة كرة القدم البلد إيطاليا القارة أوروبا النسخة الأولى 1929 عدد الفرق 22 أحدث بطل باليرمو (اللقب 5) الأكثر فوزا جنوى أتالانتا (6 ألقاب) يتأهل إلى الدوري الإيطالي الدرجة الأولى الصعود الدوري الإيطالي...
.JPG)
