גיל הנישואים הוא הגיל המינימלי לפי חוק שבו מותר להינשא. במדינות רבות, והחל מחודש דצמבר 2013 גם בישראל, גיל זה הוא 18 שנים. באישור של בית המשפט (לעיתים נדרש גם אישור ההורים) ניתן להינשא במדינות רבות כבר בגיל 16 שנה, וכאשר האישה בהיריון ניתן לעיתים היתר לנישואים בגיל צעיר יותר. בדרך כלל גיל הנישואים שווה לגבר ולאישה.
בנוסף, גיל הנישואים הממוצע (בנישואים ראשונים) הוא נתון דמוגרפי חשוב.
אמנה בינלאומית
האמנה בדבר הסכמה לנישואים, גיל מזערי לנישואים ורישום נישואים[1] נתקבלה באו"ם בשנת 1962 וקובעת שהמדינות החתומות עליה יפעלו לקבוע בחקיקה גיל מזערי לנישואים. האמנה אינה קובעת מהו גיל מזערי זה. 55 מדינות, ובהן ישראל, חתמו על האמנה.
ביהדות
גבר
גבר כשיר לקדש אישה, כמו לכל פעולה משפטית אחרת המצריכה דעת, משהגיע לגיל שלוש עשרה והביא שתי שערות. אך במקרה של יבום, כלומר נשיאת אשת אחיו שמת ללא בנים, מדין תורה היבם נכנס במקומו של אחיו בביאה בלבד אף ללא דעת. לפיכך הוא כשיר לייבם מגיל תשע, שהחל ממנו 'ביאתו ביאה'. ברם, חכמים תיקנו שהיבם לא ישא את יבמתו לפני שיקדשה במאמר יבמין, וממילא אסרו את הייבום לפני גיל שלוש עשרה.
הגיל הראוי לנישואים נקבע במסכת אבות באימרה: "בן שמונה עשרה לחופה". מי שהגיע לגיל עשרים ולא נשא אשה מעלה עליו את חמתו של הקב"ה, כדברי רבא שאמר ”עד עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה כיון שהגיע [לגיל] עשרים ולא נשא אומר תיפח עצמותיו”. הגמרא מבארת את טעם הדבר, משום שאם לא יינשא בגיל זה, יהיה עליו להתמודד עם הרהורי עבירה קשים[2], ומחמת חשש זה, בעיקר במגזר החסידי, מדריכים להתחתן בגיל שמונה עשרה. אולם, לאחר ציון חשש זה מסתייגת הגמרא ואומרת שעל הגבר מוטלת קודם חובת לימוד תורה ובגינה הוא רשאי לדחות את הנישואין בכמה שנים, סיבה נוספת לדחיית גיל הנישואין הוא הצורך להתכונן לעול הפרנסה, כפי שכתב הרמב"ם "דרך בעלי דעה – שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אשה..."[3], ומטעמים אלו כתבו רוב הפוסקים בעת החדשה שבכל אופן לא יתאחר לאחר גיל 24[4]. לדעת האברבנאל גיל הנישואין הראוי הוא גיל 40[5]
אישה
אישה כשירה להינשא על דעת עצמה משהגיעה לגיל שתים עשרה שנה ושישה חודשים ונעשתה בוגרת. מלידתה ועד שעה זו האב רשאי מדין תורה להשיאה[6], ואם היא יתומה תיקנו חכמים שאמה או אחיה רשאים להשיאה בקטנותה. נישואים 'מדרבנן' אלו אינם תקפים מהתורה עד שהקטנה תגיע לגיל שתים עשרה שנה ותביא סימנים, ועד אז היא רשאית לסיימם בכל עת באמצעות מיאון. ברם, בתקופת האמוראים נאסר "לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר: בפלוני אני רוצה"[7]. מאיסור זה ומהתייחסויות שליליות אחרות של חז"ל לנישואי קטנות, מחד גיסא, ומאמירות המעודדות נישואים מוקדמים של בנות בוגרות, מאידך גיסא, ניתן להסיק שגיל הנישואים המומלץ היה שתים עשרה[8]. למרות זאת החל במאה ה-10 ובעיקר במאה ה-12 ובמאה ה-13 היו מקרים רבים של נישואי ילדות, לעיתים לגברים מבוגרים, על רקע יתמותן או רצון להבטיח את עתידן[9]. במקורות ההלכתיים מהתקופה, שלא כבכתבי הגאונים, ניכרת מגמה של ראיית האיסור להשיא בת קטנה כהנחיה מוסרית שאינה מחייבת[10], או כחסרת תוקף כשיש לחוש שהמתנה לגדילת הילדה תמנע את נישואיה[11]. במקרים רבים נישואים אלו הובילו לקיום יחסי אישות עם הילדות או לניסיונות לקיום יחסי מין עימן[12]. ילדה קטנה שנבעלה נחשבת הלכתית לאנוסה גם אם הבעילה הייתה בהסכמתה[13]. במאות השנים האחרונות, תקנות גילאי מינימום לנישואים תוקנו בקהילות שונות לאור ההתנגדות לנישואים מוקדמים, אך עד המאה ה-20 היו תופעות של נישואי ילדים שנועדו כהצלה מפני גזירות שהוטלו על היהודים[14]. בישראל בשנת 1950 תיקנה הרבנות הראשית כי אין להשיא בנות לפני גיל 16[15].
גיל הנישואים המזערי בישראל הוא 18 שנים לגבר ולאישה, בהתאם להוראות חוק גיל הנישואין, תש"י-1950[16], לפי תיקון לחוק שאושר בדצמבר 2013[17]. נישואים בגיל צעיר יותר וסיוע לעריכת נישואים אלה הם עבירה פלילית שעונשה מאסר שנתיים או קנס. בית המשפט לענייני משפחה רשאי להתיר נישואים בגיל צעיר יותר רק למי שכבר מלאו לו 16 שנה אם קיימות נסיבות מיוחדות הקשורות בטובתו, המצדיקות מתן היתר זה. לפני התיקון, גיל הנישואים המזערי היה 17 שנים, ובית משפט לענייני משפחה היה רשאי לתת היתר לנישואים בגיל צעיר יותר כאשר מדובר בנערה שהרתה או ילדה לאיש אשר לו ברצונה להינשא, וכן בנסיבות מיוחדות לאחר שלשני בני הזוג מלאו 16 שנה. בדברי ההסבר להצעת החוק נומק השינוי: "הצעת החוק מטרתה למנוע נישואין בגיל צעיר, כאשר הנער או הנערה אינם בשלים לקבל החלטה שתשפיע על מהלך חייהם, וייתכן שהיא אינה פרי רצונם החופשי"[18].
בשנת 2008 נישאו בישראל 50,038 נשים, 44,870 מהן נישאו לראשונה. הגיל הממוצע של נשים שנישאו לראשונה עמד על 24.7, גידול של 2.3 שנים מאז 1980[19]. קודם להעלאת גיל הנישואים ל-18 שנים נישאו בישראל מדי שנה כ-4,000 קטינים וקטינות לפחות[20].
בציבור החרדי
בציבור החרדי כיום, חלוקות הדעות בעניין גיל הנישואים לבחורים. בעוד שבציבור החסידי גיל הנישואים הרווח הוא שמונה עשרה-תשע עשרה, על פי דברי חז"ל "בן שמונה עשרה לחופה", ברובו של עולם הישיבות הליטאי והספרדי חל איסור על אירוסין עד גיל 21–22. גישה זו בישיבות הליטאיות נובעת ממסורת הגורסת כי על הבחור לשבת בישיבה וללמוד ללא טרדות ולהרחיב את ידיעותיו בש"ס ובפוסקים עד כמה שאפשר. כך גם סברו הרב שך והמשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין. אמנם, רבים מגדולי הדור בדורנו, ובראשם הרב שטיינמן והרב חיים קניבסקי, סברו אחרת[21].
(ביולי 2019, מוזמביק העבירה חוק לאיסור מוחלט על נישואי ילדים. הוא נחתם על ידי הנשיא ב-14 באוקטובר 2019 והפך לחוק לאחר שפורסם ב"בולטים דה רפובליקה" ב-22 באוקטובר.)
(לנישואים לפי חוק הנישואין, 1961, נדרשת הסכמת הורים לנישואים של צד מתחת לגיל הבגרות, שהיה בעבר בן 21 אך כיום בן 18. הסכמה מיוחדת של שר הפנים נדרשת גם לנישואי ילדה מתחת לגיל 15 או ילד מתחת לגיל 18.)
(על פי חוק האיחוד האזרחי, 2006, המאפשר נישואים, שני הצדדים חייבים להיות בני 18 ומעלה.
על פי חוק ההכרה בנישואים נוהגים, 1998, נישואים רגילים שנכרתו לאחר העברת החוק יוכרו רק אם שני הצדדים היו בני 18 ומעלה.)
(בשנת 2016 קבע בית המשפט לחוקה שחוק הנישואים, שהתיר לבנות (לא לבנים) בנות 16 להתחתן בהסכמת הוריהן, אינו חוקתי והוכר ב-18 שנים כגיל המינימום החוקי לנישואים.)
נישואים בקנדה כפופים לחוק הפדרלי והמחוזי כאחד. (הגיל המינימלי להתחתן נקבע ל-16 בחוק פדרלי, חוק הנישואים האזרחיים, הקובע: "אף אדם מתחת לגיל 16 אינו רשאי לחתום על נישואים." בנוסף, המחוזות רשאים להטיל דרישות פרוצדורליות לנישואים של קטין מעל גיל 16 אך מתחת לגיל הבגרות (18 או 19), כגון דרישת הסכמת הורים או אישור משופט.)
(15 לנשים בהסכמת הורים או באישור שיפוטי. לפי הקוד האזרחי, סעיף 70 קובע את גיל הנישואים ל-18 לגברים ו-16 לנשים. עם זאת, סעיף 71 יוצר חריג לאמור לעיל, הקובע: "(1) לא השלימה הילדה את הגיל הקבוע בסעיף 70 לחוק זה, ניתן לערוך את הנישואין רק באמצעות אביה או בית המשפט המוסמך. (2) נישואיה של ילדה קטינה שגילה נמוך מ-15 לעולם לא יהיו מותרים". אולם בפועל, נישואים מתרחשים לעיתים קרובות בגילאים צעירים בהרבה, שכן לקבוצות אתניות שונות באפגניסטן יש מסורות שונות, רבים מקבלים נישואים בגילאים צעירים.)
(החוק קובע סנקציות עונשיות על כריתת נישואים קטינים, אם כי איחודים כאלה אינם נחשבים כפסולים. למרות החוק, שיעורי נישואי הילדים בבנגלדש הם מהגבוהים בעולם. כל 2 מתוך 3 נישואים כוללים נישואי ילדים.)
גיל הנישואים המינימלי עלה מ-17 ל-18 בנובמבר 2013 לאחר תיקון חוק גיל הנישואין. בתי המשפט לענייני משפחה מסוגלים להכיר בנישואים לבני 16 ומעלה במקרים מיוחדים.[22]
רשויות מקומיות לשלטון עצמי רשאיות, לבקשת הצדדים הנכנסים לנישואים, ובלבד שקיימות סיבות מוצדקות, להוריד את גיל הנישואים. אין להוריד את גיל הנישואים ביותר משנה.
(הגיל נקבע ל-18 עבור שני המינים בשנת 2012,[24] לפני תאריך זה הוא היה 17 עבור נשים ו-18 עבור גברים.) עם זאת, נישואים בגיל 17 מותרים בהסכמת ההורים, ובגיל 16 בהסכמת ההורים ובתנאי שבן הזוג המתכוון השני הוא בן 18 לפחות.[25])
(הקוד המשפחתי החדש משנת 2009 קובע את הגיל ל-18, אך מאפשר חריגה לבני 16, וקובע כי "במקרה חריג, במקרה שסיבות חשובות מחייבות זאת, ניתן לסיים נישואין על ידי אדם בגיל 16 באישור מאת השופט האזורי".)
^...רב הונא לשיטתו שאמר בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה. בעבירה סברה דעתך?! אלא אמור כל ימיו בהירהור עבירה. אמר רבא, וכן נשנה בבית מדרשו של רבי ישמעאל, עד 20 שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה; כיון שהגיע 20 ולא נשא, אומר "תיפח עצמותיו". אמר רב חסדא מה שאני עדיף על חבריי שנשאתי [אישה] ב[גיל] שש-עשרה, ואם הייתי נושא בארבע-עשרה הייתי אומר לשטן "חץ בעיניך!" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ט, עמוד ב' והלאה, בתרגום לעברית)
^רמב"ם, הלכות דעות ה, יא, ועיין שם שכתב שהטיפשים נושאים מיד אשה ואחר כך מתדרדרים עד כדי בקשת צדקה
^זרח ורהפטיג, "תקנות הרבנות הראשית, מתוך "הרבנות הראשית לישראל, שבעים שנה לייסודה", הוצאת "היכל שלמה" (תשס"ב), עמ' 85–131, פרק ו: תקנות תש"י, סעיף 2: נשואי בוסר.