הדגם המקורי של הבארט הוא M82, אחריו נכנס לשימוש דגם משופר M82A1 שהיה נפוץ בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 וזכה להצלחה רבה. בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 הצטייד צבא ארצות הברית ב-M82A3, דגם משופר של ה-M82A1, תחת השם M107 SASR. כיום נמצאים בשירות ברחבי העולם הן רובי בארט M82A1 והן רובי בארט M82A3.
ב-1987 נולד הבארט M82A2 bullpup, דגם בולפפ שבו המחסנית מותקנת מאחורי ההדק, על מנת לקצר את אורך הרובה. דגם זה גם תוכנן עם רתע מופחת, על מנת שאפשר יהיה לירות בו בעמידה או ברכינה, תוך השענת הקת על הכתף, ללא צורך בחצובה. המטרה בייצור רובה זה הייתה לנצלו כרובה כבד ונייד, שיכול לפגוע במסוקים המרחפים נמוך, במחיר זול. דגם זה לא זכה להצלחה וייצורו הופסק.
בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 נכנס לשירות רובה ה-M82A1M, שיפור של ה-M82A1. דגם זה נרכש על ידי חיל הנחתים האמריקני בכמויות גדולות, תחת הציון M82A3 SASR ו-M107 SASR. השיפור המשמעותי ברובה זה הוא הוספת מסילת פיקטיני, המאפשרת התקנת אמצעי עזר שונים כמו כוונות טלסקופיות שונות, אמצעי ראיית לילה, צייני לייזר, ידיות, פנסים וכו'. שיפורים נוספים בוצעו בארגונומיה ובהפיכתו של הרובה למודולרי יותר.
בעשור השני של המאה ה-21 פיתחה בארט את ה-M107A1, שיפור ושדרוג ל-M107, שהוא בעצמו שדרוג צבאי ל-M82A1. בשדרוג נעשו שינויים ארגונומיים רבים בהתבסס על שירות הרובה במלחמת אפגניסטן (2001-2014) ומלחמת עיראק והניסיון שנרכש, כאשר העיקרי שבהם הוא הפחתת משקל הרובה בכ-2.5 ק"ג וזאת על ידי שימוש בסגסוגות קלות יותר. כמו כן פיתחה הבארט את ה-M107CQ, שהוא גרסה קלה וקומפקטית יותר של ה-M107 שנועד לשימוש במתחמים סגורים, כגון בתוך מבנים.
סקירה טכנית
בארט M82A2 בולפאפרובה M107, גרסת צבא ארצות הברית לבארט M82A3
הדיוק של הבארט הוא בין 3 דקות קשת (MOA)[1] ל-1.5 דקת קשת עם תחמושת 12.7x99 מ"מ נאט"ו רגילה (תחמושת זו נועדה במקור למקלעים כבדים). דיוק זה נחשב ללא מספיק טוב עבור רובה צלפים. לעומת זאת, עם תחמושת צליפה ברמת איכות Match Grade הדיוק משתפר לקצת פחות מדקת קשת אחת (דיוק < 1 MOA)[1]. דיוק של 1 דקת קשת נחשב לסביר ומספק עבור רובי צלפים צבאיים, אך מספר מתחרים של הבארט, כגון המקמילן TAC-50, מתחייבים לדיוק של 0.5 דקת קשת.
בשל מגבלות הדיוק, ומחסור בתחמושת Match Grade בקוטר 0.5 אינץ', טווח הירי האפקטיבי של הבארט נגד מטרת דמות (כלומר: אדם) קטן מהטווח שבו תחמושת ה-0.5 עדיין קטלנית, ועומד על כ-1000 מטר. נגד מטרות מקובצות ומטרות ציוד הטווח היעיל עומד על כ-1500 מטר, אך הקליעים קטלניים גם בטווח של 1830 מטר ומסוכנים גם בטווחים של למעלה מ-2 ק"מ.
מבנה והנדסה
הבארט M82 ונגזרותיו הם רובים חצי-אוטומטיים המופעלים באמצעות הרתע עם מכת קנה קצרה. כאשר מתבצע ירי ברובה, הקנה נרתע אחורנית מרחק קצר (כ-25 מ"מ) ואז ננעל בידי הבריח המסתובב. אחרי הרתיעה, זיז בבריח המחובר גם לבית הבליעה משחרר את הבריח. כאשר הבריח משתחרר, זרוע ההאצה מכה בו ודוחפת אותו אחורנית, מעבירה חלק מאנרגיית הרתע של הקנה לבריח על מנת לאפשר מחזור ירי אמין ויעיל. אז הקנה שוב נעצר ואילו הבריח ממשיך לנוע אחורה על מנת לפלוט את התרמיל הריק. כאשר הבריח חוזר קדימה בחזרה הוא גורף כדור מהמחסנית ומזין אותו בבית הבליעה ושוב נועל את עצמו לקנה. בנוסף, הפטיש נדרך בעת חזרת הבריח. הרובה עצמו מוזן באמצעות מחסנית חיצונית נתיקה המכילה 10 כדורים. בית הבליעה מורכב משני חלקים (עליון ותחתון) היצוקים מפלדה ומחוברים באמצעות פינים צולבים. הקנה הכבד יצוק באופן מיוחד על מנת לשפר את פיזור החום ולהקטין את משקלו. בנוסף, הקנה מצויד בבלם לוע גדול ואפקטיבי, בצורת שני חתכים מלבניים. מטרתו לפזר את הגזים והרשף הגדולים אחרי הירי ולהסיטם הצדה כדי לא לפגוע בשדה הראייה של היורה.
רובי הבארט M82A1 מצוידים בתושבת לכוונות טלסקופיות וכן בכוונות ברזל מתקפלות לצורכי גיבוי. בדרך כלל, הבארט מצויד בכוונות טלסקופיות מסדרת M של ליאופולד (Leupold M series 10X) המספקים הגדלה של עד פי 10. רובי ה-M82A1M\A3 מצוידים גם במסילת פיקטיני לאורך כל הקנה, המאפשרת התקנת אביזרים טקטיים שונים ומגוונים. כל הרובים בסדרה מצוידים בידית נשיאה מתקפלת ובחצובהדו-רגלית קדמית (בדגמים המשופרים היא נתיקה). ה-M82A3 גם מצויד בחצובה חד-רגלית נתיקה על הקת. הקת עצמה כוללת כרית רכה לספיגת הרתע.
את הבארט ניתן להתקין על חצובות חי"ר M3 או M122 רגילות של צבא ארצות הברית וכן על רכבים עם תושבת רכה לבארט. ניתן גם לחבר לבארט רצועה לנשיאה, אבל בגלל משקלו ואורכו הרב לא נוח לשאת אותו כך. כאשר הוא אינו בשימוש, הבארט נישא במארז מיוחד (מעין קופסה עם ידית נשיאה המגינה עליו מפגעי הסביבה).
ה-M82A2 שונה מה-M82A1 בעיקר בקונפיגורציה שלו: ידית האחיזה ושמורת ההדק ממוקמות לאחר המחסנית ולא לפניה, כאשר מנגנון הירי נמצא כולו קרוב יותר לאזור הקת, ומאחורי ההדק. ידית אחיזה נוספת הותקנה מתחת לרובה ותושבת הטלסקופ הוזזה קדימה. דגם זה - בארט בתצורת בולפאפ - לא זכה להצלחה גדולה וייצורו הופסק.
בטיחות בירי
הבארט יורה תחמושת חזקה במיוחד ולכן מייצר רתע חזק, רשף רב, ענן גזים ואבק גדול ורעש פיצוץ בעוצמת 180 דציבלים. על כן, בעת ירי בבארט יש לנקוט בצעדי הבטיחות הבאים:
על היורה להחזיק את עינו במרחק מה מהעינית של הטלסקופ, כדי למנוע חבלה בעין בעת רתיעת הרובה.
על היורה לאחוז בקת בחוזקה כך שתתאים בדיוק לשקע הכתף. אחרת, אם יש רווח בגלל הרתע החזק הקת תרתע אחורה ותיתן מכה חזקה לכתף.
על המאתר/צופה לעמוד במרחק מה מאחורי היורה ולא לצידו, כדי לא להיפגע מהרשף וגזי הפליטה.
על היורה ועל המאתר להרכיב מגיני אוזניים, ורצוי אפילו כפולים (מגן אוזן פנימי ו"אוזניות"). אחרת עלול להיגרם נזק לשמיעה.
כמו כן יש להקפיד על תחזוקה נכונה וניקוי תדיר של הרובה לפי הוראות היצרן כדי להבטיח תפקוד תקין של הנשק ולמנוע תקלות ומעצורים.
בנוסף ליחידות צבא ומשטרה, הבארט משווק בשוק האזרחי כרובה 0.5 אינץ' מדויק לתחרויות ירי בטווחים של 900 מטר ומעלה. כמו כן, ה-M82A1 בארט שימש ב-2002 כפלטפורמת בסיס לפרויקט OSW (נשק צלפים ייעודי). ה-M82A1 צויד בקנה קצר יותר בקליבר 12.5 מ"מ והותאם לירות קליעים נפיצים במהירות נמוכה שפותחו עבור מטול הרימונים של פרויקט OCSW (רובה העתיד של צבא ארצות הברית). בניסויים נמצא שפגיעת הפצצות יעילה, אך הרתע של הרובה גדול ממה שאדם יכול לעמוד בו. נשק זה צוין כ-XM-109 וכנראה שלא יעבור את שלב הניסויים בגלגולו הנוכחי.
בכוחות המזוינים של ארצות הברית
חייל מחיל ההנדסה האמריקני בוחן את הבארט. הבארט משמש את חיל ההנדסה לפיצוץ ופירוק מטענים מטווח רחוק.
הבארט M82A1 אומץ בצבא ארצות הברית ובחיל הנחתים האמריקני כ-XM-107, כאשר X מסמן שמדובר ברובה ניסיוני. בהתחלה הוחלט לרכוש גרסה בריחית שלו, הבארט M95, אבל החלטה זו בוטלה. אחרי שהצלחת הבארט M82A1 ביססה אותו כנשק המוצלח ביותר בתחומו (רובי צלפים כבדים) הוחלט על רכישות נוספות של M82A1M/A3 (שיפור של הדגם המוצלח) תחת הציון M-107. הסיבה לציון זה הייתה ביורוקרטית, על מנת לאפשר העברת תקציבים לרכישתו מתקציב ה-M95 שבוטל.
בצבא ארצות הברית, הבארט ידוע כ-SASR - Special Applications Scoped Rifle, רובה טלסקופי לשימושים מיוחדים. שימושיו העיקרים הם רובה נגד ציוד ורובה לפירוק פצצות. הטווח האפקטיבי הגדול של הבארט - מעל 1,500 מטרים (1,600 יארד), ועם שיא של 2500 מטר - בשילוב עם אנרגיית ירי גבוהה ותחמושת חזקה כגון API ו-Raufoss M213 הפכו את הבארט לנשק יעיל לפגיעה במטרות כגון צלחות ואנטנות מכ"ם, כלי רכב ומשאיות, מטוסים חונים וכן הלאה. עוצמת הירי התבררה כחזקה עד כדי יכולת לחדור קירות: קליעים שנורו מ-M82A1 בארט הצליחו לחדור בלוק בטון בעובי של מטר. ביצועים אלו הובילו להכרה כי הבארט מסוגל לפגוע גם במטרות אדם הניצבות מאחורי מחסה בטווחים קצרים ובינוניים. חרף יכולת זו, לא נעשה בבארט שימוש רב באופן דומה.
הבארט נכנס לשירות בצה"ל בשנות ה-90 של המאה ה-20 כאשר נרכש על ידי חיל ההנדסה הקרבית. בחיל ההנדסה הקרבית הבארט M82A1 שימש במקור ועדיין משמש לפירוק פצצות ומטעני חבלה מרחוק. לעיתים משתמשים בו כדי לפרק את המטען מבלי לפוצצו ולעיתים המטרה היא לפוצצו פיצוץ מבוקר כאשר הוא מצוי באזור מבודד ומאובטח. במקרה זה, הצלף/חבלן יורה במטען כאשר הוא נמצא בטווח רחוק מספיק, מאחורי מחסה. יחידת יהל"ם הייתה הראשונה לרכוש רובה זה בצה"ל. הבארט נחל בתפקיד זה הצלחה רבה והתגלה גם כשימושי ליישומי צליפה ארוכת טווח ופגיעה בציוד צבאי של האויב. בעקבות ההצלחה בחיל ההנדסה נרכש הרובה גם עבור יחידות אחרות וכן אומץ במערך הצליפה וכלל חיל הרגלים הישראלי.
רובה הבארט M82A1 החזיק בשיא הצליפה הארוכה יותר בשנים 2012–2017, כאשר שני צלפים מרגימנט הקומנדו השני של צבא אוסטרליה הרגו מפקד בטאליבאן כאשר פגעו בו מטווח 2,815 מטר.[3]
בינואר 2016 חיסל צלף של יחידת SAS (יחידת הקומנדוהבריטית), 3 מחבלי דאעש מטווח 1,000 מטר דרך קיר באמצעות הבארט. הצלף ירה כדורי 0.5 חודרי שריון ואלה חדרו דרך הקיר שמעברו הסתתרו המחבלים והרגו אותם תוך גרימת נזק רב לגופם.[4]
^ 123דיוק (יכולת הקביצה) של רובה נמדד בדקות קשת (MOA). מספר זה מייצג את הסטייה הזוויתית המרבית מנקודת הפגיעה וככל שהוא נמוך יותר כך הרובה מדויק יותר. לדוגמה: רובה צלפים בעל דיוק של 1 MOA מקבץ (יורה מספר קליעים אל עבר אותה מטרה) בפיזור של 3 ס"מ בירי למרחק 100 מטר (1.047 אינץ' בירי למרחק 100 יארד).
