רובה M89SR הוא רובה צלפים חצי-אוטומטי בתצורת בולפאפ, שתוכנן על ידי ד"ר נחמיה סירקיס ויוצר על ידי מספר חברות מישראל, ובהן: חברת Sardius, חברת Technical Consulting International וחברת Technical Equipment International שאף מייצרת כיום את הרובה.
הנדסה
רובה ה-M89SR הוא למעשה רובה M-14 בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו שהומר לתצורת בולפאפ (bullpup) ושודרג בארגונומיה על מנת לתפקד כרובה צלפים או רובה קלעים קומפקטי ומדויק. הרובה קצר מאוד (85 ס"מ) וקל למדי (רק 4.5 ק"ג ריק, כ-6 ק"ג טעון עם כוונת טלסקופית).
תצורת bullpup היא תצורה של רובה בה המחסנית ומנגנון הפעולה נמצאים בתוך הקת, הרבה מאחורי ההדק. באמצעות תכנון זה אפשר לייצר רובה קצר, ללא התפשרות על אורך הקנה (שחיוני לעוצמת הירי ולדיוק, בייחוד לטווחים ארוכים). תצורת ה-bullpup הייתה נפוצה אז באירופה עבור רובי סער (דוגמת ה-FAMAS הצרפתי או ה-SA80 הבריטי) אך רוב רובי הצלפים היו רובים בריחיים עם קנים ארוכים, על מנת להשיג דיוק מרבי. היתרון המרכזי בתצורת ה-bullpup הוא השגת רובה קצר עם קנה ארוך. רובה צלפים קצר הוא רובה שקל להחביא ולפרוש בשטח במתארים של לחימה אורבנית וקצב האש החצי-אוטומטי שלו הופך אותו לנשק קלעים מצוין. יתרה מכך, הרובה כה קצר, עד שניתן להרכיב עליו גם משתיק-קול ולשמור על אורך של כמטר - קצר ביחס לרובי צלפים אחרים.
למרות התצורה החדשנית, ה-M89SR מציג ביצועי צליפה טובים מאוד עבור רובה צלפים חצי-אוטומטי: טווח ירי אפקטיבי מקסימלי של 1,000 מטר, עם דיוק של 1 דקת קשת (1 MOA) עם תחמושת צבאית תקנית.
היסטוריה
ה-M89SR הוצג לראשונה כ"Sardius M36 Sniper Weapon System" בשנות ה-80 של המאה ה-20. את הרובה תכנן ד"ר נחמיה סירקיס. הרובה התבסס על מנגנון הפעולה והקנה של רובה ה-M14 האמריקני המדויק, ומשתמש באותה תחמושת (קליבר (7.62x51mm NATO) אך נבדל ממנו בכך שהורכב בתצורת bullpup (ראו בהמשך) ומתפסי הרובה מעץ הוחלפו במתפסים מפלסטיק. הרובה יועד להחליף את רובי ה-M14 כרובה הצלפים התקני של צה"ל והצבא אף הזמין 1,300 יחידות, אך הדבר לא יצא לפועל עקב קשיי מימון של החברה, שלא יכלה לעמוד בעסקה. בסופו של דבר צה"ל רכש רק 50 רובים, ונשאר עם ה-M14 כרובה הצלפים הסטנדרטי עד 1997 (אז אומץ הרמינגטון M-24).
כאשר סרדיוס פשט את הרגל, חברת Technical Consulting International (בקיצור: TCI) קנתה את הרישיון לייצר את ה-M36. החברה ביצעה מספר שינויים ותיקונים בנשק (כגון הוספת קת מסיבי פחמן), וקראה לרובה M89SR, ראשי תיבות של Model 89 Sniper Rifle (דגם 89 רובה צלפים).
משום שהרובה יוצר בכמויות קטנות, נעשה בו שימוש רק ביחידות המיוחדות של צה"ל, בכוחות מסתערבים (יחידת דובדבן של צה"ל וביחידות הימ"ס של משמר הגבול), וגם בהם השימוש מועט. ה-M89SR נחשב לרובה צלפים מצוין, עם דיוק לא רע בכלל עבור רובה חצי-אוטומטי, אך עם היתרונות של אורך קצר יחסית (לרבות עם משתיק קול) וקצב אש מהיר, דבר שהופך אותו למצוין עבור לוחמה בשטח בנוי. הרובה נמכר בהצלחה ליחידות מיוחדות בחו"ל.
כאמור, ה-M89SR עלה באופן ניכר על רוב רובי הצלפים של צה"ל בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 (ובפרט על הגליל צלפים) הן בדיוק והן בקומפקטיות. קשיי תקציב של החברות המייצרות מנעו ממנו להפך לרובה העתיד של צה"ל, למרות איכויותיו. בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוחלט בצה"ל להתבסס על רובה צלפים בריחי על מנת לשפר את היכולות ואת הדיוק של צלפים, ורובה הרמינגטון M-24 נבחר בתור נשק הצלפים התקני של צה"ל. כדי למלא את הצורך ברובה צלפים/קלעים חצי-אוטומטי הוחלט לרכוש את רובה M82A1 בארט (זהו רובה כבד בקליבר 12.7 מ"מ שבסופו של דבר יועד לשימוש כנגד מטרות קשות ולא כרובה צלפים רגיל) ומאוחר יותר את רובה ה-SR-25, שנחשב לאחד הטובים מסוגו בעולם (דיוק של 0.75 דקות הקשת). על אף ש-SR-25 אומץ רשמית ב-2001, קיימים עדיין מספר רובי M89SR שנמצאים בשימוש ביחידות המיוחדות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
