ערך זה עוסק בתצורת תכנון של כלי נשק. אם התכוונתם לטיל אוויר קרקע אמריקאי שקדם ל-AGM-65 מאבריק, ראו AGM-12 בולפאפ (אנ').

בּוּלְפַּאפ (באנגלית: Bullpup) היא תצורה של רובה בה ההדק נמצא לפני המחסנית ובית הבליעה. תצורה זו מאפשרת לקצר את האורך הכללי של הרובה מבלי לקצר את אורך הקנה.

מומחה הנשק הבריטי ג'ונתן פרגוסון(אנ') חקר את מקור המונח בשנים 2019–2020. הוא מצא התייחסויות מוקדמות בעיתוני כלי ירייה של שנות ה-30, המרמזים ש"bullpup" נגזר מהאנלוגיה של רובה כזה לגור בולדוג (bulldog puppy), שנקרא בשפה העממית "bullpup" באנגליה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. גור בולדוג נחשב לגוץ ומכוער אבל עדיין אגרסיבי ועוצמתי^[1].

תצורה זו מאפשרת שימוש בקנה ארוך יחסית לגודל הנשק, מה שמגביר את הטווח היעיל של הנשק ואת דיוקו של הקנה, מכיוון שאורך הקנה מתחיל מהמקום בו המחסנית נמצאת - משם נגרפים הכדורים לבית הבליעה. ככל שהמחסנית ממוקמת קרוב יותר לקצה הקת, כך הקנה יכול להיות ארוך יותר - אורך הקנה משפיע על הדיוק והטווח. כמו כן, עיצוב זה מאפשר לשמור על דיוק הנשק תוך הפחתה במשקלו על ידי קיצורו, ובכך להקל על יכולת התמרון של המשתמש בו. בשל טבעה של לוחמת החי"ר בראשית המאה ה-21 המאופיינת בעיקר בלוחמה בשטח בנוי, ישנה מגמה של העדפת כלי נשק המעוצבים בתצורה זו, משום אורכם הקצר יחסית.^[2]

• הצבת בית המחסנית במיקומו החדש מקשה על החלפת מחסניות ומאלצת את היורה להרחיק את הנשק מגופו וכך גורמת לו לצאת ממצב ירי.
• התרמילים הנפלטים בזמן ירי עלולים לפגוע ביורה אם הכלי אינו מותאם ליורה ימני או שמאלי. התאמה כזו, בדרך כלל, אינה פשוטה ומהירה.
• החיבור הארוך בין ההדק למנגנון הירי עלול לגרום להדק "קשה" ולא רגיש.
• ברובה המצויד בכוונת ברזל המרחק בין הכוונת הקדמית לאחורית קצר מאשר ברובה רגיל באותו אורך קנה ובכך נפגע הדיוק.^[3]

הרעיון יושם לראשונה ברובים בריחיים כמו התורניקרופט קרבין(אנ') מ-1901, ויושם בכלי נשק חצי-אוטומטיים מ-1918 (רובה צרפתי בשם פוקון מונייר). ב-1935 הנרי דלאקר רשם פטנט על אקדח בולפאפ. רובה סער בולפאפ נסיוני פותח בברית המועצות ב-1945. בריטניה שקלה את הרעיון של רובה שירות בולפאפ מאז 1944. שני עיצובים, ה-EM-1 וה-EM-2 פותחו על ידי הבריטים כתחליף לאקדח, תת-מקלע ורובה. הבחירה בבולפאפ נעשתה כדי לשמור הן על דיוק הנשק והן על אורכו. ה-EM-2 אומץ על ידי הבריטים ב-1951, כרובה השירות (המוגבל) הראשון בתצורת הבולפאפ, אך כעבור כמה שנים הוא נזנח כשאומצה מחסנית ה-7.62 NATO.

ישנם גם מטולי רימונים ייעודיים בצורת בולפאפ, כמו ה-XM25.

רובי בולפאפ הפכו לפופולריים בשנות ה-70 המאוחרות עם הצגתו של ה-שטייר AUG באוסטריה וה-FAMAS בצרפת. ב-1985 בריטניה הצטרפה עם הצגתו של ה-SA80. היום, כלי נשק המעוצבים לפי עקרון הבולפאפ נפוצים בצבאות מודרניים. בשנות ה-90 של המאה ה-20 רוסיה, סינגפור וסין אימצו רובי בולפאפ המעוצבים ומיוצרים מקומית, בשנות ה-2000 גם ישראל (עם התבור) ואיראן (עם רובה מבוסס על ההקלר וקוך G3) עשו זאת.

• אנפילד SA80 - תוצרת בריטניה
• FN P90 - תוצרת בלגיה
• FN F2000 - תוצרת בלגיה
• FAMAS - תוצרת צרפת
• תבור TAR-21 ומיקרו-תבור X-95 - תוצרת ישראל
• שטייר AUG - תוצרת אוסטריה

מדיה וקבצים בנושא בולפאפ בוויקישיתוף