כוונת טלסקופית (המכונה גם טלסקופ כיוון) היא כוונתאופטית שנועדה להקל על קליעה וצליפה לטווחים ארוכים באמצעות הגדלת המטרה וסיוע בחישובי ירי בליסטיים.
מבנה
כוונת טלסקופית טיפוסית כוללת:
גוף הטלסקופ
מערכת עדשות המשתנה מכוונת לכוונת. כל כוונת טלסקופית כוללת:
עצמית: העדשה ממנה נצפה האובייקט. בעצמית נקלטת תמונה הפוכה, לכן מאחוריה מותקנת עדשה מהפכת. ישנן כוונות בהן העצמית מתכווננת לטווח.
עינית (או עדשת העין): החלק הסמוך ביותר לעין הצופה, דרכו הוא מביט בכוונת הטלסקופית. בחלק מהכוונות ניתן לכוון את העינית לעין היורה (כוונון דיאופטר).
לוח שנתות: ההתקן המשמש את היורה לשם הכיוון, אך גם לשם אומדן טווח למטרה וכאמצעי עזר למתן היסט עבור רוח או מטרה הנמצאת בתנועה. בכוונת טלסקופית טובה, קרני האור שמגיעות מהעצמית מתמקדות בדיוק במישור לוח השנתות, וכך נמנעת תופעה אופטית שלילית שנקראת "פרלקסה" - תזוזת תו המכוון ביחס למטרה, כאשר עין היורה אינה נמצאת באותו מקום ביחס לעינית.
ישנם טלסקופים בהם לוח השנתות הוכן באמצעות מתיחת שני חוטי מתכת דקים (שיטה זולה ופופולרית בטלסקופים פשוטים). כיום תהליך ייצור לוח השנתות מתבצע בשיטות מתקדמות יותר - שרטוט או צריבה על לוח זכוכית. שיטות מסוג זה יקרות יותר אך באמצעותן ניתן להאיר את לוח השנתות בתאורת לילה וכן הן מאפשרות תווי מכוון שונים מלבד כוונת צלב.
קיימים יצרנים רבים ודגמי טלסקופים רבים בהם עשרות צורות שונות של תווי מכוון, שנתות לאומדן טווח או "משפכי טווחים".
תוף הגבהה (או תוף טווחים) ותוף צידוד: אמצעים אלו, הנקראים גם "תופי איפוס", מאפשרים לאפס את הכוונת בהתאם לתנאי הירי:
תנאי ציוד - התחמושת, כלי הירייה והמתאם.
המרחק למטרה, זווית כיוון כלי הירי ביחס לאופק או תנוחת הירי.
תנאים אטמוספיריים כמו טמפרטורה, לחות, לחץ ברומטרי ורוח.
כל "נקישה" שמתקבלת בהזזת התופים מציינת תזוזה בזווית מסוימת של הנפ"מ (נקודת פגיעה משוערת).
בחלק מהכוונות הטלסקופיות ישנם גם:
מסננים: עדשות שאותן מרכיבים על העינית בעת הצורך (סינוור או ערפל, למשל).
שמורת עין: עינית גומי המורכבת על העינית, מפחיתה את האור הנכנס מהצדדים אל העין ומקלה על היורה להתרכז במטרה. שמורת העין גם "כופה" על היורה לשמור מרחק ביטחון מהעינית. מרחק זה נדרש ברובים בעלי קליבר גדול (עקב רתיעת הרובה שבגללה הכוונת הטלסקופית מסכנת את עין היורה) ומפאת תכנון הכוונת הטלסקופית. ברגע שעינו של היורה אינה נמצאת במרחק הסטנדרטי מהכוונת מופיעים בשוליה "סהרונים" (צללים בצורת סהר).
מֵצל: שרוול מתכת המורכב מסביב לעצמית. ניתן להרחיקו על מנת להפחית את כמות האור הנופלת על פני העצמית - כך נמנע סינוור וגם החזר אור מהעצמית, שעלול לגלות את מיקומו של היורה.
כוונות טלסקופיות ומתאמים
ברוב המקרים, על מנת לאפשר את הצמדתן לכלי נשק שונים, כוונות טלסקופיות מיוצרות ללא מתאמים או תושבות (או עם מתאמים נפרדים). כך יכול המשתמש בהן לבחור את המתאם המתאים לכלי הנשק אליו הוא מעוניין להצמיד את הכוונת. עם זאת, ישנם רובים שצוידו בכוונת אופטית כחלק בלתי נפרד מהנשק (כך למשל הגרסה הראשונה של רובה הסער AUG A1 של חברת שטייר).
על אף שהמתאמים נדרשים להצמיד היטב את הכוונת לכלי הנשק כך שמגע בכוונת לא ישנה את איפוס הנשק, ישנה מגמה לייצר מתאמים (או תושבות למתאמים) המתנתקים בקושי לא רב מהרובה, וזאת במטרה להקל על צלף העומד ליפול בשבי להיפטר מסימנים המעידים על היותו צלף.
בחלק מן המתאמים קיימים אמצעים לאיפוס גס, הנעשה לפני שימוש בתופי האיפוס של הכוונת עצמה.
סוגי כוונות
נהוג לחשוב כי כוונות טלסקופיות משמשות למטרות צבאיות בלבד, אך הן משמשות גם לשם קליעה ספורטיבית או ציד. בעוד שעד קליבר5.56x45 מ"מ נאט"ו עוד ניתן להשתמש בכוונות טלסקופיות בסטנדרטים נמוכים לקליעה וציד, בקליברים גבוהים יותר אין ברירה אלא להשתמש בכוונות שיוצרו לפי סטנדרטים צבאיים. הסיבה לכך היא שכוונות מסחריות פשוטות אינן עמידות לאורך זמן ברתע החזק של כלי נשק בעלי קליבר גבוה.
הכוונות הטלסקופיות מתחלקות לכוונות בעלות הגדלה קבועה וכוונות בעלות הגדלה משתנה. לעיתים ידוע מראש מה הנשק והתחמושת בהם ייעשה שימוש בכוונת, ולכן היצרן עושה התאמות מיוחדות לכוונת, כך שליורה הרבה יותר קל להשתמש ברובה - הטווחים רשומים לו על תוף הטווחים. התהליך עוד יותר פשוט בטלסקופ המתכוונן לטווח (ART - Adjustable Ranging Telescope).
ניתן לחלק את הכוונות הטלסקופיות שנעשה בהן שימוש צבאי לשתי קטגוריות עיקריות: כוונות לטווחים קצרים וכוונות לטווחים ארוכים.
כוונות לטווח קצר
אלו כוונות אופטיות המורכבות על נשקי סער (כגון רובה סער או מקלע), בעלות כושר הגדלה של פי 2 או 4.
דוגמה לכוונת מסוג זה היא כוונת ה"טריג'יקון" בה משתמשים קלעי הסער של צה"ל. כוונת זו היא בעלת כושר הגדלה של פי 4, בדגם החדש של כוונת זו[1] יש סיב אופטי המציג ליורה נקודה אדומה במרכז לוח השנתות - יש הטוענים כי אמצעי זה מקל על מלאכת הכיוון.
כוונות מסוג זה מתאימות לירי בטווחים שבין 250–500 מטר ונועדו לירי מבצעי, או במילים אחרות, ירי שבו ליורה אין שהות או יכולת לבצע ירי איכותי על פי עקרונות הקליעה הטובה.
מבט דרך כוונת טלסקופית ליאופולד של צלפים
כוונות לטווחים ארוכים
כוונות אלו מותקנות על רובי צלפים ומהוות חלק ממערכת נשק צלפים: מערכות נשק המותאמות לירי מדויק לטווחים גדולים.
כוונות אלו הן בעלות כושר הגדלה רב יותר, שכן צלפים נדרשים לזהות מטרות מוסוות וגלויות בטווחים של 300 מטר ומעלה. בהשוואה לדרישות מקלע סער, פעילות הצלף (ירי בתנאים משתנים ולטווחים רחוקים) תובענית יותר - הצלף נדרש לחישובי היסט והגבהה ואומדן טווח לפי ממדי מטרה. לכן טלסקופים שצלפים עושים בהם שימוש מורכבים ומתוחכמים יותר וכוללים לא מעט מהתכונות שהוזכרו עד כה.
