פרנסיס מרי הודג'קינס (באנגלית: Frances Hodgkins; 28 באפריל1869 – 13 במאי1947) הייתה ציירת ניו זילנדית. היא נולדה וגדלה בניו זילנד, אך בילתה את מרבית חייה באנגליה. היא נחשבת לאחת הציירות המשפיעות ביותר של ניו זילנד.[1]
ביוגרפיה
הודג'קינס נולדה בדנידין, ניו זילנד בשנת 1869, בתם של רייצ'ל אוון פרקר וויליאם הודג'יקנס, עורך דין, צייר חובב ודמות מובילה בחוגי האמנות בעיר.[2]
בילדותן היא ואחותה איזבל (לימים פילד) למדו בבית ספר פרטי לבנות; שתי האחיות הפגינו כישרון אמנותי בשלב מוקדם וכל אחת הפכה לציירת נוף מצליחה בפני עצמה. הודג'קינס הציגה לראשונה ציורי נוף כפריים ודיוקנאות בשנת 1890 בתערוכות שאצרו אגודות אומנים בכריסטצ'רץ ובדנידין. בשנת 1893 הייתה הודג'קינס לתלמידתו של ג'ירולמו נרלי וציירה דיוקנאות רבים, שאחד מהם, דיוקן ראש אישה זקנה, זיכה אותה בפרס לציור מושאים מהחיים מטעם האקדמיה לאמנות של ניו זילנד בשנת 1895. דיוקנאות המאורים של הודג'קינס, כמו אלה של אלן פון מיירן וגוטפריד לינדאואר, הם דיוקנאות סימבוליים של נשים עם ילד או בלעדיו.[3] בשנים 1895–1896 למדה בבית הספר לאמנות בדנידין ובהמשך עבדה כמורה לאמנות וחסכה כסף כדי לנסוע לאנגליה.
פרנסיס הודג'יקנס, שתי נשים עם סלי פרחים
ב־1901 הודג'קינס עזבה את ניו זילנד ונסעה לאירופה. היא נרשמה ללימודי אמנות בלונדון, אך גם נסעה לצרפת, להולנד, לאיטליה ולמרוקו בחברתה של האמנית הדתית דולה ריצ'מונד שאותה תיארה כ"אישה היקרה ביותר עם הפנים וההבעה היפים ביותר. אני קבצנית בת מזל על כך שהיא בת לוויתי לטיוליי." בשנת 1903 אחד מציורי צבעי המים של הודג'קינס (פאטימה) היה ליצירה הראשונה של צייר מניו זילנד שנתלה במקום מרכזי, "על הקו", באקדמיה המלכותית לאמנויות בלונדון.
הודג'קינס חזרה לניו זילנד בשנת 1903 והקימה סטודיו להוראה בוולינגטון, שם הציגה בתערוכה משותפת עם ריצ'מונד בשנת 1904. בין תלמידיה הייתה אדית קייט בנדל, מאהבתה של קתרין מנספילד. באותה שנה הודג'קינס התארסה לגבר בריטי, ט'בוטון וילבי, אך האירוסין בוטלו והיא חזרה ללונדון בשנת 1906 כדי להמשיך בקריירה האמנותית שלה.
באירופה, הודג'קינס הציגה לראשונה את יצירותיה בתערוכת יחיד בגלריית פטרסון בלונדון בשנת 1907 ועברה לפריז בשנת 1908. בשנת 1910 החלה ללמד בפריז באקדמיה של קולארוסי והייתה האישה הראשונה שמונתה למדריכה בבית הספר.[4] היא גם הקימה את בית הספר לצבעי מים. במהלך תקופה זו הציגה מספר רב של ציורים בצבעי מים בסלון פריז ופגשה את האמנית הקנדית אמילי קאר שאותה לימדה בזמן שעבדה על נופי ים בקונקרנו שבבריטני.
לאחר המלחמה, בשנת 1919, נסעה הודג'קינס לצרפת שם הושפעה מהציירים אנרי מאטיס ואנדרה דרן, אך פיתחה את סגנונה האישי. סגנונה זה השאיר רושם בתערוכת היחיד שלה בלונדון בגלריה קלרידג' בשנת 1928. במהלך שהותה בצרפת ביקרה הודג'קינס בניס בשנת 1924 ופגשה את מרגרט באטלר, פסלת ניו זילנדית בולטת.
החל מסוף שנות העשרים של המאה העשרים אימצה הודג'קינס מאפיינים סיגנוניים מודרניסטיים כמו צורות מופשטות ומפושטות ודגש חזק על ערכי צבע וקומפוזיציה. על אף שהיא המשיכה לצייר פורטרטים, עבודתה מתקופה זו מעידה על עניין שגילתה הודג'קינס גם במיזוג מוסכמות של ציור נוף וציור טבע דומם. בשנת 1929 הוא חברה לקבוצת ציירים ופסלים ועבדה לצד אמנים צעירים יותר ובהם ברברה הפוורת', בן ניקולסון והנרי מור.
במהלך שנות השלושים הציגה הודג'קינס בגלריות חשובות רבות בלונדון וחתמה על חוזה עם גלריית לפבר להציג עבודות במסגרת תערוכה כל שנתיים. בשנת 1931 התיידדה הודג'קינס עם האמנית הניו זילנדית מוד ברג' והשתיים ציירו יחדיו. הודג'קינס ציירה טבע דומם במרפסת הגן בווילה של ברג' שבסן טרופה. הודג'קינס המשיכה להתנסות בעירוב ז'אנרים אמנותיים וכתוצאה מכך ציירה דיוקנאות עצמיים המשלבים טבע דומם על מנת להתחמק מהתמודדות עם תיאור המראה הפיזי בייצוג העצמי. בשנת 1939 הוזמנה לייצג את בריטניה בביאנלה בוונציה, אך מגבלות מסע בתקופת המלחמה לא איפשרו לשלוח את עבודתה לוונציה. הודג'קינס הייתה אומנית נחשבת בקרב חברי האוונגרד הבריטי ובזכות יצירתה המאוחרת היא נודעה כדמות מפתח במודרניזם הבריטי.[5]
בשל פרוץ מלחמת העולם השנייה הודג'קינס בילתה את שארית חייה בבריטניה. היא המשיכה לצייר עד שנות השבעים לחייה, אף על פי שסבלה מראומטיזם ומברונכיטיס.
^Eastmond, Elizabeth (December 1999). "Metaphor and the Self-Portrait: Frances Hodgkins's Self-Portrait: Still Life and Still Life: Self-Portrait". Art History. 22 (5): 656–675.
^"Biography of Frances Hodgkins – Collections Online – Museum of New Zealand Te Papa Tongarewa".
