הוא נחשב ל'אבי האמנות בניו זילנד'. הוא ייסד גלריה לאמנות ציבורית ראשונה בניו זילנד והיה האדם הראשון שפרסם על אמנות ניו זילנדית. הוא היה צייר צבעי מים ועודד את בנותיו לצייר. אחת מהן, פרנסיס הודג'קינס, נחשבה לאמנית החשובה ביותר בבריטניה בזמן מותה והיא עדיין הציירת הגולה הנחשבת ביותר של ניו זילנד. [1]
ביוגרפיה
ויליאם הוטבל בליברפול 23 בספטמבר 1833 בלב שכונות העוני של העיר. שם אביו היה גם כן ויליאם הודג'קינס. אמו הייתה ג'יין גרוקוט או גרוקוק ואחותו ג'יין נולדה בשנת 1835.
ויליאם מאתיו למד בבית הספר בסטבלי, דרבישייר. ב־1852 אביו עבד בברמינגהאם, אך הוא היה עבד בלונדון. ב־1855 הוא היה בפריז שם סייע ב"עבודה ספרותית" בוורסאי, אולי בהעתקת תכתובות או יצירות גרפיות. עוד בלונדון בשנת 1857 למד והעתיק את ציוריו של טרנר ואמנים אחרים, בהמפטון קורט ובגלריה הלאומית. בשנת 1859 עבד בגלריית הדיוקנאות הלאומית בלונדון.
בין 1856 ל־1858 משפחת הודג'קינס היגרה למלבורן באוסטרליה. באפריל 1862 עזב הודג'קינס את מלבורן להתגורר בדנידין, ניו זילנד.
הוא פגש את רייצ'ל אוון פארקר והתחתן איתה בקתדרלת סנט פול, דנידין, 19 בספטמבר 1865.
הציור המוקדם ביותר הידוע של ויליאם הודג'קינס מתוארך לשנת 1862. לא ידוע כיצד למד ציור. הוא לא הציג בתערוכה שהתקיימה בדנידין בשנת 1865, אך לקח על עצמו את ארגון מחלקת הצילום שלה. הוא ארגן תערוכה לאמנויות יפות בדנידין בשנת 1869 במטרה להקים גלריה לאמנות ציבורית.
הגלריה הציבורית הוקמה בשנת 1875, והוא הקים את מה שהפך במהרה לחברת האמנות אוטאגו. החברה החלה לאסוף תמונות. בשנת 1882 הסכימה מועצת החברה להתחיל "אוסף לאומי של יצירות אמנות". החלטה מה-14 באוקטובר1884 ייסדה למעשה את הגלריה לאמנות ציבורית דנידין המוסד הראשון מסוגו בניו זילנד.
ויליאם הודג'קינס, מילפורד סאונד
הודג'קינס התדרדר מבחינה כלכלית, ולא צלח בעסקיו. בשנת 1884 העביר את משפחתו מבית במקום טוב בעיר, לקוטג' שכור בפרבר ליד הנמל. בשנת 1888 הוא הוכרז כפושט רגל. הודג'קינס נחלץ מהקשיים האלה, ובסופו של דבר העביר את המשפחה חזרה לבית שכור גדול בעיר. הוא היה מעורב בארגון מחלקת האמנות של תערוכת הים הניו זילנדי והים הדרומי שהתקיימה בדנידין בשנת 1889. באותה שנה הוא הציע את הרעיון של גלריה לאומית במימון ממשלתי עם אוספים בכל אחד מארבעת המרכזים העיקריים.
האמנות של הודג'קינס עצמו התפתחה במידה ניכרת. הוא היה צייר נוף בסגנון הרומנטית של טרנר. הוא קלט סגנונות חדשים כמו זה שהובא על ידי ג'ירולמו נרלי. הודג'קינס אימץ את הציירים החדשים בדנידין והפכו את העיר לזמן מה למרכז האמנות העיקרי בניו זילנד.
הודג'קינס נפטר בדנידין ב־9 בפברואר1898, הותיר אחריו את אשתו, שתי בנותיו וארבעת בניו.
הוא השאיר את משפחתו ענייה, אך הוא זכור כאדם עליז, שאפתן והגלריה הציבורית שהקים שגשגה. הוא פרסם את התיעוד הראשונה על אמנות ניו זילנדית והותיר אחריו מכלול יצירות שהטובות שבהן הן מהמשובחות מסוגן בניו זילנד.
בנותיו של הודג'קינס איזבל, ובמיוחד בתו הצעירה פרנסיס, קידמו את יחסיו באמנות.
