לוציוס פיירצ'יילד (באנגלית: Lucius Fairchild; 27 בדצמבר 1831 – 23 במאי 1896) היה איש צבא, דיפלומט ופוליטיקאי אמריקאי מוויסקונסין, איש המפלגה הדמוקרטית עד מלחמת האזרחים האמריקאית, ולאחריה המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמזכיר המדינה השמיני של ויסקונסין בשנים 1864–1866, לאחר מכן ועד 1872 כמושל ויסקונסין העשירי, ובשנים 1880–1881 כשגריר ארצות הברית בספרד. במלחמת האזרחים האזרחים הוא שירת כקולונל בצבא האיחוד, ובקרב גטיסברג איבד את זרועו.
ראשית חייו
לוציוס פיירצ'יילד נולד בפרנקלין מילס (כיום העיר קנט שבאוהיו, כבנם של סאלי (לבית בלייר) וג'יירוס פיירצ'יילד, שהיה הגזבר הראשון של ויסקונסין וראש העיר הראשון של מדיסון.[1] אחיו, קסיוס פיירצ'יילד היה מנהיג סיעת הדמוקרטים באספת המדינה של ויסקונסין, ושירת כקולונל בצבא האיחוד במלחמת האזרחים האמריקאית.[2] אח נוסף שלו, צ'ארלס, שירת בצי האיחוד במהלך המלחמה.
מוצא משפחתו של פיירצ'יילד היה מאנגליה, שורשי משפחתו מגיעים משלושה גלי הגירה גדולים. ראשון אבות המשפחה, תומאס פיירצ'יילד, היגר מאנגליה לניו אינגלנד במהלך הגירת הפוריטנים לניו אינגלנד בראשית התקופה הקולוניאלית ב-1639. בתקופה שמיד לאחר מלחמת העצמאות של ארצות הברית, שבה לחמו סבו וסבא-רבא שלו, עברו כל אבות משפחת פיירצ'יילד מניו אינגלנד לאזור אפסטייט ניו יורק, ודור אחד בלבד לאחר מכן, לאחר מלחמת האינדיאנים של צפון המערב, הם עברו לחלק הצפוני של אוהיו.
פיירצ'יילד היה נשוי לפרנסס בול פיירצ'יילד, ולשנים נולדו שלוש בנות.
קריירה צבאית
ב-1858, עם התקרב מלחמת האזרחים האמריקאית, התנדב פיירצ'יילד כטוראי בפלוגה של מיליציה של ויסקונסין שנקראה "משמר המושל". עם פרוץ המלחמה ב-1861, התקבל משמר המושל לשירות פדרלי כפלוגה K של רגימנט הרגלים הראשון של ויסקונסין. יחד עם הרגימנט, לחם פיירצ'יילד בקרב הוקס ראן (אנ') נגד בריגדת סטונוול (אנ') בפיקוד של הגנרל תומאס ג'ונתן ג'קסון.
באוגוסט 1861 הסתיים תוקף הגיוס של הרגימנט, ופיירצ'יילד מונה כקפטן ברגימנט הרגלים ה-16 של ארצות הברית וכן כמייג'ור ברגימנט הרגלים המתנדבים השני של ויסקונסין. רגימנט זה שירת בבריגדה בפיקודו של הגנרל ויליאם שרמן עד לארגון מחדש של צבא האיחוד לאחר קרב בול ראן הראשון. בזכות החלטתו להישאר עם הרגימנט השני, קודם פיירצ'יילד עד מהרה לדרגת לוטננט קולונל, וכאשר היה הרגמינט חלק מבריגדת הברזל (אנ') במסגרת ארמיית הפוטומק, הוא השתתף בקרב בול ראן השני (אנ'). שבוע לאחר מכן, ב-8 בספטמבר 1862, הוא קודם לדרגת הקולונל של רגימנט הרגלים השני של ויסקונסין. ב-27 בפברואר 1863, קיבלה בריגדת הברזל, כעת תחת פיקודו של בריגדיר גנרל סולומון מרדית', את השם "הבריגדה הראשונה של הדיוויזיה הראשונה של הגיס הראשון", כך שפיירצ'יילד הוגדר כקצין בגיס הראשון של ארמיית הפוטומק בהמשך האביב והקיץ של 1863.
פיירצ'יילד והרגימנט השני הצטיינו בקרב אנטיאטם, ושוב ברכס הסמינר ביום הלחימה הראשון של קרב גטיסברג ב-1 ביולי 1863, והיו רגימנט הרגלים הראשון שיצר מגע קרוב עם צבא הקונפדרציה. במהלך הקרב, בערך בשעה 10 בבוקר, הנחית הרגימנט מכה ניצחת כאשר שבתה את הקצין הראשון בדרגת גנרל מצבא הקונפדרציה, בריגדיר גנרל ג'יימס ארצ'ר. כמעט מיד לאחר הצלחה זו, נלכד הרגימנט למארב במסגרת התקפה על אגפו הימני, בה הוא איבד 77 אחוזים מאנשיו, כולל רוב הקצינים. פיירצ'יילד נורה בחלק העליון של זרועו, נשבה, טופל ושוחרר. כאשר החלים מקטיעת זרועו השמאלית, הוא קיבל מהנשיא אברהם לינקולן דרגת בריגדיר גנרל ב-19 באוקטובר 1863, אך המינוי לא אושר על ידי הסנאט של ארצות הברית.
קריירה פוליטית ודיפלומטית
בנובמבר 1863 פרש פיירצ'יילד משירותו הצבאי, ומונה כמזכיר המדינה של ויסקונסין, תפקיד בו הוא שימש בשנים 1864–1866. ב-1865 הוא נבחר כמושל ויסקונסין, וכיהן בתפקיד בשנים 1866–1872. לאחר מכן הוא כיהן בשורה של תפקידים דיפולומטיים, כולל כקונסול בליברפול ב-1871, קונסול בפריז, ושגריר בספרד בשנים 1880–1881.
בהמשך שימש פיירצ'יילד כמפקד העליון של הצבא הגדול של הרפובליקה (אנ') בשנים 1886–1887, וכמפקד העליון של הלגיון הצבאי של הלגיון הנאמן של ארצות הברית (Military Order of the Loyal Legion of the United States) בשנים 1893–1895. טרם כהונתו בתפקידים אלו הוא עלה לתודעה הלאומית בשל קריאתו לאל לשתק את הנשיא גרובר קליבלנד על כך שהציע להשיב כמה מדגלי הקרב של צבא הקונפדרציה שנשבו לוותיקי הרגימנטים שלהם כמחוות שלום כלפי מדינות הדרום. הוא גם היה חבר באגודת ארמיית הפוטומק, ובבונים החופשיים.
פיירצ'יילד נודע גם כדובר בולט של הרפובליקנים הרדיקלים. הוא תמך בלהט במתן זכויות האזרח לאפרו-אמריקאים, והתנגד בתקיפות לצעדי הפיוס של הנשיא רתרפורד הייז כלפי הבדלנים הדרומיים במה שהוא כינה "מלחמת האזרחים השנייה". הוא האמין שתקופת השיקום הסתיימה מוקדם מדי. הוא תמך בסנאטור מוויסקונסין טימותי האו על שדחף לצעדים נמרצים יותר בדרום שהיו אמורים להבטיח את זכויות האזרח בכוח הזרוע.
מותו והנצחתו
לוציוס פיירצ'יילד נפטר במדיסון ב-23 במאי 1896. הוא נטמן בבית הקברות פורסט היל שבעיר.
על שמו של פיירצ'יילד נקראו העיירה פיירצ'יילד שבוויסקונסין, אחת מאוניות ליברטי שנבנתה ב-1943 בפורטלנד, אורגון, והר פיירצ'יילד, פסגה בולטת השוכנת בתחומי הפארק הלאומי הרי הרוקי. בעיר הולדתו, קנט שבאוהיו, נקראה על שמו שדרת פיירצ'יילד. פיירצ'יילד ביקר בקנט ב-1887, והרחוב נקרא על שמו ב-1904.
לקריאה נוספת
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1728-1729
- Gilmore, Jean Fairchild. Early Fairchilds in America and Their Descendants. Baltimore, MD: Gateway Press, 1991.
- Ross, Sam. The Empty Sleeve: A Biography of Lucius Fairchild. Madison, WI: State Historical Society of Wisconsin, 1964.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.webp)
