קולס בשפורד (באנגלית: Coles Bashford; 24 בינואר 1816 – 25 באפריל 1878) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מוויסקונסין, איש המפלגה הרפובליקנית ואחד ממייסדיה, שכיהן כחבר הסנאט של ויסקונסין, כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעמה, וכמושל ויסקונסין החמישי בשנים 1856–1858. תקופת כהונתו בתפקיד זה הסתיימה בשערוריית שוחד שהובילה לבריחתו מוויסקונסין, אך בהמשך הוא היה פעיל בפוליטיקה של טריטוריית אריזונה, כולל כחבר ויושב ראש מועצת הטריטוריה, כתובע הכללי שלה וכמזכיר המדינה שלה.
ראשית חייו
קולס בשפורד נולד בכפר קולד ספרינג שבמדינת ניו יורק.[1] הוא למד בסמינר גנסי ווסלין שבעיירה לימה שבניו יורק, שם הוא למד משפטים, וב-1842 התקבל ללשכת עורכי הדין. הוא שימש כתובע של מחוז ויין מ-1847 עד שב-1850 עבר לאושקוש שבוויסקונסין. בשנים 1853–1856 כיהן בשפורד בסנאט של ויסקונסין מטעם המפלגה הוויגית כנציג מחוז ווינבאגו. לאחר שהוויגים התפלגו על שאלת ביטול העבדות, היה בשפורד לאחר ממייסדי המפלגה הרפובליקנית.[2]
שערוריית הבחירות של 1855
בבחירות של 1855 התמודד בשפורד על משרת מושל ויסקונסין מטעם המפלגה הרפובליקנית, בתחילה הוכרז על תבוסתו על ידי המושל המכהן, הדמוקרט ויליאם ברסטו, בהפרש של 157 קולות. ברשפוד טען שהתוצאה הושגה בדרכי מרמה, ובהמשך התגלה שניצחונו של ברסטו הושג בזכות זיוף תוצאות ההצבעה שהתבססו על מצביעים לא קיימים מהאזור המיושב בדלילות של צפון המדינה, בנוסף לאי-סדרים נוספים כמו שתי ועדות בחירות נפרדות שטענו ללגיטימיות שלהן במחוז וופאקה. כאשר התכנסו יחידות מיליציה יריבות בקפיטול מדינת ויסקונסין במדיסון, הושבע בשפורד בטקס צנוע באולם בית המשפט העליון של ויסקונסין שנוהל על ידי נשיא בית המשפט אדוארד ויטון ב-7 בינואר 1856.[3]
באותו יום הושבע ברסטו בטקס פומבי מלא. התובע הכללי של ויסקונסין פתח בהליכים בבית המשפט העליון של ויסקונסין להעביר את ברסטו מתפקידו. ברסטו הכריז שהוא "לא יוותר על משרתו כל עוד הוא חי". לאחר שקרא תיגר על סמכות השיפוט של בית המשפט ללא הצלחה, ולאחר שהבין שדעת הקהל פנתה נגדו, החליט ברסטו שלא להתמודד מול ההאשמות על הונאה, והגיש לבית המחוקקים את התפטרותו ב-21 במרץ, ובכך הותיר את סגן המושל הנבחר ארתור מקארתור האב כמושל בפועל. ב-24 במרץ קבע בית המשפט פה אחד שהמושל החוקי הוא בשפורד. בהליכים אלו יוצג בשפורד על ידי אדוארד ג'ורג' ראיין, ששני עשורים לאחר מכן כיהן כנשיא בית המשפט העליון של ויסקונסין.[4]
ביום המחרת, כאשר העיר מדיסון הייתה הומת אדם, נכנס בשפורד אל הקפיטול עם החלטת בית המשפט בידו, בליווי השריף וקהל אוהדיו, והודיע למקארתור שהוא הגיע כדי לקבל את משרתו. כאשר הוא הודיע שיעשה שימוש בכוח אם יהיה צורך בכך, עזבו מקארתור ואוהדיו את המקום במהירות. על אף התנגדות ראשונית של הדמוקרטים באספה המדינתית, הכירו עד מהרה שני בתי בית המחוקקים של ויסקונסין בבשפורד כמושל החדש.[3]
מושל ויסקונסין
ב-1857 מינה בשפורד את האפרו-אמריקאי הראשון לתפקיד בממשל המדינה כאשר מינה את ויליאם נולנד כנוטריון. הוא החליט שלא להתמודד על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לתקופת כהונה שנייה כמושל, וסיים את כהונתו ב-4 בינואר 1858.
שערוריית הרכבות
שבועות ספורים מאוחר יותר נפתחה חקירה בנוגע למעשי שוחד שבשפורד ואנשי ממשלו קיבלו מחברת הרכבות לקרוס ומילווקי בתמורה לאישור מענקי קרקעות גדולים. בשפורד עצמו קיבל את הסכום הגבוה ביותר, 50,000 דולר במניות ו-15,000 במזומן. חברי בית המחוקקים ושופטי בית המשפט העליון של ויסקונסין היו גם הם מעורבים בקבלת תשלומים שהגיעו ל-400,000 דולר בסך הכול. כמעט כל עותקי דוח החקירה הסופי נלקחו ונשרפו על ידי הפוליטיקאים שהוזכרו בו, אך הזעם הציבורי התפשט על אף ההשתקה.
בשפורד הצליח לפדות במזומן את המניות שהוא קיבל לפני שחברת הרכבות הפסיקה את פעילותה כתוצאה מהחקירה, ונמלט מהמדינה. בתחילה, ב-1862, הוא נסע לוושינגטון די. סי., וב-1863 עזב לטריטוריית אריזונה, שבה היה אחיו, לוי, המודד הראשי של הטריטוריה החדשה. הם ערכו מסע כרוך במאמצים אל קצה היבשת, מונו לתפקידי ממשל על ידי מושל הטריטוריה ג'ון נובל גודווין, והגיעו אליה בדצמבר אותה שנה.[5]
פעילות באריזונה
אף על פי שהגיע לטריטוריית אריזונה כאזרח פרטי, עד מהרה מונה בשפורד כתובע הכללי הראשון שלה על ידי המושל גודווין, תפקיד בו הוא כיהן בשנים 1864–1866. תפקידו חייב אותו לנסוע ברחבי הטריטוריה, ולעבור לעיתים דרך שטחים שנחשבו ל"ארץ אינדיאנית עוינת", אך הוא ביצע את תפקידיו ללא שהתרחשה שום תקרית. בשפורד גם היה עורך הדין הראשון שהתקבל בבתי המשפט של הטריטוריה, וקיבץ את חוקי הטריטוריה לכרך של 400 דפים בסיועו של שופט בית המשפט העליון שלה, ויליאם ט. האוול. ב-1864 הוא נבחר כנשיא המועצה של הטריטוריה (הבית העליון של הטריטוריה), ובשנים 1867–1869 כיהן כנציג הטריטוריה בבית הנבחרים של ארצות הברית, תפקיד אליו הוא נבחר כמועמד עצמאי, ולא מטעם מפלגתו לשעבר.
התפקיד הפוליטי האחרון בו כיהן בשפורד היה מזכיר המדינה של טריטוריית אריזונה על פי מינוי של הנשיא יוליסס ס. גרנט ב-1869 ושוב ב-1873. לאחר שבירת הטריטוריה עברה לעיר פרסקוט, שם לבשפורד ולאחיו לוי הייתה חנות כלבו, התפטר בשפורד ב-1876 כדי להישאר קרוב לעסקיו.[5]
חיים אישיים
בשפורד היה נשוי לפרנסס אדמס, ולשניים נולדו שבעה ילדים (מתוכם אחת שנפטרה בגיל 11). חנות הכלבו שלו פעלה בפרסקוט עד שנות ה-40.
קולס בשפורד נפטר בפרסקוט ב-25 באפריל 1878. הוא נטמן בבית הקברות מאונטיין ויו שבאוקלנד, קליפורניה.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Bashford, Coles (1816–1878)". Wisconsin Historical Society. 3 August 2012.
- ^ Toepel, M. G.; Kuehn, Hazel L., eds. (1960). "Wisconsin's Former Governors, 1848–1959: Coles Bashford 1856–58". The Wisconsin Blue Book, 1960 (Report). State of Wisconsin. p. 88.
- ^ 1 2 McCann, Dennis (December 10, 1998). "3 governors held office within weeks". Milwaukee Journal Sentinel. Archived from the original on March 7, 2003.
- ^ "Attorney General ex rel. Bashford v. Barstow – 4 Wis. 567 (1856)". Wisconsin Court System.
- ^ 1 2 Toepel, M. G.; Kuehn, Hazel L., eds. (1960). "Wisconsin's Former Governors, 1848–1959: Coles Bashford 1856–58". The Wisconsin Blue Book, 1960 (Report). State of Wisconsin. pp. 90.
