ערך זה עוסק בישות עליונה בדתות שונות. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אל (פירושונים).
"אל" בכתב עברי עתיק. אותיות השם מורכבת מאותיות "אלף" – שנגזרת משור (שנקרא גם אלוף), ו"למד" – שנגזרת ממלמד הבקר שנועד להוביל את השור.
אל הוא על פי אמונות או דתות רבות, ישות בעלת כוחות על-טבעיים (כלומר מסוגלת לפעול כנגד חוקי הטבע ולשלוט בטבע), בת אלמוות ושאליה מתייחסים כקדושה, עליונה או נשגבת. חלק מהאלים השתתפו בבריאת העולם.[1] עד עצם היום הזה, רוב האנושות מקיימת כלפי האלים מנהגי פולחן שונים.
ניתן לחלק את קבוצת האנשים המאמינים באל למאמינים באל אחד (מונותאיזם), למאמינים בצמד אלים הנמצאים ביניהם ביחסי גומלין (דואליזם, גנוסיס) ולמאמינים בריבוי אלים (פוליתאיזם). בדרך כלל מייחסים לאל שליטה, חלקית או מוחלטת, ביקום, כוח עצום עד בלתי מוגבל, ולפעמים ידיעה של כל המתרחש ביקום.
אטימולוגיה
השם אל בעברית הוא שם העצם הראשי שמורה על אלוהות, ממנו נגזרו המונחים אלוה ביחיד ואלוהים ברבים, במשמעות של אלים. ביהדות ובאסלאם השם "אלוהים" קיבל משמעות של אל יחיד, והשימוש בלשון רבים הוא לאות כבוד. בקבלה מסמל השם "אל" את מידת החסד והטוב שבאלוהות.[2]
הוגי דעות יהודיים כמהר"ל מפראג טענו כי השם "אל" בא לבטא את עוצמת הבורא, בדומה לשמו של בעל החיים "אַיִל" המסמל עוצמה, וכפי שעולה מביטויים מקראיים כגון "אֱיָלוּתִי" ('כוחי') ו"אֵילֵי הָאָרֶץ" ('שליטי הארץ') ומן השימוש המקראי בביטוי 'אלהים' בהתייחס לדיינים בשר ודם.
פרופ' משה דוד קאסוטו טען כי השם "אל" נשאל משמו של האל הכנעני "אל" (EL), או בשמו המלא "אל ועלין" (=אל ועליון) כפי שנזכר בכתובת סוג'ין. לטענתו, אל כנעני זה הוא האל שאליו מכוון הכתוב בספר בראשית, פרק י"ד, פסוק י"ח, המתאר את מלכי-צדק מלך שלם ככהן ל"אל עליון".[3] טענה זו נדחתה על ידי פרופ' יהודה אליצור, שגרס כי "אל ועלין" הם שני אלים נפרדים (כפי שמלמדת וי"ו החיבור), וכי מלכיצדק לא היה כהנם, אלא מונותאיסט כאברהם.[4]
לפי האמונה בריבוי אלים יש קבוצה של אלים השולטים בעולם. בדרך כלל כל אחד מהם אחראי על כוח או תחום מסוים בעולם. לעיתים האלים שוכנים כולם במשכן אחד, למשל הפנתאון.
חלק מקבוצות האלים אף נגזרות האחת מן השנייה, בעקבות השפעות תרבותיות בין העמים. (למשל התרבות היוונית השפיעה על התרבות הרומית במובן זה).
אצל המאמינים באל אחד האל הוא בדרך כלל בורא העולם והמנהיג אותו. שלוש הדתות המונותאיסטיות העיקריות הן היהדות, הנצרות והאסלאם. גם בפילוסופיה היוונית יש זרמים שהאמינו באלוהים כסיבה ראשונה לעולם.
האמונה כי יש בנמצא ריבוי אלים, אך רק אל אחד ראוי לסגידה, נקראת מונולטריזם.
התגלות של אל אחד
האמונה כי יש בנמצא ריבוי אלים, אך שאלים שונים הם התגלות שונה של אל אחד, נקרא הנותאיזם.
דוגמה לכך היא האמונה של דת ההינדו, לפיה האל הבורא ברהמה, האל המחריב שיווה והאל המשמר וישנו הם כולם צדדים שונים (אווטארים) של האל הראשון, הפראברהמן.
אמונה לפיה יש שני כוחות שמימיים, או יסודות טבע, המנהלים את העולם. לעיתים אלו כוחות מנוגדים, כך שהאחד מייצג את הטוב והשני מייצג את הרע, ונאבקים ביניהם על השלטון בעולם. הדוגמה הבולטת ביותר היא דת זרתוסטרה הפרסית המאמינה באל טוב (אהורה-מאזדה) ובאל רע (אהרימן), אך עיקר אמונה זה מצוי גם אצל הכתות הגנוסטיות ובמידה מסוימת גם בנצרות (אלוהים לעומת השטן, שמרד בו).
אתאיזם הוא דחיית האמונה בקיומם של אלים. יש המסווגים אתאיזם לשני סוגים, אתאיזם חלש ואתאיזם חזק.
עמדה ספקנית בשאלת קיום אלוהות שאינה שוללת אותה על הסף נקראת אגנוסטיות.
