המטבח התימני מתאפיין בהעדפה לבשר עוף וכבש יותר מאשר לבשר בקר. באזורי החוף של תימן מוגשים גם מאכלי דגים. המנות הנפוצות ביותר נעשות מאורז וכבש או טלה. ישנן כמה דרכים להכנת כבש: באופן כללי, הטלה מקוצב למתחים גדולים עם עצם. אפשר לבשל את הטלה בנוזלים שלו (מרק, בערבית: "مرق") לקבלת מרק בשר. אפשר לצלות אותו בתנור לקבלת "חניד", או בבור באדמה לקבלת "מנדי".
ככרות לחם אינן בנמצא, ובמקומן נעשה שימוש במאפים אחרים.
לסיס -שם גנרי למספר תבשילי קטניות כמו נזיד שעועית, נזיד גרעיני תירס, נזיד חומוס, נזיד תורמוס
מחשוש או שאווייה - צלי בשר עם רוטב מצומצם (בדרך כלל עשוי מריאות/לשון/כבד וחלקי פנים שונים) המוגש בדרך כלל במהלך הג'עלה לספיגת האלכוהול (עַרַאקִי, יין).
פתוּת -פיסות מאפה כלשהו מבושלות עם מרק וחילבה (פתות עלא מרק), עם ביצה וסמנה מלוחה (פתות עלא סַמְן ובַּייד') או מתוקה עם סמנה ודבש (פתות עלא עַסַל וסַמְן).
זום - תבשיל על בסיס גבינות, קמח, סאמנה ותבלינים. הוא נאכל בין היתר בצאת יום הכיפורים ומוסיפים לו חתיכות לחם גסות.
דברי מאפה ולחם
לחוח, אחד מסוגי המאפים במטבח התימני
סלוף - פיתה תימנית בעלת מרקם רך וספוגי. זהה ללאפה המצויה ועבה ממנה במעט. לבצק מוספים זרעי קָחטָה. [2]. את הסלוף מכינים על גבי טאבון.
לחוח - פת אורירית מבלילת בצק רכה. עשוי ממרכיבים דומים לסלוף, אך הכנתו נעשית על גבי מחבת המחוממת על אש גבוהה. בשל דלילות הבצק נוצרות על המחבת בועות אוויר שיוצרות מעין חורים.
עצ'יט (מאוית לפעמים 'עסיד') - כופתאות סולת למרק, שלעיתים מגישים עם זום.
המטבח היהודי
יהודי תימן פיתחו מאכלים ייחודיים להם, המתאימים לדרישות ההלכה בתחום הקפדה על שמירת השבת, הכשרות והחגים.
מאכלי שבת
ישנם מאכלים הנאכלים בעיקר בשבת.
הג'חנון נאפה במשך כתריסר שעות. נהוג לאוכלו בשבת בבוקר, עם עגבנייה, ביצה קשה וסחוג.
לסיס הוא תבשיל שעועית אדומה וביצה, המבושל בדרך כלל מיום שישי ונאכל בשבת בבוקר.
סבאיה (מכונה גם קורססך) הוא מאפה שכבות בצק מתוק, הנאפה בתנור ונאכל בשבתות ובחגים.
הכובאנה נאפה במשך הלילה ונאכל אף הוא בשבת בבוקר.
שאוויה נאכל בדרך כלל בשבת, בחגים ובערב פסח ונהוג לשתות עמו משקאות חריפים (לדוגמה ערק).
ג'עלה מוגשת לפני הסעודה. לפי נוהג אחר מוגשים הפיצוחים והפירות לאחר ארוחת השבת.
בישראל
בישראל נמכרים מוצרי מזון שמקורם במטבח התימני גם כמזון מהיר. בעדן היה נפוץ הפלאפל, שמקורו במצרים. בישראל פתחו העולים מתימן דוכנים למכירתו, אף שאין מדובר במאכל מן המטבח התימני. כמו כן המלוואח והג'חנון, הנחשבים למזון מהיר בארץ, מקורם מהמטבח בדרום תימן (עדן, לחאג' ושרעב).
בשנות ה-80 פתח המסעדן נרי אבנרי את רשת המסעדות "נרגילה", אשר הגישה אוכל מהיר וזול יחסית, המבוסס על המטבח התימני. ממשיכת דרכה, רשת המסעדות נאפיס, נמנית בין היום המסעדות הרווחיות בישראל[3].
בישראל נמכרים מוצרי מזון קפואים בהשראת המטבח התימני, זאת בשל התאמתם הגבוהה לייצור כמזון מהיר ומסחרי. עם זאת, מדובר במאכלים על בסיס המרגרינה במקום חמאת הסאמנה, ולכן הם נחשבים בריאים ואיכותיים פחות בהשוואה עם המאכלים האותנטים בשיטת ההכנה המסורתית.
