PROFILPELAJAR.COM

חלה
חַלָּה
מאכלים
סוג	לחם, מזון
מטבח	המטבח היהודי
מוצא	מזרח אירופה
מרכיבים עיקריים	ביצה, מים, קמח חיטה

ערך זה עוסק בסוג של לחם. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו חלה (פירושונים).

חַלָּה היא לחם קלוע שאוכלים יהודים באופן מסורתי בשבת וחג (חוץ מפסח, שבו לא אוכלים חמץ). בעבר הייתה החלה מנהג של יהודי אירופה בלבד. החלה פופולרית בתרבויות נוספות ברחבי העולם.

מקור השם

החלה במקורות אינה סוג של לחם, אלא היא כמות ממנת בצק העשוי ממיני דגנים. "חלה" מופיעה בתורה בשני הקשרים עיקריים: הציווי להקריב חלות שונות בבית המקדש ומצוות הפרשת חלה.

החלה בתורה יכולה להיעשות בכל צורה, כולל חלת מצה: ”וּמִסַּל הַמַּצּוֹת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' לָקַח חַלַּת מַצָּה אַחַת וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן אַחַת וְרָקִיק אֶחָד” (ויקרא, ח', כ"ו). אזכור נוסף של חלת הלחם מופיע בספר שמואל ב' (פרק ו', פסוק י"ט): ”וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת”.

כמו כן, ישנה מצווה "להפריש חלה", כלומר להפריש חלק מתוך הבצק, ולתת אותו לכהן על מנת שיאכל אותו בטהרה. החלה מורמת כתרומת מנחה לכהנים בבית המקדש. הציווי מופיע בספר במדבר: ”רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם^[1] חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה, כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ” (ט"ו, כ'). המצווה נוגעת לכל עיסת בצק העשויה מאחד מחמשת מיני דגן: חיטה, שעורה, כסמין, שיפון ושיבולת-שועל. מאז שחרב בית המקדש, אין מפרישים חלה כמנחה, אלא באופן סמלי מפרישים חלק קטן כזית, ושורפים אותו.

הרמ"א מציין מנהג: "נוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית, לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויום טוב, והוא מכבוד שבת ויום טוב, ואין לשנות". הלחם הביתי שנאפה בבית היה שונה מהלחם מהמאפייה, במרכיביו שכללו בדרך כלל תוספות כדי להעשיר את הלחם וגם בצורתו החגיגית לכבוד השבת. הלחם המיוחד שנאפה באופן מסורתי לכבוד שבת נקרא "חלה" בגלל הפרשת החלה שנהגו לעשות בערב שבת מאותה העיסה.

המקור האטימולוגי של המילה אינו לגמרי ברור. אליעזר בן-יהודה מציין שיש האומרים שמקורו משורש ח.ל.ל., ויש האומרים שמקורו מהשורש בן שני העיצורים: ח.ל. = מתוק (בערבית המילה חלווה – ממתק)^[2]. חלת הדבש תומכת בגרסה המתוקה יותר, אם כי יכול שעניינה גם הוא מהחללים בהן הדבורים מאחסנות את הדבש, ומאכסנות את הביצים. ארנסט קליין, לשונאי קנדי מביא גרסה נוספת, שחלה היא לחם מחורר (דוגמת מצות לפסח), ושהחללים המנוקבים נותנים לו את ייחודו^[3].

בתרבויות העולם

אף על פי שחלה נחשבת למאכל יהודי-אירופי, היא גם לחם מסורתי בכמה מדינות באירופה, למשל בהונגריה, בדרום אפריקה לדוגמה החלה נקראת קיתקה (kitke) גם היום, ואף זכתה לפופולריות בקרב חלק מערביי ישראל ותושביה המוסלמים^[4].

בצק החלה קיים גם במסורת האפייה האירופית. בצרפת הוא חלק ממשפחת מאפי הוינוואזרי. בין החלות המוכרות בעולם: ואנוצ'קה בצ'כוסלובקיה, הפקרנץ וצופף בגרמניה ושווייץ, פולה בפינלנד, הוסקה (Houska) בצ'כיה, מונפלסרל (Mohnflesserl) באוסטריה, וצורקי (Tsoureki) בארמניה.

בתרבות היהודית

בשבת מצווה על יהודי לאכול שלוש ארוחות. לפי ההלכה היהודית, ארוחה נחשבת לכזאת רק אם יש בה כזית לחם. ומאחר ויש חיוב לברך בשבת על לחם כשהוא שלם - "לחם משנה" - שתי לחמים - זכר למן, שאיסופו בימי שישי במדבר היה כפול משאר הימים, על מנת שיספיק לשבת - נוהגים לברך שני על חלות. הברכה על חלה היא, כמו על כל לחם, "המוציא לחם מן הארץ".

יש שנהגו לברך על שנים עשר חלות על פי הקבלה ומשם נולדה 'חלת שנים עשר' שהיא חלה המורכבת משנים עשר חליות קטנת יותר.

בישראל משווקת החלה בעיקר לקראת סוף השבוע בימי שישי ונפוצה בגרסה פשוטה, עם תוספות שונות ובגדלים שונים. את החלה בצורתה הקלועה הביאו ארצה יהודים מארצות אשכנז, ולא הייתה מוכרת בצפון אפריקה. עדיין החלה נפוצה בארץ בקרב יהודים מכל התפוצות, בערבי חג ובליל שבת.

סגנונות חלה

ישנם מגוון מתכונים לאפיית חלה, חלקם מבוססים על בצק שמרים. מתכונים מסורתיים מכילים קמח לבן, ביצים, שומן וסוכר. תוספות אלו הן שגורמות לחלה להיות בעלת מרקם רך ועשיר. מתכונים מודרניים מכילים קמח מלא, קמח שיבולת-שועל או קמח כוסמת, ודבש או מולסה במקום סוכר.

קולעים את העיסה לצמה טרם האפייה. ניתן לקשט את החלה בחלמון ביצה כדי להעניק לה ברק. כמו כן, יש הנוהגים לעטר בזרעוני פרג או שומשום, המסמלים את המן שנתן ה' לבני ישראל במדבר.^[^{דרוש מקור]}

בהיסטוריה היהודית החלה נראתה בצורות שונות ולאו דווקא בצורתה המקובלת כיום, למשל, ביהדות גרמניה נהגו ליצור חלה כלחם רגיל רק בתוספת פס מגולגל מעליו^[5] ויש שעושים חלה העשויה משנים עשר חלות קטנות יותר על פי הקבלה^[6].

חלות מיוחדות

תשרי: בראש השנה יש שמוסיפים צימוקים לעיסה, וקולעים חלה עגולה, שמסמלת את מעגל השנה. יש המוסיפים צורת סולם בראש החלה, המסמל את רצונם שתפילותיהם יעלו השמימה כמו על סולם. כמו כן, מראש השנה ועד סוכות נוהגים לטבול את החלה בדבש.

אייר: בשבת שאחרי חג הפסח, שבה מברכים את חודש אייר, יש הנוהגים להכין חלה בצורת מפתח או לנעוץ בתוכה מפתח כסגולה לפרנסה טובה.

שבת פרשת נח: בשבת זאת בה קוראים על הקשת בענן שהוצגה לנח עם יציאתו מהתיבה יש הנוהגים להכין חלה קלועה צבעונית בצבעי הקשת^[7].