המטבח הגאורגי (או המטבח הגרוזיני, בגאורגית: ქართული სამზარეულო) הוא מגוון המאכלים והמשקאות המסורתיים של תושבי גאורגיה.
המטבח הגאורגי נפוץ מאוד בקרב יהודי גאורגיה שעלו לישראל, כשההבדל העיקרי הוא בהקפדה על כשרות המאכלים, וקיום של סעודות חלביות ובשריות בנפרד.
רקע
גאורגיה היא מדינה בעלת מסורת ותרבות עתיקה, בת אלפי שנים, אשר במהלכן גיבשה האומה הגאורגית סגנון מסורתי ייחודי של מאכלים ומשקאות המבוססות על חומרי גלם טבעיים, וכן על טכניקות בישול מקוריות וייחודיות.
הגאורגים נוהגים לשתות מי סודה המבוססים על מים מינרלים טבעיים הנובעים מהמעיינות הפזורים לאורכה ולרוחבה של גאורגיה. מבין משקאות הסודה הידועים והנפוצים ביותר בגאורגיה (ולמעשה גם בעולם), ניתן לציין את מי בורג'ומי - מים מינרליים הנובעים מערוץ בורג'ומי שבמרכז גאורגיה.
הגאורגים נוהגים להוסיף עשבי תיבול כגון טרחון (טרגון, סוג של לענה) במי הסודה כדי לקבל משקאות צבעונים בעלי טעם עז.
גאורגיה ידועה כארץ ייצור יין. כמעט כל משפחה גאורגית כפרית (נהוג גם בערים) מחזיקה בביתה מרתף יין, ומזקקה ביתית. היין הגאורגי נחשב לאחד העתיקים בעולם. נהוג לסווג אותם לפי אזורים בגאורגיה מזרח גאורגיה ומערב גאורגיה.
בגאורגיה יש כרמים רבים המניבים יותר מ-500 זנים של ענבים, יותר מאשר בכל מדינה אחרת.[4]
היין הגאורגי מיוצר בשיטה עתיקה מאוד בכדי חרס. הכדים קבורים מתחת לאדמה ובהם מתרחש תהליך התסיסה של הענבים. הקבורה של הכדים מתחת לאדמה מסייעת בשמירה על טמפרטורה קבועה לתסיסה ולהתיישנות היין. בנוסף היין סופג טעמים וארומות ייחודיות מהכד במהלך התהליך.
שתיית היין נעשית בקרן איל דמוית שופר המכונה קאנצי (גאו').
קיימת מסורת שלמה הקשורה באופן שתיית היין סביב השולחן. במרכזה של סעודה שנערכת לרגל אירועים מיוחדים, מועדים, ימי שמחה או אבל ובעת אירוח. הסעודה הגאורגית היא מעין משתה וסוג של בילוי באופן מסורתי כאשר השולחן הגאורגי מלא במאכלים גאורגיים והסועדים מבלים שעות רבות באכילה שתייה ונאומים ארוכים וגם שירה.
בארוחה חגיגית, נבחר התמאדה (גאו') - ראש השולחן האחראי על סדר הברכות. דמות כריזמטית בעלת לשון עשירה ושנונה הנושא נאומים עשויים היטב וסוחף אחריו את יתר הסועדים. נאומים אלו עמוסים בהומור שנון ובפיוט עמוק ומטרתם לברך את בני הבית, את האורחים, את המדינה, את השלום, את הידידות. בתפקיד זה גלום כבוד רב והוא מהווה אומנות בפני עצמה. הדברים הנישאים בין הרמת כוס אחת לאחרת דומים למשלים ומעוררים מחשבה.[1] לצידו ניצב המַאספִינדזֶלִי (მასპინძელი) שתפקידו למלא את כוסות הסועדים מיד עם התרוקנותם.
על פי המנהג הייתה אם החתן, אחותו או גיסה, רוקדת מול בני הזוג כשהיא מניפה את לחם הכלולות כשנרות דולקים מונחים עליה מסביב. בעקבותיה יוצאת בריקוד נציגה ממשפחת הכלה ובידיה לחם אחר שנאפה בבית הכלה. לריקוד מצטרפים הכלה והחתן ובני משפחה נוספים. החוגגים מניחים על הלחם שטרות כסף כמתנה לרוקדת.
לחם הכלולות הוא בעצם עוגתשמרים העשויה ביצים וחלב ומקושטת בסוכר. הלחם או הבצק התופח מסמלים את הכלה והנר מסמל את החתן.
חצ'פורי
חָצַ'פּוּרי (בגאורגית: ხაჭაპური) הוא מאפהגאורגי מסורתי. מדובר בלחם ממולא בתערובות גבינות (מכמה סוגים, לרוב סולוגוני), ביצים, חמאה או שמן ולעיתים עוד תוספות. את החצ׳פורי מגישים חם מהתנור, אחרת הוא מאבד את טעמה של תערובת הגבינות הייחודית לו והופך מר.
עם עליית יהודי גאורגיה לישראל נוספו וריאציות מבצקים מוכנים ומסוגי הגבינה הנמכרות בישראל.
פֵּלָאמוּשִׁי – קינוח ענבים ואגוזים בתוספת בישול עם מיץ ענבים ולימון ודבש, בגיאורגיה גדלים ענבים משובחים, בעונת הבציר מכינים את הקינוח עתיר הוויטמינים והאנרגיה הזה, שאהוב במיוחד על הילדים, גם בארץ נמשך המנהג היהודי להכין מאכל זה לפסח.
חמלי סונלי – אחד ממנהגי הפסח הוא שילוב של אגוזים במאכלים – אך במטבח הגיאורגי הם מככבים במשך כל השנה. לרוב הם משמשים תחליף לבשר, שלא היה בשפע בכפרים. התיבול מגיע מהרבה כוסברה יבשה ותערובת תבלינים שנקראת חמלי סונלי, המכילה שמיר, נענע, פטרוזיליה, זרעי כוסברה טחונים, עלי דפנה ותבלינים נוספים.[5]