הרואה נר חנוכה, צריך לברך. חנוכיות מאירות מתוך בית בירושלים
ברכת הרואה או ברכת הרואה נר חנוכה, היא ברכה שתיקנו חז"ל לרואה נרות חנוכה בימי החנוכה. חלק מחיוב הברכה הוא לראות נרות חנוכה, ולברך עליהם[1].
חיוב ברכה זו מוטל על אדם שלא הדליק נר חנוכה בעצמו. במקרה ויודע שעתיד להדליק בהמשך הלילה, ובמקרה שבני משפחתו מדליקים בשבילו בביתו, נחלקו הראשונים בדינו.
דין זה נזכר בכל ספרי ההלכה, והוא מוסכם. אמנם בפרטי הדין וטעמו ישנם דעות שונות.
בהמשך הסוגיא, מבואר כי הרואה אינו מברך את ברכת 'להדליק נר של חנוכה', ולכך בלילה הראשון של חנוכה, הרואה מברך רק שתי ברכות – ברכת "שעשה נסים" וברכת "שהחיינו", ובשאר הלילות, מברך הרואה רק "שעשה נסים". כך נפסק להלכה גם בשולחן ערוך[2].
טעם התקנה
בעלי התוספות[3] תמהו מדוע תקנו חז"ל ברכת "הרואה" רק על ראיית נרות חנוכה ולא על ראיית קיום מצוות אחרות, כגון לולב או סוכה. הם מציעים מספר הסברים:
חביבות הנס: נס חנוכה היה מיוחד, ולכן תקנו ברכה מיוחדת לרואים.
אנשים שאין להם בית: מאחר שישנם אנשים שאין להם אפשרות לקיים מצוות הדלקת נרות חנוכה, כגון אנשים שאין להם בית, לכך תיקנו להם אפשרות לקיים את המצווה על ידי ברכה על ראיית הנרות. על תירוצם זה, כתבו בעלי התוספות שהדבר אינו מיישב מדוע לא תיקנו ברכה זו אף על מצוות מזוזה, מאחר שאנשים שאין להם בית אינם יכולים לקיים מצוות מזוזה[4].
ברכה שאין עושה המצווה מברך: אין שייך לתקן ברכה לרואה כאשר העושה את המצווה בעצמו אינו מברך. היינו שרק בנר חנוכה שהמדליק מברך 'שעשה ניסים לאבותינו' ניתן לתקן שאף הרואה יברך ברכה זו, אך בשאר המצוות, כגון בלולב שנוטל הלולב מברך 'על נטילת לולב', לא שייך להטיל על הרואה לברך ברכה זו של 'על נטילת לולב', ולא ראוי לתקן לרואה ברכה אחרת שעושה המצווה עצמו אינו מברך.
מחלוקות ופרטי דינים
ברכת הרואה לאדם שעתיד להדליק
בראשונים דנו באדם שיודע שידליק נר חנוכה בהמשך הלילה, אך כעת רואה נר חנוכה בטרם הדליק, האם אף בזה מחויב לברך:
רש"י בשם רבו רבי יצחק בן יהודה כתב: ”ומצאתי בשם רבינו יצחק בן יהודה שאמר משם רבינו יעקב דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין או ליושב בספינה”. בט"ז דייק מלשון 'עדיין', שכוונתו שיברך ברכת הרואה”אף על פי שאחר כך ידליק בביתו”[5].
בהמשך דבריו כתב הט"ז שמדברי הטור נראה שהבין בדעת רש"י שמדובר רק כשאינו עתיד להדליק באותו לילה ”ודוקא שאינו עתיד להדליק ואין מדליקין עליו, כגון שהולך בדרך ורואה הנרות בעיר. אבל בעניין אחר אין צריך לברך”. וכן דעת הר"ן. וכן פסק בשו"ע "מי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק באותו הלילה וגם אין מדליקין עליו בתוך ביתו, כשרואה נר חנוכה מברך שעשה נסים ובליל ראשון מברך גם שהחיינו". ובמשנה ברורה ביאר: "אבל אם ידליק אחר כך, לא יברך על ראיה, כיון דיוכל לברך אחר כך על ההדלקה".
ברכת הרואה לאדם שמדליקים עליו בביתו
עוד נחלקו בדין אדם שאינו עתיד לחזור לביתו ולהדליק, אך יש אחרים שהדליקו במקומו בביתו, כגון שהדליקה אשתו או אחד מבני המשפחה, האם הדלקה זו פוטרת אותו מברכת הרואה או לא:
לדעת הרשב"א, הר"ן ועוד אין מברכים אם מדליקים עליו בביתו, וכן נפסק להלכה בשו"ע: ”מי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק באותו הלילה וגם אין מדליקין עליו בתוך ביתו – כשרואה נר חנוכה מברך שעשה נסים”[6] וכתב במשנה ברורה, שאף שיש ראשונים שכתבו שיכול לברך, ספק ברכות להקל.
כתב במגן אברהם, שאכסנאי שמשתתף בפרוטה בהדלקת בעל הבית, אף שאינו מדליק בעצמו וגם לא מדליקים בביתו, לדעת כולם אינו צריך לברך ברכת הרואה.
ברכת הרואה לאחר זמן המצווה
בשו"ת רעק"א תמה האיך ניתן לברך ברכת הרואה בראיית נרות חנוכה, ולא חוששים שמא עברה חצי שעה מזמן ההדלקה, והסתיימה המצווה, ואינו נחשב כעת 'נר חנוכה'[7].
ואכן בשו"ת התעוררות תשובה כתב שאין לברך אלא אם יודע שהנרות עדיין בתוך שיעור חצי שעה מהדלקתם[8].
אמנם רבי נתן גשטטנר כתב דאפשר שאף שאין חיוב להדליק יותר מחצי שעה, אך מכל מקום כל זמן שדולקים יש עליו שם של מצוות נר חנוכה[9].
ברכת הרואה בזמנים שונים
באחרונים הסתפקו במקרים שונים האם ניתן לברך בהם ברכת הרואה[10]:
בערב שבת: יש הסתפקו אם מברכים על ראיית הנרות בערב שבת, לפני כניסת השבת. מאחר שעיקר זמן חיוב ההדלקה או רק בלילה.
יש הטוענים כי זוהי ברכת הודאה על הנס, כמו ברכה על ראיית מקום שנעשה בו נס.
אחרים סבורים כי היא חלק מברכת המצוות, ועל כן אינה נאמרת כאשר כבר קוימה המצווה בדרך אחרת.
לפ"ז כתבו באחרונים שייתכן שבמחלוקת זו נחלקו הראשונים: לדעת רש"י, הברכה היא ברכת הודאה, ולכך יש לברך ברכת הרואה אף אם עתיד בהמשך הלילה להדליק בעצמו. לדעת הטור והשו"ע, ברכה זו היא ברכת המצוות, ולכך אין מקום לברך אם עתיד לקיים את המצווה בהדלקה עצמית.
