1957–1958 – חפירות הצלה על ידי רשות העתיקות תחת ניהולו של משה ו. פראוסניץ (M. W. Prausnitz)
1961 – במסגרת עבודות לחיבור המעיינות למוביל הארצי, נחפרה ותועדה תעלה באורך 500 מטר רוחב 2.5 מ' ועומק של 4 מטרים.
1969 – חפירות בשטח A נוהלו על ידי בן־יוסף מרשות העתיקות והמוזיאונים
1975–1976 חפירות הצלה קצרות על ידי רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב בניהול משותף של אהרון קמפינסקי ומשה פראוסניץ ובשיתוף רות עמירן ממוזיאון ישראל. החפירות התרכזו בשטח B.
1986–1993 – חפירות בניהולו של קמפינסקי ווולף דיטריך נימאייר. תוצאות החפירה פורסמו ב־2002.[4]
מהתקופה הנאוליתית שרידי מבנים, קבר יחיד, גרזני אבן ממורקים, כלי צור וכן חפצי אומנות בסגנון תרבות ואדי רבה. מתקופת הברונזה המוקדמת I–II קברים ובניינים. מתקופת הברונזה התיכונה, בתים פרטיים, קברים, מערכת ביצורים וארמון המכסה כ־6000 מטר מרובע. הארמון הוא היחיד מהתקופה הכנענית שיכול להיחפר בשלמותו. רצפתו וקירותיו מטוייחים ומעוטרים בסגנון מינואי. השתמרות העיר הכנענית יכולה לתת תמונה מלאה של הפוליטיקה וחיי החברה בתקופה הכנענית, וכך לענות על השאלות האם היה שלטון מרכזי, האם נגבו מיסים ועל סוג החקלאות ששימשה בתקופה.[1] מתקופת הברזל שרידים של עיר פיניקית מהמאה ה־10 לפניה"ס וחומת סוגרים המיוחסת למאות 8–9. מהתקופה ההלניסטית שרידים הכוללים אקוודוקט. ומהתקופה הרומית ועד העות'מאנית שרידי יישובים, כאשר עיקר ההתיישבות על גבעה צפון־מזרחית ליישוב הקדום.
שרידי שני כפרים ערביים שנבנו בדרום האתר מיוחסים למאה ה־17 ולמאה ה־18.
תקופת הברונזה המוקדמת – היישוב מתקופת הברונזה המוקדמת I–II היה ניכר והשתרע על פני 120-130 דונם בצפון התל. בשלוש שכבות נחשפו יסודות אבן למספר מבנים וכן מספר קברים ובהם קנקני קבורה.
תקופת הברונזה התיכונה – תקופת השיא של האתר בה נבנתה הסוללה המקיפה אותו והארמון המרשים והמעוטר. משערים שגודל היישוב היה 200-150 דונם. בסוף התקופה השתנה אופי היישוב דרמטית. מעל ל־320 דונם היו מוקפים בסוללה ובחומות העיר, והארמון התנשא בצפון מזרח השטח. למסחר הבינלאומי היה תפקיד חשוב בהתפתחות העיר. ייתכן שעיקר הסחר היה עם אזור סוריה-אנטוליה. בסוף תקופת הקולוניות האשוריות באנטוליה (תחילה המאה ה־18 לפנה"ס), הקשרים עם אזור זה נחלשו ולעומתם החלו קשרים עם קפריסין המתגלים בממצא עשיר. ההתפתחות המהירה שבמחצית הראשונה של המאה ה־18 לפנה"ס קשורה ללא ספק לקשרי חוץ אלה. כברי היה בהכרח מרכז הסחר והניהול של צפון עמק עכו בתקופת הברונזה התיכונה II. כנראה נמל הסחר שלה היה או בנחל געתון או הנמל באכזיב.
תקופת הברונזה המאוחרת – השריד היחיד מהתקופה הוא שברי כדים בשטח E בהריסות מתחת לרצפה הנמוכה ביותר של תקופת הברזל. לא הובחנו שרידי יישוב מתקופה זאת וכנראה האתר ננטש בסוף תקופת הברונזה התיכונה.
תקופת הברזל – היישוב התרכז בחלק הדרומי של האתר, מכסה 20-18 דונם בשטחי E ו־D. במאה ה־10 לפנה"ס נבנתה מצודה בא־תל (et-Tell) וחוזקה במהלך תקופת הברזל II.
התקופה ההלניסטית והפרסית – הממצא היחידי מהתקופה הפרסית הם מספר שברי כלי כתישה. מהתקופה ההלניסטית נמצאו אקוודוקט, שרידי קברים מתוארכים למאה השנייה לפנה"ס וחותם פיניקי. בסבירות גבוהה אפשר לשייך את התל על מעיינותיו החשובים לעיר ההלניסטית עכו התלמאית.
זיהוי
בגלל חשיבות היישוב בתקופת הברונזה הIIA ותקופת הברזל, אהרון קמפינסקי, שיער שזאת העיר רחוב המוזכרת בספר יהושע”וְעֶבְרֹן וּרְחֹב וְחַמּוֹן וְקָנָה עַד צִידוֹן רַבָּה.” (יהושע יט', כח')
ה־A-r-h-bum המוזכרת בכתבי המארות, וה־Rhabu המופיעה בכתבי ממלכת מצרים החדשה.
חוסר בממצאים מבהירים מתקופת הברונזה המאוחרת, מעלה ספקות בקשר להשערה זאת, שייתכן כי תיפתר בחפירות עתידיות.
.JPG)
