PROFILPELAJAR.COM

שפלת יהודה (אזור גאוגרפי)
	השפלה – מראה כללי
מדינה	ישראל
קואורדינטות	31°41′30″N 34°52′30″E / 31.691666666667°N 34.875°E
אזור זמן	UTC +2
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת השפלה רגילה) השפלה

ערך זה עוסק באיזור גיאוגרפי בארץ ישראל. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו השפלה (פירושונים).

שְׁפֵלַת יהודה (או בקיצור: הַשְּׁפֵלָה) היא אזור גאוגרפי בישראל במעבר בין הרי יהודה למישור החוף. גבולותיה: במזרח – הרי יהודה – הרים תלולים וגבוהים (ומכאן שמה – שפלה – נמוכה יחסית), במערב – המעבר ההדרגתי למישור החוף, בצפון מזרח – שולי הר שומרון ואזור מעבר אפק-ראש העין (עמק איילון ותוואי נחל איילון), בצפון מערב – ראשון לציון, בדרום – צפון הנגב (אזור נחל שקמה).

אורכה כ-55 ק"מ, רוחבה הממוצע כ-10–15 ק"מ וגובהה 20–460 מטר מעל גובה פני הים.

האקלים של צפון השפלה לח וקריר יותר מהאקלים שבדרומה. כמות הגשמים הממוצעת בשפלה היא מ-250 מילימטרים בדרומה ועד 500–600 מילימטרים בצפונה. הטמפרטורה הממוצעת השנתית בשפלה גבוהה מזו שבמישור החוף ובקיץ שורר בשפלה חום כבד, בדרך כלל, מכיוון שרוח הים כמעט אינה מגיעה אליה, למרות זאת, הלחות בה נמוכה מבמישור החוף.

גאולוגיה

המאפיין הבולט של אזור השפלה הוא הסלעים הרכים בה. השפלה בנויה בדרך כלל מסלעי קירטון רכים, המכוסים בקרום גירני קשה המוכר בשם נארי. זאת לעומת הרי יהודה, הבנויים מאבני גיר ודולומיט קשים. ההבדלים בין השפלה לבין הרי יהודה נובעים מהעובדה כי שני אזורים אלו נוצרו בשני עידנים גאולוגיים שונים, כאשר היווצרות הרי יהודה קדמה להיווצרות השפלה.

בין הנחלים העוברים בשפלה נמצאים – נחל שקמה, נחל האלה, נחל לכיש ונחל שורק.

נהוג לחלק את השפלה לשתי רצועות אורך:

השפלה הגבוהה (המזרחית): בנויה גבעות מעוגלות שביניהן מתפתלים נחלים. סלעיה קירטוניים והצמחייה האופיינית לה היא בתה ים תיכונית.
השפלה הנמוכה (המערבית): מגיעה לגובה 250 מטר. נופה מתון יותר והתעבורה הנוחה בה בצירוף אדמות סחף רבות מאפשרות עיבוד חקלאי.

חי וצומח

עדויות רבות מצביעות על עולם חי עשיר ומגוון במיוחד מאזור זה בתקופות קדומות. מן המקרא ניתן ללמוד כי יונקים גדולים כגון דובים ואריות חיו באזור: ”וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ תִּמְנָתָה, וַיָּבֹאוּ עַד-כַּרְמֵי תִמְנָתָה, וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ” (ספר שופטים, פרק יד, פסוק ה) עדויות נוספות למגוון החי בשפלה ניתן למצוא מעדויותיהם של נוסעים והרפתקנים אשר הגיעו לארץ ישראל. הרוזן דה שאטובריאן שביקר בארץ בשנת 1806, מתאר בספרו: "הציד מרובה במישור רמלה ובהרי יהודה: חוגלות, ארנבות, חזירי בר וצבאים". מצבן של חיות הבר בשפלה כיום אינו טוב כבעבר. עיבוד חקלאי אינטנסיבי, פגיעה בבתי הגידול, ציד והרעלות גרמו לדחיקתם של מינים רבים לשטחים מצומצמים ביותר, בעוד מינים אחרים המתוארים בכתבי ההיסטוריה אינם נראים עוד כלל בשפלה. כיום ניתן עוד למצוא באזור חזירי בר, צבועים ועדרים קטנים של צבאים. גם זאבים בודדים ועופות דורסים מסוימים עדיין מופיעים לעיתים.

רובו הגדול של שטח השפלה מתאפיין בחורש ים תיכוני, לרוב מחברת חרוב מצוי ואלת המסטיק. באזורים מסוימים מתקיימת גם חברת אלון מצוי. אולם כריתת החורש הטבעי, הרעייה וההתיישבות באזור השפיעו באופן ניכר על הצומח והותירו שרידים לחורש המפותח שהיה כאן נחלת העבר. השפלה פורחת בעיקר בחורף והאביב, בין הפרחים הבולטים נמנים כלנית מצויה בצבע אדום, רקפת מצויה ותורמוס ההרים בצבע כחול-סגול.

התיישבות

מטבע ממרד בר כוכבא – במערכות המסתור שבשפלה נמצאו מטמונים רבים של מטבעות אלו.

במהלך תקופת הברונזה הלכו והתגבשו בשפלה ערים גדולות, שהתלים שלהן עומדים ברובם עד ימינו. העיר הגדולה בדרום השפלה הייתה לכיש, במרכזה ירמות ובצפונה גזר. שמות הערים באזור נזכרים לראשונה בכתבי המארות המצריים, ולאחר מכן במכתבי אל-עמארנה, בתקופה שקדמה בכמה מאות שנים לציונם במקרא. השפלה הצטיירה בעיני האנשים בעת המקרא כאזור העשיר בשטחים המתאימים לעיבוד חקלאי, לעומת שטחי ההר הקשים לעיבוד, וזו הסיבה המרכזית להתפתחותן של ערים גדולות באזור זה.

בתחילת תקופת ההתנחלות השפלה הייתה מצויה תחת השפעתם של הפלשתים והכנענים. אזור צפון השפלה חולק בתחילה לשבט דן ודרומה לשבט יהודה. לאחר הקמת ממלכת ישראל המאוחדת התקיים מאבק בין אנשיה לפלשתים, במהלכו נעה השליטה בשטחי השפלה בין ממלכות אלו. לאחר התבססות ממלכת יהודה כממלכה עצמאית התפרסו תושביה מערבה לכיוון השפלה, לאחר שגילו את הפוטנציאל החקלאי וההתיישבותי הטמון בה: ”וַיִּבֶן עוזיהו מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים כִּי מִקְנֶה רַּב הָיָה לוֹ וּבַשְּׁפֵלָה וּבַמִּישׁוֹר אִכָּרִים וְכֹרְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל” (ספר דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוק י'). בין ערי השפלה המרכזיות הנזכרות בתנ"ך בימי השופטים ובתקופת בית ראשון נמנות לבנה, מקדה, עדולם, שוכה, עזקה, קעילה, בית שמש, זנוח, צרעה, אשתאול, אילון, שעלבים, חדיד, נבלט וגמזו. כמו כן, היווה האזור מוקד לאירועים מכוננים, כגון עלילות שמשון הגיבור וקרב דוד וגלית בעמק האלה.

לאחר אובדן עצמאות ממלכת יהודה התיישבה בדרום אזור השפלה אוכלוסייה אדומית, ושמו של חלק זה נקרא באותה עת "אדומיאה". בנוסף להם התקבצו בשפלה פיניקים מאזור צידון, כחלק מהתפשטותם לצורכי מסחר, ומאזור זה היו גם יוצאים סוחרים למצרים. בזמן שלטון החשמונאים, שמקורם ביישוב מודיעין שבשפלה, נכבש האזור על ידי יוחנן החשמונאי, והאדומים שבו הוכרחו להתגייר. גיור זה היה שנוי במחלוקת, אך בסופו של דבר ידוע על צאצאי הגרים האדומיים שלקחו חלק פעיל במרד הגדול. המלך הורדוס, יליד העיר מרשה שבשפלה, היה גם הוא בנם של גרים אדומיים, וייתכן כי זו האחת הסיבות ליחס האמביוולנטי של החכמים כלפיו. במהלך המרד הגדול נכבש אזור השפלה בידי אספסיאנוס טרם הטלת המצור על ירושלים.

בתקופת מרד בר כוכבא נודעה חשיבות רבה לאזור השפלה. אזור זה התבסס כאחד ממעוזי המרד, ובהמשך אף זכו המורדים לשליטה מלאה ביהודה ובשפלה. המסלע הרך של השפלה סייע להכנות למרד. הלוחמים ניצלו חללים תת-קרקעיים קיימים כגון בורות מים, קולומבריומים ועוד, וחיברו בין חללים סמוכים על ידי חציבת מחילות מסתור צרות ונמוכות המקשות על הרומאים לעבור בהן. מערכות המסתור בחלקן מורכבות מאוד, בעלות הסתעפויות רבות וכמה מפלסים של מחילות ומערות. בחללים עצמם הכינו מאגרי מזון, מים ותחמושת, ובפרוץ המרד הסתתרו בהם בין תקיפה לתקיפה. המרד אכן הצליח מאוד בתחילה, ומצביא רומאי הובא במיוחד מסקוטלנד על מנת להתמודד עם המורדים. אחת מהדרכים שבה נקט הייתה איתור פתחי המערות ושריפת ענפים ירוקים בפתח, באופן שגרם למסתתרים לצאת או למות בחנק בפנים. המרד דוכא לבסוף ביד קשה, והאזור כמעט שהתרוקן מיהודיו. בתלמוד ובמדרש נזכרות שלוש עיירות יהודיות גדולות מאוד בשפלה שחרבו במהלך המרד – כפר ביש, כפר דיכרין וכפר שחליים.

במהלך התקופה הרומית והביזנטית שימשה אמאוס כעיר המחוז של צפון השפלה, ובית גוברין שימשה כעיר המחוז של דרום השפלה, ובה נבנה גם אמפיתיאטרון גדול. בתקופה זו המשיך להתקיים בחלק מיישובי השפלה יישוב יהודי, לצד אוכלוסייה נכרית גדלה והולכת, כאשר הריכוז הסמוך של יישובים יהודיים גדולים היה בדרום הר חברון. לצורך קביעת הלכות במצוות התלויות בארץ, נדרשו חז"ל לא אחת להגדרת תחומי השפלה, וקבעו אותם כך: ”מבית חורון ועד אמאוס – הר, מאמאוס ועד לוד – שפלה, מלוד ועד הים – עמק” (ירושלמי, שביעית, כה, ב).

מרבית היישובים בשפלה נבנו לאורך ההיסטוריה על גבעת הכורכר שבמזרחה. העדפת הגבעות נובעת מן האפשרות הנוחה להגן על יישוב מוגבה, העובדה שמגיעה אליהן רוח ים המצננת את האוויר, והעובדה שבימי גשמים אין נוצרות שם ביצות. היישוב היהודי כיום בשפלה ותיק למדי בחלקה הצפוני, וראשיתו במושבות העלייה הראשונה בסוף המאה ה-19, וחדש יותר בחלקה הדרומי.

אתרים חשובים

פארק רבין
פארק בריטניה
מערת שורק – שמורת אבשלום (מערת הנטיפים / מערת אבשלום)
יער להב – בדרום.
בית גוברין - מרשה – גן לאומי
יער בן שמן – אחד מהיערות הגדולים במרכז הארץ.
תל עזקה.
גן לאומי תל לכיש – שרידי אחת הערים המקראיות החשובות ביהודה.
קבר שמשון – "בין צרעה ואשתאול".
תל יונה – תל ארכיאולגי בחוף ראשון לציון
המצודה האשורית – תל עתיק באזור מערב ראשון לציון

יישובים גדולים בשפלה

לקריאה נוספת

שפלת יהודה: לקט מאמרים, ערכו: עמוס קלונר, קלוש יאיר, צבי רון. בהוצאת צבא ההגנה לישראל - קצין חינוך ראשי - ענף תורה והסברה, תשמ"ז.
עמוס קלונר, יגאל טפר, מערכות המסתור בשפלת יהודה, הקיבוץ המאוחד, 1987
יהודה דגן, "שפלת יהודה בתקופת הברונזה הקדומה: בחינת הפריסה היישובית", ארץ ישראל - ספר אמנון בן תור, כרך ל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 2011, עמ' 199–214
איתן קליין, אברהם (אבי) ששון, איילת לוי-רייפר (עורכים), אשקלון וסביבותיה, קובץ מחקרים על מישור החוף הדרומי ושפלת יהודה, הוצאת רסלינג, 2020