גובהה כ-30 ס"מ. המקור והרגליים אדומים; כנפיה מפוספסות בצבעי לבן, חום ושחור; הצוואר בהיר ומוקף פס שחור, והחזה בצבע אפור-תכול.
החוגלה היא עוף חברתי החי בלהקות המונות בין 10–20 פרטים, כאשר בעונת הדגירה (לרוב בחודש פברואר) הלהקה נפרדת לזוגות. בעונה זו מתרחשים משחקי חיזור של הזכרים מול הנקבות. לאחר מכן, עם בוא תקופת הדגירה, הנקבה חופרת גומה באדמה, אותה היא מרפדת בעלים, ומטילה בה ביצים. הזכר נשאר עם הנקבה בתקופה זו, ולאחר כחודש, עם בקיעת הביצים, הוא עוזב ומצטרף ללהקת זכרים.
החוגלה מהירה למדי בריצה, אך אינה מסוגלת לעוף למרחק רב בשל כובד משקלה.
החוגלה במקורות ישראל
יש המזהים את ה"קורא" המקראי עם החוגלה. במשנה נזכר "קורא זכר" שלדעת ר' אליעזר חייב במצות שילוח הקן (חולין יב ב). כבר הקדמונים כמו אריסטו ידעו שהזכר של החוגלה דוגר לעיתים על הביצים כמו הנקבה. החוגלה, וגם מיני החוגלית המצויים באירופה, הם עופות כשרים, והייתה להם מסורת כשרות פעילה בקהילות רבות כמו ארץ ישראל, ספרד, מרוקו, אנגליה וגרמניה[1].