שמורת נחל הבניאס או שמורת נחל חרמון היא שמורת טבע הנמצאת למרגלות הר החרמון, במפגש שבין רמת הגולן לעמק החולה, ליד היישוב שניר. היא משתרעת לאורך נחל חרמון מאזור מעיינות הבניאס עד לראש מקורות הירדן. השמורה הוכרזה בשנת 1977 על שטח של כ-800 דונם. בשנת 2009, הורחבה השמורה ונוספו לה עוד כ-500 דונם במעלה הנחל ומאז עומד שטחה של השמורה על כ-1,300 דונם.
באתר המכונה מערת הבניאס היה מקדשכנעני קדום. בתקופת אלכסנדר הגדול הוקם באתר מקדש לאל פאן. המלך הורדוס פיתח את אזור הבניאס ובנה שם היכל להנצחת פטרונו, אוגוסטוס קיסר. לאחר מות הורדוס, חילקו בניו ביניהם את השליטה בארץ. פיליפוס, אחד מבניו של הורדוס, קיבל את השליטה בצפון מזרח הארץ, והמשיך את פיתוח אזור הבניאס.
המקום מוזכר בברית החדשה כאחד המקומות שבהם שהה ישו עם שנים עשר שליחיו, וחולל בו נסים. לפיכך, הפך האזור אתר עלייה לרגל לנוצרים. לדעת חלק מהמוסלמים נמצא על ראש הצוק של מערת הבניאס קבר קדוש למוסלמים. מסמך מהמאה ה-12 מזכיר בפירוט קהילה יהודית שחיה בבניאס בימי הצלבנים. בתחילת המאה ה-16, עם השתלטות האימפריה העותמאנית על הארץ וביטול שלטון הממלוכים, ננטש האזור והחשיבות שיוחסה לו פחתה משמעותית.[6][7][8][1]
גאולוגיה
אזור הגליל, שהבניאס נמצא בשוליו, הוא אזור סבוך מבחינה גאולוגית, והוא מושפע מבקע הירדן. הבקע של עמק החולה נמצא במרכז המתחם הגאולוגי הזה. ערוצי הנחלים חרמון, דן ושניר זורמים בחלקו הצפוני של עמק החולה עד שדה נחמיה, ומשם אל נהר הירדן אשר חוצה את העמק לכל אורכו. בשמורה קיימים סלעי בזלת, גיר וטרוורטין (נטף נחלים). סוגי הסלעים נפגשים ביניהם ויוצרים בסיס לבתי גידול של צמחייה מגוונת. תחתית מצוק מעיין הבניאס עשויה גיר, ויש בה גבישים נוצצים. במעלה המצוק יש סלע אדמדם, עשיר בברזל ובמאובנים. בנקודת המפגש בין שני הסלעים, התמוטט חלק מפתח המערה ברעידת אדמה שהתרחשה בשנת 1033 (בערך) והמים שהיו במערה פרצו דרך התחתית. זו הייתה ההתחלה של נחל חרמון (הבניאס).[1][2]
האזורים הצפוניים הקיצוניים של עמק החולה כוללים את מעיינות החרמון הזורמים כל ימות השנה ומהווים מקורות המים העיקריים של חלקו הצפוני של הירדן. המעיינות זורמים משתי אקוות (אקוויפרים): האחת, חבורת ערד, שם זורמים מעיינות החרמון והדן, והשנייה חבורת יהודה שם זורמים מעיינות הווזאני. הגשמים שיורדים לאורך כל השנה בחרמון וקצותיו הם מקור המים של שתי האקוות. המים מחלחלים לאדמה, מתפצלים לשלוש דרכים נפרדות וזורמים לכל אחת מהן. ישנן שלוש מערכות: שתי מערכות השייכות לאקוות חבורת ערד - האחת מתחילה במעיין הדן ויוצרת את נחל דן, השנייה מתחילה במעיין החרמון ובבריכה הנמצאת בבניאס, ויוצרת את נחל החרמון. המערכת השלישית שייכת לאקוות חבורת יהודה, הזרימה התת-קרקעית שלה מתחילה במעיינות הווזאני, בנחל חצבני שבלבנון ומסתיימת בנחל שניר (שנמצא בתחומי ארץ ישראל). המעיינות מעבירים אל הנחלים רק חלק מהמים שנמצאים באקוות חבורת ערד ואקוות חבורת יהודה. בנוסף, מערכות זרימה תת-קרקעיות מרכזות מים משתי האקוות באופן ישיר אל צפון עמק החולה. כיום זורמים מי מעיינות הבניאס לשלוש בריכות מלאכותיות, ומשם למפגש עם נחל גובתה, ולאחר מכן עד המפגש עם נחל סער, ומשם נמשך לאורך "תפר ליתולוגי".[1][2]
בשמורה ישנם כמה מיני בעלי חיים בין מינים צפוניים כמו הלוטרה ומינים דרומיים כמו שפן הסלע. בחורף ניתן לראות בשמורה משפחות של שפני הסלע רובצות על מפולות הסלעים הגדולים. בשמורה יש גם מינים המוגדרים בסכנת הכחדה ביניהם: סלמנדרה כתומה, עטלפון אירופי ושבלול החרמון (האחרון נעלם מהבניאס כנראה בעקבות איסוף של חובבים אך הוחזר לשמורה בחלקות מוגנות). בין משפחת העופות אפשר לראות להקות של יוני סלע המקננות בנבכי מערת המעיין, בז מצוי וצוקית בודדת.[9]
צמחייה בשמורה
השמורה שופעת צמחים, שחלקם נדירים. אחד מן הצמחים הנדירים הוא עץ הדולב המזרחי, בעבר הוא היה מקודש ולכן לא נכרת. הדולב בעל ממדים גדולים ומאופיין בעלים גדולים המתוארים כדמוי כף יד ופירותיו שעירים וכדוריים. באזור המעיינות מצויים זנים רבים של צמחי מים, כגון ערברבה שעירה, שנית גדולה, גדותן הביצות וורוניקת המים. פרט לכדורן ענף שהוא זן נדיר מאוד, מצויים גם אלון מצוי, אלה ארץ ישראלית, אלון התבור, לבנה רפואי וער אציל. בעונת המעבר בין החורף לאביב, פורחים בפסגת הצוק פרחי כרמלית נאה, בן חצב יקינטוני ועוד מספר פרחי אביב. הצמחים שצומחים על מצוק מאופיינים בכך שהם צומחים בכל פינה וסדק וכך מתפרסים על רוב חלקי הצוק. באזור ליד המפל פורחים, פרחים כחולים של תורמוס ההרים ורקפת מצויה. בעונת הסתיו, פורחים פרחי חבצלת, סתווניות, וכרכומים.[1][9]
מסלול מפל הבניאס והגשר התלוי
השביל התלוי בנחל חרמון
אל השמורה מגיעים מבקרים רבים בשל הנוף המצוי בה והעתיקות הפזורות בשטחה. השמורה מחולקת לשני חלקים: החלק המתחיל במעיינות נחל החרמון, ובו שרידים ועתיקות. החלק האחר של השמורה מתחיל על גשר הבנוי מעץ, תלוי מעל הנחל, ושמו "השביל התלוי". אורכו של הגשר כ-100 מטרים, הוא עשוי פלדה ומרוצף בלוחות עץ. מהגשר ניתן להשקיף על הנחל ועל הצמחייה מלמעלה. בין שני חלקי השמורה אפשר לערוך טיול רגלי, במסלול העובר דרך מעיינות החרמון, ממשיך לאורך הנחל ומסתיים במפל. בנחל אתר ובו טנקסורי ממלחמת ששת הימים, שהיתדרדר לערוץ הנחל בשעה שטנקים סורים נמלטו כתוצאה מירי עליהם בידי שומרי הקיבוץ.[10][11] ביולי 2024, במהלך מלחמת חרבות ברזל, פרצה בשמורה שרפה בעקבות מטח רקטות והיא כילתה 50 דונם מהשמורה[12][13].
