נחל משושים (נַחַל מְשֻׁשִּׁים, בערבית: ואדי פח'ורה, ואדי אל הווא, ואדי זכי) הוא נחל איתן במרכז רמת הגולן.[2] סלעי הגדות במרכז הנחל מתאפיינים בצורת משושים, ואלה נתנו לנחל את שמו. התופעה בולטת במיוחד בבריכת המשושים, המוקפת עשרות עמודי בזלת משושים.
אורכו של הנחל הוא כ-30 ק"מ והוא הארוך בנחלי הגולן. באגן ההיקוות שלו כ-40 מעיינות שמרביתם נובעים כל השנה. תחילתו של נחל משושים במורדות הדרומיים של הר אביטל, בגובה 900 מ' מעל פני הים, וסיומו בכנרת, בגובה כ-210 מ' מתחת לגובה פני הים – הפרש גבהים של יותר מ-1,100 מ'.
שמורת הטבע
נחל משושים הוא חלק משמורת הטבע נחל המשושים. השמורה הוקמה בשנת 2006.
בריכת המשושים – ברכה זו היא מוקד עניין מרכזי למטיילים בשמורה. זוהי ברכת מים גדולה (כ-20X30 מטרים) המוקפת מצוק הבנוי מהמוני משושי בזלת. העמודים המשושים הניצבים זקופים על דפנות הברכה, יוצרים תמונת טבע מרשימה ומיוחדת. תופעת זו נוצרה מזרמי לבה שהתקררו והפכו לסלעי בזלת בתהליך אטי. כשהתקררות הלבה נעשית באיטיות ובלא הפרעה, הצורה הנוצרת היא משושה. אל הברכה מוביל שביל הליכה המתפתל בין עצי אלון התבור. משך הירידה בשביל כ-20 דקות. העלייה מהברכה אל מבואת הכניסה באותו השביל נמשכת כ-30 דקות. לפני שמגיעים אל הברכה מומלץ לפנות במעלה הנחל אל גשרון החוצה אותו, וממנו אפשר לצפות על המים השוצפים בנקיק הנחל הצר.
שביל התצפית – בשביל הליכה מעגלי וקצר זה אפשר ליהנות מהנוף המרהיב של שמורת הטבע יהודייה ומרכז רמת הגולן. ממרפסות התצפית ניתן לראות את נחלי משושים וזוויתן המתחתרים במרחבים המישוריים המנוקדים באלוני תבור ומכוסים במרבדי פריחה באביב. מהתצפיות לאורך השביל אפשר לצפות מזרחה על הגולן, החרמון, תלי הגעש וקו הגבול עם סוריה. אורך המסלול כ-10–15 דקות, והוא מותאם לעגלות ילדים ולכיסאות גלגלים.
שביל הדולמן – שביל מעגלי קצר המוביל אל הדולמן - מבנה הבנוי אבן בזלת גולמית גדולה המונחת על אבנים קטנות ממנה. למעשה, זו מצבה גדולה שבנו תושבי הגולן הקדמונים בתקופת הברונזה ושימשה לקבורה. מאות דולמנים מסוגים שונים פזורים במרכז רמת הגולן ובצפונה. מהדולמן השביל ממשיך, ובהמשך הוא משתלב בשביל התצפית.
שביל הנחל – שביל זה נועד למטיילים המעוניינים להגיע אל ברכת המשושים בהליכה במקביל לערוץ הנחל הזורם, ההולך ומעמיק עם ההתקדמות בו. השביל חוצה את הנחל, והמסלול כולל טיפוס על המצוק בגדה המזרחית בעזרת יתדות. משך ההליכה בשביל עד הבריכה כ-45 דקות.
הליכה מנחל המשושים לנחל זוויתן – מסלול ארוך וקשה זה מתאים למיטבי לכת בלבד, וההליכה בו אורכת שש שעות ויותר. השביל מוביל לברכת המשושים, חוצה את ערוץ נחל המשושים ומטפס אל השלוחה המפרידה בינו לבין נחל זוויתן. לאחר חציית השלוחה, ביער פארק של אלוני תבור, יורד השביל התלול אל נחל זוויתן תחתון. מכאן אפשר לטפס על גדתו המזרחית של הערוץ עד לחניון יהודייה, או להמשיך ללכת עוד כשעתיים במעלה הנחל דרך ברכות נוספות ואז לעלות לחניון.
החי בשמורה
בשמורת יהודייה הגדולה חיים מיני יונקים רבים, ובהם צבאים, חזירי בר, תנים ושועלים. בשמי השמורה עפים עופות דורסים בשפע, שכן באזור נמצאות מושבות לינה וקינון של עופות דורסים, מהגדולות בארץ. מגוון הציפורים והדורסים, חלקם נדירים, משתנה עם עונות השנה, בהתאם לנדידה.
בסקר בעלי החיים בשמורה נמצאו 172 מינים של בעלי חוליות, מהם חמישה מיני דגים, שני מיני דו-חיים, 24 מיני זוחלים, 111 מיני עופות ו-29 מיני יונקים. גדול היונקים בשמורה הוא חזיר הבר. אפשר להבחין בסימנים לפעילותם של החזירים סמוך לגזעי האלון, שם הם בוטשים ברגליהם ובניביהם באדמה הלחה בחיפושם אחרי זרעים ובלוטים למאכל, אף שהם אוכלי כול. בין היונקים נמצא מינים צמחונים, כמו צבי ארץ-ישראלי, דרבן מצוי, שפן סלע, קוצן מצוי ויערון גדול, ומיני טורפים – זאב, חתול בר, סמור, תן ושועל. יונקים נדירים בסכנת הכחדה החיים בשמורה הם צבוע מפוספס, דלק ולוטרה. בשמורה חיה גם אוכלוסייה של יעל נובי, מין בסכנת הכחדה שהובא לרמת הגולן מדרום הארץ בשנות ה-80 של המאה ה-20 לאחר שאוכלוסיותיו בדרום נפגעו מצייד.
הקניונים והנחלים במרכז רמת הגולן הם מחשובי אתרי הצפרות בארץ. במצוקי הנחלים בשמורת יהודייה, ובמיוחד בנחל גמלא הסמוך, מקננים עופות דורסים רבים, ובהם נשר, רחם, חיוויאי, עקב עיטי, עיט ניצי ובז מצוי. הרכב המינים של הציפורים והדורסים בשמורה משתנה עם עונות השנה. בסתיו ובאביב, עונות הנדידה, חולפים בשמורה מינים רבים נוספים.
הצומח בשמורה
צומח בנחל המשושים
"יער הפארק" המאפיין את שמורת נחל המשושים ואת שמורת יהודייה כולה, משתרע על פני מישורי הרמה ובמדרונות הנחלים. ביער זה גדלים העצים במרווחים גדולים, וביניהם צומחים עשבוניים רבים. בערוץ הנחל עצמו אפשר לראות צמחי נחלים המאפיינים בתי גידול עשירים במים.
יער הפארק הוא יער דליל, והעצים שבו מכסים רק 10% מהשטח. העץ השולט ביער הפארק שבשמורה הוא אלון תבור. אליו נלווים גם עצי אלה אטלנטית, לבנה רפואי, שיזף מצוי ושיזף השיח. תופעה מעניינת היא צמיחתם של אלוני התבור מתוך גלי אבנים, שחלקם טבעיים וחלקם מעשה ידי אדם. נראה שהאבנים מגינות על בלוטי האלון מפני אכילה של בעלי חיים ויוצרות סביבה לחה המקלה על נביטתם ועל התפתחותם.
כדי לשמר את תצורתו של יער הפארק ולהקטין את סכנת השרפות, מתקיימת במרבית אזורי השמורה רעיית בקר מבוקרת. אכילת הצומח העשבוני מונעת את "סגירתו" של היער, משמרת מגוון מינים גבוה, ומקטינה את כמות החומר הדליק כדי להקטין את תדירות השרפות ואת עוצמתן. רעיית הבקר מחליפה את בעלי החיים אוכלי הצמחים שחיו באזור ונכחדו, כמו עז הבר ומיני איילים.
_and_the_river_from_up_-_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%A9%D7%99_%D7%94%D7%91%D7%96%D7%9C%D7%AA_%D7%95%D7%A0%D7%97%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D_%D7%9E%D7%9C%D7%9E%D7%A2%D7%9C%D7%94.jpg){kind=spacer}
