שורשיו של מערך ההגנה האווירית של חיל האוויר הישראלי בכוחות הנ"מ, שהוקמו תחת חיל התותחנים במהלך שנות ה-50, ותחת חיל האוויר בשנות ה-70. ב-2011 שינה המערך את שמו, סמליו וייעודו למערך ההגנה האווירית.
כוחות נ"מ עבריים לפני קום מדינת ישראל
אימון מקלעי נ"מ "לואיס" ליד חיפה, 20 ביולי 1941צעדת לוחמי גדודי התותחנים של הבריגדה היהודית בתל אביב, 29 במרץ 1955
ראשיתו של כוח נ"מ עברי הייתה במסגרת הצבא הבריטי ב-7 בספטמבר1939, אז התגייסו 12 חיילים יהודים ליחידות ההגנה האנטי אווירית, על רקע קריאותיהם של ראשי היישוב העברי להתגייס לצבא הבריטי. היו אלו 12 החיילים הראשונים שהתנדבו לצבא הבריטי במסגרת המלחמה, שבוע ימים אחרי פריצתה. חיילים אלו היו לוחמי ארגון "ההגנה" שעברו הכשרה בסיסית בת 5 ימים בלבד בסרפנד[א] ולאחר מכן הכשרה עצמית על תותחי ברדה מודל 35 שנלקחו כשלל מספינה איטלקית. בדצמבר גויסו 30 חיילים נוספים, וכולם אוגדו בסוללת הנ"מ העברית הראשונה, סוללת תותחני החוף, שהייתה כפופה לגדוד ה-14 של הארטילריה המלכותית ומשימתה הייתה הגנה על נמל חיפה כנגד תקיפות מטוסים של מדינות הציר. בכך השתתפו בהגנת העיר כנגד הפצצות חיל האוויר האיטלקי על חיפה בקיץ 1940. עם הקמתה ב-1939 היו בידי הסוללה 7 תותחי חוף 6 אינץ' שהוצבו ב-3 אתרים באזור מפרץ חיפה. ב-1941 הפעילה 3 תותחים דו-קניים נוספים.[1] בין לוחמי הסוללה ומתנדביה היו יעקב מידד ואריה אליאב.[2]
בספטמבר 1941 הוקמה סוללה נוספת, הסוללה הארץ ישראלית הראשונה לתותחנות קלה נגד מטוסים, 81 מתנדביה אומנו בהפעלת תותחי 20 מ"מ איטלקיים ובמקלע כבד נ"מ "לואיס". סוללה זו הגנה על אזור חיפה והפילה במהלך המלחמה 3 מטוסי אויב. ב-1943, עם הדיפת הצבא הגרמני מאפריקה והסרת האיום הסמוך לארץ ישראל, צוידה הסוללה בתותחי בופורס 40 מ"מ ועברה לאימונים בפורט סעיד, ואחריהם למשימת הגנה על נמלי הים בקפריסין. ב-1944 צורפה הסוללה לבריגדה היהודית. מנתה בשיא גודלה 300 חיילים, ביניהם היה אברהם יפה.[2][1]
ב-1944 פורקו הסוללות והלוחמים הפכו לגרעין ההקמה של גדוד התותחנים העברי הראשון, גדוד תותחני שדה 200. ב-1944 לכלל הגדוד היו 18 תותחים מדגם ברדה. מפקדתו ישבה בבת גלים בחיפה, וסוללותיו היו פרוסות בתחנת הכוח בנהריים, נמל חיפה, בתי הזיקוק ובריכות הדלק בחיפה, מפעלי ים המלח ושדות תעופה ברחבי הארץ. ב-1942 נמסרו לכוחות אלו תותחי בופורס 40 מ"מ. באמצעות תותחים אלו השתתף הגדוד בלמעלה מ-40 התקפות אוויריות, מרביתן כנגד בתי הזיקוק והנמל בחיפה.[1] גדוד נ"מ ותותחנים זה היווה את הבסיס להקמתו של גדוד 200, גדוד התותחנים של הבריגדה היהודית, שנשלח להילחם בחזית האיטלקית. עד סוף המלחמה הוקמו 3 גדודי נ"מ: גדוד 200, גדוד 201 וגדוד 202. גדודים אלו, עם חזרתם לארץ ישראל ב-1943, היוו את הבסיס שעליו הוקם חיל התותחנים בצה"ל, שגם הוא בראשיתו הפעיל תותחי נ"מ, מסוג תותחי היספנו-סוויזה HS.404 20 מ"מ (אנ').[1] הגדודים פורקו ב-6 באוגוסט1946 עם פרוק החי"ל.[2]
במהלך מלחמת העצמאות, במקביל להפצצות אוויריות של חילות האויב, הוברחו לארץ משווייץ 24 תותחי הנ"מ הראשונים, תותחי נ"מ דואלי מתוצרת "היספנו־סוויזה" TCM בקוטר 20 מ"מ שיועדו להצבה הן במטוסים לטובת תקיפות קרקעיות והן על הקרקע כתותחי נ"מ וכתותחי תקיפה קרקעיים,[3] בין היתר בוצע שימוש בתותחים אלו במבצע לכיבוש יפו להרעשה ארטלירית על אזור גבעת הפילבוקס לפני מתקפה של חטיבת גבעתי,[4] ובמבצע לכיבוש הנגב.[5] התותחים הגיעו בספינה כשהם מוסתרים בין שקי תפוחי אדמה.[6]
במהלך המלחמה הוקם בית הספר לנ"מ הראשון בהרצליה, תחת מסווה של מפעל. מדריכי בית הספר היו בוגרי סוללות הנ"מ וגדוד 200 העברי, שלחמו במלחמת העולם השנייה ככוחות נ"מ ותותחנים. ההכשרה ערכה 5 ימים בלבד ובוגריה נשלחו להשתתף בקרבות בעמק הירדן.[6] במקביל, הוקם גדוד הנ"מ הישראלי הראשון, גדוד 411 שנקרא "א"א 1", כלומר אנטי-אוויר 1, במאי 1948, מפקדו הראשון היה שלום חרמון. בנוסף התקיים קורס קציני נ"מ הראשון שהסתיים ביוני 1949.[7][8]
חיל האוויר המצרי היה החזק מבין חילות האוויר של צבאות ערב. הוא כלל מספר ניכר של מטוסי קרב מדגם ספיטפייר ומספר מטוסי תובלה DC-3 דקוטה שהוסבו למפציצים ובהם נעשה שימוש לתקיפות אוויריות ברחבי הארץ, כולל בתל אביב ובשדה דב. בהפפצה ראשונה כזו, ביום שבת, ה-15 במאי1948, תקפו בחמישה גלים מטוסי ספיטפייר מצריים את העיר ואת שדה התעופה. מטוסים ישראלים נפגעו על הקרקע. 2 מטוסים נפגעו מאש נ"מ מן הקרקע ואחד מהם ביצע נחיתת אונס בחוף הים ליד הרצליה, הטייס, שהיה בנו של ראש עיריית קהיר, נלקח בשבי. הייתה זו הפלת המטוס הראשונה בהיסטוריה של צה"ל, ובוצעה על ידי כוחות נ"מ שהוצבו בשדה דב.[8][9] ב-18 במאי, יום שלישי, נערכה המתקפה האווירית הקשה ביותר על תל אביב, במסגרתה התקיפו 4 מטוסי ספיטפייר בשלוש גיחות את העיר. בגיחה הראשונה הופצצה התחנה המרכזית שהייתה הומת אדם, בהפצצה נפצעו מאות ונהרגו 41 אזרחים. אחד המטוסים המצרים נפגע מא"ש נ"מ ונפל ליד נס ציונה, וטייסו נלקח בשבי.[10] ההפצצה האחרונה לפני כניסת ההפוגה הראשונה פגעה ב-9 ביוני, הפעם השליכו המטוסים המצרים את פצצותיהם מגובה רב מחשש מאש הנ"מ הישראלית.[דרוש מקור] במהלך הפצצות חיל האוויר המצרי על תל אביב נהרגו כ-150 אנשים ונפצעו מאות, ייורטו 3 מטוסי אויב.[11]
יירוטים נוספים בוצעו במסגרת הלחימה על ידי כוחות קרקעיים אחרים, חמושים בתותחים ומקלעים קלים. בלילה שבין ה-4 ל-5 בינואר יירט כוח של חטיבת גולני מטוס מצרי ברפיח במסגרת מבצע חורב.[דרוש מקור]
1950–1971: הפולמוס סביב אחריות המשימה
אחר המלחמה, הוחלט להקים פיקוד נ"מ עצמאי, שנקרא "פיקוד א"א", אנטי-אוויר. הרמטכ"ל, רא"ל יגאל ידין, פנה לטייס אל"ם בוריס סניור והטיל עליו את המשימה להקים את פיקוד הנ"מ העצמאי כחיל מקצועי תחת המטכ"ל, במצב זה שהה במשך שנה בלבד, אז הוכפף לחיל התותחנים.[7][8]
הקמת פיקוד הנ"מ בחיל התותחנים
סמל העטלף הלבן על רקע שחור, שהיה בשימוש פיקוד הנ"מ, עת היה חלק מחיל התותחנים (1951–1971), עד להעברתו לחיל האוויר
ב-10 בינואר1950 הוכפפו כוחות הנ"מ תחת חיל התותחנים והוקם פיקוד הנ"מ.[7][12] סוללות תותחי הנ"מ פוזרו ביחידות חיל האוויר השונות. ב־1951 אורגנו 2 גדודים שמילאו את המשימה בכל המדינה, גדוד 881 היה אחראי על צפון הארץ, וגדוד 882 על מרכזה ודרומה.[8] מפקדת הפיקוד ישבה בבסיס חיל התותחנים ברמלה.[13] משימתו העיקרית של הפיקוד הייתה הגנה על שדות תעופה, וביניהם בסיסי חיל האוויר, ועל יחידות הבקרה, בנוסף להגנה על כוחות השדה בחטיבות המרחביות.[14]
ב-1953 הוקם גדוד שלישי שהפעיל תותחי 3.7 אינץ מונחי מכ"ם ובמהלך שנות השישים קלט חיל התותחנים מערכת של תותחי נ"מ מדגם בופורס L-70קליבר 40 מ"מ מונחי מכ"ם.[6] באותה תקופה הפעיל הפיקוד את המכ"ם הגרמני סופרפלדרמאוס (אנ'), שמשמעות שמו "עטלף על" בגרמנית.[ב] מכ"ם זה היה המכ"ם הראשון שהופעל בצה"ל, ועל שמו נקבע סמלו של הפיקוד.[15]
במלחמת סיני נפרסו כוחות הפיקוד סביב אתרים אסטרטגיים ברחבי המדינה וליוו את הכוחות שנכנסו לחצי האי סיני.[13]
הקמת מערך הנ"מ בחיל האוויר
במהלך שנות ה-60 התפתח הפולמוס סביב שייכותו של פיקוד הנ"מ לחיל התותחנים. חיל האוויר, שחשש מתאונות כתוצאה מחוסר שליטה על יחידות הנ"מ הפזורות בשטחיו, סבר כי הפיקוד צריך להיות תחת פיקודו. כאשר סוכמה עסקה לרכישת טילי "הוק" אמריקניים ב-1963. מפקד חיל האוויר, האלוף עזר ויצמן, טען כי המערכת צריכה להיקלט בחיל האוויר משום שרק המערך הטכני של חיל האוויר מסוגל לקלוט את המערכת ולענות על הצרכים הטכניים המורכבים של הפעלתה. בנוסף, הייתה התנגדות בחיל האוויר למערך טילי אוויר שיסכנו את מטוסיו שיהיה בידי חיל התותחנים. המערכת נקלטה בחיל האוויר ב-1965 והייתה הצעד הראשון במעברו של הפיקוד לחיל האוויר.[6] באותה תקופה התקיימו זה לצד זה פיקוד הנ"מ בחיל התותחנים ומפקדת הנ"מ בחיל האוויר.[16]
אימוץ מערכת ה-MIM-23 הוק
טילי "הוק" על טריילר במצעד צה"ל בתל אביב ב-1965, טילי ההוק הגיעו לישראל רק 6 שבועות לפני המצעד[13]
ממשלת ישראל בראשותו של דוד בן-גוריון פנתה לארצות הברית בבקשה לקנות טילי נ"מ עקב התעצמות חילות האוויר של ארצות ערב כבר ב-1961, הבקשה נדחתה. בפנייתו בשנית ב-27 בספטמבר1962 אישר הממשל האמריקאי בראשות הנשיא ג'ון קנדי את מכירתה של מערכת טילי הנ"מ MIM-23 הוק לישראל.[17] בקליטת מערכת הטילים היו מעוניינים גם חיל התותחנים וגם חיל האוויר.[13]
המערכת נועדה לספק מענה למשימת הגנה על אתרים אסטרטגיים כגון הכור בדימונה ובסיסי חיל האוויר, שעד לקליטתה התכוון חיל האוויר לבצע באמצעות תותחי 40 מ"מ בלבד. שתי המערכות ביחד נתנו מענה מתאים למשימה. משלחת קציני צה"ל בראשות אל"ם משה תמיר, אז מפקד פיקוד הנ"מ בחיל התותחנים, יצאה בינואר 1963 לבסיס בית הספר לנ"מ של צבא גרמניה המערבית אליו נשלחו סוללות הטילים האמריקאיות לבחון אותם ולבחון את אפשרות קליטת תותחי ה-L-70 המתקדמים.[14] במקביל, נשלחה משלחת קצינים נוספת מחיל האוויר ומחיל התותחנים להשתלמות בת 18 חודשים בפורט בליס (אנ'), טקסס, ארצות הברית בה למדו כיצד להפעיל את המערכת.[17] העסקה נעשתה בחשאי הן מטעמי סודיות והן בגלל רגישות היחסים הדיפלומטיים עם גרמניה.[13][16]
המערכת נקלטה בחיל האוויר במרץ 1965. במסגרת קליטתה של המערכת הוקם בחיל האוויר הישראלי מערך הקטק"א, קצין טילי קרקע אוויר, והיחידות בפיקודו כונו "יחידות טילי נ"מ" או בקיצור "יטנ"מ". הוקמה יטנ"מ 138 שתפקידה היה לסייע בהכשרות טכנאים בבית הספר הטכני של חיל האוויר ב-15 בפברואר 1965,[17] בנוסף ל-2 סוללות שהיו בכוננות לפרוס מבצעית בצפון הארץ. בידי חיל האוויר היו סך הכל 5 סוללות הוק, סוללה אחת הוצבה בכור בדימונה, ו-2 הסוללות הנותרות הוקצו לגדוד 136, שהוצב בנמל תעופה בן-גוריון והיה אחראי על הגנת דרום הארץ.[13][18]
במסגרת השירות בחיל האוויר ביצעה מערכת ההוק מספר יירוטים היסטוריים, ראשונים מסוגם בעולם.[19]
עקב הצלחתו של מבצע מוקד של חיל האוויר, שפתח את המלחמה, מרבית הלוחמה האווירית במלחמה הייתה בתקיפה וביירוט קדמי בשטח מדינות האויב. למרות זאת, הצליחו חילות האוויר של מצרים, סוריה ועיראק לבצע מספר חדירות לשטח ישראל שנענו על ידי כוחות הנ"מ.[18][20]
יום הראשון ללחימה, ה-5 ביוני1967, בשעה 11:50 יצאו 12 מטוסי מיג 17 סוריים לתקיפת מטרות בישראל. המטוסים הסורים הצליחו לפגוע במפקדה צבאית הסמוכה לכפר החורש, במנחת מגידו, באשד-כינרות, בדגניה א' ובסכר על הירדן, אולם נבלמו בקרבות אוויר ובאש סוללת נ"מ שהייתה במגידו הופלו שלושה מהם וההתקפה נהדפה.[18]
בשעה 6:00 ב-6 ביוני1967, יומה השני של המלחמה, חדר מטוס טופולוב עיראקי להפצצה בצפון ישראל והפציץ את נתניה, צור משה, מנחת מגידו ואת שדה התעופה הצבאי רמת דוד. אף כי המטוס נקלט על ידי מערכות המכ"ם הישראליות, סברו כי הוא אחד מהמטוסים הישראלים ששבו מתקיפת שדות התעופה של מדינות ערב במסגרת מבצע מוקד.[21] זמן קצר אחרי הפצצת נתניה נצפה המטוס טס מעל ג'נין לכוון בסיס רמת דוד, מיידית פתחו סוללות הנ"מ שבשדה באש על הטופולב שנפגע מאש תותח נ"מ ישראלי מדגם בופורס L-70. המטוס נפגע גם מטיל ששוגר ממטוס מיראז' ישראלי. כתוצאה מהפגיעות צלל הטופולב, הזדקר בגובה מטרים בודדים מעל לחורשה כשהוא גודע את גזעי העצים, התרומם מעט והתרסק על מחנה עמוס שליד העיר עפולה. בהתרסקות המטוס נהרגו 14 חיילי מילואים שישנו באותו הזמן באוהלים בשטח הבסיס, עשרות חיילים נוספים נפצעו ונזק נגרם למבנים.[22]
מערכת ההוק החדשה, שנקלטה בחיל פחות משנתיים לפני פרוץ המלחמה, הייתה בשלב של צבירת חימוש טילים, שהגיעו בשמישות ירודה מארצות הברית. מפעל חימוש שנערך בחודשים שקדמו למלחמה הביא לידי סד"כ של 80 טילי הוק.[18]
ביום הראשון למלחמה, 5 ביוני1967, בוצע הירי הקרבי הראשון והפלה ראשונה של טיל הוק בעולם, מטוס אוראגן ישראלי פגוע טס לכוון הקריה למחקר גרעיני בדימונה. הטייס הפגוע, יורם הרפז ככל הנראה חזר מתקיפה בירדן, התנגש במעופו בקווי חשמל והתחשמל.[13] בהתקרבו לקריה למחקר גרעיני לא הזדהה והופל על ידי סוללת טילי הוק שהגנה על הקריה למחקר גרעיני.[17][19]
מלחמת ההתשה
אחר כיבוש חצי האי סיני נשלחו סוללות מגדוד 136 ו-138 לפרוס בסמוך לצירי תנועה ולתעלת סואץ ולהגן כנגד מטוסי אויב המאיימים על מוצבי צה"ל. במהלך מלחמת ההתשה השתתף מערך הנ"מ ופיקוד הנ"מ במאמצים ליירט מטוסי אויב שחדרו למעופי תקיפה.[13] ב-21 במאי1969 חדר מטוס מיג 21 סורי לשטח ישראל ויורט על ידי סוללת הוק של חיל האוויר. הייתה זו הפלה מבצעית של מטוס אויב ראשונה בעולם של מערכת זו.[17] ב-21 ביולי 1969, במסגרת פעולת חיל האוויר שכונתה קרבות טקסס ואריזונה, הופלו 2 מטוסי חיל האוויר המצרי על ידי אש תותחי נ"מ.[23] ב-11 בספטמבר1969, במהלך יום קרב אווירי שהתחולל לכל אורך אותו היום, יירטו כוחות הנ"מ 3 מטוסי אויב, אחד מהם על ידי סוללת הוק.[24]
סך הכל, יירטו כוחות הנ"מ 15 מטוסי אויב מצרים במלחמת ההתשה,[6] 13 מתוכן על ידי סוללות ההוק של חיל האוויר, שהוכיח את יעילות המערכת.[17]
במהלך מלחמת ההתשה, במסגרת מתקפה אווירית מוצלחת של חיל האוויר המצרי כנגד המעוזים בקו בר-לב, נחשפה נקודת התורפה בהגננת הנ"מ על הכוחות הקרקעיים. טילי ההוק לא הספיקו ליירט את המטוסים שהתקיפו בגיחה קצרה ונמוכה, ותותחי ה-40 מ"מ שהופעלו על ידי מערך הנ"מ בחיל האוויר היו ממוקמים בסמוך לבסיסי חיל האוויר, ורחוק מדי מכדי לתת מענה למעוזים האחרים. התותחים הנייחים שהיו בידי פיקוד הנ"מ של חיל התותחנים לא הצליחו לספק מענה מתאים לאיום זה. ביוזמה בעת מלחמה, הרכיב מערך הנ"מ בחיל האוויר תותחי 20 מ"מ שהורדו ממטוסי אורגן ישנים על משוריינים שהיו בבסיסי חיל האוויר ומהם הקים את סוללת תותחי הנ"מ המתנייעים הראשונה בצה"ל. בוויכוח שפרץ על הפיקוד המתאים לסוללה הזו בין חיל התותחנים לחיל האוויר פסק הרמטכ"ל, רא"ל חיים בר-לב, על העברת כל כוחות הנ"מ לפיקודו של חיל האוויר.[14][16]
בפברואר 1971 פורסמה פקודת הרמטכ"ל והוקמה מפקדת נ"מ מקצועית בחיל האוויר שריכזה תחתיה את כלל כוחות הנ"מ בצה"ל, שבראשה עמד אל"ם משה תמיר.[6]
בשונה ממלחמות קודמות, המערך הטס בחיל האוויר נחל תבוסות ראשוניות במהלך מלחמת יום כיפור ואבדות רבות בתחילתה. הסיבות המשוערות לכך הן חוסר מוכנות החיל עקב ההפתעה בפריצת המלחמה והחלטות שגויות של הדרג המדיני-ביטחוני שגרם למטוסי חיל האוויר לפעול באזורים ללא עליונות אווירית בשטח האויב ובשטח ישראל לאורך רוב המלחמה. כתוצאה מכך, השפעת סוללות הנ"מ על הלוחמה האווירית הייתה משמעותית יותר ממלחמות קודמות, ויש שטוענים כי הייתה מכרעת ביכולת צה"ל לנצח במלחמה.[17][25] כך למשל, ב-3 הימים הראשונים ללחימה בסיני יירט מערך הנ"מ שליש מכלל המטוסים המצרים שהופלו בזירה, ביניהם בין 60 ל-80 מטוסים ומסוקי קרב ו-5 טילים מצריים.[8][16]
לפני המלחמה התנהלו מספר קרבות אווירים בשתי הזירות, בהם השתתפו סוללות הנ"מ. ב-5 באוקטובר1973, יום לפני המלחמה בוצע ירי טיל הוק כנגד מטוס מיג 17 מצרי שהגיח לטיסת צילום מעבר לתעלת סואץ. בעקבות האירוע הוגברה כוננות בכלל סוללות הנ"מ בסיני.[8] לכל אורך הלחימה הפילו כוחות הנ"מ 177 כלי טיס בימי המלחמה, ביניהם 5 טילים מצריים,[16] את רובם המכריע באמצעות תותחים.[26]
זירת רמת הגולן
בשעה 13:50 התקבל דיווח במטה חיל האוויר על המראות מטוסים ראשונות באותו יום. טרם זוהו מטוסים במתאר תקיפה. סוללת ההוק היחידה בכוננות, ביריה, חיפשה מיוזמתה בערוץ נחל בלבנון המוביל ליב"א 506 בהר מירון ממנו נצפו בעבר מטוסים המנסים להתחמק מגילוי מכ"ם. בשעה 13:51 זוהתה נעילה על זוג מטוסים מהירים מסוג מיג 17 הטסים בגובה נמוך, מתאר תקיפה. ב-13:52 ניתנה לסוללה הרשאת אש חופשית. כנגד המטוסים שוגרו שני טילים, והמטוסים יורטו מעל לבנון, 18 ק"מ מהסוללה. לאחר היירוט נצפו מטוסים נוספים הטסים באותו ערוץ נחל ונסוגו בחזרה לסוריה בעקבות היירוט.[27] היה זה המטוס הראשון שייורט במלחמה.[8]
ב-13:55, נפתחה המלחמה ברמת הגולן בתקיפה אווירית כבדה הכללה 80 מטוסים תקיפה סורים, מתוך יורטו 4 על ידי כוחות הנ"מ.[27] סוללות הנ"מ הותקפו על ידי מטוסים והפגזות ארטילריה וספגו אבדות, ואף הושפעו מלוחמה אלקטרונית שהופעלה על ידי מטוס ל"א סובייטי.[8]
זירת סיני
בשונה מזירת רמת הגולן, לא התקבל דיווח על המראות מטוסים במצרים, ולא הועבר עדכון על התקיפה ברמת הגולן לכוחות בתעלת סואץ. בפתיחת המלחמה היו פרוסות 4 סוללות הוק בחצי האי. 2 באזור תעלת סואץ, אבו סמרה והג'ידי, וסוללות נוספות בראס סודר ובשארם א-שייח'.[28]
ב-13:55 גילתה הסוללה באבו סמרה לראשונה מבנה מטוסי מיג 17 הטס לכיוונה. מרכז השליטה ויחידות הבקרה עדיין לא נכנסו לכוננות גבוהה ולא הכירו את נוכחות המטוסים. כשחצו המטוסים את תעלת סואץ ניתן לסוללה אישור ירי, ששיגרה נגדם 2 טילים ויירטה אותם. מיד לאחר מכן הופצצה הסוללה על ידי מטוסים שטסו במתאר נמוך ולא התגלו במכ"ם. בהתקפה נפגע מועדון הסוללה שהיה ריק בגלל יום כיפור.[29] עם פתיחת המלחמה הותקפו מרבית הסוללות בידי ארטילריה ומטוסים. חלק מהסוללות הצליחו ליירט את המטוסים הראשונים שהגיעו לתקוף אותן, ואחרי כישלון התקפת הנגד של מטוסי חיל האוויר ניתנה אש חופשית לסוללות הנ"מ, שהחלו ליירט כמות רבה של מטוסי אויב.[8]
עם הקמת הגשרים מעל תעלת סואץ התלוו סוללות תותחי ההיספנו סוויזה המתנייעות לכוחות המתמרנים כדי למנוע הפצצת הגשרים בידי מטוסי האויב. תקיפה מסוג זה סוכלה כשמטוס מצרי יורט על ידי אחת הסוללות.[8]
משלחת חיילי גדוד 946 של המערך נשלחה לארצות הברית ללמוד להפעיל את מערכת ״דרקון״ בתחילת אוקטובר, מספר ימים לאחר פריצת המלחמה. הסוללות הראשונות הגיעו לנמל חיפה בנובמבר 1973. בעקבות חדירות של מטוסים סורים לשטח המובלעת הסורית ורמת הגולן הוחלט להציב מערכת זו לשטח המובלעת. ב-10 במאי1974, חדרה רביעיית מטוסי מיג-17 סורים למרחב האווירי, הצליחה להתחמק מהסוללה הראשונה עקב תקלה באחד הטילים, וייורטה על ידי הסוללה השנייה. יירוט זה היה היירוט המבצעי הראשון של מערכת זו, ונכון ל-2021, היחיד.[30]
ב-16 באפריל1981 הפיל צוות תותחני וולקן כדור פורח ובו שני מחבלים שחדרו מלבנון.[16]
במהלך מלחמת לבנון הראשונה מרבית כוחות הנ"מ המתנייעים שהו בשטח לבנון אך לקחו פעילות בעיקר בלחימה קרקעית. מערכת ה-M163 VADS "חובט", שמורכבת מתותח מסוג וולקן M61 גילתה יכולות קרקעיות טובות בעיקר כנגד כוחות רגליים בלוחמה בשטח בנוי, וזכתה לכינוי "הסינדרלה של שלום הגליל".[8][16]
עם זאת, כמות הפלות המטוסים באותה מלחמה הייתה קטנה ביותר, זאת עקב הצלחתו של מבצע ערצב 19, שהעניק עליונות אווירית לחיל האוויר הישראלי בלבנון. מציאות זו הובילה להחלטה לשינוי משימת כוחות הנ"מ לסיוע קרקעי לכוחות המתנייעים.[32] למעט יירוט מיג-25 במבצע גוזל, היו יירוטים בודדים בלבד.
אחד היירוטים הללו היה ב-10 ביוני 1982, היום החמישי למלחמה, כאשר גדוד נ"מ שלחם סמוך לביירות זיהה ויירוט מטוס מיג-21 סורי שהתקיף את כוחות צה"ל שלחמו בקרב מול המחבלים. היה זה היירוט הראשון של תותחי הוולקן מאז כניסתם לשירות בצה"ל.[32] יירוט נוסף אירע למחרת, ב־11 ביוני, כשכוח מילואים של לוחמי נ"מ יירט מיג-23 סורי באמצעות טיל FIM-43 רד-איי.[33] היה זה היירוט הראשון בעולם באמצעות טיל זה. לאחר ההפלה צוותו כוחות נ"מ למרבית הכוחות המתנייעים בלבנון.[34]
באותה תקופה מטוס המיג-25 היה חוד החנית הטכנולוגית בתחום התעופה, והיה המטוס המהיר ובעל גובה המעוף הגבוה ביותר בעולם.[35] במהלך המלחמה חדר פעמים רבות מטוס מיג-25 סורי למרחב האווירי של דרום לבנון בגובה טיסה של כ-70 אלף רגל ובמהירות של 2.5 מאך. ניסיונות ליירוטו באמצעות מטוסי קרב לא צלחו.[36]
במטה חיל האוויר הוחלט לנסות להפילו באמצעות מערכת ההוק לאחר התקנת שדרוגים חומרתיים במערכת האמריקאית, ולשם כך נוהל מבצע חשאי שזכה לכינוי "מבצע גוזל". סוללת הוק נפרסה בפסגתו הגבוהה של ג'בל בארוכ כדי לשפר את סיכויי היירוט.[37] ב-12 באוגוסט הופיע המטוס לראשונה לאחר פריסת הסוללה אך מכ"ם ההוק, מסוג HPI,[ג] לא הצליח לנעול עליו. ב-31 באוגוסט, סמוך לשעה 7:25 בבוקר, שוב נצפה המיג-25 טס בגיחת צילום. באמצעות השיפורים שהוכנסו למערכת הצליחו לנעול על המטוס ושיגרו שני טילי הוק לעברו. המיג נפגע והחל לאבד גובה, זוג מטוסי F-15 מטייסת 106 שהמתינו מראש לפגיעה, שיגרו לעברו טילי אוויר-אוויר נוספים. המטוס נפל ליד ג'וניה מצפון לביירות.[35]
יירוט המטוס היה היירוט הראשון בעולם של מטוס המיג-25 בפרופיל טיסה של צילום, ויירוט ראשון של המטוס על ידי מערכת נ"מ קרקעית.[35] לאחר ההפלה נמנעו הסורים מביצוע גיחות צילום נוספות באמצעות המיג-25 באזור זה עד סוף המלחמה.[37]
יעילותן של מערכות הנ"מ המתנייעות בלוחמה קרקעית נוצלה במהלך המערכה ברצועת הביטחון למשימות אלו, במקביל למשימות יירוט מטוסי אויב, כולל מל"טים, ויירוט מחבלים שניסו לחדור לשטח ישראל ולמוצבי צה"ל באמצעות כדורים פורחים וגלשנים. למשימה זו מוקמו כוחות נ"מ במוצבים שונים, ביניהם מוצב ברוש ומוצב שרייפה. במקרים שונים השתתפו כוחות הנ"מ בפעולות קרקעיות יזומות וחיסלו מחבלים רבים.[16]
אחד המוצבים המרכזיים של המערך היה מוצב חממה בגזרה המזרחית שעליו פיקדה סוללת נ"מ החל מ-1987, לאחר אירוע ליל הגלשונים. אירוע החדירה באמצעות גלשון שהוביל למותם של 6 חיילי צה"ל הגביר את הצורך בהגנה כנגד חדירת מחבלים מהאוויר. בגזרה המערבית הוקם מוצב הרדוף סמוך לשלומי, שהיה גם הוא תחת פיקוד סוללת נ"מ מגדודי הנ"מ המתנייע. הסוללות במוצבים אלה החזיקו כוננות קרקעית ואווירית כאחד. שני המוצבים ננטשו עם נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון ב-24 במאי2000.[דרוש מקור]
במהלך תקופה זו התעצמו כוחות הנ"מ המתנייעים במערך, עם קליטת טילי הכתף FIM-92 סטינגר ב-1991, שהחליפו את טילי הרד-איי המיושנים וזכו לכינוי הישראלי "ברקן",[38] וקליטת מערכת ה"מחבט" ב-1998, גרסה משודרגת ובפיתוח ישראלי של ה-M163 VADS שכלל משגר טילי סטינגר בנוסף לתותח הוולקן. שתי מערכות אלו והגדודים שהפעילו אותם השתתפו אף הם בפעילויות קרקעיות.[16][39]
בעקבות בג"ץ אליס מילר שקבע כי כל התפקידים בצה"ל יפתחו לנשים החל מערך הנ"מ לקבל לשורותיו גם נשים ובכך הפך למערך הלחימה השני בצה"ל, לאחר קורס טיס, ששילב בתוכו נשים. במהלך 1996 נקלטו, במסגרת ניסוי שילוב הלוחמות הראשון, צוותי מערכת "רמית" ובו לוחמות ראשונות.[30] לאחר מכן, באוגוסט 1998, נפתח מחזור הגיוס הראשון ששילב בקרבו נשים לוחמות באופן מלא. מערכת הרמית הייתה אחת הראשונות לשלב בהן נשים, ובמקביל התאפשר גיוס לוחמות למערכת ההוק. למערכות הפטריוט, כיפת ברזל, חץ וקלע דוד, עם קליטתן, התאפשר גיוס לוחמות באופן מלא.[40]
בשלהי שנות ה-80 החלו להתעניין בישראל ברכישת מערכת ה-MIM-104 פטריוט כמערכת טילי נ"מ מתקדמת, שתחליף את מערכת ההוק, וכמענה לאיום הסקאדים הסורי והעיראקי שהתפתח באותן שנים. בתחילת מבצע סופה במדבר, שקדם למלחמת המפרץ, עם פלישת צבא עיראק לכווית החליט נשיא ארצות הברית, ג'ורג' הרברט ווקר בוש, להעניק במתנה שתי סוללות פטריוט לישראל. משלחת לוחמים וטכנאים נשלחה לארצות הברית לקלוט את המערכת בהכשרה קצרה שקוצרה עוד עם קבלת ההחלטה להחזיר את החיילים והסוללות לארץ במטרה לתת מענה לטילי הסקאד ששוגרו לעבר המדינה.[8] סוללות הפטריוט הישראליות פרסו בשטח ישראל על בסיס גרעין הפעלה זה ובמקביל להן פרסו סוללות פטריוט אמריקאיות כדי לסייע בהגנה כנגד הטילים. במסגרת המלחמה שוגרו כנגד ישראל 39 טילי סקאד מסוג אל-חוסיין עיראקיים ששוגרו ב-19 מטחים שונים החל מהלילה בין 17 ל-18 בינואר1991.[41]
הצלחתה של מערכת הפטריוט כנגד הטילים הייתה חלקית בלבד. מרבית טילי האל-חוסיין היו מתפרקים לפני הפגיעה בקרקע, והקשו על תהליך היירוט,[8] בעוד שחלק מהיירוטים של המערכת הובילו להסטת הטילים בלבד ולא גרמו להשמדתם.[42] בתל אביב מוקמה סוללה צפונית בשטח החולי ליד שדה דב, וסוללה דרומית ליד תחנת הרכבת תל אביב דרום.[דרוש מקור] לאחר המלחמה פרסם משרד החוץ את הנזקים שגרמו טילי הסקאד העיראקיים שנפלו באזורי גוש דן, חיפה, מערב השומרון ודימונה. נזק לרכוש נגרם ל-1,302 בתים, 6,142 דירות, 23 מבני ציבור, 200 חנויות ו־50 מכוניות.[41]
מלחמה זו שינתה את התפיסה במערכת הביטחון ובמדינת ישראל כנגד איום הטק"ק והמענה המתאים לו, שאז לא היה קיים בידי ישראל. ב-1993 התקבלה החלטה עקרונית בצה"ל לעבור מהגנת נ"מ באמצעות תותחים סטטיסטיים להגנה באמצעות טילים מונחים מדויקים. בעקבות החלטה זו החלו להיסגר בהדרגה כוחות הנ"מ המתנייעים.[16] ה"חובט" ב-1997,[דרוש מקור] ה"דרקון" באוקטובר 2003,[30] ה"מחבט" ב-2006[דרוש מקור] וה"ברקן" ב-2012.[דרוש מקור] ובנוסף, החלה האצה בתהליך פיתוח מערכת החץ הישראלית. במהלך שנות ה-80, במסגרת התפתחות איום טילי הקרקע-קרקע ברחבי העולם ותחת תוכנית סטאר וורס של נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, החל פיתוח מערכת החץ בישראל. עיכובים בתהליך גרמו לזניחתו, אולם השפעות המלחמה הובילו להאצה משמעותית. במרץ 2000 סוללת חץ הראשונה הוכרזה כמבצעית.[16]
במהלך מלחמת לבנון השנייה, במקביל לפעילותו הקרקעית של צה"ל בשטח לבנון, שיגר ארגון חזבאללה 3,970 רקטות מסוגים שונים לעבר יישובים ובסיסים בצפון ישראל. מעבר לרקטות הגראד הקצרות, שוגרו גם רקטות 220 מ"מ ורקטות 302 מ"מ לטווח של 100 ק"מ. מרבית הרקטות פגעו ביישובי הצפון, כאשר רבע מהרקטות ששוגרו (1,012 רקטות) פגעו באזור קריית שמונה. בין 5–25 רקטות שוגרו דרומה עד לפתח תקווה. מירי הרקטות נהרגו 44 אזרחים באופן ישיר ועקיף, בהם יהודים, ערבים ודרוזים, ו-12 חיילים. נפצעו כ-2,000. מד"א טיפל בלמעלה מ-1,000 מקרים.[43]
פיתוח כיפת ברזל
פריסת סוללת כיפת ברזל הראשונה באשקלון, 10 באפריל2011
למערכות יירוט הטילים שהיו בשימוש על ידי מערך הנ"מ באותה תקופה, MIM-104 פטריוט ומערכת החץ, לא הייתה יכולה מענה כנגד כמות גדולה כזו של רקטות קצרות טווח. איום הרקטות היה מוכר למערכת הביטחון בישראל, עקב שיגורים לאורך שנים רבות של רקטות קצרות לעבר יישובי הצפון. ניסיונות לרכוש ולפתח מערכות יירוט קודמות נעשה על ידי מערכת הביטחון, כאשר שתי האופציות המרכזיות שנידונו היו גרסה מתקדמת של הפטריוט האמריקאי, PAC3, ומערכת הנאוטילוס. במערכת הביטחון נוצר פולמוס סביב סוג המענה המתאים לאיום, באמצעות טילים יקרים, כגון הפטריוט האמריקאי, מערכת לייזר, כגון הנאוטילוס, או תותחים.[44] ב-1996 נחתמה עסקת פיתוח למערכת הלייזר על ידי שר הביטחון, שמעון פרס. עקב עלות פיתוח גבוהה ללא תוצאות הוקפא הפרויקט ב-2004.[45] ב-3 באוגוסט2005 הוחלט ברפאל על תוכנית הפיתוח "כיפת ברזל" שמטרתה הייתה חקירת יכולת יירוט של רקטות.[46][47]
בעקבות מלחמת לבנון השנייה הוחלט במערכת הביטחון להאיץ את תהליך הפיתוח של מענה לאיום הרקטות. חודשיים לאחר פרוץ המלחמה, ב־24 באוגוסט2006 הורה שר הביטחון, עמיר פרץ על הפשרת פיתוח מערכת הלייזר, ושלושה ימים לאחר מכן, ב-27 באוגוסט 2006, אישר את הליך הפיתוח של מערכת כיפת ברזל ואפריל 2007 נחתם הסכם ההצטיידות מול "רפאל". עד 2007 המשיכו גורמים במערכת הביטחון, ביניהם שר הביטחון אהוד ברק, לצודד בטכנולוגית לייזר כמענה לאיום.[47] במהלך 2009 החל מערך הנ"מ בהקמת צוותי הקליטה למערכת, וב-11 באוקטובר 2009 הוחלט להסב את אחד מאחרוני גדודי ה"ברקן", גדוד 947, לגדוד כיפת ברזל הראשון.[48]
בתחילת 2011 הוצבו הסוללות הראשונות בעקבות הסלמה שהייתה באזור הדרום, כאשר ב-27 במרץ 2011 מוקמה סוללה בבאר שבע[49] וב-4 באפריל מוקמה סוללה באשקלון, זאת אף על פי שהמערכת עדיין לא הוכרזה מבצעית. ב-7 באפריל2011 הצליחה המערכת ליירט לראשונה רקטת "גראד" שנורתה מרצועת עזה לעבר אשקלון.[50] ב-20 באוגוסט2011 יירטה המערכת 9 "גראדים" מתוך מטח של 11 רקטות שנורה לעבר באר שבע ויישובי הדרום. שתי הרקטות הנותרות התפוצצו בעיר (אחת מהן גרמה להרוג אחד)[51] ב-31 באוגוסט הוצבה סוללה שלישית ליד אשדוד.[46]
2011–הווה: מערך ההגנה האווירית
התהליכים שאירעו בתחילת המאה ה-21, עקב שינויי סדרי העדיפויות הלאומיים ותהליכים שאירעו בקרב מדינות האויב, שינו את הנסיבות שהגדירו את משימת מערך הנ"מ. במהלך 2010 התקיים במערך תהליך בחינה ארגוני, שכונה "מעצבים את העתיד", שאפיין את עיקרי השינויים שהשפיעו על המערך: שינוי באיום האווירי עצמו, עקב רצון האויב להתחמק מהצורך להתמודד עם מטוסי חיל האוויר להם עליונות טכנולוגית ואנושית על ידי קליטת כמויות גדולות של רקטות וטילים, שינוי בסדר העדיפיויות הלאומי, שהתבטא בהוספת רגל "הגנה" רביעית לתפיסת הביטחון הלאומי התלת-רגלית, שהוביל בין היתר לפיתוח מערכות ההגנה כגון כיפת ברזל, שינוי מהותי בסביבת הפעולה של לוחם הנ"מ עם המעבר מגדודים טקטיים ניידים למערכות טק"א נייחות ואסטרטגיות והתעצמות שיתוף הפעולה האסטרטגי עם צבא ארצות הברית בתחום ההגנה מפני טילים.[12] במסגרת מהלך זה נסגרה יחידת נ"מ מוצנחת.[דרוש מקור]
משימת המערך הוגדרה כבעלת 5 מרכיבים: הגנת שמי המדינה מפני כלי טיס עוינים, הגנה כנגד טרור אווירי, גילוי להתרעה, יירוט טילים ורקטות ותמיכה בשיתוף הפעולה עם צבא ארצות הברית. למשימת ההגנה מפני טילים עצמה הוגדרו חמישה מרכיבים: התקפה, התרעה, הגנה פסיבית, הגנה אקטיבית והרתעה תחת תפיסת ההגנה הרב שכבתית.[12]
שינוי נוסף שהתקיים היה במבנה המערך וסמליו, שמו שונה למערך ההגנה האווירית וסמלו שונה בהתאם לתוצאות סקר אינטרנטי שנערך, הכנפות והאגדים המרחביים פורקו ובמקומם הוקמו כנפות משימתיות, כנף הגנת שמיים 168 וכנף הגנה אקטיבית 167, כאשר כל כנף פרוסה ארצית למשימה אחת. כלל השינויים הללו חלו ב-11 בינואר2011, התאריך נבחר בגלל מראהו הסמלי: 11.1.11.[12]
עם שינוי מיקוד ייעודו של המערך, עלתה שוב שאלת שיוכו החיילי, כשגורמים במטה הכללי החלו טוענים שיש להכפיף את המערך למפקדת זרוע היבשה כחיל עצמאי. בדיון שנערך בראשות הרמטכ"ל רא"ל שאול מופז טענו מפקדי חיל האוויר שוב ליתרונות חיל האוויר הטכנולוגיים בהפעלת המערך, והוחלט להשאיר את המערך תחת פיקוד חיל האוויר בניגוד לעמדתו של מפקד המערך, תא"ל יאיר דורי ומפקד זרוע היבשה, האלוף יצחק עברי סוקניק.[16]
יירוטי רקטות ששוגרו מעזה לפני מבצע "עמוד ענן"
טווחי שיגור רקטות מרצועת עזה
במהלך התקופה בין מבצע "עופרת יצוקה" למבצע "עמוד ענן" נשארה גזרת עזה מתוחה, ומלווה באירועי אלימות, ירי נק"ל, ירי רקטות ופיגועים. פריסת סוללות כיפת ברזל ב-2011 הצליחה לצמצם את הנזק הנגרם בעקבות שיגורי הרקטות.
ב־18 באוגוסט2011 הייתה הסלמה מול חמאס ברצועת עזה וסיני שאירעה בעקבות פיגוע באוטובוס אגד בכביש 12 והתאפיינה בירי על אוטובוסים ושיגור רקטות על יישובים, אשר חלקן ייורטו על ידי כיפת ברזל וחלק נפלו בשטחים פתוחים. בתגובה תקף חיל האוויר ברצועת עזה. משך ההסלמה היה שבוע, ובמהלכה שוגרו עשרות רקטות לעבר יישובי הדרום וגרמו ל-3 הרוגים ועשרות פצועים. חלק מהרקטות ייורטו על ידי 2 סוללות כיפת ברזל שהיו פרוסות.[52][53][54][55][56]
מבצע עמוד ענן היה סבב לחימה בן שבוע ימים (החל ב-14 בנובמבר2012 והסתיים ב-21 בנובמבר 2012) שהתחיל עם חיסולו בסיכול ממוקד של אחמד ג'עברי, מפקדה בפועל של הזרוע הצבאית של החמאס. במהלך המבצע נערכו אלפי תקיפות על יעדים ברצועת עזה, ובמקביל נורו מרצועת עזה 1,506 רקטות לעבר יישובי הדרום ולראשונה בוצע ירי גם לעבר ערי המרכז ובהן ראשון לציון, תל אביב וירושלים. המבצע הסתיים כעבור שבוע בהכרזה על הפסקת אש. המבצע לא כלל כניסה קרקעית, ונוהל בעיקר על ידי חיל האוויר ובו הופעלה כיפת ברזל עם 5 סוללות בדרום הארץ. השוואת המבצע למבצע עופרת יצוקה שקדם לו, ובו כן התקיימה כניסה קרקעית לרצועת עזה, המחיש את החשיבות האסטרטגית של מערכות הגנה אווירית בכלל וכיפת ברזל בפרט.[61]
לפי דובר צה"ל, עד היום השמיני נורו על ישראל 1,506 רקטות, 431 מתוכן יורטו על ידי כיפת ברזל, 58 מהן נחתו בשטח בנוי (לפי משטרת ישראל 109 רקטות נחתו בשטח בנוי); במהלך המבצע נהרגו שני חיילים וארבעה אזרחים ישראלים, כתוצאה מפגיעת רקטות. אזרח נוסף שנדרס בעת שרץ למרחב מוגן בקריית מלאכי ונפצע קשה, נפטר מפצעיו כשנה וחצי לאחר המבצע.[62][63] התפלגות מספר הרקטות שנורו לעבר ישראל לפי ימים:
50
100
150
200
250
300
350
400
14 בנובמבר (75)
15 בנובמבר (316)
16 בנובמבר (228)
17 בנובמבר (237)
18 בנובמבר (156)
19 בנובמבר (143)
20 בנובמבר (221)
21 בנובמבר (130)
להצגת מספר השיגורים החודשי עימדו עם סמן העכבר על העמודה המבוקשת
בעקבות מבצע עמוד ענן חוותה גזרת הדרום רגיעה יחסית לתקופה של שנה, שהייתה השנה בה שוגרו מספר הרקטות הנמוכה ביותר למעלה מעשור, שבסופה החלו להתגבר מתקפות הרקטות עד למבצע צוק איתן. מרבית הרקטות ששוגרו נפלו בשטחים פתוחים, וחלק מאלו שכוונו ליישובים ייורטו על ידי כיפת ברזל. ב-12 במרץ2014 שוגרו מעל 100 רקטות על ידי הג'יהאד האסלמאי,[64] מתוכן יורטו 3 רקטות על ידי כיפת ברזל.[65] למחרת נורו רקטות נוספות שיורטו על ידי כיפת ברזל.[דרוש מקור]
מפעל עולה באש בשדרות בעקבות פגיעת רקטה, 28 ביוני 2014
במסגרת מבצע שובו אחים שהחל ב-12 ביוני2014 בעקבות חטיפת שלושת הנערים החלו פעילי טרור לשגר רקטות מרצועת עזה אל עבר ישראל בקצב הולך וגובר. במהלך השבועיים הראשונים למבצע, מה-13 ביוני ועד 29 ביוני ירו המחבלים רקטות מדי יום מטחים אל עבר יישובי עוטף עזה, שדרות ואשקלון ובסך הכל מעל ל-30 רקטות, 24 מתוכן נפלו בשטח ישראל, 7 מתוכן יורטו על ידי כיפת ברזל. אחת הרקטות פגעה במפעל והציתה שרפה שהחריבה אותו לחלוטין.[66]
ב-2 ביולי, בעקבות רצח מוחמד אבו ח'דיר, החמיר הירי לעבר הדרום. טווח הטילים גדל והגיע שוב לאשקלון, לאחר שבימים שקדמו לתקרית ספגו את הרקטות בעיקר יישובי עוטף עזה. המחבלים פתחו בהפגזה מסיבית באמצעות מרגמות על יישובי המועצה האזורית אשכול, נזק נגרם ללול תרנגולות ושרפה קטנה פרצה כתוצאה מהירי. בערב נשמעה אזעקת צבע אדום באשקלון ובישובים מסביב, כיפת ברזל פעלה ויירטה רקטה אחת ו-2 נוספות נפלו בשטחים פתוחים. זמן קצר לאחר מכן נורה שוב מטח לעבר הנגב, כיפת ברזל יירטה רקטה אחת מעל נתיבות והשאר נפלו בשטחים פתוחים.[68] ב-2 ביולי נפלו בסך הכל כ-25 רקטות בשטח ישראל ועוד מספר רב של פצצות מרגמה. למחרת נמשך הירי הכבד אל עבר ישראל. מטח רקטות נורה לעבר שדרות. רקטה אחת פגעה בבית וגרמה לנזק[69] ולראשונה בסבב זה נורו רקטות לעבר אופקים. ב-3 ביולי נפלו בסך הכל 55 רקטות ופצצות מרגמה בשטח ישראל. זהו היום עם מספר הנפילות הגבוה ביותר בהסלמה.[דרוש מקור] ב-4 ביולי ירו הפלסטינים 26 רקטות לעבר ישראל. גם ב-5 ביולי נמשך ירי הרקטות, בעיקר על יישובי חבל אשכול אך גם על אופקים. לראשונה מאז מבצע עמוד ענן ירו המחבלים רקטות על באר שבע, שאחת מהן יורטה על ידי כיפת ברזל והשאר פגעו בשטחים פתוחים.[70] ירי הרקטות נמשך גם ב-6 ביולי וב-7 ביולי נורו עשרות רקטות לעבר יישובי השפלה, ובהם אשדוד, רחובות, נתיבות, אופקים ואשקלון. 12 מהרקטות יורטו על ידי "כיפת ברזל".[71]
התפלגות מספר הרקטות שנורו לעבר ישראל לפי חודשים:[72]
10
20
30
40
50
60
70
דצמבר 2012
ינואר 2013
פבר' 2013
מרץ 2013
אפריל 2013
מאי 2013
יוני 2013
יולי 2013
אוג' 2013
ספט' 2013
אוק' 2013
נוב' 2013
דצמבר 2013
ינואר 2014
פבר' 2014
מרץ 2014
אפריל 2014
מאי 2014
יוני 2014
רקטות
פצצות מרגמה
להצגת מספר השיגורים החודשי עימדו עם סמן העכבר על העמודה המבוקשת
בתחילת מבצע צוק איתן הפעיל מערך ההגנה האווירית 7 סוללות כיפת ברזל. תקיפות הרקטות במבצע החלו ב-8 ביולי בו נורו כ-160 רקטות, מתוכן ייורטו 29.[73] בבוקר נורו מטחי רקטות לעבר יישובי הנגב והשפלה, שחלקן יורטו על ידי כיפת ברזל. בערב ירה הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני רקטה (כנראה מדגם פג'ר 5 או M-75) לעבר גוש דן שיורטה על ידי כיפת ברזל.[74][75] לראשונה שוגרה רקטה מסוג R-160 מרצועת עזה ונשמעה אזעקה באזור השרון, בין השאר נתניה וכפר יונה.[76] בשל ירי הרקטות הגובר, הורה פיקוד העורף לפתוח את כל המקלטים בשרון, בגוש דן ובאזור ירושלים.[77] ב-9 ביולי שוגרו כ-130 רקטות, מתוכן כ-60 יורטו על ידי כיפת ברזל והשאר נפלו בשטחים פתוחים.[78] בשעות אחר-הצהריים ירה חמאס רקטות R-160 ארוכות טווח לזכרון יעקב ולחוף הכרמל, לראשונה בתולדות הסכסוך עם חמאס.[79] הירי המשיך באופן רציף לאחר מכן, כאשר רקטות רבות מיורטות על ידי סוללות כיפת ברזל. ב-10 ביולי נשמעו אזעקות לראשונה במצפה רמון, ערד וירושלים,[80][81] וב-11 ביולי, נורו ויורטו לראשונה רקטות לעבר גוש דן על ידי סוללת כיפת ברזל שמינית שנקלטה והופעלה לראשונה באותו יום.[82]
ב-12 ביולי בסביבות השעה שמונה בערב הודיע חמאס שבשעה 21:00 בערב הוא עומד לשגר רקטות מסוג J80 לעבר ישראל שיאתגרו את מערכת כיפת ברזל. בהמשך שידרו בטלוויזיה של חמאס שעון הרץ לאחור וסופר את הזמן שנותר, אך כיפת ברזל יירטה את שלוש הרקטות שנורו והיתר נפלו בשטחים פתוחים. לא היו נפגעים ונזק קל בלבד נגרם מרסיסים.[83] למחרת ירו הפלסטינים 4 רקטות אל עבר גוש דן, השפלה ואשדוד.[84] נער באשקלון נפצע קשה מפגיעת רקטה.[85] אחר הצהריים ירה חמאס מטח רקטות, מדגמי פג'ר 5, M-75 ו-R-160, אל כל חלקי הארץ, לרבות אשקלון, גוש דן והשרון.[86] חמאס טען שירה רקטת R-160 לעבר חיפה.[87] בסך הכל ירו הפלסטינים למעלה מ-100 רקטות ביום זה.
על אף הכניסה הקרקעית, המשיך ירי הרקטות ב-18 ביולי ובימים לאחר מכן. ב-18 ביולי נורו מטחי נורו לעבר דרום ישראל, לרבות אשקלון, אשדוד ובאר שבע. בשעות הערב נורה מטח אל גוש דן והשרון, ונמשך הירי אל הדרום. רקטה אחת נפלה בחצר בית בגן יבנה, גרמה נזק רב לבית ולבית כנסת סמוך. ב-22 ביולי, בעקבות נפילת רקטה ביהוד סמוך לנמל התעופה בן-גוריון, הודיעו עשרות חברות תעופה אמריקניות ואירופאיות על הפסקת טיסותיהן לישראל וממנה.[92] שינוי מדיניות היירוט של רקטות לאזור נתב"ג הביא לחידוש הטיסות.[93] יום למחרת ייורט רקטות שכוונו לשדה התעופה.[דרוש מקור]
ב-26 ביולי החלה הפסקת האש החד-צדדית הראשונה, שהופרה על ידי חמאס בירי לעבר אשדוד ואשקלון, כיפת ברזל יירטה רקטה אחת.[94] גם למחרת הופרה הפסקת אש דומה על ידי ירי רקטה לפתח תקווה שנפלה.[95] לאחר מכן החל הליך של משא ומתן להפסקת אש שהופר מספר פעמים על ידי שיגורי רקטות, שלב שנגמר ב-26 באוגוסט2014, היום ה-50 למבצע.[96][97]
במהלך המבצע הוקמו 2 סוללות כיפת ברזל, ובסופו הפעיל מערך ההגנה האווירית סה"כ 9 סוללות.[דרוש מקור] נורו 4,594 רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל - 735 מהן יורטו על ידי כיפת ברזל, 188 מהן כשלו ונפלו בתוך שטחי הרצועה ו-3,641 מהן נפלו בתוך ישראל.[98] להלן מספר הרקטות ופצצות המרגמה ששוגרו לעבר ישראל בכל יום:[99]
ב-23 בספטמבר 2014 רשם המערך הפלת בכורה עולמית עבור הפטריוט כאשר סוללת פטריוט ישראלית הפילה מטוס קרבסורי מדגם סוחוי Su-24 מעל רמת הגולן, לאחר שזה חדר לשטח האווירי של ישראל. היה זה יירוט ראשון של מטוס סורי מאז שנת 1985. בנוסף יירטה המערת 3 כטב"מים שחדרו מסוריה, באפריל ונובמבר 2017 ובפברואר 2018.[100] ב-24 ביולי2018 יורט מטוס נוסף שחדר לשטח האווירי של ישראל, מסוג סוחוי Su-24 על ידי סוללת MIM-104 פטריוט ויורטו מספר רקטות על ידי כיפת ברזל, אירוע שסימן את השלב המרכזי במלחמת האזרחית הסורית מבחינת ישראל.[101]
במהלך מלחמת חרבות ברזל יתמודד מערך ההגנה האווירית עם מספר רב של איומים בעומס ולמשך זמן רב גבר שהיינו השג משמעותי. כמו כן ניתן לציין שבעקבות חיסולו של בכיר איראני בשטח הקונסוליה בלבנון, איראן פתחה במתקפה חסרת תקדים ואף היסטוריה מסוגה בין הלילה של ה-14 ל-15 באפריל, נורו מאיראן לשטח מדינת ישראל מאות כטב"מים וטילים. דבר שמערך ההגנה האווירית לצד כלל חיל האוויר התמודד איתו בצורה יוצאת דופן וכמעט ללא נפגעים (פרט לילדה בקרב הפזורה הבדואית בנגב) וללא נזק לרכוש צבאי או אזרחי.[110]
Untuk pemain kriket India, lihat Pritam Chakraborty (pemain kriket). Pritam ChakrabortyPritam di Penghargaan Akademi Musik India Global ke-5, 2015Nama asalপ্রীতম চক্রবর্তীLahir14 Juni 1971 (umur 52)[1][2]Kolkata, Bengal Barat, IndiaTempat tinggalMumbai, Maharashtra, IndiaKebangsaanIndiaPendidikanKolese KepresidenanAlmamaterInstitut Film dan Televisi IndiaPekerjaan Komponis Pengarah Musik Penyanyi Produser Rekaman Instrumentalis Kota ...
لمعانٍ أخرى، طالع بلمونت (توضيح). بلمونت الإحداثيات 42°13′33″N 78°01′55″W / 42.2257°N 78.0319°W / 42.2257; -78.0319 [1] تاريخ التأسيس 1871 تقسيم إداري البلد الولايات المتحدة[2] التقسيم الأعلى مقاطعة ألليغاني عاصمة لـ مقاطعة ألليغاني خصائص جغرافية ...
Université catholique Jean-Paul II de LublinHistoireFondation 1918StatutType Université catholique conventionnée avec l'ÉtatNom officiel Katolicki Uniwersytet Lubelski Jana Pawła II (depuis 2005)Universitas Catholica Lublinensis Ioannis Pauli II (en latin)Régime linguistique Polonais et anglaisFondateur Idzi Radziszewski (pl)Recteur Stanislaw Wilk SDB (2004-2012)[1]Antoni Dębiński (depuis 2012)[2]Devise Deo et Patriae (« Pour Dieu et la Patrie »)Membre de Association ...
Visual artist Njideka Akunyili CrosbyAkunyili Crosby in 2014BornNjideka Akunyili1983Enugu, NigeriaNationalityNigerian, AmericanAlma mater Swarthmore College Pennsylvania Academy of Fine Arts Yale University Notable workI refuse to be InvisibleAwards2017 Genius GrantWebsitehttp://www.njidekaakunyili.com/ Njideka Akunyili Crosby // ⓘ (born 1983) is a Nigerian-born visual artist working in Los Angeles, California.[1] Through her art, Akunyili Crosby negotiates the cultural ter...
Native American leader For other uses, see Chipeta (disambiguation). ChipetaBorn1843 or 1844DiedAugust 9, 1924[a]Bitter Creek, Uintah and Ouray Indian Reservation, UtahNationalityKiowa Apache, AmericanOther namesWhite Singing BirdKnown forUte tribal leader and wise womanSpouse(s)Chief Ouray (1859–1880)Accumooquats (married by April 1, 1883)[1][2][b] Chipeta or White Singing Bird (1843 or 1844 – August 9, 1924) was a Native American leader, and the...
American baseball player (born 1984) Not to be confused with Joe Smith (1910s pitcher). Baseball player Joe SmithSmith with the Toronto Blue Jays in 2017PitcherBorn: (1984-03-22) March 22, 1984 (age 40)Cincinnati, Ohio, U.S.Batted: RightThrew: RightMLB debutApril 1, 2007, for the New York MetsLast MLB appearanceAugust 2, 2022, for the Minnesota TwinsMLB statisticsWin–loss record55–34Earned run average3.14Strikeouts666 Teams New York Mets (2007–2008) Cl...
Swedish swimmer Lena ErikssonPersonal informationFull nameLena Christina ErikssonBorn (1972-10-08) October 8, 1972 (age 51)Järfälla, Stockholm, SwedenSportSportSwimmingStrokesBreaststrokeClubSpårvägens SF Medal record Representing Sweden World Championships (SC) 1995 Rio de Janeiro 200m breaststroke Lena Christina Eriksson (born October 8, 1972) is a former female breaststroke swimmer from Sweden, representing Spårvägens SF. She competed for her native country at the 199...
Title in the peerage of Ireland Marquessate of ElyArms: Gules, three Bars dancetty Argent. Crest: A Lion rampant Gules, armed and langued Azure. Supporters: On either side an Eagle with wings inverted Argent, beaked and legged Or, charged on the breast with a Trefoil slipped Vert.Creation date29 December 1800Created byGeorge IIIPeeragePeerage of IrelandFirst holderCharles Loftus, 1st Marquess of ElyPresent holderJohn Tottenham, 9th Marquess of ElyHeir presumptiveLord Timothy TottenhamSubsidia...
Sumaisy Djaitov YandaLahirSumaisy Djaitov Yanda14 Desember 1968 (umur 55)Balikpapan, Kalimantan Timur, IndonesiaKebangsaanIndonesiaNama lainBang TigorDjaitov TigorPekerjaanAktorpelawakbinaragawanTahun aktif1996—sekarangSuami/istriSelly Suryani Gunawan (m. 1998; c. 2012) Sumaisy Djaitov Yanda, yang lebih dikenal sebagai Bang Tigor atau Djaitov Tigor (lahir 14 Desember 1968) adalah aktor, pelawak, dan binaragawan Indonesia. S...
Species of plant Duboisia hopwoodii Scientific classification Kingdom: Plantae Clade: Tracheophytes Clade: Angiosperms Clade: Eudicots Clade: Asterids Order: Solanales Family: Solanaceae Genus: Duboisia Species: D. hopwoodii Binomial name Duboisia hopwoodii(F.Muell.) F.Muell. Synonyms Anthocercis hopwoodii F.Muell. Duboisia hopwoodii is a shrub native to the arid interior region of Australia. Common names include pituri, pitchuri thornapple or pitcheri.[1] Description The species...
Pour les articles homonymes, voir Antoine Gautier et Gautier. Antoine GautierFonctionsMaire de Bordeaux1849-1860Maire du Bouscat1826-1830BiographieNaissance 22 septembre 1798BordeauxDécès 3 novembre 1882 (à 84 ans)Nationalité françaiseActivité Homme politiqueAutres informationsPropriétaire de Château LabottièreMembre de Académie des sciences, belles-lettres et arts de BordeauxDistinction Officier de la Légion d'honneurmodifier - modifier le code - modifier Wikidata Antoine...
Spanish actress, dancer and model Begoña VargasAt the 14th Gaudí Awards in 2022Born (1999-12-18) 18 December 1999 (age 24)Madrid, SpainOccupation(s)Actress, dancer Begoña Vargas (born 18 December 1999) is a Spanish actress and dancer. Biography Begoña Vargas was born in Madrid on 18 December 1999.[1][2] At age 10, she started studies at a dance school in Loeches, after which she also began to train her acting chops.[3] While Vargas made her television debut by...
My Little Pony: The MoviePoster perilisan teaterSutradaraJayson ThiessenProduser Brian Goldner Stephen Davis Marcia Gwendolyn Jones Haven Alexander Skenario Meghan McCarthy Rita Hsiao Michael Vogel Cerita Meghan McCarthy Joe Ballarini BerdasarkanMy Little Pony: Friendship Is MagicPemeran Uzo Aduba Ashleigh Ball Emily Blunt Kristin Chenoweth Taye Diggs Andrea Libman Michael Peña Zoe Saldana Liev Schreiber Sia Tabitha St. Germain Tara Strong Cathy Weseluck Penata musikDaniel IngramSinema...
Diplomatic mission Embassy of the United States, NanjingFormer U.S. Embassy to the Republic of China, now Xikang Guesthouse, May 2015LocationNanjing, Jiangsu, ChinaAddress33 Xikang Road (formerly 18 Xikang Road) and 82 Shanghai RoadCoordinates32°03′48″N 118°45′49″E / 32.06330517338752°N 118.76357449820273°E / 32.06330517338752; 118.76357449820273Opened1935 (Upgraded from consulate)RelocatedChongqing (during Second Sino-Japanese War)ClosedFebruary 18, 1950Am...
Persian religion founded in the 3rd century CEManichaean redirects here. For the writing system, see Manichaean script.Not to be confused with Mandaeism. Manichaeismآیینِ مانی 摩尼教Sealstone of Mani, rock crystal, possibly 3rd century CE, Iraq. Cabinet des Médailles, Paris.[1][2] The seal reads Mani, messenger of the messiah, and may have been used by Mani himself to sign his epistles.[3][1]TypeUniversal religionClassificationIranian religionScrip...
National ArmyEjército Nacional (Spanish)CountryOriental Republic of UruguayTypeArmySize16,800Part ofArmed Forces of UruguayGarrison/HQMontevideoMotto(s)The force of allColorsBlue, red and whiteMarchMay 25AnniversariesMay 18, 1811EquipmentEquipmentEngagementsCisplatine WarUruguayan Civil WarParaguayan WarUruguayan WarRevolution of the LancesTricolor RevolutionRevolution of the QuebrachoRevolution of 1897Revolution of 1904Websitehttps://www.ejercito.mil.uyCommandersCommander in chief...
Highway in Connecticut This article is about the section of Interstate 95 in Connecticut. For the entire route, see Interstate 95. This article needs additional citations for verification. Please help improve this article by adding citations to reliable sources. Unsourced material may be challenged and removed.Find sources: Interstate 95 in Connecticut – news · newspapers · books · scholar · JSTOR (April 2020) (Learn how and when to remove this message...
_-_Patriot_missiles_being_launched_to_intercept_an_Iraqi_Scud_missile.jpg)
