MIM-104 פטריוט (באנגלית: MIM-104 Patriot) היא מערכת נשק נגד מטוסים וטילים בליסטיים שיוצרה על ידי חברת ריית'יאון האמריקאית. במערך ההגנה האווירית בחיל האוויר הישראלי מכונה המערכת "יהלום". השם PATRIOT הוא למעשה ראשי תיבות של Phased Array Tracking Radar to Intercept On Target הודות לעקרון "מערך המופע" (Phased Array). כיוון שאנטנת המכ"ם היא מסוג Phased Array, הרי שהיא בנויה ממספר רב של אלמנטי שידור־קליטה כשלכל אחד ניתן להזין מופע (פאזה) שונה. דבר זה מאפשר להסיט את אלומת המכ"ם הן בשידור והן בקליטה לכיוון אחר בזמן אפסי, ולמעשה לסרוק את המרחב עליו אמון המכ"ם מבלי לבצע תנועה מכנית של האנטנה. בנוסף, לשיטה זו יתרונות בהתמודדות עם לוחמה אלקטרונית, למשל על ידי יצירת הגבר אפס בכיוון ממנו מגיע אות שמטרתו לחסום את המכ"ם וע"י כך להתגבר על החוסם עוד בשלב הקליטה.
הרעיון שעומד מאחורי מערכת הפטריוט עלה עוד בשנות ה־60. פיתוח המערכת החל בשנת 1976 והיא הייתה מבצעית כנגד מטוסים החל משנת 1982, וכנגד טילים בליסטיים משנת 1988. לפרסום רב זכתה מערכת הפטריוט בימי מלחמת המפרץ, אז נעשה בה שימוש נרחב. במהלך המלחמה, מינואר ועד פברואר 1991, נפרסו סוללות פטריוט של צבא ארצות הברית בערב הסעודית ובישראל במטרה ליירט טילי סקאדעיראקיים, אולם היא נמצאה כלא יעילה מספיק, כיוון שטיל הפטריוט התקשה בזיהוי ראש הקרב של טיל הסקאד ולעיתים פגע בטיל, אך לא פוצץ אותו. מאז שודרגו טילי הפטריוט מספר פעמים, ואף שולבו במערכות הגנה רב־שכבתיות. בעתיד מתכננת חברת ריית'יאון האמריקאית לשלב במערכת הפטריוט את ה־Stunner, הטיל המיירט של מערכת קלע דוד שפותח בידי חברת רפאל - מערכות לחימה מתקדמות הישראלית, במיזם שנקרא PAAC-4.
מערכת הפטריוט מורכבת ממספר משגרי טילי קרקע־אוויר המקבלים מידע ממכ"םמערך מופע ונשלטים על ידי מרכז הבקרה Engagement Control Station (מכונה בקיצור ECS). כל רכיבי המערכת ניידים וניתנים להובלה ולפרישה מהירה. במהלך השנים זכה הפטריוט לשדרוגים משמעותיים, הן בתוכנה והן בחומרה. כל שדרוג משמעותי כונה בלוק וסדרת שדרוגים משמעותיים מאוד כונתה PAC עם מספר סידורי, כאשר PAC זה ראשי תיבות של Patriot Advanced Capability. הדור הנפוץ כיום הוא PAC-2 משופר ולצידו PAC-3 הכולל טילים אחרים, קטנים יותר.
מערכת הפטריוט קיימת בשתי תצורות: נייחת (נגררת) וניידת. המשגר הנייח M-901 נגרר על ידי משאית M983 של חברת "אושקוש" בעלת הנעה 8X8 המתאימה לנסיעת שטח. המשגר הנייד מורכב כיחידה אחת מתוצרת גרמניה על גבי משאית KAT1 של חברת "מאן". כל משגר פטריוט מדגמי "PAC-1" ו־"PAC-2" נושא עד ארבעה טילים, ומשגרי "PAC-3" נושאים עד 16 טילים (אם כי קטנים יותר). במשך השנים יוצרו גרסאות שונות לטילי הפטריוט. כך לדוגמה, נתוני דגם PAC-2 (גרסה משופרת בעלת יכולת התמודדות טובה יותר עם טילים בליסטיים): אורכו – 5.31 מטרים, משקלו 900 ק"ג והוא טס במהירות המגיעה ל־5.5 מאך.
מערכת הפטריוט מסוגלת ליירט כלי טיס עוינים מטווח של כ־160 ק"מ וטילים מטווח של כ־60 ק"מ וכן מצוידת במערכת זע"ט (זיהוי עמית־טורף) לזיהוי מטרות ידידותיות ועוינות ואף במערכת למניעת שיגור טילים בשוגג לעבר מטרות ידידותיות. מכ"ם הפטריוט (המכונה Radar Set – RS) מדגם AN/MPQ-53 מצויד באמצעי התמודדות כנגד לוחמה אלקטרונית (נ"לא או ECCM – Electronic Counter Counter Measures) מתקדמים. זהו מכ"ם מסוג מערך מופע (Phased Array). כיוון שאנטנת המכ"ם היא מסוג Phased Array, הרי שהיא בנויה ממספר רב של אלמנטי שידור־קליטה כשלכל אחד ניתן להזין מופע (פאזה) שונה. דבר זה מאפשר להסיט את אלומת המכ"ם הן בשידור והן בקליטה לכיוון אחר בזמן אפסי, ולמעשה לסרוק את המרחב עליו אמון המכ"ם מבלי לבצע תנועה מכנית של האנטנה. בנוסף, לשיטה זו יתרונות בהתמודדות עם לוחמה אלקטרונית, למשל על ידי יצירת הגבר אפס בכיוון ממנו מגיע אות שמטרתו לחסום את המכ"ם וע"י כך להתגבר על החוסם עוד בשלב הקליטה.
גדוד סוללות פטריוט יכול לתקשר עם מרכז בקרה גדודי: Information Coordination Center (בראשי תיבת: ICC), אשר מסוגל לשתף מידע עם סוללות פטריוט ונ"מ אחרות (כגון הוק), ולהקצות להן מטרות ליירוט.
ההחלטה לרכוש את סוללות הפטריוט התקבלה עוד לפני פלישת סדאם חוסיין לכווית. מערכת הפטריוט נחשבה למערכת הנ"מ הטובה ביותר לטווחים רחוקים, ונבחנה גם יכולתה ליירוט טילי קרקע־קרקע. מספר חודשים לפני פרוץ מלחמת המפרץ הגיעו לישראל סוללות הפטריוט הראשונות. בעקבות הפלישה לכווית, החליטה ארצות הברית להשתמש בחוק סיוע חירום למדינות־חוץ, ולספק לישראל סוללות פטריוט נוספות במחיר זול יחסית. ב־25 בנובמבר1990 יצאה משלחת ממערך הנ"מ, שהתבססה בעיקר על אנשי סוללות ה־MIM-23 הוק, לבסיס הדרכת הנ"מ בפורט־בליס, כדי ללמוד את הפעלת הפטריוט. קורס מיוחד נערך גם לטכנאים ישראלים, כיוון שלפי תורת הלחימה האמריקאית, המפעיל הוא גם הטכנאי. בחיל־האוויר הישראלי קיימת חלוקה מסודרת לרמות שונות של התחזוקה, וצריך היה לאפיין את תפקידיהם של אנשי המערך הטכני בסוללות הפטריוט.
במלחמת המפרץ
קורס הטכנאים היה אמור לסיים את הכשרתו באפריל 1991 ובעלי שאר התפקידים היו אמורים לסיים את הכשרתם בסוף פברואר. אך עקב פרוץ מלחמת המפרץ בינואר 1991, ונפילת טילי הסקאד בישראל, חל שינוי בתוכניות. בסך־הכל הספיקה המשלחת הישראלית להשלים רק כחודשיים מתוך שלושת חודשי הקורס. הקורס של הטכנאים, לעומת זאת, נמשך חמישה חודשים, והם עדיין לא הגיעו לשלב בו יוכלו ליישם את הידע אותו רכשו. לפיכך, הכוח האמריקאי שנשלח לארץ כלל גם לוחמים וגם טכנאים. במקביל, סוללות פטריוט אמריקאיות שהיו מוצבות בגרמניה הועברו לארץ ונפרשו ברחבי גוש דן וחיפה. הסוללות נועדו לשמש תחליף זמני עד שהסוללות הישראליות, שכבר היו בארץ, יאוישו על ידי הצוותים הישראליים. בסוף ינואר קיבל מערך הנ"מ סוללות פטריוט נוספות, וזמן קצר לאחר מכן נפרשה גם סוללה הולנדית במרכז הארץ.
בארץ פעלו, אם כן, כמה סוגי סוללות: הסוללות האמריקאיות, הסוללות הישראליות וסוללה הולנדית. בסוללות האמריקאיות כל החיילים, כולל המפקדים, היו אמריקאים. בסוללה הישראלית המפקדים, הקצינים וחלק מהלוחמים היו ישראלים. שאר הצוות היה אמריקאי. הסוללה ההולנדית הייתה על טהרת ההולנדים בלבד. במהלך המלחמה היוו טילי הפטריוט את ההגנה היחידה מול טילי הסקאד העיראקיים. במהלך השנים שעברו מאז מלחמת המפרץ נערכו בפטריוט השבחות שונות, בעיקר בתחום התוכנה, לשיפור הדיוק בפגיעה בטק"ק.
במהלך הלחימה נורו עשרות טילי פטריוט נגד טילי הסקאד העיראקים, אך לא הצליחו ביירוט הטילים העיראקים עקב אי התאמה של מערכת ההנחיה בפטריוט למהירות העצומה של הסקאד. חלק לא ידוע ממטחי הפטריוט הצליחו אומנם ליירט את מטחי הטילים העיראקים אולם את נתוני היירוט מסרב צה"ל עד היום למסור.
בתחילת המאה ה־21
בעשור האחרון ביצעה ישראל מספר שדרוגים של המערכת על מנת להגדיל את יעילותה כנגד טילים, ואף שולבה בניסוי האחרון של הטיל "חץ 2" כמערכת גיבוי. בנובמבר 2009, במסגרת תרגיל 'ג'וניפר קוברה' 10, ביצעו צה"ל וצבא ארצות הברית ירי של 10 טילי פטריוט על אדמת ישראל ובמתקני שיגור על ספינות אמריקאיות[4].
ב-30 באפריל2024, הודיע צה"ל כי בעתיד הקרוב תסיים מערכת הפטריוט את שירותה במערך ההגנה האווירית[1].
במלחמת האזרחים בסוריה
פריצת מלחמת האזרחים בסוריה והמעורבות של חזבאללה ואיראן בה תוך ניסיון לבסס תשתית טרור על גבול רמת הגולן הביא לעימותים אוויריים בין ישראל לסוריה, איראן וחזבאללה. העימותים כללו תקיפות אוויריות של ישראל כנגד מטרות צבאיות של סוריה, איראן וחזבאללה, ומנגד חדירות אוויריות של כלי טיס מסוריה אל עבר שטח ישראל. בחדירות אלו שוגרו טילי פטריוט נגד כלי הטיס החודרים וברוב המקרים הצליחו להפילם. כמו כן, בחזית זו רשם מערך ההגנה האווירית של ישראל הפלת בכורה עולמית של כלי טיס מאויש באמצעות הפטריוט.
להלן פירוט התקריות בהן שוגרו טילי פטריוט בחזית זו:
מערכת הגנה מקומית מבוססת נשק לייזר נגד פצצות מרגמה ורקטות קצרות-טווח, ידועה גם כ"קרן ברזל". מערכת דומה, שככל הנראה בעלת יכולות קטנות יותר נקראת "להב אור".