עוטף ירושלים הוא קטע בגדר ההפרדה באזור ירושלים. מטרת תוואי הגדר באזור זה לחצוץ בין ריכוזי האוכלוסייה הישראליים והפלסטינים, על מנת לשפר את הביטחון בישראל. אורכו של עוטף ירושלים עומד על 168 ק"מ, מהר אדר בצפון ועד גוש עציון בדרום. ב-2001 הוקמה מפקדה ייעודית של משמר הגבול באזור זה^[1].

מטרתו המוצהרת של עוטף ירושלים לפי מדינת ישראל, בהיותו חלק של גדר ההפרדה, היא ביטחונית – מניעת כניסת מחבלים מתאבדים ומפגעים אחרים אל ערי ישראל. עם זאת, הפלסטינים וגורמים שונים בישראל ובעולם טוענים כי קיים פער בין הצהרותיה לבין כוונותיה האמיתיות של מדינת ישראל, וכי מניעיה של ישראל בהקמת הגדר אינם ביטחוניים בלבד, אלא אחרים - סיפוח קרקעות והרחבת התנחלויות.

בעתירה שהוגשה נגד התוואי באזור מרחב ביר נבאללה שמצפון לירושלים, קבע ביוני 2006 הרכב מיוחד של תשעה שופטי בג"ץ, בראשותו של הנשיא אהרן ברק, כי תוואי הגדר הוא חוקי ובכך דחה חמש עתירות שהוגשו בעניין^[2].

בעתירה שהוגשה נגד התוואי באזור מחנה הפליטים שועפאט, אשרו שופטי בג"ץ, בשנת 2008, את תוואי הגדר וקבעו כי "בנסיבות הקיימות ואל מול הצרכים הביטחוניים, היא סבירה ומידתית"^[3][4].

בניגוד לחלקים גדולים מגדר ההפרדה, העוברים בסמוך לקו הירוק, בקטע זה הגדר יוצרת שלוחה אחת שמעמיקה לתוך שטחי בנימין:

• בצפון-מערב - שלוחה הכוללת את גבעת זאב, גבעון החדשה ובית חורון בשטח ישראל.

לפי התכנון המקורי, במזרח ובדרום היו אמורות לקום שלוחות המקיפות ממזרח את מעלה אדומים ושאר יישובי גוש אדומים ואת גוש עציון וביתר עילית בתוך לגדר, אך בשל קשיי תקציב, לחצים אמריקאיים ועתירות לבג"ץ הן לא יצאו אל הפועל^[5]. בנוסף, הגדר עוברת ממזרח לשטח המוניציפלי של ירושלים, שאינו חופף לקו הירוק.

הגדר מכלילה בשטח ישראל מספר התנחלויות וכפרים פלסטינים. 16 מעברים אמורים היו להיות פזורים לאורך עוטף ירושלים עם סיום הקמתו.

התוואי המקורי של עוטף ירושלים אמור היה להתחיל בסביבות הר אדר, כאשר הוא מקיף את ההתנחלות מצפון, וכך למעשה להשאיר אותה בשטח ישראל. משם ממשיכה הגדר מזרחה, מצפון למבשרת ציון, עד ממערב לשכונת רמות בירושלים. שם, חותכת הגדר לכיוון צפון-מערב, עד לבית חורון. היא מקיפה את ההתנחלות ממערב, ממשיכה מזרחה לעבר רמאללה, ואז יורדת דרומה, ממזרח לגבעת זאב, עד לנקודה שנמצאת מזרחית לשכונת רמות.

משם ממשיכה הגדר צפונה, במקביל לשטח המוניציפלי של ירושלים, עד עטרות. הגדר מקיפה את עטרות מצפון ויורדת דרומה, כשהיא משאירה את אחת השכונות במזרח ירושלים, כפר עקב, מחוץ לגדר. מבית חנינא ממשיכה הגדר מזרחה ואז דרומה, לאורך השטח המוניציפלי של ירושלים, כשהיא מקיפה את נווה יעקב ופסגת זאב. מדרום לפסגת זאב, הגדר אינה ממשיכה דרומה לאורך השטח המוניציפלי של העיר, אלא נמתחת מזרחה ואז מערבה, כשהיא משאירה את מחנה הפליטים שועפאט, הנכלל בתחומי העיר, מחוץ לגדר.

ממחנה הפליטים אמורה הייתה הגדר להמשיך מזרחה, ולהקיף מצפון את עלמון, נופי פרת, כפר אדומים ואלון, ואז לרדת דרום-מערבה, עד ליישוב קידר, ושם להמשיך צפונה למעלה אדומים, ואז בחזרה מערבה, לעבר ירושלים. בפועל, הוקמה חומה לאורך כביש מספר 1 מזרח המוביל מצומת הגבעה הצרפתית אל מעבר הזיתים, באזור מורדות הר הצופים ושכונת א-טור (ירושלים), ומשם הגדר מובילה דרומה ואז מערבה, לאורך קו השיפוט העירוני, עד לשכונת גילה, למעט מובלעת קטנה המקיפה את קבר רחל מדרום, וכך כוללת אותו בשטח ישראל. באזור גילה עוברת הגדר מדרום לשטח המוניציפלי, על מנת לכלול את ההתנחלות הר גילה בתוך שטח ישראל. הגדר ממשיכה מערבה ואז מזרחה, כשהיא מקיפה ממערב את היישוב אל ואלג'ה, ואז יורדת דרומה, ממערב לבית לחם וממזרח לאפרת, עד למגדל עוז. שם ממשיכה הגדר מערבה, מדרום לכפר עציון ובת עין, עד לקו הירוק, וכך מסתיימים עוטף ירושלים ושלוחתו הדרום-מערבית. בנוסף, מאל ואלג'ה, יוצאת שלוחה של הגדר לאורך הקו הירוק ממערב לבתיר וואדי פוכין, המסתיימת לאחר ואדי פוכין.

הגדר נבנתה משני צדיו של קטע מכביש 45 הנמתח מגבעת זאב לעטרות, וכך מקיפה חלקית ארבעה כפרים פלסטינים - ביר נבאלה, אלג'דירה, אלג'יב, ובית חנינא אלבלד.

ההחלטה הראשונית אודות הקמת גדר ההפרדה ובכלל זה עוטף ירושלים, התקבלה לאחר הפיגוע בבית ליד ב-1995. החלטה זו לא יצאה לפועל, בין היתר בשל רצח רבין. הצעות להקמת הגדר הועלו גם בתקופת ממשלת ברק, אך הן לא יצאו לפועל.

את המאבק הציבורי למען הקמת הגדר החלה תנועת "גדר לחיים - התנועה הציבורית להקמת גדר ביטחון", שהוקמה ביוני 2001 לאחר הפיגוע בדולפינריום, בזמן ממשלת שרון. חברי כנסת רבים בממשלה נמנו בין התומכים בהקמת הגדר, אם כי היו אף מתנגדים לא מעטים כשר הביטחון בנימין בן אליעזר, הרמטכ"ל שאול מופז וראש הממשלה, אריאל שרון. עם זאת, לאחר רציחתם של מאות קורבנות כתוצאה מפיגועי התאבדות, התעצמה התמיכה הציבורית בגדר הפרדה ושכנעה לבסוף גם את המתנגדים. כך, באפריל 2002 אישרה הממשלה את הקמת גדר ההפרדה, אם כי עדיין לא נקבעו התוואי שלה וקריטריונים לבנייתה.

ביוני 2002 אושר שלב א' של עוטף ירושלים שכלל 2 קטעים בני 10 ק"מ כל אחד. הראשון, בצפון ירושלים, נמשך ממחנה עופר במערב ועד מחסום קלנדיה במזרח. השני, בדרומה של העיר, נמשך מכביש המנהרות במערב ועד בית סאחור (מדרום להר חומה) במזרח. בספטמבר 2002 זכתה חברת אלביט מערכות בחוזה להקמת המערכת האלקטרונית ב"עוטף ירושלים"^[6].ביולי 2003 הושלמה הקמתו של שלב א'^[7].

בספטמבר 2003 אושרו עוד 3 קטעים - הראשון, בארוך 17 ק"מ, נמתח מבית סאחור בדרום ועד ממזרח לאל-עיזרייה בצפון. השני, באורך 14 ק"מ, נמתח מהכפר ענאתא בדרום ועד למחסום קלנדיה בצפון. ואילו האחרון, שאורכו גם כן 14 ק"מ, מחבר בין מחנה עופר במזרח, דרך שכונת רמות עד לגבעת זאב במערב. ברוב תוואי זה אמורה הגדר להיבנות בצורת חומה. ההתקדמות בבניית קטעים אלה אינה אחידה, רובם הושלמו, אך קטעים רבים עודם פרוצים בשל עתירות משפטיות תלויות ועומדות^[8].

בפברואר 2005 אישרה הממשלה תוספת של כ-40 ק"מ באזור מעלה אדומים וגוש אדומים, אם כי התנתה את התחלת עבודות במקום באישור הדרג המדיני. באוגוסט 2008 החליט ראש הממשלה אולמרט לצמצם את שטח מעלה אדומים שיוכלל בגדר, על פי התוכניות.

עד ליוני 2007, כ-50% מעוטף ירושלים היו בנויים, בכ-20% מהגדר הבנייה הייתה בעיצומה, וכ-30% עדיין לא היו בנויים, בעיקר באזור גוש אדומים וגוש עציון^[9].

בתוואי הגדר שאינו עובר בלב שטח בנוי ויש מרחב גאוגרפי להקמת גדר רחבה, כוללת הגדר מרכיבים רבים: ראשית, בצד הפלסטיני, יש גדר תיל באורך 1.8 מטר, ולאחר מכן תעלה שמונעת חציית כלי רכב. בהמשך, יש דרך פטרול וגדר התרעה בגובה 3 מטרים בעלת חיישנים שיכולים להתריע מפני פריצה. מאוחרי גדר זו ישנן עוד דרך טשטוש, דרך פטרול, ואחריהן דרך טשטוש נוספת וגדר תיל בגובה 1.8 מטר. אורכו הכולל של מכשול זה יכול להגיע אף ל-50 מטר^[10]. לאורך הגדר פזורות מצלמות תצפית, ובחלק מהמקומות מוצבים אף פילבוקסים. כמו כן, ישנם 16 מעברים הפזורים לכל אורך עוטף ירושלים.

במזרח ירושלים, בשל הצפיפות האורבנית, לא ניתן להקים מכשול כל כך רחב, ולכן מוקמת שם חומת בטון גבוהה בליווי אמצעי חישה ותצפית, וזאת בין השאר כדי למנוע ירי אל עבר כלי רכב ואזרחים ישראלים.

בשל הקרבה הפיזית ותלות הפרברים הפלסטינים בירושלים, יחד עם היות העיר יעד מועדף לפיגועי טרור ורגישותה הדמוגרפית, להקמת עוטף ירושלים יש השלכות רבות ועמוקות על המרחב.

בשנים 2002–2003 סבלה ירושלים רבות מטרור- 22 פיגועי התאבדות התרחשו בעיר, בהם נהרגו 130 אזרחים. משנת 2004, ובעיקר משנת 2005 ואילך, חלה ירידה משמעותית בכמות פיגועי ההתאבדות בירושלים. עם זאת, ייתכן גם כי הירידה במספר הפיגועים נבעה מהפגיעה בארגוני הטרור במבצע חומת מגן. בנוסף, בניגוד לגדר ההפרדה בשרון, שבנייתה הושלמה, עדיין קיימות פרצות בעוטף ירושלים מהם יכולים להסתנן פלסטינים ומפגעים, ומספר פעמים אכן הסתננו מחבלים דרך הפרצות הקיימות בעוטף ירושלים בדרכם לבצע פיגוע בעיר עצמה או בשאר ערי ישראל. בכירים טוענים כי עם השלמתו של עוטף ירושלים תתגבר עוד יותר תחושת הביטחון באזור ירושלים. ^{[דרוש מקור]}

בנוסף, מקשה הגדר על הסתננות אזרחים פלסטינים לירושלים וממנה לשאר חלקי ישראל.

סעיף 6. לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מעניק לכל אזרח ישראלי את הזכות לצאת ולהיכנס לישראל. אולם תושבי מזרח ירושלים אינם אזרחים ישראלים, אלא רק תושבים בלבד. הקמת הגדר לא בהכרח מנעה את כניסתם של תושביה לצד הישראלי של הגדר, אך הגבילה את כניסה לתנועה דרך מעברים מוגדרים (כגון אזור א-ראם ודאחית אל-בריד). עבור תושבים בעלי תיעוד פלסטיני, הגדרה מגבילה את האפשרות שלהם להיכנס לשכונות הערביות של מזרח ירושלים.

על אף שרוב תוואי עוטף ירושלים נצמד לשטח המוניציפלי של העיר, אין זה כך בשתי שכונות במזרח ירושלים - מחנה פליטים שועפאט וכפר עקב, שהגדר הוציאה אותן משטח ישראל. עקב זאת, נשארו 60,000 נושאי תעודות זהות כחולות ממזרח לגדר ההפרדה. בנוסף, בשל מצוקת המגורים במזרח ירושלים, עברו במשך השנים רבים מתושבי אזור זה לפרברים הפלסטיניים בסביבה, ממזרח לגדר. אותם תושבים, שלפני הקמת הגדר הייתה להם נגישות קלה לירושלים, מנותקים מהעיר ושירותיה.

חלק מאותם בעלי תעודות זהות כחולות, שחוששים להישאר מחוץ לגדר, עוברים לשכונות במזרח ירושלים, וחלקם אף עוברים לשכונות יהודיות בה, בעיקר לפסגת זאב, אם כי מדובר בתופעה בעלת היקף מצומצם. בשנים האחרונות גדל מספר תושבי מזרח ירושלים המבקשים ומקבלים אזרחות ישראלית (צעד שבעבר נחשב אצל הפלסטינים לבגידה)^[11].

בנוסף, הגדר מנתקת את ירושלים מפרבריה הפלסטיניים בצפון ובמזרח, כא-ראם ואל-עיזרייה. בין מזרח ירושלים לפרברים הללו היה מתקיים קשר הדוק בתעסוקה, חינוך, רפואה, ועוד. רבים מתושבי הפרברים היו מתחנכים במזרח ירושלים ומועסקים בה ולהפך, ומאז הקמתו של עוטף ירושלים נפגע קשר זה. חלק מהעסקים במזרח ירושלים נסגרו בשל הדרת רגליהם של תושבי הפרברים, שמתקשים להגיע אליהם, ואף אותם פרברים צריכים לספק את צורכיהם בעצמם^[12].

בפרבריה הפלסטינים של ירושלים אין בית חולים, והתושבים שבעבר אושפזו בבתי החולים שבמזרח העיר דוגמת אוגוסטה ויקטוריה נאלצים להרחיק כדי להגיע לבית חולים. ישנם מעברים בין שני חלקי עוטף ירושלים, אך תושבים פלסטינים טוענים כי המעברים פועלים רק בחלק מסוים משעות היום ופעמים רבות נמנעת כניסתם לשטח ישראל. מכל מקום, הגדר עם המעברים שבה, גורמת לניתוק מזרח ירושלים מהיישובים הפלסטינים הסמוכים.

ישנן טענות המועלות אודות גדר ההפרדה ובכלל זה עוטף ירושלים, הסוברות כי הגדר קובעת למעשה את הגבולות של הסכם עתידי עם הפלסטינים. אותן טענות גורסות כי עוטף ירושלים, שמשאיר כמעט את כל השכונות הערביות במזרח ירושלים בשטח ישראל, ימנע את חלוקתה של ירושלים בהסכם עתידי. יש שרואים בכך סיכוי לפתור את הסכסוך, בכך שהפלסטינים יתייאשו מרצונם לקבל את האזורים הללו, שממשלות ישראל התנגדו לזה בתוקף. ויש שחוששים שזה שיגרום למחלוקות מול הפלסטינים, שמעוניינים להפוך את מזרח ירושלים לעיר הבירה שלהם.

עוד לפני הקמתה, התנגדו לרעיון גדר ההפרדה חוגים נרחבים בימין ובשמאל בישראל. הימין טען כי יש לנצח את הטרור על ידי הפעלת כוח צבאי, ולא על ידי הסתגרות מאחורי גדרות שיעלו הון תועפות למשלמי המיסים ואשר יעילותן מוטלת בספק. בנוסף חשש הימין שהגדר תגביל את גבולותיה העתידים של מדינת ישראל וכך תשאיר התנחלויות רבות מחוץ לשטח ישראל. טענה נוספת של הימין הייתה, שעם הקמת גדר ההפרדה יופנו הפיגועים כלפי ההתנחלויות שמחוץ לגדר. השמאל טען כי הקמת גדר ההפרדה צריכה להיות מלווה בפינוי התנחלויות, ובכל אופן אין להקימה מעבר לקו הירוק.

בימינו, תומכת רוב אוכלוסיית ישראל בגדר ההפרדה. עם זאת, עדיין יש לה מתנגדים מימין ומשמאל. בימין חוששים שהתנחלויות הנמצאות מעבר, כדוגמת אדם, תשארנה לא מוגנות ותהיינה מחוץ לקו הגבול העתידי בין ישראל לפלסטינים, שלפי חששם, עוטף ירושלים יהווה את הבסיס לקו גבול זה. כמו כן, חוששים גורמים מן הימין והשמאל שכביש 443 המחבר את ירושלים למודיעין-מכבים-רעות ולגוש דן, ייסגר לתנועה, כיוון שעוטף ירושלים מכליל רק את חלקו בשטח ישראל.

השמאל קובל על הוצאת בעלי תעודות זהות כחולות מעבר לגדר, על ניתוק פרבריה הפלסטיניים של ירושלים מהעיר ועל הפקעת אדמות התושבים. בנוסף, מועלות טענות נגד הכללת השכונות הערביות במזרח ירושלים בשטח ישראל, מה שיקשה בהמשך על חלוקת העיר והקמת עיר בירה פלסטינית במזרחה^{[דרוש מקור]}.

בנוסף, יש הטוענים כי הגדר לא תהיה יעילה כיוון שניתן לירות מעליה, לחפור מתחתיה ולפגע בצדיה^{[דרוש מקור]}.

• גדר ההפרדה
• מבשרת אדומים (שטח E-1)
• ירושלים רבתי

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עוטף ירושלים

• נטע אחיטוב, 15 שנה לחומת ההפרדה, באתר הארץ, 8 במרץ 2018
• עוטף ירושלים באתר ארגון "בצלם".
• עוטף ירושלים באתר עמותת "עיר עמים".
• דני רובינשטיין, 200 אלף איש מחוץ לתחום, באתר הארץ, 27 ביוני 2004
• צעדי הממשלה להקטנת הפגיעה בתושבי ירושלים שנשארו מחוץ לגדר
• מרדכי חיימוביץ, גדר ההפחדה, באתר nrg‏, 27 במאי 2006