גלקסיית המשולש היא העצם הרחוק ביותר שניתן לראות בעין בלתי מזוינת, ואחת משתי הגלקסיות הגדולות שניתן להבחין בהן כך. ישנם חוקרים הטוענים שגלקסיה זו תיקח חלק בהתנגשות הגלקסיות שביל החלב ואנדרומדה בעוד כ־4 מיליארד שנים
ויליאם הרשל צפה בה בשנת 1783 ותיאר אותה כערפילית גדולה, עמומה ומורכבת מכוכבים. כמו כן הוא ציין שבשוליה נמצאת ערפילית נוספת ונתן לה את המספר NGC 604, אך זהו למעשה אזור H II שמהווה חלק מהגלקסיה. סביב שנת 1850 זיהה האסטרונום ויליאם פרסונס שהערפילית היא בעלת זרועות ספירליות.
בשנת 1922 החלו להתגלות כוכבים משתנים בתוך M33 ובשנת 1926 פרסם אדווין האבל כי 35 מתוכם הם משתנים קפאידיים. תגלית זו אפשרה להעריך את המרחק ובכך הובהר שמדובר בעצם מחוץ לשביל החלב, כלומר בגלקסיה אחרת.
מאפיינים
גלקסיית המשולש קטנה באופן משמעותי משביל החלב ומגלקסיית אנדרומדה, קוטרה כ-60,000 שנות אור בלבד והיא מכילה כעשירית ממספר הכוכבים של שביל החלב. מסתה מוערכת בין שניים לשבעה אחוזים ממסת שביל החלב. הגלקסיה נמצאת במרחק של כ-2,900,000 שנות אור משביל החלב ובמרחק של כ-750,000 שנות אור מגלקסיית אנדרומדה. מישור הגלקסיה נטוי ב-52° ביחס לקו הראיה אליה ולכן היא נראית כאליפסה. גודלה הזוויתי הנראה הוא כמעלה ורבע (פי 2.5 מקוטר הירח המלא) לאורך הציר הארוך וכשלושת-רבעי המעלה לאורך הציר הקצר. בהירותה הנראית היא כ-5.7 דרגות, כך שכמעט ולא ניתן להבחין בה ללא ציוד עזר ורק בעלי ראיית לילה מעולה ותחת תנאי תצפית מיטביים מסוגלים לראותה. הגלקסיה נמצאת כ-4.25 מעלות ממערב לכוכב אלפא במשולש וקל לאתרה באמצעות משקפת.
מיקומה של גלקסיית המשולש
בגלקסיה התגלו מעל למאה כוכבים משתנים, מהם לפחות 25 משתנים קפאידיים. בדומה לגלקסיות שביל החלב ואנדרומדה, גם בגלקסיית המשולש ניתן להבחין בערפיליות מסוגים שונים, בהן אזורי H II בהם נוצרים כוכבים חדשים, ערפיליות פליטה המקיפות כוכבים צעירים וחמים, צבירים כדוריים ושאריות סופרנובה, אם כי לא נצפתה בגלקסיה אף סופרנובה עד היום. חלק מהערפיליות זכו למספרים משלהן בקטלוג הכללי החדש (NGC) או בקטלוגי האינדקס שמרחיבים אותו (IC).
גלקסיית המשולש נעה במהירות של כ-180 ק"מ לשנייה בכיוון שביל החלב, בדומה לגלקסיית אנדרומדה.
