M107 (מ-Messier 107, נקרא גם NGC 6171) הוא צביר כדורי בקבוצת הכוכבים נושא הנחש הנמצא במרחק של כ-20,900 שנות אור ממערכת השמש. הצביר הוסף לקטלוג מסיה רק בשנת 1947, 166 שנים אחרי גילויו, על ידי האסטרונומית הלן סויר הוג.
היסטוריה
הצביר התגלה על ידי פייר מאשן באפריל 1784, כשנה אחרי פרסום הגרסה האחרונה של קטלוג מסיה. במכתב ששלח מאשן בשנת 1783 ליוהאן ברנולי השלישי סיפר מאשן על גילויו של M107, וציין את מיקומו בין הכוכבים ζ (זטא) בנושא הנחש ו-φ (פי) בנושא הנחש.[4] ככל הנראה זהו העצם האחרון שהתגלה מבין כל העצמים שבקטלוג מסיה (M108 ו-M109 התגלו בשנת 1781 ו-M110 בשנת 1773). ויליאם הרשל צפה בצביר ב-12 במאי 1793 בלי שידע על גילויו הקודם על ידי מאשן, ותיאר אותו כצביר יפהפה של כוכבים, עשיר מאוד ודחוס מאוד ושהצפיפות גדלה בהדרגה בכיוון המרכז. ג'ון הרשל צפה בצביר בשנת 1836 ותיאר אותו כגדול, בהיר, עגול, עשיר וצפוף מאוד.
תצפית
בהירות נראיתו של הצביר היא מדרגה 8.85 וקשה להבחין בו באמצעות משקפת, בה הוא נראה ככתם קטן ומעורפל. טלסקופ חובבים מאפשר להבחין בו בקלות אך למעשה מראה רק את מרכזו הבהיר. רק צילום ארוך חשיפה מאפשר להבחין במלוא גודלו של הצביר וכן בכוכבים הבהירים ביותר שבו שלהם דרגת בהירות 13. M107 נמצא כ-2.7 מעלות מדרום-דרום-מערב לכוכב ζ (זטא) בנושא הנחש וכ-3.6 מעלות מצפון לכוכב φ (פי) בנושא הנחש. מסביב ל-M107 נמצאים מספר צבירים כדוריים נוספים: כ-10.5 מעלות מדרום-דרום-מערב ל-M107 נמצא M80, כ-10.75 מעלות מצפון-מזרח לו נמצא M10 וכ- 11.7 מעלות מצפון-צפון-מזרח נמצא M12. M9 נמצא כ-12.5 מעלות ממזרח-דרום-מזרח ל-M107.
מאפייני הצביר
קוטרו של M107 הוא כ-80 שנות אור, אך בתצפית באמצעות ציוד חובבים נראה שגודלו הוא רק כרבע מכך, שכן רק מרכזו צפוף והצפיפות כמו גם הבהירות יורדים מהר עם המרחק מהמרכז. מרחקו ממערכת השמש הוא כ-20,900 שנות אור כך שגודלו הזוויתי הוא כ-13 דקות קשת – מעט פחות ממחצית גודלו הזוויתי של הירח המלא. מסתו קטנה יחסית לצבירים השכנים ומוערכת בכ-182,000 מסות שמש בלבד, כאשר כמחצית ממנה מרוכזת בקוטר של כ-33 שנות אור. בניגוד לתאוריהם של ויליאם וג'ון הרשל (שצפו רק במרכז הצביר), M107 הוא למעשה צביר דליל ומרווח למדי וסיווגו המורפולוגי הוא X, כלומר מהדרגה השלישית הכי פחות צפופה. עוצמת ההארה הכוללת של הצביר היא רק פי 10,000 מעוצמת ההארה של השמש והספקטרום הכולל של אור הצביר מתאים לסוג ספקטרלי G0.[2] עד היום התגלו בו כ-25 כוכבים משתנים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
