PROFILPELAJAR.COM

ג'וזף טיילור רובינסון
Joseph Taylor Robinson
	ג'וזף טיילור רובינסון
לידה	26 באוגוסט 1872; לונוק, ארקנסו, ארצות הברית
פטירה	14 ביולי 1937 (בגיל 64); וושינגטון די. סי., ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות רוזלון, ליטל רוק, ארקנסו, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת ארקנסו
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	4 במרץ 1933 – 14 ביולי 1937; (4 שנים)
	→ ג'יימס א. ווטסון אלבן בארקלי ←
	3 בדצמבר 1923 – 4 במרץ 1933; (9 שנים)
	→ אוסקר אנדרווד צ'ארלס מקנרי ←
	3 בדצמבר 1923 – 14 ביולי 1937; (13 שנים)
	→ גילברט היצ'קוק ; (בפועל) אלבן בארקלי ←
	10 במרץ 1913 – 14 ביולי 1937; (24 שנים)
	→ ויליאם מרמדוק קוואנו ג'ון אלביס מילר ←
	16 בינואר 1913 – 8 במרץ 1913; (52 ימים)
	→ ג'ורג' וושינגטון דונגי ויליאם קוואנו אולדהם ; (מושל בפועל) ←
	4 במרץ 1903 – 14 בינואר 1913; (9 שנים)
	4 במרץ 1903 – 14 בינואר 1913; (9 שנים)

ג'וזף טיילור רובינסון (באנגלית: Joseph Taylor Robinson;‏ 26 באוגוסט 1872 – 14 ביולי 1937) היה פוליטיקאי אמריקאי מארקנסו, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כסנאטור מטעמה מ-1913 ועד מותו, שימש במשך ארבע שנים כמנהיג סיעת הרוב בסנאט ועשר שנים כמנהיג סיעת המיעוט. קודם לכן הוא כיהן לזמן קצר טרם בחירתו לסנאט כמושל ארקנסו ה-23. בבבחירות לנשיאות ארצות הברית של 1928 הוא היה מועמד לתפקיד סגן הנשיא.

לאחר שלמד משפטים באוניברסיטת וירג'יניה, שב רובינסון לארקנסו, שם הוא נבחר לבית הנבחרים של ארקנסו. בשנים 1903–1913 הוא כיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית. ב-1912 הוא נבחר כמושל ארקנסו, אך התפטר ממשרתו כחודשיים לאחר השבעתו כדי לאייש מושב בסנאט של ארצות הברית. בסנאט, יצר רובינסון לעצמו תדמית של פרוגרסיבי וכתומך נלהב בנשיא וודרו וילסון. ב-1920 שימש רובינסון כיושב ראש הוועידה הארצית של המפלגה הדמוקרטית, וב-1923 נבחר כמנהיג סיעת הרוב בסנאט. בבחירות לנשיאות של 1924 הוא שאף לזכות במועמדות המפלגה לנשיאות, ובבחירות של 1928 נבחר כמועמד המפלגה לסגנות הנשיא. הטיקט המשותף שלו ושל אל סמית' נוצח על ידי הטיקט הרפובליקני של הרברט הובר וצ'ארלס קרטיס.

לאחר הבחירות של 1932 השיגו הדמוקרטים רוב בסנאט, ורובינסון נבחר כמנהיג הרוב. הוא העביר את חוקי הניו דיל של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט. כמה מעמיתיו התנכרו אליו בשל סגנונו האוטוקרטי. ב-1937, בעיצומו של הדיון על הצעת החוק לרפורמה בבית המשפט העליון, נפטר רובינסון כתוצאה מאי-ספיקת לב.

ראשית חייו

ג'וזף טיילור רובינסון נולד בעיר לונוק שבארקנסו כבנם של מטילדה ג'יין (לבית סווים) וג'יימס מדיסון רובינסון. הוא למד באוניברסיטת ארקנסו וקיבל תואר במשפטים מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת וירג'יניה.

ראשית הקריירה הפוליטית

ב-1894 נבחר רובינסון לבית הנבחרים של ארקנסו וכיהן בו תקופת כהונה אחת. ב-1902 הוא נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הבחירה השישי של ארקנסו. הוא נבחר מחדש לארבע תקופות כהונה רצופות וכיהן בו עד 1913. ב-בחירות לנשיאות של 1900 היה רובינסון חבר בחבר האלקטורים.

מושל ארקנסו

ב-1912 נבחר רובינסון למשרת מושל ארקנסו. ב-14 בינואר 1913 הוא התפטר ממושבו בבית הנבחרים, והושבע כמושל ב-16 בינואר. ב-3 בינואר נפטר הסנאטור ג'ף דייוויס, לשעבר מושל ארקנסו, לאחר שבית המחוקקים של ארקנסו בחר אותו לתקופת כהונה נוספת שהייתה אמורה להתחיל ב-4 במרץ, וכעת היה מושבו בסנאט פנוי. ב-27 בינואר, 12 ימים בלבד לאחר השבעתו של רובינסון כמושל, בחר בו בית המחוקקים כמחליפו של דייוויס בסנאט.

רובינסון היה לסנאטור האחרון שנבחר על ידי בית המחוקקים של מדינתו ולא בבחירות ישירות. התיקון ה-17 לחוקת ארצות הברית, שקבע שהסנאטורים ייבחרו בבחירות ישירות, נכנס לתוקף ב-8 באפריל אותה שנה. כל שאר הסנאטורים שנבחרו לתקופת הכהונה שהחלה אז, נבחרו קודם לכן.

ב-8 במרץ התפטר רובינסון מכהונתו כמושל. אף על פי שהוא כיהן בתפקיד 55 ימים בלבד, הוא פעל למען מימון להשלמת בניין הקפיטול המדינתי החדש, הקים את מועצת העבודה הסטטיסטית, דאג לאימוץ דגל ארקנסו באופן רשמי, והקים את נציבות הכבישים המדינתית של ארקנסו.

סנאטור

רובינסון תמך בתוקף במדיניותו של הנשיא וודרו וילסון, אף על פי ששאר הדמוקרטים היססו בקשר לכך. הוא קידם את חוק קיטינג-אוון (Keating–Owen Act) להעסקת ילדים, ופעל להעברת חוקים לפיקוח על ענף הרכבות ותעשיות מפתח אחרות. הוא הוביל את הסנאט לקבלת החלטה על חימוש ספינות סוחר והצביע בעד הכרזת המלחמה על גרמניה. הוא גם הוביל מאמצים בלתי מוצלחים בסנאט לאישור חוזה ורסאי.^[1]

רובינסון השיג השפעה בסנאט ובהמשך שימש כיושב ראש הוועידה הארצית של המפלגה הדמוקרטית ב-1920. הוא נבחר לכהונות נוספות בסנאט ב-1918, 1924, 1930 ו-1936. ב-1923 התפטר מתפקידו כמנהיג סיעת המיעוט בסנאט, אוסקר אנדרווד, בשל בעיות בריאות. הציפייה הייתה שהסנאטור הדמוקרטי הבכיר, פרניפולד סיימונס, יחליף את אנדרווד בתפקידו, אך הוא ויתר על מועמדותו לתפקיד לאחר שרובינסון החליט להתמודד על התפקיד. בהחלטה פה אחד, נבחר רובינסון כמנהיג הסיעה, תפקיד שבו הוא ישמש עד מותו ב-1937.

כמנהיג סיעת המיעוט, היה רובינסון אחראי על המינויים הפוליטיים וביצע רפורמה בתהליכי המינוי לוועדות הסנאט, בהחלטה ששום סנאטור לא יחזיק ביותר מתפקיד בכיר אחד בוועדות החשובות. הוא מעולם לא התרחק מאולם הסנאט, ודאג למעקב צמוד על דיוני הבית כדי להפיק תועלת מכל מחלוקת עם הרפובליקנים. הוא נודע בכינוי "סוחר הסוסים" בשל העובדה שהוא הסדיר עסקאות בשתי הסיעות ודאג לקיומם של תהליכי משא ומתן עם הנשיאים הרפובליקנים של התקופה.

לרובינסון היו שאיפות משל עצמו לנשיאות. ב-1924 הוא היה מועמד שולי למועמדות המפלגה לנשיאות. כ"בן המועדף" הוא זכה בתמיכת ציבור הבוחרים בארקנסו ושל הציבור השמרן מקרב תומכי הדמוקרטים במדינות הדרום. על כל פנים, באותה שנה מעשיו במסלול הגולף משכו אליו יותר תשומת לב מאשר המרוץ הקצר שלו לנשיאות. במועדון הגולף של צ'בי צ'ייס, שהיה פופולרי בקרב הפוליטיקאים של וושינגטון, הוא נקלע לקטטה אלימה שבעקבותיה הוא הורחק על ידי המועדון והעיתונות הדביקה לו כינוי חדש, "הסנאטור המתאגרף".

מועמדותו לסגנות הנשיא

בבחירות לנשיאות של 1928 היה רובינסון מועמד הדמוקרטים לתפקיד סגן הנשיא כשותפו למרוץ של אל סמית'. בראשית אותה שנה התעמת רובינסון עם הסנאטור ג'יימס תומאס הלפין, דמוקרט מאלבמה, שלעיתים קרובות הכניס רגשות אנטי-קתוליים לרבים מנאומיו. כאשר הכריז מושל ניו יורק, הקתולי אל סמית', על מועמדותו לנשיאות, הפך הלפין את סמית' כמטרה לביקורותו. רובינסון הוכיח את הלפין על דעותיו, בציינו שלאמונה דתית אין שום קשר לכישוריו של אדם למשרה פוליטית. באחת מההזדמנויות הידועות, הוא הכריז, "שמעתי [את הסנאטור] מגנה את הכנסייה הקתולית ואת האפיפיור ואת הקרדינל ואת הבישוף ואת הכומר ואת הנזירה עד שמאסתי ועייפתי מכך, כדמוקרט". הלפין ציין, "הסנאטור מארקנסו לא יכול להישאר בתפקיד מנהיג הדמוקרטים וללחום את מלחמתם של הקתולים בכל עת שהעניין עולה בבית מחוקקים זה". תוך שהוא פירש את ההערה כקריאת תיגר על סמכותו, ערך רובינסון הצבעת אמון כדי לאמוד את נאמנותם של עמיתיו. בהצבעה שהתקבלה כמעט פה אחד (הלפין נעדר ממנה), הביעו הסנאטורים את תמיכתם במנהיג הסיעה ובעמדתו כנגד הקנאות.^[2]

סמית' אמנם נוצח על ידי הרפובליקני הרברט הובר, אך בזכות מסע הבחירות עלה שמו של רובינסון כדמות ברמה הלאומית, והוא נודע בשל נאומיו הנרגשים שאותם הוא נשא ברחבי ארצות הברית לטובת סמית' ולטובת מצע המפלגה הדמוקרטית. הוא המשיך לזכות בניצחונות כמנהיג סיעת הרוב, אך שיתוף הפעולה שלו עם הנשיא הובר הרגיז את חברי מפלגתו. למרות זאת, הם הבינו ששום סנאטור אחר לא ניחן בעקשנות ובהשפעה כמו רובינסון, וקיבלו את מנהיגותו, מקוממת ככל שתהיה.

מנהיג סיעת הרוב

ב-1933, כאשר זכו הדמוקרטים ברוב בסנאט, נבחר רובינסון פה אחד כמנהיג סיעת הרוב. הוא היה הדמוקרט הראשון שכיהן בתפקיד. הוא לקח את תפקידו ברצינות, וסירב להאציל את תחומי אחריותו הרבים. כמה מהסנאטורים סלדו מסגנונו האוטוקרטי. בדיונים הוא היה יכול להיות מפחיד. פניו האדימו, הוא הלם על השולחן, נופף בידיו בפראות, ורקע ברגליו.^[3] כ"מרשל" של הניו דיל של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט, הוא הבטיח את העברתן של אין ספור הצעות חוק שנגעו לשפל הגדול ולמדיניות החברתית. הניצחון המרשים ביותר שלו היה חוק החירום הבנקאי (אנ'), שאת חקיקתו הוא קידם בשני בתי הקונגרס במשך שבע שעות.

ריצ'רד ל. רידל, שישב ביציע העיתונאים של אולם הסנאט בשנות ה-20 וה-20 של המאה ה-20, נזכר לימים, "כאשר [רובינסון] נכנס לאחת מהתקפי הזעם שלו, היה צורך במעט דמיון כדי לראות אש ועשן יוצאים מפיו כמו דרקון פראי. גם כאשר הוא התבדח עמי, הוא דיבר תוך כדי התנשפות כאשר נשף בסיגר שלו. רובינסון יכול היה לגרום לסנאטורים ולכל אחד בסביבתו לרעוד בגלל עיניו הרושפות ושיניו החשופות כאשר אמר את דבריו, ובגלל אגרופיו הקפוצים כאשר הוא הלם על שולחנו".^[4]

העיתונות העניקה לו את הכינוי "ג'ו המרושע" (scrappy Joe), והוא כמעט והגיע לחילופי מהלומות עם עמיתיו לסנאט רוברט לה פולט, פורטר ג'. מקקמבר, ג'יימס תומאס הפלין ויואי לונג. החל מכניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה, גינה רובינסון את הסנאטורים שהתנגדו למאמץ המלחמתי. לאחר שלה פולט התנגד למלחמה, הטיל רובינסון ספק בפטריוטיות שלו בדיון באולם הסנאט ולה פולט כמעט ונכנס לקטטה עם רובינסון והיה צורך לרסנו. על אף מזגו, הוא יצר קשרי ידידות חוצי מפלגות.^[5]

הרפורמה המשפטית של 1937

ב-1937, תמך רובינסון בהצעתו של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט לשינוי מבנה בית המשפט העליון של ארצות הברית. תמיכה זו הייתה בזכות הבטחתו של רוזוולט לרובינסון שהוא יהיה המינוי הבא לבית המשפט.^[6] בקידום חוק הארגון מחדש (Reorganization Act of 1939), שנועד להוסיף שופטים ליברלים לבית המשפט העליון, נתקל רובינסון בקשיים רבים יותר. במשך שבועות ב-1937, הוא נאם ונאבק לטובת הצעת החוק, אך לא עלה בידו לדכא את הביקורת של עשרות סנאטורים רפובליקנים ודמוקרטים.

מותו

ג'וזף טיילור רובינסון נפטר בוושינגטון ב-14 ביולי 1937 כתוצאה מאי-ספיקת לב, לאחר שיומיים קודם לכן הוא עזב את בניין הסנאט כשהוא התלונן על לחצים בחזהו. טקס האשכבה שלו נערך באולם הסנאט, ולאחר שהכומר של הסנאט נשא דרשה קצרה, נישא ארונו על ידי אנשי משטרת הקפיטול אל הרכבת שהעבירה אותו לליטל רוק. אלפים נסעו לבירת ארקנסו כדי להשתתף בהלווייתו. רובינסון נטמן בבית הקברות רוזלון שבליטל רוק.

על שמו של רובינסון נקראו הבסיס המרכזי של המשמר הלאומי של ארקנסו, מרכז רובינסון במרכז ליטל רוק, ובתי ספר שונים בעיר. דמותו של רובינסון הופיעה על מטבע של חצי דולר שהונפק ב-1936 לכבוד מאה שנה לקבלתה של ארקנסו כמדינה בארצות הברית. בכך הוא היה אחד מארבעת האישים היחידים שדמויותיהם הופיע על מטבע של ארצות הברית עוד בחייהם. מטבע זיכרון זה לא נועד להפצה סדירה, והונפקו ממנו 25,265 עותקים.^[7]