אנדרס סגוביה

אנדרס סגוביה
Andrés Segovia
לידה 21 בפברואר 1893
Linares, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 ביוני 1987 (בגיל 94)
מדריד, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Andrés Segovia Torres עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1908 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Real Conservatorio Superior de Música de Granada עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Francesca Madriguera i Rodon עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Carlos Andrés Segovia עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • הצלב הגדול של מסדר התועלת האזרחי (1970)
  • הצלב הגדול של מסדר אלפונסו העשירי החכם (1953)
  • Medal of Work Merit (1962)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת גרנדה (1981)
  • מדליית הזהב על הצטיינות באמנות יפה (ספרד) (1971)
  • פרס ארנסט פון סימנס (1985)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מדריד (1987)
  • מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית (1986)
  • Medal of Work Merit (1967)
  • פרס גראמי למפעל חיים (1986)
  • פרס לאוני סונינג למוזיקה (1974)
  • הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סנטיאגו דה קומפוסטלה
  • Dearest Son of Andalusia
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קדיס
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנדרס סגוביה, מרקיז דה סאלוברניה (בספרדית: Andrés Segovia, Marqués de Salobreña‏ 21 בפברואר 1893 – 3 ביוני 1987) היה גיטריסט קלאסי ספרדי שנחשב לאחד האבות המייסדים של הנגינה בגיטרה הקלאסית כפי שזו מוכרת כיום.

המוניטין של סגוביה מבוססים על הרפרטואר המודרני-רומנטי שלו, בעיקר באמצעות יצירות שהקדישו לו מלחינים בני-זמננו, אבל הוא גם יצר לו עיבודים משלו ליצירות קלאסיות, שנכתבו במקור לכלים אחרים. סגוביה זכור בנגינתו האקספרסיבית: הצליל האופייני לו הצטיין בקשת גוונים רחבה ואישיותו המוזיקלית הייחודית באה לביטוי בטון, בפיסוק ובסגנון בולטים וקלים לזיהוי.

ביוגרפיה

ילדות ונעורים

פאקו דה לוסנה

סגוביה נולד בלינארס שבספרד. הוא החל לנגן בגיל צעיר כגיטריסט פלמנקו. הגיטרה הראשונה שלו הייתה לפני כן בבעלותו של פאקו דה לוסנה, שמת כשסגוביה היה בן חמש. בהמשך קיבל הדרכה מסוימת מאגסטיניו, נגן פלמנקו חובב, מחסידיו של פאקו דה לוסנה. עם זאת, סגוביה לא היה לנגן פלמנקו אלא העדיף מוזיקה אמנותית אקספרסיבית, כדוגמת זו של פדריקו מורנו טורובה (אנ') וחידש את העניין בכלי זה כאמצעי ביטוי לביצוע מוזיקה קלאסית.

סגוביה שאף להעלות את קרנה של הגיטרה למעמדם של הפסנתר והכינור. חלומו היה לראות את הגיטרה מנוגנת ונלמדת בכל ארץ ובכל אוניברסיטה בעולם ולהעביר את אהבתו לגיטרה לדורות הבאים.

כנער מתבגר, עבר סגוביה לגרנדה, שם למד לנגן בגיטרה וספג את אווירת העולם האחר של ארמון אלהמברה - שריד מורי החולש על העיר מעל גבעה נישאה, שהיווה עבורו מקור השראה רוחנית.

קריירה

הופעתו הפומבית הראשונה של סגוביה הייתה בספרד, בגיל שש-עשרה. כמה שנים אחר כך קיים את הקונצרט המקצועי הראשון שלו במדריד, בנגינת עיבודים לגיטרה של פרנסיסקו טארגה וכמה יצירות משל יוהאן סבסטיאן באך, שעיבד בעצמו. אף כי משפחתו ריפתה את ידיו ורבים מתלמידי טארגה התייחסו אליו בזלזול, הוא המשיך בשלו. לימוד וחקר הגיטרה היה עניינו העיקרי כל ימי חייו.

סגוביה הופיע במדריד בשנת 1912, בקונסרבטואר של פריז בשנת 1915 ובברצלונה ב-1916. בשנת 1919 נחל הצלחה בסיור בדרום אמריקה. מעמדה של הגיטרה הקלאסית הידרדר בראשית המאה ה-20 ורק בברצלונה ובאזור ריו דה לה פלטה של דרום אמריקה אפשר היה לראותה ככלי נגינה משמעותי. כשסגוביה הופיע בזירה, היו ניצני שינוי במצב, במידה רבה הודות למאמציו של לובט. באווירת השינוי הזו הצליח סגוביה, בזכות השילוב של עוצמת אישיותו ואמנותו עם חידושי הטכנולוגיה - הקלטות, רדיו ומסעות בדרך האוויר - להשיב את הגיטרה לפופולריות שידעה בעבר.[1]

בשנת 1916 פגש סגוביה בפריז את אלכסנדר טנסמן, שכתב בהמשך מספר יצירות לגיטרה לסגוביה, בהן קאוואטינה, שזכתה בפרס בתחרות ההלחנה הבינלאומית של סיינה בשנת 1952.

בגרנדה, בשנת 1922, היה סגוביה לחבר ב"קונקורסו דה קנטה חונדו", שקידם המלחין הספרדי מנואל דה פאיה. מטרת ה"קונקורסו" ב"קלאסיציזציה" שנקט הייתה לשמר את טוהר הפלמנקו מפני עיוות של מוזיקה פופולרית חדישה. הכיוון שנקט סגוביה בגיטרת הפלמנקו היה עכשיו קלאסי. בפתיחת ה"קונקורסו" באלהמברה ניגן סגוביה "הוקרה לדביסי עלי גיטרה" מאת פאיה.[2]

חידושים בטכניקת הנגינה ובמבנה הגיטרה

הטכניקה של סגוביה הייתה שונה מזו של טארגה וממשיכי דרכו, אמיליו פוחול. הן סגוביה והן מיגל לובט פרטו על המיתרים בשילוב של הציפורניים וקצות האצבעות וכך הפיקו צליל חד יותר מזה של בני זמנם. לובט נודע כמי שהשתמש בטכניקה זו הרבה לפני סגוביה. בטכניקה זו (אפויאנדו), שהמציא טארגה, אפשר היה ליצור מגוון רחב יותר של צלילים מאשר בשימוש בקצות האצבעות או בציפורניים בלבד. גיטריסטים קלאסיים חלוקים זה מכבר בשאלה, מהי הגישה הטובה ביותר, ואף כי רובם מנגנים כיום בטכניקה המשולבת, יש שמעדיפים עדיין את הנוחות והצליל הרך יותר של קצות האצבעות בלבד.

רבים מחשובי המוזיקאים סברו, שלגיטרה של סגוביה אין מקום בקהיליית המוזיקה הרצינית, משום שלא ראו את הגיטרה כמתאימה לנגינת מוזיקה קלאסית. אבל הטכניקה המצוינת של סגוביה והמגע הייחודי שלו הדהימו את מאזיניו. כתוצאה מכך חדלה הגיטרה מלהיחשב לכלי פופולרי מובהק והתקבלה ככלי שווה זכויות גם באולמות הקונצרטים. סגוביה אף טען, כי הודות לו מצאה הגיטרה את מקומה לא רק בקרב רקדני הפלמנקו והצוענים אלא גם ברפרטואר הקלאסי, המקצה לה מקום באולמות הקונצרטים.

ככל שסגוביה התקדם בקריירה שלו והופיע לפני קהל מאזינים גדל והולך, התברר לו, שהגיטרות הקיימות אינן עונות על דרישות הנגינה באולמות קונצרטים גדולים, משום שהווליום שלהן איננו מספיק. סגוביה פנה איפוא לחקור אפשרויות טכנולוגיות מתקדמות לשיפור יכולת ההגברה הטבעית של הגיטרה.

בעבודה משותפת עם בונה כלי קשת, עזר לעצב את מה שמוכר כיום כגיטרה הקלאסית, הבנויה מעץ משובח יותר וממיתרי ניילון. גם צורת הגיטרה השתנתה לשיפור האקוסטיקה. הגיטרה החדשה הזאת יכולה להפיק צלילים חזקים יותר מדגמי גיטרות קודמים, שהיו בשימוש בספרד ובמקומות אחרים בעולם. את העיצוב הבסיסי הזה פיתח טורז 50 שנה לפני הולדת סגוביה.

מוניטין כווירטואוז וכמורה

אחרי מסע קונצרטים באמריקה בשנת 1928, התפרסם שמו כ"נגן הגיטרה", ומלחינים כמו הייטור וילה לובוס התחילו לכתוב יצירות לגיטרה עבורו. הוא גם עיבד מספר רב של יצירות קלאסיות בעצמו והחזיר לביצוע עיבודים של אחרים, כדוגמת טארגה. עם זאת, נגנים רבים בשתי האמריקות כבר ניגנו יצירות אלה עוד לפני בוא סגוביה.

לסגוביה היו תלמידים רבים במהלך הקריירה שלו, ביניהם כמה גיטריסטים מפורסמים כמו אבל קארלווארו, בן בולט, כריסטופר פארקנינג, פיליפ דה פרמרי, ג'ון ויליאמס, אליוט פיסק ואסטבן. התלמידים האלה, עם עוד רבים אחרים, ממשיכים בדרכו של סגוביה ועושים להגדלת נוכחותה של הגיטרה הקלאסית, להפצתה ולהרחבת הרפרטואר שלה.

כאות הוקרה על תרומתו העצומה לתרבות, ניתן לסגוביה תואר האצולה מרקיז דה סאלוברניה בשנת 1981.

אנדרס סגוביה המשיך להופיע עד גיל מתקדם וחי בפרישה למחצה בשנות ה-70 וה-80 לחייו בקוסטה דל סול. שני סרטים, שהם בבחינת ציוני דרך, נוצרו על חיי סגוביה ועבודתו - אחד כשהיה בן 75 והשני כשהיה בן 84. את הסרטים אפשר להשיג ב-DVD, בשם "אנדרס סגוביה - פורטרט".

סגוביה מת במדריד מהתקף לב בגיל 94, אחרי שהשיג את שאיפת חייו, לרומם את הגיטרה מכלי פופולרי-פולקלוריסטי לכלי נגינה קונצרטי, שאיננו נופל מן הפסנתר או הכינור.

לקריאה נוספת

  • Alberto López Poveda: Andrés Segovia - Vida y Obra (אורכב 06.04.2010 בארכיון Wayback Machine) (2010; Tome1: 864 pages; Tome2: 408 pages) (1, 2), 2009
  • Alfredo Escande: Don Andrés y Paquita - La vida de Segovia en Montevideo
  • The Segovia-Ponce Letters
  • Andrés Segovia. Un secolo di storia nella musica del grande chitarrista spagnolo (2005)
  • Graham Wade: Traditions of the Classical Guitar(John Calder, London, 1980)
  • Graham Wade: Segovia - A Celebration of the Man and his Music (Allison & Busby, London, 1983)
  • Graham Wade: Maestro Segovia (Robson, London, 1986)
  • Graham Wade and Gerard Garno: A New Look at Segovia, His Life, His Music, Volumes 1 & 2 (Mel Bay Publications Inc., Pacific, Missouri, 1997)
  • Graham Wade: A Concise History of the Classic Guitar (Mel Bay Publications Inc., Pacific, Missouri,2001)
  • Machilis, Joseph. The Enjoyment of Music: An Introduction to Perceptive Listening. New York: W.W Norton and Company, 1977, Pages 107-109

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנדרס סגוביה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ גראהם וייד, הערך "אנדרס סגוביה" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  2. ^ וייד, שם
פרס גראמי למפעל חיים
1963–1989 בינג קרוסבי (1963) • פרנק סינטרה (1965) • דיוק אלינגטון (1966) • אלה פיצג'רלד (1967) • אירווינג ברלין (1968) • אלוויס פרסלי (1971) • לואי ארמסטרונג, מהליה ג'קסון (1972) • צ'אק ברי, צ'ארלי פארקר (1984) • ליאונרד ברנשטיין (1985) • בני גודמן, הרולינג סטונז, אנדרס סגוביה (1986) • רוי אייקוף, בני קרטר, אנריקו קארוזו, ריי צ'ארלס, פאטס דומינו, וודי הרמן, בילי הולידיי, בי. בי. קינג, אייזק שטרן, איגור סטרווינסקי, ארטורו טוסקניני, האנק ויליאמס (1987) • פרד אסטר, פבלו קזאלס, דיזי גילספי, יאשה חפץ, לנה הורן, לאונטין פרייס, בסי סמית, ארט טייטום, שרה ווהן (1989)
1990–1999 נט קינג קול, מיילס דייוויס, ולדימיר הורוביץ, פול מקרטני (1990) • מריאן אנדרסון, בוב דילן, ג'ון לנון, קאתי ולס (1991) • ג'יימס בראון, ג'ון קולטריין, ג'ימי הנדריקס, מאדי ווטרס (1992) • צ'ט אטקינס, ליטל ריצ'רד, ת'לוניוס מונק, ביל מונרו, פיט סיגר, פאטס וולר (1993) • ביל אוונס, אריתה פרנקלין, ארתור רובינשטיין (1994) • פטסי קליין, פגי לי, הנרי מנסיני, קרטיס מייפילד, ברברה סטרייסנד (1995) • דייב ברובק, מרווין גיי, גאורג שולטי, סטיבי וונדר (1996) • בובי בלנד, האחים אברלי, ג'ודי גרלנד, סטפן גרפלי, באדי הולי, צ'ארלס מינגוס, אוסקר פיטרסון, פרנק זאפה (1997) • בו דידלי, האחים מילס, רוי אורביסון, פול רובסון (1998) • ג'וני קאש, סם קוק, אוטיס רדינג, סמוקי רובינסון, מל טורמה (1999)
2000–2009 הארי בלפונטה, וודי גאת'רי, ג'ון לי הוקר, מיץ' מילר, וילי נלסון (2000) • הביץ' בויז, טוני בנט, סמי דייוויס ג'וניור., בוב מארלי, The Who‏ (2001) • קאונט בייסי, רוזמרי קלוני, פרי קומו, אל גרין, ג'וני מיטשל (2002) • אטה ג'יימס, ג'וני מאטיס, גלן מילר, טיטו פואנטה, סיימון וגרפונקל (2003) • ואן קלייברן, The Funk Brothers, אלה ג'נקינס, סאני רולינס, ארטי שו, דוק ווטסון (2004) • אדי ארנולד, ארט בלייקי, The Carter Family, מורטון גולד, ג'ניס ג'ופלין, לד זפלין, ג'רי לי לואיס, ג'לי רול מורטון, פינטופ פרקינס, הסטייפל סינגרס (2005) • דייוויד בואי, קרים, מרלה הגרד, רוברט ג'ונסון, ג'סי נורמן, ריצ'רד פריור, הוויברז (2006) • ג'ואן באאז, Booker T. & the M.G.'s, מריה קאלאס, אורנט קולמן, הדלתות, הגרייטפול דד, בוב וילס (2007) • ברט בכרך, הבנד, קאב קאלוויי, דוריס דיי, יצחק פרלמן, מקס רואץ', ארל סקרוגס (2008) • ג'ין אוטרי, הנערים העוורים מאלבמה, ארבע הפסגות, האנק ג'ונס, ברנדה לי, דין מרטין, טום פקסטון (2009)
2010–2019 לאונרד כהן, בובי דארין, דייוויד אדוארדס, מייקל ג'קסון, לורטה לין, אנדרה פרווין, קלארק טרי (2010) • ג'ולי אנדרוז, רוי היינס, רביעיית ג'וליארד, שלישיית קינגסטון, דולי פרטון, הראמונס, ג'ורג' בוורלי שיי (2011) • להקת האחים אולמן, גלן קמפבל, אנטוניו קרלוס ז'ובים, ג'ורג' ג'ונס, ההורנס של ממפיס, דיאנה רוס, גיל סקוט-הרון (2012) • גלן גולד, צ'ארלי היידן, לייטנינג הופקינס, קרול קינג, פטי פייג', ראווי שנקר, The Temptations‏ (2013) • הביטלס, קליפטון צ'נייר, האחים איסלי, קרפטוורק, קריס קריסטופרסון, ארמנדו מנסנרו, מוד פאוול (2014) • בי ג'יז, פייר בולז, באדי גאי, ג'ורג' האריסון, פלאקו חימנס, האחים לובין, ויין שורטר (2015) • רות בראון, סליה קרוז, Earth, Wind & Fire, הרבי הנקוק, ג'פרסון איירפליין, לינדה רונסטאדט, ראן די אם סי (2016) • שירלי קיסר, אחמד ג'מאל, צ'רלי פרייד, ג'ימי רודג'רס, נינה סימון, סליי סטון, הוולווט אנדרגראונד (2017) • האל בליין, ניל דיימונד, אמילו האריס, לואיס ג'ורדן, The Meters, קווין, טינה טרנר (2018) • בלאק סבאת', ג'ורג' קלינטון ופרלמנט-פאנקדליק, בילי אקסטין, דוני האת'וויי, חוליו איגלסיאס, סאם אנד דייב, דיון וורוויק (2019)
2020–הווה שיקגו, רוברטה פלאק, אייזק הייז, איגי פופ, ג'ון פריין, פאבליק אנמי, סיסטר רוזטה תארפ (2020) • Grandmaster Flash and the Furious Five, ליונל המפטון, מרילין הורן, סולט אנ' פפה, סלינה, Talking Heads‏ (2021) • בוני רייט (2022)‏ • בובי מקפרין, נירוונה, מא רייני, סליק ריק, נייל רוג'רס, הסופרימס, אן וילסון וננסי וילסון (2023)‏ • N.W.A, לורי אנדרסון, האחיות קלארק, גלדיס נייט, דונה סאמר, תמי ויינט (2024)
זוכי פרס לאוני סונינג למוזיקה
1959–1980 איגור סטרווינסקי (1959) • ליאונרד ברנשטיין (1965) • בירגיט נילסון (1966) • ויטולד לוטוסלבסקי (1967) • בנג'מין בריטן (1968) • בוריס כריסטוף (1969) • סרג'יו צ'ליבידאקה (1970) • ארתור רובינשטיין (1971) • יהודי מנוחין (1972) • דמיטרי שוסטקוביץ' (1973) • אנדרס סגוביה (1974) • דיטריך פישר-דיסקאו (1975) • מוגנס וולדיקה (1976) • אוליבייה מסייאן (1977) • ז'אן-פייר רמפל (1978) • ג'נט בייקר (1979) • מארי-קלייר אליין (1980)
1981–2000 מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1981) • אייזק שטרן (1982) • רפאל קובליק (1983) • מיילס דייוויס (1984) • פייר בולז (1985) • סביאטוסלב ריכטר (1986) • היינץ הוליגר (1987) • פטר שרייר (1988) • גדעון קרמר (1989) • ג'רג' ליגטי (1990) • אריק אריקסון (1991) • גאורג שולטי (1992) • ניקולאוס הרנונקור (1993) • כריסטיאן צימרמן (1994) • יורי בשמט (1995) • פר נירגארד (1996) • אנדראש שיף (1997) • הילדגארד בהרנס (1998) • סופיה גוביידולינה (1999) • מיכלה פטרי (2000)
2001–2020 אן-סופי מוטר (2001) • אלפרד ברנדל (2002) • ג'רג' קורטג (2003) • קית' ג'ארט (2004) • ג'ון אליוט גרדינר (2005) • יו-יו מה (2006) • לארס אולריק מורטנסן (2007) • ארוו פרט (2008) • דניאל בארנבוים (2009) • צ'צ'יליה ברטולי (2010) • קאייה סאאריאהו (2011) • ז'ורדי סאוואל (2012) • סיימון ראטל (2013) • מרטין פרוסט (2014) • תומאס אדס (2015) • הרברט בלומסטדט (2016) • לאונידס קבקוס (2017) • מאריס יאנסונס (2018) • הנס אברהמסן (2019) • ברברה האניגן (2020)
2021 ואילך אנסוק צ'ין (2021) • פייר לורן איימארד (2022) • אוולין גלני (2023) • עמנואל פהו (2024)