ג'רג' ליגטי

ג'רג' ליגטי
Ligeti György
לידה 28 במאי 1923
Târnăveni, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 ביוני 2006 (בגיל 83)
וינה, אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Ligeti György Sándor עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות המרכזי בווינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות אוסטריה, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם מוזיקה קלאסית של המאה ה-20 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת הונגרית, גרמנית, רומנית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים דויטשה גרמופון עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג ורה ליגטי עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים לוקאס ליגטי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס קושוט (2003)
  • פרס ארנסט פון סימנס (1993)
  • פרס גרומאייר להלחנה (1986)
  • פרס קיוטו באמנות ופילוסופיה (2001)
  • פרס וינה למוזיקה (1993)
  • Royal Philharmonic Society Award (Chamber-Scale Composition) (2001)
  • העיטור האוסטרי למדע ואמנות (1987)
  • Medaille für Kunst und Wissenschaft (Hamburg) (1987)
  • פרס המוזיקה של פרנקפורט (2005)
  • אזרחות כבוד של בודפשט (1998)
  • Medaille für Kunst und Wissenschaft (Hamburg)
  • מדליית גתה (1990)
  • פרס סיבליוס (2000)
  • פרס האמנות של ברלין (1972)
  • פרס בלצן (1991)
  • פרס גרומאייר (1986)
  • פרס בך של העיר החופשית של המבורג (1975)
  • פרימיום אימפריאל (1991)
  • פרס תאודור אדורנו (2003)
  • פרס לאוני סונינג למוזיקה (1990)
  • פרס רולף שוק לאמנויות המוזיקה (1995)
  • מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית (2004)
  • Honorary Member of the Royal Philharmonic Society (1991)
  • Honorary Member of the International Society for Contemporary Music
  • פור לה מריט
  • טבעת הכבוד של העיר וינה
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות
  • אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.gyoergy-ligeti.de
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גֶ'רְג' שאנדוֹר ליגֶטי (בהונגרית: Ligeti György Sándor;‏ 28 במאי 1923 – וינה, 12 ביוני 2006) היה מלחין הונגרי-יהודי-אוסטרי, יליד טרנסילבניה, רומניה.

ליגטי למד באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט ופעל בהונגריה, אחרי המרד ההונגרי של שנת 1956 ערק לאוסטריה והתאזרח באוסטריה בשנת 1967. תקופה ארוכה חי בגרמניה, ואחרי 1989 חזר לאוסטריה וחי שם עד סוף ימיו. ליגטי נחשב בעיני רבים כאחד מגדולי המלחינים של המאה העשרים. יצירותיו המוקדמות הושפעו מאוד מיצירתו של בלה בארטוק; יצירותיו המאוחרות הן פחות ליריות ופחות עממיות. בציבור הרחב הוא ידוע בעיקר בזכות קטעים תזמורתיים שונים המופיעים בסרטיו של סטנלי קובריק: "2001: אודיסיאה בחלל", "הניצוץ" ו"עיניים עצומות לרווחה". חובבי מוזיקה קלאסית של המאה העשרים מכירים גם יצירות אחרות שלו, כגון האטיודים לפסנתר.

קורות חיים

ליגטי נולד בטרנבן (Târnăveni), בחבל טרנסילבניה שברומניה. העיר נקראה באותה תקופה דיצ'וסנמרטין (Diciosânmartin) ורוב תושביה היו הונגרים. ליגטי נחשף לראשונה לשפה הרומנית כילד, כשבאחד הימים הקשיב לשיחה בין שוטרים מקומיים דוברי רומנית. לאחר שעזב את עיר הולדתו לא חזר אליה שוב עד שנות ה-90.

ליגטי החל את הכשרתו המוזיקלית בקונסרבטוריון בקלוז', בירתה ההיסטורית של טרנסילבניה. לימודיו הופסקו בשנת 1943 כאשר השלטונות ההונגריים (חבל ארץ זה עבר לידי הונגריה בשנת 1940 בהתאם לתכתיב וינה) שלחו אותו לעבודות כפייה. בשנת 1944 נשלחו הוריו, אחיו ובני משפחה אחרים למחנה ההשמדה אושוויץ. רק אמו ניצלה.

לאחר המלחמה המשיך ליגטי את לימודיו באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בודפשט וסיים בשנת 1949. הוא למד, בין השאר, אצל פרנץ פרקש וזולטאן קודאי. הוא שב לרומניה, לעבודת מחקר אתנומוזיקולוגית במוזיקת עם רומנית, אבל אחרי שנה חזר לבודפשט, הפעם כמורה להרמוניה, קונטרפונקט וניתוח מוזיקה. אולם, הקשרים בין הונגריה למערב נקטעו על ידי הממשלה הקומוניסטית של אותם ימים, וליגטי נאלץ להקשיב בחשאי לשידורי רדיו כדי להישאר מעודכן בהתפתחויות המוזיקליות. בדצמבר 1956, חודשיים אחרי שההתקוממות ההונגרית דוכאה על ידי הצבא הסובייטי, נמלט לווינה ובשנת 1967 קיבל אזרחות אוסטרית.

באוסטריה התאפשר לו לפגוש דמויות מפתח באוונגארד שממנו היה מנותק בהונגריה. בין אלה היו המלחינים קרלהיינץ שטוקהאוזן וגוטפריד מיכאל קניג. שניהם עבדו אז על מוזיקה אלקטרונית פורצת דרך. ליגטי עבד לצידם באולפן בקלן, ושאב השראה מן הצלילים שיצרו שם. עם זאת, הוא מיעט ליצור מוזיקה אלקטרונית משלו והתרכז תחת זאת ביצירות אינסטרומנטליות שלמרקמים שבהן יש לעיתים מצלול בעל אופי אלקטרוני.

מאותו זמן ואילך נודעו יצירותיו של ליגטי ברבים וזכו להערכה רבה יותר. יצירותיו הנודעות ביותר הן אלה שנוצרו בין Apparitions ל-Lontano (כלומר בין השנים 1958–1967), אם כי האופרה שכתב מאוחר יותר Le Grand Macabre‏ (1978) גם היא מוכרת למדי. האטיודים לפסנתר שכתב בשנים מאוחרות התפרסמו הודות להקלטות שנעשו על ידי כמה פסנתרנים נודעים.

ליגטי קיבל משרת הוראה בהמבורג בשנת 1973, ופרש ממנה בשנת 1989. בין תלמידיו המלחינה והנבלנית האמריקאית אן לה-ברון, המלחין האמריקאי ג'יימס הורנר והפסנתרנית הגרמנייה רנאטה בירנשטיין. מאז שנות השמונים סבל מבריאות רעועה.

ליגטי נטה חיבה לגאומטריה הפרקטלית של בנואה מנדלברוט ולכתבי לואיס קרול ודגלאס הופשטטר.

בנו של ליגטי, לוקאס ליגטי, הוא מלחין ונגן כלי הקשה שחי בניו יורק.

המוזיקה של ליגטי

ג'רג' ליגטי (עומד) עם בנו ואשתו, והמוזיקאים קונלון נאנקרוב ומייקל דוהרטי, בשנת 1982

יצירותיו המוקדמות של ליגטי הושפעו מאוד משפתו המוזיקלית של בן ארצו בלה בארטוק. את הקטעים לפסנתר "מוזיקה ריצ'רקטה" (1951–1953) משווים לא פעם לקובץ הקטעים לפסנתר של ברטוק "מיקרוקוסמוס". הקובץ של ליגטי מכיל אחד-עשר קטעים. הקטע הראשון משתמש בתו אחד בלבד, לה, באוקטבות שונות. רק ממש בסוף הקטע מופיע תו שני, רה. בקטע השני מופיעים שלושה תווים אחרים, וכן הלאה מקטע לקטע, עד שבקטע האחד-עשר מופיעים כל שנים-עשר הטונים של הסולם הכרומטי.

כבר בשלב זה בקריירה שלו נפגע ליגטי מן המשטר הקומוניסטי בהונגריה. הקטע העשירי של "מוזיקה ריצ'רקטה" נאסר להשמעה על ידי השלטונות משום שנתפס כ"דקדנטי", כנראה בגלל השימוש החופשי במרווחי סקונדה קטנה.

בהגיעו לקלן, החל לכתוב מוזיקה אלקטרונית לצד קרלהיינץ שטוקהאוזן. הוא הפיק רק שלוש יצירות במדיום הזה, כולל "גליסנדי" (1957) ו"ארטיקולציה" (1958) לפני שחזר לכתיבה אינסטרומנטלית. בהמשך המוזיקה שלו הושפעה מהתנסויותיו האלקטרוניות, ורבים מן הצלילים שיצר דמו למרקמים אלקטרוניים. "רפאים" (Apparitions) שנכתבה בין השנים 1958–1959 הייתה היצירה הראשונה שהעירה את תשומת לב הביקורת אליו, אבל יצירתו הבאה "אטמוספירות" מוכרת יותר היום לאחר שהופיעה, יחד עם מובאות מ"לוקס אטרנה" ו"רקויאם", בפסקול הסרט "2001: אודיסאה בחלל" של סטנלי קובריק. למעשה, השימוש במוזיקה נעשה על ידי קובריק ללא רשותו של ליגטי. ליגטי תבע את קובריק על השימוש הלא חוקי, והם הגיעו לפשרה.[1]

"אטמוספירות" (1961) נכתבה לתזמורת גדולה. היא נתפשת כיצירת מפתח במכלול יצירותיו של ליגטי, כיוון שהיא מציגה חלק גדול מהנושאים שיעסיקו אותו בשנות ה-60. במוזיקה זו הוא מתנער כליל ממלודיה, הרמוניה ומקצבים, ומתרכז אך ורק בגמישות הצליל המופק, טכניקה הידוע בשם מסה צלילית. היצירה נפתחת במה שהוא בוודאי אחד ממקובצי האקורדים בגדולים ביותר שנכתבו מאז ומעולם – כל הצלילים בסולם הכרומטי בטווח של חמש אוקטבות מנוגנים בבת אחת. דומה שהיצירה גדלה ומתפתחת מתוך האקורד הראשוני הזה, המאסיבי אך חרישי מאוד, במרקמים משתנים בהתמדה.

ליגטי טבע את המונח "מיקרופוליפוניה" לטכניקה ששימשה אותו ב"אטמוספירות", ב"רפאים" וביצירותיו האחרות באותה תקופה. וכך הסביר את המיקרופוליפוניה: "הפוליפוניה המורכבת של התפקידים הנפרדים משובצת בזרם מוזיקלי-הרמוני, שבו ההרמוניות אינן משתנות בפתאומיות, אלא מתמזגות זו אל תוך זו; צירוף מרווחים אחד, נבדל בבירור, מיטשטש בהדרגה ומתוך העירפול הזה אפשר להבחין בהיווצרות צירוף מרווחים אחר, ההולך ולובש צורה."

משנות ה-70 ואילך חזר ליגטי לסגנון מלודי יותר, ואף התרכז במקצב. יצירות כמו "רצף" (1970), "שעונים" ו"עננים" (1972-3), נכתבו לפני ששמע את המוזיקה של סטיב רייך וטרי ריילי בשנת 1972, ובכל זאת, השני בין "שלושה קטעים לשני פסנתרים" שלו, "דיוקן עצמי עם רייך וריילי (ושופן ברקע)" מנציח ומאשר את השפעתם עליו. הוא גילה עניין גם בהיבטי המקצב של מוזיקה אפריקאית, בייחוד זו של הפיגמים. באמצע שנות ה-70 כתב את האופרה הראשונה שלו, "לה גראן מאקאבר", יצירה בעלת אופי תיאטרון אבסורד, עם הרבה אזכורים של אחרית הימים. המוזיקה שלו בשנות ה-80 וה-90 שמה דגש במקצבים מכניים מורכבים, לרוב בסגנון שאיננו דחוס כל כך מבחינה כרומטית (הוא מבכר טרצות גדולות וקטנות מותקות ומבנים רב-סולמיים). מעניינים במיוחד האטיודים לפסנתר, הנעזרים במקורות שונים ונבדלים כמו תזמורת גאמלן, מקצבים אפריקאיים, ברטוק ועוד. הוא כתב גם את "פואמה סימפונית ל-100 מטרונומים". בין יצירותיו הנודעות המגלות השפעות אלה: שלישיית הקרן, הקונצ'רטו לפסנתר, הקונצ'רטו לכינור ומדריגלי נונסנס למקהלה ללא ליווי. הוא כתב כמה יצירות וירטואוזיות לצ'מבלו, ביניהן 'קונטינואום', והפסאקליות 'רוק הונגרי' ו'פסאקליה' (הכתובה לצ'מבלו בטמפרמנט מזוטוני).

אחת מיצירותיו האחרונות של ליגטי היא קונצרט המבורג לקרן יער ותזמורת קאמרית מהשנים 1998–1999 (עובדה ונערכה בשנת 2003).

פרסים

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'רג' ליגטי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Agel, Jerome. 1970. The Making of Kubrick's 2001. New York: New American Library. ISBN 0451071395.


זוכי פרס לאוני סונינג למוזיקה
1959–1980 איגור סטרווינסקי (1959) • ליאונרד ברנשטיין (1965) • בירגיט נילסון (1966) • ויטולד לוטוסלבסקי (1967) • בנג'מין בריטן (1968) • בוריס כריסטוף (1969) • סרג'יו צ'ליבידאקה (1970) • ארתור רובינשטיין (1971) • יהודי מנוחין (1972) • דמיטרי שוסטקוביץ' (1973) • אנדרס סגוביה (1974) • דיטריך פישר-דיסקאו (1975) • מוגנס וולדיקה (1976) • אוליבייה מסייאן (1977) • ז'אן-פייר רמפל (1978) • ג'נט בייקר (1979) • מארי-קלייר אליין (1980)
1981–2000 מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1981) • אייזק שטרן (1982) • רפאל קובליק (1983) • מיילס דייוויס (1984) • פייר בולז (1985) • סביאטוסלב ריכטר (1986) • היינץ הוליגר (1987) • פטר שרייר (1988) • גדעון קרמר (1989) • ג'רג' ליגטי (1990) • אריק אריקסון (1991) • גאורג שולטי (1992) • ניקולאוס הרנונקור (1993) • כריסטיאן צימרמן (1994) • יורי בשמט (1995) • פר נירגארד (1996) • אנדראש שיף (1997) • הילדגארד בהרנס (1998) • סופיה גוביידולינה (1999) • מיכלה פטרי (2000)
2001–2020 אן-סופי מוטר (2001) • אלפרד ברנדל (2002) • ג'רג' קורטג (2003) • קית' ג'ארט (2004) • ג'ון אליוט גרדינר (2005) • יו-יו מה (2006) • לארס אולריק מורטנסן (2007) • ארוו פרט (2008) • דניאל בארנבוים (2009) • צ'צ'יליה ברטולי (2010) • קאייה סאאריאהו (2011) • ז'ורדי סאוואל (2012) • סיימון ראטל (2013) • מרטין פרוסט (2014) • תומאס אדס (2015) • הרברט בלומסטדט (2016) • לאונידס קבקוס (2017) • מאריס יאנסונס (2018) • הנס אברהמסן (2019) • ברברה האניגן (2020)
2021 ואילך אנסוק צ'ין (2021) • פייר לורן איימארד (2022) • אוולין גלני (2023) • עמנואל פהו (2024)
זוכי פרס פולאר למוזיקה
שנות ה-90 פול מקרטני / המדינות הבלטיות (1992) • דיזי גילספי / ויטולד לוטוסלבסקי (1993) • קווינסי ג'ונס / ניקולאוס הרנונקור (1994) • אלטון ג'ון / מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1995) • ג'וני מיטשל / פייר בולז (1996) • ברוס ספרינגסטין / אריק אריקסון (1997) • ריי צ'ארלס / ראווי שנקר (1998) • סטיבי וונדר / יאניס קסנאקיס (1999)
שנות האלפיים בוב דילן / אייזק שטרן (2000) • ברט בכרך / רוברט מוג / קרלהיינץ שטוקהאוזן (2001) • מרים מקבה / סופיה גוביידולינה (2002) • קית' ג'ארט (2003) • בי. בי. קינג / ג'רג' ליגטי (2004) • ז'ילברטו ז'יל / דיטריך פישר-דיסקאו (2005) • לד זפלין / ואלרי גרגייב (2006) • סאני רולינס / סטיב רייך (2007) • פינק פלויד / רנה פלמינג (2008) • פיטר גבריאל / חוסה אנטוניו אבראו / אל סיסטמה (2009)
שנות ה-2010 ביורק / אניו מוריקונה (2010) • רביעיית קרונוס / פטי סמית' (2011) • פול סיימון / יו-יו מה (2012) • יוסו נ'דור / קייג׳ה סאריאהו (2013) • צ'אק ברי / פיטר סלארס (2014) • אמילו האריס / אוולין גלני (2015) • מקס מרטין / צ'צ'יליה ברטולי (2016) • סטינג / ויין שורטר (2017) • מטאליקה / המכון הלאומי למוזיקה באפגניסטן (2018) • גראנדמאסטר פלאש / אן-סופי מוטר / מנגנים לשינוי (2019)
שנות ה-2020 אנה נטרבקו / דיאן וורן (2020) • איגי פופ / אנסמבל אנטרקונטמפורן (2022) • כריס בלקוול / אנז'ליק קיג'ו / ארוו פרט (2023) • נייל רוג'רס / אסה-פקה סאלונן (2024)
זוכי פרס רולף שוק
לוגיקה ופילוסופיה וילארד ואן אורמאן קוויין (1993) • מייקל דאמט (1995) • דנה סקוט (1997) • ג'ון רולס (1999) • סול קריפקי (2001) • סולומון פפרמן (2003) • יאקו הינטיקה (2005) • תומאס נייגל (2008) • הילרי פטנאם (2011) • דרק פרפיט (2014) • רות מיליקן (2017) • שהרן שלח (2018) • דאג פרביץ, פר מרטין-לוף (2020) • דייוויד קפלן (2022)
מתמטיקה אליאס מנחם סטיין (1993) • אנדרו ויילס (1995) • מיקיו סאטו (1997) • יורי מאנין (1999) • אליוט לייב (2001) • ריצ'רד סטנלי (2003) • לואיס קפארלי (2005) • אנדרה זמרדי (2008) • מייקל אשבכר (2011) • ייטאנג ז'אנג (2014) • ריצ'רד שואן (2017) • רונלד קויפמן (2018) • ניקולאי ג'ורג'ביץ' מקרוב (2020) • ג'ונתן פילה (2022)
אמנות חזותית רפאל מונאו (1993) • קלאס אולדנבורג (1995) • טורסטן אנדרסון (1997) • הרצוג ודה מרון (1999) • ג'וזפה פנונה (2001) • סוזן רותנברג (2003) • סג'ימה ונישיזאווה (2005) • מונה חאטום (2008) • מרלן דומה (2011) • לאקאטון וואסאל (2014) • דוריס סלסדו (2017) • אנדרה ברזאני (2018) • פרנסיס אלס (2020) • רם קולהאס (2022)
מוזיקה אינגוואר לינדהולם (1993) • ג'רג' ליגטי (1995) • יורמה פאנולה (1997) • רביעיית קרונוס (1999) • קאיה סאריאהו (2001) • אן סופי פון אוטר (2003) • מאוריציו קאגל (2005) • גדעון קרמר (2008) • אנדרו מנזה (2011) • הרברט בלומסטדט (2014) • ויין שורטר (2017) • ברברה הניגן (2018) • ג'רג' קורטג (2020) • ויקינגור אולפסון (2022)