PROFILPELAJAR.COM

מייקל דאמט
Michael Dummett
	מייקל דאמט, 2004
לידה	27 ביוני 1925; לונדון, הממלכה המאוחדת
פטירה	27 בדצמבר 2011 (בגיל 86); אוקספורד, הממלכה המאוחדת
השקפה דתית	הכנסייה הקתולית
מקום לימודים	כרייסט צ'רץ', Sandroyd School, וינצ'סטר קולג', אוניברסיטת אוקספורד
מוסדות	אוניברסיטת אוקספורד; אוניברסיטת ברמינגהאם ;
מונחה לדוקטורט	Kosta Došen, Trevor Bench-Capon, Mathieu Marion, Ian Rumfitt, כריסטופר פיקוק, David Makinson, Robert Ansdley Bull, Douglas Bridges, Brendan Philip Larvor
זרם	פילוסופיה אנליטית
תחומי עניין	פילוסופיה של הלשון, פילוסופיה של המתמטיקה
עיסוק	פילוסוף, סופר, מרצה באוניברסיטה
הושפע מ	גוטלוב פרגה, ג.א.מ. אנסקום
השפיע על	קריספין רייט, ארינדם צ'קרברטי, ענת מטר
מדינה	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת
פרסים והוקרה	פרס רולף שוק ללוגיקה ופילוסופיה (1995); Knight Bachelor (1999); עמית האקדמיה הבריטית (1995); Lauener Prize (2010); מדליית אקווינס (2003); פרס לקטוש (1994); עמית האקדמיה הבריטית
בן או בת זוג	Ann Dummett (1951–2011)
צאצאים	Chris Dummett, Tessa Dummett, Suzie Dummett, Andy Dummett, Paul Dummett

סר מייקל אנתוני הרדלי דאמט (אנגלית: Sir Michael Anthony Eardley Dummett) ‏(27 ביוני 1925 – 27 בדצמבר 2011) היה פילוסוף בריטי. עסק בפילוסופיה בגישה האנליטית, ותרם רעיונות לנושא, במיוחד בשטחי הפילוסופיה של המתמטיקה, הפילוסופיה של הלוגיקה, הפילוסופיה של הלשון, והמטאפיזיקה. דאמט פיתח את ה-Quota Borda System להצבעה פרופורציונלית, המבוססת על שיטת בורדה, וכתב עבודות מלומדות על קלפי טארוט. נושאי התעניינות אחרים היו "חוק ההגירה", וכן דקדוק השפה האנגלית ושימושה. בשנת 1944 הוא התקבל לנצרות הקתולית, ונותר קתולי פעיל.

דאמט למד ב"קולג' וינצ'סטר", ואחר כך ב"קולג' כרייסט צ'רץ'" שבאוקספורד. בסיום לימודיו התקבל כעמית בקולג' "אול סולס״ באוקספורד ובשנת 1979 נעשה "פרופסור ויקהאם" ללוגיקה באוקספורד, משרה בה הוא החזיק עד לפרישתו בשנת 1992. במהלך תקופת כהונתו כפרופסור ויקהאם, היה דאמט עמית ב"ניו קולג'" שבאוקספורד. הוא נבחר להאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ב-1985, זכה בפרס רולף שוק ללוגיקה ולפילוסופיה בשנת 1995, וקיבל תואר אבירות ב-1999.

עבודתו בפילוסופיה

עבודתו על הפילוסוף הגרמני גוטלוב פרגה זכתה לשבחים. ספרו "פרגה: פילוסופיה של השפה" (1973) נכתב לאורך שנים רבות, ונחשב כיום לקלאסיקה. הספר סייע בגילוי מחדש של עבודתו של פרגה, והשפיע על דור שלם של פילוסופים בריטים.

דאמט ייצג גישה שנויה במחלוקת להבנת הוויכוח הפילוסופי בין הריאליסט לאסכולות הלא-ריאליסטיות של הפילוסופיה - אידיאליזם, נומינליזם, אי-ריאליזם וכדומה. הוא אפיין את כל העמדות האחרונות כאנטי-ריאליזם וטען שאי-ההסכמה היסודית בין הריאליסט לאנטי-ריאליסט נסובה סביב טבעה של האמת. כך טען שהצורה הטובה ביותר להבין את העמדה הריאליסטית היא כעמדה התופסת את האמת כדו-ערכית ובלתי תלויה ביכולת שלנו לאמת או להוכיח טענות, בעוד שאת האנטי-ריאליזם הוא הבין כעמדה הדוחה עקרונות אלו, ובדומה לאינטואיציוניזם, תופסת את חוק השלישי הנמנע כתקף רק ביחס למה שיש לנו הוכחה לו או לניגודו. הוויכוח בין הריאליסט לאנטי-ריאליסט נסוב לפיכך על סוגיית האובייקטיביות של האמת. לכן ניתן לדבר על ריאליזם או אנטי-ריאליזם ביחס לתודעה של הזולת, ביחס לעבר, לעתיד, לקיומו של היקום מחוץ למחשבתנו, ביחס לישויות מתמטיות (כגון המספרים הטבעיים), ביחס לקטגוריות מוסריות, ביחס לעולם החומרי, ואף ביחס למחשבה. החידוש בגישתו של דמט נעוץ בחידוד העמדות ובהצגת העימות ביניהן כמקביל לוויכוח שבין האינטואיציוניזם לפלטוניזם בפילוסופיה של המתמטיקה.

דאמט השפיע על דור פילוסופים אנגלי שנודע בשם הדור הפוסט-דמטיאני, בכללם ג'ון מקדאוול, גארת' אוונס, כריסטופר פיקוק, וקריספין רייט - על אף שרק רייט אכן קרוב לדמט מבחינת עמדותיו. ענת מטר כתבה את הדוקטורט שלה בהנחייתו וכתבה עליו רבות (ראו ביבליוגרפיה).

פעילות פוליטית

דאמט היה פעיל פוליטית, באמצעות עבודתו כתועמלן כנגד הגזענות. הוא הניח לקריירה הפילוסופית שלו לשקוט על שמריה על מנת להשפיע על זכויות אדם עבור מיעוטים במהלך מה שהוא ראה כתקופה הגורלית של הרפורמה בשנות השישים המאוחרות. הוא אף עבד על התאוריה של ההצבעה, ופיתח את שיטת ההצבעה "Quota Borda System" (המבוססת על שיטת בורדה הוותיקה יותר).

דאמט הסתמך באופן נכבד בעבודתו בתחום זה בכתיבת ספרו "על הגירה ופליטים", דיווח של מה שהצדק דורש ממדינות ביחסיהן לתנועה בין מדינות. בספרו זה טוען דאמט כי ניתן למצוא את הרוב הגדול של ההתנגדות להגירה בגזענות ואומר כי הדבר בא לידי ביטוי באופן מיוחד בבריטניה.

הוא כתב אודות ההלם שלו עת גילה דעות אנטישמיות ביומניו של גוטלוב פרגה, שלעבודתו הקדיש זמן רב כל כך מהקריירה המקצועית שלו.

קלפי טארוט

מייקל דאמט הוא גם היסטוריון מוביל במחקר קלפי הטארוט עם מבחר פרסומים ובכללם "משחק הטארוט: מפררה לסולט לייק סיטי" מ-1980, שהותיר את חותמו על שדה הספרות העוסקת בקלפים. דאמט התמחה בשחזור משחקים בקלפי הטארוט וביטא בוז כלפי השימוש המאגי שנעשה בקלפים. כקתולי מומר, ומבקר של הכנסייה הקתולית, דאמט זעם על הסבל שנגרם למאמינים ביחוס הפלאים לטארוט. חשוב היה לו להראות כי ברנסאנס השימוש בטארוט היה כקלפי משחק וכי הם קושרו לתכונות מיסטיות רק במהלך המאה ה-18. דעתו, השנויה במחלוקת, היא שחפיסת קלפי הטארוט העתיקים ביותר היא מהמאה ה-15 ונמצאה בצפון איטליה, וכי החפיסה הראשונה נוצרה שם בתקופת הרנסאנס.

קתוליות

לאורכה של הקריירה שלו, פרסם דאמט מספר מאמרים על סוגיות שונות שבפניהן עומדת הכנסייה הקתולית, בעיקר בכתב העת הדומיניקני האנגלי "ניו בלאקפריארס". דאמט אף פרסם מסה בבולטין לענייני חברה "אדורנוס" הדן בליטורגיה, ומסה פילוסופית המגינה על הגיונה של הכנסייה הקתולית בלימוד האאוכריסט ("The Intelligibility of Eucharistic Doctrine" בספרם של Willima J. Abraham and Steven W. Holzer, eds. The Rationality of Religious Belief: Essays in Honour of Basil Mitchell, Clarendon Press, 1987).

באוקטובר 1987 נחשבה אחת מתרומותיו ל"בלאקפריארס" כשנויה במחלוקת, כשהוא תקף זרמים בתאולוגיה הקתולית שהסתעפו מהקתוליות האורתודוקסית המסורתית. ויכוח בכתב העת על הערותיו נמשך לאורך חודשים, ועורר בין השאר את תגובתם של התאולוג ניקולאס לאש, וההיסטוריון אימון דופי.

ביבליוגרפיה

R. Auxier (ed), The Philosophy of Michael Dummett, in The Library of Living Philosophers, La Salle 2007.
Karen Green, Dummett - Philosophy of Language, Polity, 2001.
Anat Matar, From Dummett's Philosophical Perspective, Berlin: de Gruyter, 1997.
Brian McGuinness and Gianluigi Oliveri (eds), The Philosophy of Michael Dummett, Kluwer, 1994.

ענת מטר, "דאמט, מייקל אנתוני", האנציקלופדיה העברית, כרך מילואים ג', י-ם, ת"א, 1993. מסדה, עמ' 295-296.

Barry Taylor (ed), Michael Dummett - Contributions to Philosophy, Martinus Nijhoff Publishers, 1987.

ספריו

Truth and the past. New York: Columbia University Press, 2004.
On immigration and refugees. London: Routledge, 2001.
Origins of analytical philosophy. Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 1993.
The seas of language. Oxford: Clarendon Press, 1993.
Grammer & style: for examination candidates and others. london: Duckworth, 1993.
The logical basis of mataphysics. Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 1991
Frege: the philosophy of mathematics. Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 1991.
Frege and other Philosophers. Oxford: Clarendon Press, 1991.
Frege: philosophy of language, 2nd ed. Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 1991.
Voting Procedures. Oxford: Clarendon Press, 1984.
The interpretation of Frege's philosophy. Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 1981.
Truths and other enigmas. Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 1978.
Elements of intuitionism. Oxford: Clarendon Press, 1977.