PROFILPELAJAR.COM

אייזק הייז
**Isaac Hayes**
לידה	20 באוגוסט 1942; קובינגטון, ארצות הברית
פטירה	10 באוגוסט 2008 (בגיל 65); ממפיס, ארצות הברית
שם לידה	Isaac Lee Hayes Jr.
מקום קבורה	Memorial Park Funeral Home & Cemetery
מוקד פעילות	קובינגטון וממפיס, טנסי, ארצות הברית
תקופת הפעילות	1962–2008 (כ־46 שנים)
סוגה	רית'ם אנד בלוז, פאנק (Funk), ; דיסקו, מוזיקת נשמה
סוג קול	בס-בריטון
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	עוגב, קלידים מוזיקליים, פסנתר
חברת תקליטים	סטקס; אטלנטיק; ABC; קולומביה רקורדס; פויינט בלנק
צאצאים	Isaac Hayes III
מספר צאצאים	14
פרסים והוקרה	היכל התהילה של הרוק אנד רול (2002); Grammy Award for Best Arrangement, Instrumental or A Cappella (1972); פרס גראמי להופעת פופ אינסטרומנטלית (1973); פרס גלובוס הזהב לפסקול הטוב ביותר (1972); פרס אוסקר לשיר המקורי הטוב ביותר (1972); מדליית החירות של התאחדות הסיינטולוגים הבינלאומית ;
	isaachayes.com
	פרופיל ב-IMDb

אייזק לי הייז (באנגלית: Isaac Lee Hayes;‏ 20 באוגוסט 1942 - 10 באוגוסט 2008) היה זמר נשמה, מלחין, כותב שירים מתזמר ושחקן אפרו-אמריקאי. ידוע בעיקר בזכות עבודתו על פסקול הסרט "שאפט", עליו זכה בפרס אוסקר ובשנות ה-90 וה-2000 המוקדמות כקולו של הדמות שף מתוכנית הטלוויזיה סאות' פארק.

ביוגרפיה

ילדות וקריירה מוקדמת

נולד בקובינגטון, טנסי. הוריו נפטרו כשהיה תינוק והייז גודל על ידי סבו וסבתו. הוא החל לשיר כשהיה בן חמש במקהלת הכנסייה המקומית. באותו גיל היז גם החל ללמוד לנגן על פסנתר, אורגן וסקסופון.

הייז החל בקריירה המוזיקלית שלו בגיל 20, כנגן אורגן וסקסופון בלהקת מוזיקת הנשמה, "מר-קיז". אחרי תקופה מוצלחת בלהקה, החל הייז לכתוב שירים לחברת ההפקות סטקס רקורדס ולאחר מספר להיטים שכתב, Soul Man הבולט בהם, הותר לו להפיק אלבום משלו, "Presenting Isaac Hayes" שנחל הצלחה בינונית בלבד.

ההצלחה

בפברואר 1968 הוציא הייז את אלבום הבכורה שלו Presenting Isaac Hayes. בגיל 26 בלבד, בחודש יוני 1969, שחרר את האלבום השני שלו "Hot Buttered Soul". האלבום זכה להצלחה מסחררת, אמנותית וכלכלית, והייז הפך לאייקון אופנה עם ראשו המגולח, משקפי שמש ענקיים ותכשיטי זהב לרוב, שנים רבות לפני שאופנה זו אומצה על ידי הגנגסטה ראפ. גם סגנונו המוזיקלי הודגם באלבום זה: קטעים ארוכים בעלי מרכיב אינסטרומנטלי תזמורתי, המאופיינים בשימוש נרחב באורגן, כלי נשיפה וגיטרות. באלבום זה חידש הייז את הלהיט שהתפרסם על ידי דיון וורוויק, "Walk On By", בגרסה בת 12 דקות. גרסתו לשיר "By the Time I Get to Phoenix" מתחילה במונולוג בן שמונה דקות לפני תחילת השירה. הקטע המקורי היחיד באלבום, "Hyperbolicsyllabicsesquedalymistic", גם הוא באורך של 10 דקות. קטעים אלו היוו שבירה של "תבנית שלוש הדקות" של שירי הסול והפופ. הביצוע ל-"Walk On By" סימן את הפעם הראשונה בה לקח הייז סטנדרטים שנכתבו על ידי ברט בכרך ובוצע בגרסת פופ על ידי דיון וורוויק או דאסטי ספרינגפילד והפך אותם לשירי נשמה ארוכים.

ב-1971 הקליט הייז את האלבום המוזיקלי המצליח ביותר שלו - פסקול הסרט "שאפט". שיר הנושא מתוך האלבום, זיכה את הייז בפרס האוסקר על השיר הקולנועי הטוב ביותר - פרס אוסקר ראשון לאפרו-אמריקני שלא בקטגוריית משחק.

ב-1975, הייז עזב את סטקס רקורדס והקים לייבל משלו. סדרה של אלבומים כושלים הובילה את ההיז לפשיטת רגל. בסוף שנות ה-70 הייז חזר לעסקי המוזיקה עם האלבום המצליח, "A Man and a Woman" אותו הקליט עם דיון וורוויק.

בשנות ה-70 וה-80 הופיע הייז במספר תוכניות טלוויזיה וקולנוע כגון: "צוות לעניין", "הבריחה מניו-יורק", "רובין הוד: גברים בגטקעס" ועוד.

סאות' פארק

ב-1997 הצטרף הייז לתוכנית ההנפשה "סאות' פארק" בתפקיד שף - שף הקפיטריה המקומי חובב הזימה, נשים ומוזיקת נשמה - בדומה לתדמית אותו פיתח מדובבו. ב-1999 הוציא לאור הייז סינגל מתוך פסקול התוכנית - "Chocolate Salty Balls". הסינגל הגיע למקום הראשון ברשימת ההשמעות בבריטניה ובמדינות נוספות.

בפרק "לכוד בארון" ששודר בינואר 2006, לעגה סאות' פארק לכת הסיינטולוגיה בה הייז היה חבר. חודשיים לאחר שידור הפרק עזב הייז את התוכנית. לדברי הסוכנת שלו, סיינטולגית אדוקה בעצמה, הסיבה לעזיבתו הייתה מחאה על "אי-סובלנות דתית בקרב יוצרי הסדרה". תגובת יוצרי הסדרה, מאט סטון וטריי פארקר, לא איחרה לבוא: "לא היו לו בעיות שצחקנו במשך תשע עונות על נצרות, יהדות, מורמונים ואסלאם. הוא הפך רגיש רק כשהדת שלו הפכה לנושא בתוכנית"^[1]. מאוחר יותר הודיע הייז שעזיבתו הייתה ממניעים בריאותיים (הייז סבל משבץ מוחי מספר חודשים לפני שידור הפרק המדובר והופיע רק בחלק מהפרקים של העונה התשיעית, עד שהוא לבסוף נפטר משבץ מוחי נוסף ב-10 באוגוסט 2008) ושאין הוא רואה את הפרק כפוגעני או מעליב.

לאחר מותו

באוגוסט 2024, עזבונו של הייז הגיש תביעה נגד דונלד טראמפ על שימוש בלתי מורשה בשיר "Hold On, I'm Coming" במהלך עצרות קמפיין שלו. ב-23 באוגוסט 2024, הודיע אייזק הייז השלישי, בנו של הייז, כי בית משפט פדרלי העניק לעזבון של הייז דיון חירום בבקשה לקבל צו מניעה נגד טראמפ והקמפיין שלו. הדיון המשפטי נקבע ל-3 בספטמבר 2024 בבית המשפט הפדרלי בצפון אטלנטה. עורכי הדין של עזבונו של הייז הגישו הודעת הפרת זכויות יוצרים באוגוסט 2024, ודרשו תשלום של 3 מיליון דולר עבור דמי רישוי עד ל-16 באוגוסט 2024. אם לא יתקבל התשלום, העזבון ינקוט בצעדים משפטיים נוספים. טראמפ השתמש בשיר בעצרת במונטנה, למרות בקשות חוזרות ונשנות מהעזבון להפסיק את השימוש בו. טראמפ הואשם בעבר על ידי מספר אמנים נוספים, כמו הרולינג סטונז, אדל, ריהאנה, ועזבונה של שינייד או'קונור, בשימוש בשירים שלהם ללא אישור במהלך עצרות פוליטיות שלו.^[2]

פעילותו בדת הסיינטולוגיה

הייז היה סיינטולוג אדוק, וככזה הוא הוצג תדיר על ידי התנועה כסיפור הצלחה הנזקף לזכותה. הוא עצמו כינה את הסיינטולוגיה כ"שער לנצחיות" ו"הדרך לאושר ולשמחה מוחלטת".

הייז כתב דברי ההערכה בכריכת רבים מספרי התנועה והופיע בסרטה של התנועה, "Orientation", בו הוא מספר על העזרה שהתנועה העניקה לו.

פרסים

במהלך חייו זכה הייז במספר פרסים חשובים על פועלו:

פרס אוסקר לשיר המקורי ופרס גלובוס הזהב לפסקול המקורי עבור הסרט שאפט (1972).
ב-1992 הוכתר הייז כמלך של כבוד במחוז אדא, גאנה, כהוקרה על פעילותו ההומניטרית באזור.
ב-2002 נכנס הייז להיכל התהילה של הרוק אנד רול וב-2005 להיכל התהילה של כותבי השירים.
פרסי גראמי ב-1972 וב-1973.

דיסקוגרפיה

Presenting Isaac Hayes (1967)
Hot Buttered Soul (1969)
Enterprise (1970)
...to Be Continued (1970)
The Isaac Hayes Movement (1970)
Black Moses (1971)
Shaft (album)|Shaft (1971)
In the Beginning (1972)
Joy (1973)
Live at the Sahara Tahoe (1973)
Tough Guys (1974)
Truck Turner (1974)
Chocolate Chip (1975)
Disco Connection (1976)
Groove-A-Thon (1976)
Juicy Fruit (1976)

A Man and a Woman (1977)
New Horizon (1977)
For the Sake of Love (1978)
Hotbed (1978)
Don't Let Go (1979)
And Once Again (1980)
Royal Rappins (1980)
Lifetime Thing (1981)
U-Turn (1986)
Love Attack (1988)
Wonderful (1994)
Branded (1995)
Raw and Refined (1995)
Instrumentals (2003)
At Wattstax (2003) (recorded live at Wattstax Aug. 20, 1972)
Hot Buttered Soul (2003) reissued on SACD by audiophile label Mobile Fidelity Sound Lab