אין לבלבל ערך זה, העוסק בבנו ותלמידו של המגיד ממזריטש, עם הערך "חיים אברהם דב לוין", העוסק במשפיע חסידי בארצות הברית שכונה "(רבי אברהם) המלאך" והיה מנהיג קהילת "המלאכים".
רבי אברהם נישא והתאלמן בצעירותו ולאחר מכן נישא בשנית לגיטל בתו של רבי משולם פייבוש הורוביץ מקרמניץ (-כ' בכסלותקל"ה) מחבר הספר 'משנת חכמים' על המשניות.
נקרא "המלאך" עקב קדושתו ופרישותו מהעולם במשך שנים בהן התבודד בעיירה פאסטוב הסמוכה לקייב, וחי שם בבדידות מבלי לראות פני איש. בעקבות בדידותו אף סירב למלא את מקום אביו. רבי שניאור זלמן מלאדי כינה רבו-חברו זה בתואר "הקדוש"[2], "כי היה קדוש מרחם", וכך מקובל לקרוא את רבי אברהם בחסידות חב"ד[3].
כאשר למד רבי שניאור זלמן מלאדי אצל המגיד, היה, במצוות המגיד חברותא של רבי אברהם המלאך, הוא לימד את רבי אברהם "נגלה", ורבי אברהם לימד אותו "חסידות" ויש שראו ברבי שניאור זלמן תלמיד חבר של רבי אברהם המלאך.
כבנו של מנהיג החסידות כאב את ירידת האידיאה החסידית, ולכן פיתח יחד עם רעיו תלמידי אביו את רעיון הצדיק החסידי, שהפך לצינור להורדת שפע להמוני מאמיניו ולהעלאת תפילותיהם ובקשותיהם, וכסמכות מוסרית ומדריך רוחני. בספרו "חסד לאברהם" (צ'רנוביץ שנת ה'תרי"א) ניתן למצוא הרבה אזכורים למוטיב מרכזי זה, כאשר הוא קורא להמוני העם להתקשר אל הצדיק כאמצעי לביאת המשיח.
צאצאיו
(בנו) רבי ישראל חיים מלודמיר (חתן רבי שלמה מקרלין ובזיווג שני חתן רבי גדליה מליניץ).
"הכלל הוא שכל האדם צריך מקודם לשמוע בלבו, כמאמר, הלב שומע, ואחר כך ללמוד מה ששמע בלבו, וזהו "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" ". [מובא בקול הנבואה של הרב הנזיר, עמ' קל, הערה קסח].
