רות מנזה נולדה בתל אביב. אמה הייתה עקרת בית ילידת פולין ואביה, יליד האימפריה האוסטרו-הונגרית, היה פקיד. היא הייתה השלישית מתוך חמישה ילדים, עליהם כפתה אמם נגינה בשני כלי נגינה לפחות.
היא התחילה לנגן בפסנתר בגיל 5, ולמדה אצל פאולה זיק בלומברג. כאשר ניגנה עבור פרופסור ליאו קסטנברג, הוא החליט לקבלה כתלמידה, אף על פי שלמשפחתה לא היה כסף לשלם עבור השיעורים. מאוחר יותר למדה אצל פרנק פלג. בתקופה זו החלה לנגן באבוב, ולמדה אצל אליהו טורנר, האבובן הראשי בתזמורת הפילהרמונית הישראלית.
רות ואחיה המשיכו להתפתח כמוזיקאים ולהופיע בקונצרטים, הם נודעו בשם "משפחת מנזה המוזיקלית". רות ניגנה באבוב באופרה הישראלית בגיל 16.
ב-1953 עברה מנזה לארצות הברית כדי להמשיך את לימודיה האקדמיים. היא קיבלה דיפלומה בפסנתר מבית הספר ג'וליארד בשנת 1957, שם ניתנה לה מלגה מ-1954 עד 1957. היא הייתה תלמידתו של הפסנתרן והמורה אדוארד שטויירמן בתקופה זו. בג'וליארד ליוותה בכיתות הלימוד של נגנים וזמרים מחברי הסגל, כולל מאק הארל (אנ'), לוטה לאונרד ומריון פרשל (אנ') ממחלקת הזימרה; ליאונרד רוז, צ'לו, ברנרד גרינהאוס (אנ'), צ'לו, ויליאם פרימרוז, ויולה. במהלך הקיץ של 1955 ו-1956, מנזה הייתה המלווה של פסטיבל המוזיקה ובית הספר של אספן באספן (קולורדו), וליוותה בכיתותיהם של סיימון גולדברג, אדל אדיסון (אנ'), לסלי צ'אבאי (אנ') ואחרים. היא עבדה כפסנתרנית בפסטיבל שייקספיר-תחת-הכוכבים באנטיוכיה ב-1957, בקונצרטים של תיאטרון ומוזיקה קאמרית בטולדו וב-Yellow Springs, אוהיו.
לאחר שסיימה את לימודיה בג‘וליארד, אורגן עבורה קונצרט צדקה על מנת שתרכוש פסנתר כנף, בו נאסף סכום של 2000 דולר. היא רכשה פסנתר וספסל מחברת בולדווין (אנ'), אשר היו שייכים ושימשו באופן בלעדי למשך שנה את המנצח והמלחין לאונרד ברנשטיין, שלימים נהיה עמיתה וחברה הקרוב.
רות מנזה עם לאונרד ברנשטיין, ג'ני טורל ונתניה דברת, 1967
בשנת 1963 הגיע לישראל המנצח והמלחין לאונרד ברנשטיין כדי לנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית בביצועה של הבכורה העולמית של הסימפוניה השלישית של ברנשטיין, "קדיש". מנזה הייתה הפסנתרנית ביצירה וכן הדריכה את סולנית המצו-סופרן ג'ני טורל, והמספרת, השחקנית חנה רובינא. בעקבות הבכורה, ברנשטיין הזמין את מנזה לסייע בחזרות לסימפוניה שלו בניו יורק,[2]בקונצרטים האחרים שלו באירופה ובארצות הברית ועם ההקלטות של היצירה. בבוסטון סייעה למנצח שארל מינש בהכנות החומרים ובעבודה עם הסולנים. מבוסטון נסעה לניו יורק ועבדה עם ברנשטיין ועם אברהם קפלן, מנצח המקהלה. לאחר סיום הקונצרטים הכינה מנזה עם קפלן, לבקשת ברנשטיין, את פרטיטורת הפסנתר של הסימפוניה, שראתה אור בהוצאת שירמר (אנ'). ברנשטיין ומנזה טיפחו קשר אישי ומקצועי קרוב אשר נמשך עד ימיה האחרונים של מנזה.
ב-1968 הציגה מנזה את המנצח דניאל אורן, אז בן 13, בפני ברנשטיין, שבחר בו לבצע את קטע סולו הנער במזמורי צ'יצ'סטר.
במרץ–אפריל 1977 חגגה התזמורת הפילהרמונית הישראלית את חייו ויצירתו של לאונרד ברנשטיין בשורה של מופעים סימפוניים וקאמריים במסגרת פסטיבל לאונרד ברנשטיין. מנזה הופיעה בקונצרטים רבים בסדרה, בין היתר בקונצרט פסנתר בארבע ידיים עם ברנשטיין עצמו, ובסימפוניה השנייה של ברנשטיין, ״תקופת החרדה״ (אנ'), בה ניגנה מנזה את תפקיד הפסנתר הסולני בניצוחו של לוקאס פוס. הקונצרט הועבר בשידור חי בקול ישראל והופעתה של מנזה זכתה לביקורות נלהבות.[3]
מלחינים בני-זמנה כגון צבי אבני, אנדרה היידו, ויוסי מר-חיים ביקשו את עזרתה של מנזה לנגן עבורם את יצירותיהם החדשות מתוך הפרטיטורות שכתבו. כמו כן, השתתפה במספר רב של הקלטות בכורה של קטעים חדשים, הן בהקלטות שיצאו כאלבומים והן לרדיו עבור קול ישראל.
מנזה הייתה חברה בתזמורת הקאמרית הישראלית בהדרכת המנצח גארי ברתיני, והופיעה עם התזמורת בקונצרטים בארץ ובחו"ל. היא הופיעה בהדרכת ברטיני עם מקהלת רינת (המקהלה הקאמרית הישראלית). היא גם הופיעה עם התזמורת הסימפונית ירושלים והייתה הפסנתרנית בסמינר טוסקניני ובתחרות הצ'לו הבינלאומית של פבלו קזלס. כמו כן, עבדה כמדריכת זמרים ביצירות ווקאליות ומקהלה רבות בתזמורת הפילהרמונית הישראלית ובמקומות אחרים. היא הקליטה עם הפילהרמונית הישראלית, בניצוחו של לורין מאזל, את פטרושקה מאת סטרווינסקי עבור דקה רקורדס, ועם לאונרד ברנשטיין, את הסוויטה שלו, Fancy Free (אנ'), עבור דויטשה גרמופון[7]
בהופעת סולנית נוספת ביצעה מנזה את הקונצ'רטו בדו מינור לפסנתר, חצוצרה ותזמורת כלי מיתר מאת שוסטקוביץ' (אנ') עם התזמורת הסימפונית חיפה.
בשנת 1984 גילתה מנזה שהיא סובלת מטרשת נפוצה. השפעת המחלה על מערכת העצבים השפיעה ישירות על הנגינה שלה, אך היא המשיכה להופיע. ברנשטיין, אשר ידע ממנזה שבגלל מחלתה היא מתקשה לפעמים לנגן בשטף ביד ימין, כתב את תפקיד הפסנתר ביצירתו, "משחקי יובל", בהזמנת התזמורת הפילהרמונית הישראלית לרגל חגיגות יום השנה ה-50 שלהם, כמעט כולו ליד שמאל בלבד. המלחין נועם שריף כתב באותה תקופה עבורה קטע לפסנתר, כחלק מיצירתו, "מחיה המתים", שבוצעה גם היא על ידי הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה.
ב-22 באפריל1989 ארגנה התזמורת הפילהרמונית הישראלית קונצרט לזכרה במוזיאון תל אביב. כמה מנגני התזמורת ניגנו מחוות למנזה, ואורח הכבוד היה לאונרד ברנשטיין, שהגיע במיוחד מניו יורק כדי להשתתף בקונצרט. ברנשטיין הקדיש את הבכורה העולמית של יצירתו, "אריות וברקרולות" (אנ'), לזכרה של מנזה,[10][11] והבכורה נערכה באותו לילה, כשבסיומה נשא למנזה מהבמה הספד, באנגלית ובעברית.
משפחה
רות מנזה ואלברט כהן ביום חתונתם, 10 באפריל 1959רות מנזה וילדיה בפגישה עם לאונרד ברנשטיין, 1971
מנזה נולדה למשפחה מוזיקלית, ויצרה משפחה נוספת עם בעלה, השחקן והזמר אלברט כהן, איתו גם עבדה לפעמים כפסנתרנית, בין היתר במופע שלו ״עלי שלכת״, בו שר משיריו של איב מונטאן, בהפקת התיאטרון הקאמרי של ״שלושת הוצמך״ בה היא ניגנה והוא כיכב, כמדריכה מוזיקלית שלו בתפקידו כסוויני טוד בהפקה של התיאטרון הקאמרי של המתח-זמר ״סוויני טוד״. יחד נולדו להם שני ילדים: עדי כהן, מלחין קולנוע ופרופסור במכללת ברקלי למוזיקה בבוסטון ארה״ב; ושרון כהן, במאי דיבוב, מתרגם ושחקן בעל חברה ואולפן הקלטות.
אחיה הבכור והיחיד של מנזה, יעקב, היה צ'לן שניגן ברביעייה הישראלית החדשה ובתזמורת הפילהרמונית הישראלית; בתו, מירה מנזה, ניגנה בויולה בתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון; אחותה הגדולה, רחל, ניגנה בקונטרבס; בתה, עמליה, ניגנה בפסנתר ובצ'מבלו והיא מטפלת בילדים בעזרת מוזיקה; אחותה הצעירה, טליה, ניגנה בקונטרבס בתזמורת הפילהרמונית הישראלית; בעלה, טדי, היה תלמיד שלה ולימים הפך לנגן הקונטרבס הראשון בתזמורת הפילהרמונית הישראלית; בנם, נמרוד, מנגן בקונטרבס בתזמורת הפילהרמונית הישראלית. אחותה הצעירה של מנזה, אבישג, הייתה האחות היחידה שלא הפכה למוזיקאית אלא לאמנית חזותית. בנה של מנזה, שרון, גם הוא סקסופוניסט, וניגן פעם כמוזיקאי אורח בתזמורת הפילהרמונית הישראלית, ויחד עם שאר חברי משפחת מנזה ניגנו באותו קונצרט 6 בני משפחת מנזה: שרון, רות, יעקב, טליה, טדי ושמואל הרשקו, נגן הטובה של התזמורת, שהיה נשוי אז לבתו של יעקב, מירה.
ילדי מנזה ממשיכים את מסורת המשפחה. מלבד היותו מוזיקאי בעצמו, עדי נשוי לזמרת האופרה והמורה לפיתוח קול בבת מרום, בנם, ליל, הוא מלחין ונגן קונטרבס וצ׳לו, ובתם, נות, היא זמרת אופרה ופסנתרנית. לשרון שלושה ילדים: לני כהן, בתו מנישואיו לאסנת בוקופצר, היא קולנוענית, מתרגמת, במאית דיבוב ומוזיקאית, ומיחסיו עם הצ'לנית חגית גלזר, גבריאל, שהוא צ'לן, ועלמה, שהיא כנרת.
לקריאה נוספת
עדית נאמן, "ברנשטיין שמע, ופרץ בבכי", ידיעות אחרונות, 15 ביוני 1988
^בשנת 2023 השתמשו בהקלטה זו (של רות מנזה מנגנת את Fancy Free עם הפילהרמונית בניצוח לאונרד ברנשטיין), בסרט ״המאסטרו״ עם ברדלי קופר, על חייו של ליאונרד ברנשטיין.
.svg){kind=logo}
