במהלך אותן 16 השנים העלה ריקליס את רמת תזמורת כלי הנשיפה של צה"ל בצורה משמעותית. זו הייתה תזמורת כלי הנשיפה המלאה, הראשונה והיחידה בישראל ותחת שרביטו הפכה להיות לגוף משמעותי בעולם המוזיקה של ישראל. רבים מהנגנים בכלי הנשיפה ובכלי ההקשה היו בין הישראלים הראשונים שהתקבלו לתזמורת הפילהרמונית הישראלית. צה"ל באותה התקופה היה הצבא היחיד בעולם שהיו לו שתי תזמורות: תזמורת סימפונית, שהוקמה על ידי ריקליס, כללה כלי קשת ונשיפה והופיעה במסעות קונצרטים בכל רחבי הארץ, והרכב שכלל רק כלי נשיפה והיה מיועד לנגינת שירי לכת במצעדים צבאיים, מוזיקה קלה וג'אז.
לוחית זיכרון על ביתו של שלום רונלי-ריקליס ברח' מיכה 18 בתל אביב
אהבתו הגדולה הייתה עבודה עם בני נוער. תוך כדי מילוי תפקידו בתזמורת צה"ל, הוא פיתח את תזמורת הגדנ"ע והיה מנצחה כאשר זכתה ברציפות שלוש פעמים (ב-1958, 1962 וב-1966) בפרס הראשון – נבל הכסף של המלכה יוליאנה בתחרות תזמורות בקרקרדה שבהולנד שבה השתתפו (במשך תקופה של שבועיים) למעלה מ-100 תזמורות.[1] לאחר שלוש זכיות, נשאר פרס זה לצמיתות בישראל ונמצא בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון. נוסף לכך, זכה שם ריקליס בפרס המנצח הטוב ביותר. תזמורת זו סיירה בשנת 1967 תחת ניצוחו גם בארצות הברית ובקנדה עם הכוכב האמריקאי דני קיי וקצרה שם הצלחה.[2]
עם שחרורו מצה"ל, עמד שנים רבות בראש התזמורת הסימפונית ירושלים. ריקליס עמד בראש הפקולטה לניצוח באקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל אביב, הקים וניצח על התזמורת הקאמרית של האקדמיה וחינך דורות רבים של מוזיקאים בישראל.
בשנת 1961, נשלח על ידי משרד החוץ לסינגפור לבנות ולבסס את המוזיקה הקלאסית במדינה. במסגרת פועלו זה הוא תמך בביסוס תזמורת סימפונית ועבד עם תזמורות נוער שונות.
בשנת 1971 נתמנה לסגנו של זובין מהטה במהלך עבודתו עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. בשנת 1984, הקים את התזמורת הפילהרמונית הישראלית הצעירה והיה מנהלה המוזיקלי עד שנת 1988. עשרות רבות מתלמידיו ניגנו ומנגנים בתזמורות בארץ ובעולם.[3]
ריקליס ניצח על רבות מהתזמורות בישראל, יעץ לגופים מוזיקליים שונים ושפט בתחרויות מוזיקה רבות. בשנים 1984–1986 היה המנהל המוזיקלי של התזמורת הקאמרית הקיבוצית.
בשנת 1990 הוא היה האירופאי הראשון שזכה בפרס כוכב הכסף של סינגפור, המקביל לפרס ישראל.
.jpg)
