תזמורת צה"ל היא יחידה בצבא הגנה לישראל המהווה תזמורת צבאית. ביחידה משרתים נגנים וזמרים בשירות חובה אשר עברו בהצלחה את הבחינות המקצועיות לתזמורת טרם הגיוס לצה"ל. עיקר פעילות התזמורת מתבטא בהופעה בטקסים צבאיים, ביקורים רשמיים ומשמרות כבוד, אך לצד כל אלה נוהגת התזמורת גם להופיע בפני הציבור במסגרות שונות של תרומה לקהילה.
תזמורת צה"ל היא התזמורת היחידה בצבא ההגנה לישראל ומנהלה המוזיקלי, נכון ל-2024, הוא רום שמיר.
היסטוריה
לוחית זיכרון ל"תזמורת ההגנה" בתל אביב
התזמורת הוקמה ב-1948 על ידי המלחין עמנואל עמירן פּוּגָצ'וֹב, בשמשו כקצין האחראי על נושא המוזיקה בצה"ל. לדבריו של עמירן פוגצקוב, בראיון שקיים איתו שמשון חלפי, ההופעה הראשונה של התזמורת הייתה באי סדר מוחלט, בעת קבלת השגריר הרוסי על ידי דוד בן-גוריון בקריה בתל אביב, עם מדים מאולתרים והופעה מאולתרת. וכך תיאר את האירוע עמנואל עמירן פוגצוב, כפי שמתברר מהראיון בכתב שנחשף על ידי מכון גנזים.[1]
"כאשר בא יירשוב [פבל יירשוב], השגריר הרוסי הראשון ובן גוריון קיבל אותו בקריה, לא היה מי שינגן את ההימנונים. אז אספו אוסף של כליזמרים, והשגנו מדי צבא מהאמריקאים, שהיו לא לפי המידות, ודורף, החייט של 'הבימה', הוא מקצר או תופר מדים לחבר'ה, כדי שלא יהיה בזיון. לברי (מרק לברי) תזמר את 'התקווה' ואת ההמנון הרוסי, ואני לימדתי אותם… דאגתי שבקריה הם יעמדו מאחורי יירשוב, שהוא לא יוכל לראות, כשהוא ילחץ את ידיו של בן גוריון ויעמוד לידו, התזמורת תהיה מאחוריו, שלא יראה את הבושה. ראיתי שאצל אחד מהמנגנים נפלו המכנסיים. חטפתי מאחד מהמ.צ. חגורה להלביש לו. זו הייתה חרפה כזו שקשה לתאר. אז סוף סוף הבין צה"ל, דורי היה הרמטכ"ל, שנחוצה תזמורת."
מנצחה הראשון של התזמורת היה יצחק מוזה, נגן כלי נשיפה ועולה חדש מברית המועצות. מוזה היה בוגר קורס יוקרתי לניצוח על תזמורות צבאיות בלנינגרד ועלה לארץ בינואר 1949. ב-4 במאי 1949, השתתפה התזמורת במצעד שלא צעד.
לאחר מספר חודשים בניצוחו של יצחק מוזה, עבר שרביט הניצוח לשלום רונלי-ריקליס, ששימש בעבר כמנצחה של תזמורת הבריגדה. רונלי-ריקליס הקפיד על קשת רחבה של רפרטואר, מיצירות קלאסיות ועד מודרניות וגם מוזיקה קלה, וכיהן בתפקיד עד 1961. בשנים 1953–1955 שימש נעם שריף, במהלך שירות החובה שלו, כעוזרו של רונלי-ריקליס.
לאחר פרישתו של רונלי-ריקליס החליף אותו מי שהיה מימיה הראשונים של התזמורת מעבדה ומתזמרה הראשי, יצחק "זיקו" גרציאני. גרציאני ניצח על התזמורת במשך שנים רבות (1962–2003) והיה למעשה אחד מסמליה. גרציאני היה נגן חצוצרה, ושירת בעצמו כחייל בתזמורת צה"ל, בין השנים 1948 ו-1952 וסיפק שירותים גם בתקופה שבין 1952 ל-1962, כאיש מילואים.
כשלושה חודשים לפני שנפטר, בשנת 2003, פרש גרציאני משירותו ארוך השנים בצה"ל. החליף אותו סא"ל מיכאל יערן, שניצח על התזמורת מאז ועד לפרישתו לגמלאות בשנת 2013.
ב-29 ביולי 2013 הועבר שרביט המנצחים לרס"ן נעם ענבר, שניצח על התזמורת מאז ועד להתפטרותו בינואר 2018.
בשונה מרוב התזמורות הצבאיות בעולם, בתזמורת צה"ל משרתים נגנים שהם חיילים בשירות החובה שלהם, ולא חיילים בשירות קבע.
ביחידה משרתים חיילים וחיילות בעלי ניסיון מוזיקלי. בסיס היחידה הוא מחנה אביב שברמת אביב. בנוסף לתזמורת, בצה"ל קיימות גם מקהלת הרבנות הצבאית ולהקות צבאיות נוספות. ההבדל בין תזמורת צה"ל לשאר הגופים המוזיקליים, הוא שאלו הם גופים בידוריים המיועדים להעלאת המורל בלבד, ואילו התזמורת היא גם יחידה טקסית. בניגוד לעובדה כי הלהקות הצבאיות משתייכות לחיל החינוך, הרי שתזמורת צה"ל משתייכת לענף משטר ומשמעת שבאגף כוח אדם, אשר אמון על הטקסים הצבאיים והממלכתיים של מדינת ישראל.
בין תפקידיה הרבים של התזמורת, עיקר פעילותה מתבטא בהופעה בטקסי סיום קורסים (בבסיסי-ההדרכה שברחבי הארץ), ביקורים רשמיים של מנהיגי מדינות ואישי צבא וטקסים ממלכתיים רשמיים (דוגמת טקס הדלקת המשואות הנערך מדי שנה בהר הרצל שבירושלים).
סמל התזמורת
סמל לכובע מצחיה הטקסי של נגני התזמורתחיילות בתזמורת צה"ל במדי קבע
בזמן שגרה, שבו התזמורת לא מופיעה, לבושים נגני התזמורת במדים רגילים (ירוק זית) עם סיכת הנגן אשר נענדת על חפי כיס שמאל. מדי הטקס כוללים חגורהאדומה, שרוך אדום (הנענד מעל כתף ימין), כובע מצחייה טקסי להופעות שעליו מוטבע סמל התזמורת על רקע אדום וכמו כן, עונדים נגני התזמורת את סיכת הנגן הגדולה. תזמורת צה"ל היא הגוף היחיד בצה"ל שיש לו שתי סיכות הזהות בעיצובן ושונות בגודלן.
בטקסים ממלכתיים לובשים הנגנים מדי קבע ועליהם חוגרים את החגורה האדומה, עונדים את השרוך והסיכה וחובשים את כובע המצחיה.
פעילות התזמורת
קיימת הבדלה בין פעילויותיה המגוונות של התזמורת, שמשתתפת באירועים רבים.
מסדרים
במסדר, התזמורת עומדת, וברוב המקרים צועדת לאורך רחבת המסדרים. במסדרים שאינם ממלכתיים, התזמורת היא הכוח הצבאי הראשון שנכנס לרחבת המסדרים ומיד לאחר מכן, יתר הכוחות נכנסים בצעידה (צוערים, חניכים, מצטיינים וכו'). במסדרים מסוג זה, המאפיינים לרוב סיומי קורסים בצה"ל, צועדת בראש התזמורת שרביטנית שעיקר תפקידה הוא לכוון את התזמורת תוך כדי הצעידה, להורות על הפניות, וכמו כן – לסמן את התחלת הנגינה וסיומה.
במסדרים ממלכתיים, התזמורת לרוב אינה צועדת אלא עומדת לרגליו של שטיח אדום שמקבל את האישיות המרכזית ביחד עם משמר כבוד שמורכב מחיילי צה"ל.
למרות הנאמר לעיל, ישנם מסדרים ממלכתיים גדולים במיוחד המשלבים בתוכם גם צעידה, כמו קבלות פנים גדולות שנערכות בנמל התעופה בן-גוריון.
מלבד טקסי סיום קורסים (טיס, חובלים וקצינים), תזמורת צה"ל משתתפת גם בטקסים ממלכתיים כגון טקס הדלקת המשואות או בלוויה צבאית לרגל מות אישיות צבאית בכירה או אישיות אזרחית רמת מעלה או כל פעולה או טקס אחר, שמטכ"ל-אכ"א יכריז עליו כעל טקס מרכזי.[6]
הופעות
התזמורת מופיעה גם בפני הציבור הרחב במסגרת של תרומה לקהילה, זאת על-מנת לחזק את הקשר בין הצבא לאזרחים וכדי להעלות את המורל.
ההופעות הללו כוללות רפרטואר עשיר ומגוון, המורכב בין היתר ממוזיקה קלאסית לתזמורות כלי נשיפה, מוזיקה קלה, שירים ישראליים ומארשים מתוך "הרפרטואר הצבאי" של התזמורת. כמו כן, התזמורת נוהגת להופיע עם אמנים מהשורה הראשונה של המוזיקה הישראלית. בין השאר, התזמורת הופיעה עם יהורם גאון, עפרה חזה, אילנית, ירדנה ארזי, הראל סקעת, דויד ברוזה, קובי אפללו, רמי קלינשטיין, שירי מימון ואמנים אחרים.
בתאריך 3.9.2018, בפארק 'ענבה' במודיעין, התקיים אירוע של "70 שנה לתזמורת צה"ל", ובו ניגנה התזמורת עם תזמורת המשטרה ונגנים ותיקים של תזמורת צה"ל. בנוסף, באירוע לקחו חלק עוד 300 נגני תזמורות נוער נבחרים מרחבי הארץ, ויחד עם שאר התזמורות ביצעו את 'מארש צה"ל' אשר הלחין יואב תלמי בשנת 1963, כאשר בעצמו היה חייל בתזמורת בגיל 19.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
