פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר (באנגלית: Academy Award for Best Supporting Actress) הוא פרס אוסקר הניתן מטעם האקדמיה האמריקאית לקולנוע בגין הופעה של שחקנית בתפקיד משני, והוא מייצג את ההכרה שהשחקנית הופיעה בצורה יוצאת מן הכלל. המועמדות והזוכה בקטגוריה זו נבחרות על ידי חברי האקדמיה, וההודעה על הזכייה מתבצעת בטקס פרסי האוסקר.
רקע
במשך 95 השנים שחלפו, בהתחשב במצבי שוויון וזכייה נשנית, העניקה האקדמיה האמריקאית לקולנוע 87 פרסי אוסקר ל-85 שחקניות שונות. הזוכות בפרס אוסקר מקבלות פסלון זהב המכונה "אוסקר". קודם טקס האוסקר ה-16 (1943), קיבלו הזוכות שלט. הזוכה הראשונה בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר, היא גייל סונדרגארד שכובדה בטקס האוסקר ה-9 (1936) בשל הופעתה ב"Anthony Adverse".
עד טקס האוסקר ה-8 (1936), מועמדות עבור פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר, כללה את כל סוגי השחקנים, אם על הופעה בתפקיד ראשי, ואם על הופעה בתפקיד משני. בטקס האוסקר ה-9 (1937), עקב תלונות על ההעדפה של שחקניות ראשיות משום שהן נמצאות רוב הזמן על המסך, נפתחה קטגוריה נפרדת לשחקניות בתפקיד משנה; פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר.
שיאים
שתי שחקניות זכו בפרס פעמיים, והן: שלי וינטרס (1959, 1965) ודיאן ויסט (1986, 1994).
תלמה ריטר אוחזת בשיא של השחקנית עם הכי הרבה מועמדויות, השחקנית עם הכי הרבה מועמדויות שאף פעם לא זכתה, ובנוסף השחקנית היחידה שהייתה מועמדת לפרס ארבע שנים ברציפות (1950–1953). ואחריה, גלן קלוז שהייתה מועמדת לפרס שלוש שנים ברציפות (1982–1984).
חמש שחקניות זכו גם בפרס שחקנית המשנה הטובה וגם בפרס השחקנית הטובה, והן: הלן הייז, אינגריד ברגמן, מגי סמית', מריל סטריפ וג'סיקה לאנג.
שלוש שחקניות היו מועמדות לפרס עבור משחק אילם: פטי דיוק, סמנתה מורטון ורינקו קיקוצ'י. דיוק היחידה שזכתה על תפקידה. מורטון וקיקוצ'י שחקו את תפקידם בלי לומר מילה, ודיוק רק השמיעה קולות נהמה וצרחות.
קייט בלאנשט היא השחקנית היחידה שזכתה באוסקר, על גילום דמותה של שחקנית שזכתה גם היא בפרס - קתרין הפבורן, בסרט "הטייס".
המועמדות המוקדמת ביותר של אישה שעדיין חיה, אוליביה דה הבילנד (1939), ואחריה אנג'לה לאנסברי (1944). הזכייה המוקדמת ביותר של אשה שעדיין חיה, אווה מארי סיינט (1954).
זוכות ומועמדות
הערה: הזוכה מסומן בצהוב
המאה ה-20
המאה ה-21
ראו גם
קישורים חיצוניים
